אחרי חיסולו של יחיא סנוואר נפתח הפתח לסיום המלחמה, אבל הופעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במוצאי החג לא מאפשרת להיות אופטימיים בהקשר הזה. הוא אמר כי ההישג הגדול מקרב את קץ המלחמה, אבל מלחמה קשה עוד לפנינו.

יותר גרוע – הוא דיבר על דוד המלך, ופנה לעמי האזור מעל ראשי ממשלותיהם, אך לא הזכיר את הברית האזורית שאמורה להקים את הציר נגד איראן, שעליו טורחת ארצות הברית, וסיכול מימושה עומד בבסיס המחלוקת שלה עם ישראל.

נתניהו דיבר על דוד המלך, ופנה לעמי האזור מעל ראשי ממשלותיהם, אך לא הזכיר את הברית האזורית שאמורה להקים את הציר נגד איראן, שעליו טורחת ארה"ב, וסיכול מימושה עומד בבסיס מחלוקתה עם ישראל

חיסולו של סנוואר לא שינה דבר ממטרות המלחמה האמיתיות של נתניהו, שלא חופפות, ואפילו סותרות את מטרות המלחמה של ישראל.

עבור נתניהו יש שני תאריכים קובעים שהוא מכלכל את צעדיו מולם: הבחירות בארצות הברית בנובמבר, והצורך שלו לעמוד על דוכן העדים במשפטו המתארך בדצמבר.

עד אז הלחימה חייבת להימשך, בעיקר בימי המשפט, כי כיצד ראש ממשלה יכול לעמוד למשפט לנוכח פני המלחמה הכבדה? חזקה על הבייס שיצעק את הצעקה הגדולה הזאת בכל השופרות. ליועמ"שית עלולה להיות בעיה של נבצרות, שהרי נתניהו נתן התחייבות שיוכל לנהל את המדינה גם תחת משפטו. הוא כמובן לא עמד בתנאי הזה, אבל כעת זה מן המקפצה.

לפיכך, קבלת התנאים שמקדמת ארצות הברית לקראת הסדר כעת, מסכן את יעד המשך המלחמה בדצמבר. החשש הוא שניצחון קמלה האריס יסגור את המלחמה לפני דצמבר, בעוד ניצחון דונלד טראמפ, נותן למלחמה ארכה נוספת לנשימה.

נודע כי מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, הודיע לנשיא יצחק הרצוג כי יבוא בימים הקרובים לישראל, מן הסתם כדי לקדם את עסקת החטופים ואת סיום המלחמה בעזה. הביקור הזה מעמיד קושי גדול לנתניהו, כי בשיחה הקשה שלו עם הנשיא ג'ו ביידן הובהר לו כי לא יוכל לספח את צפון רצועת עזה, לא יוכל לסלק את הפלסטינים משם, וכי מהלכים אלה עלולים לקדם הכרזת אמברגו נשק על ישראל, דווקא מול דיבורי נתניהו על המשך המלחמה הקשה.

עבור נתניהו יש שני תאריכים קובעים שהוא מכלכל את צעדיו מולם: הבחירות בארצות הברית בנובמבר, והצורך שלו לעמוד על דוכן העדים במשפטו המתארך בדצמבר. עד אז הלחימה חייבת להימשך

מה מותר? הגנה עצמית, ריכוז הלחימה בחמאס ובחזבאללה, חגורת ביטחון טריטוריאלית צרה בעזה ובלבנון כדי להרחיק את הטרור מן היישובים, ומתן אפשרות לשקם את הצפון והדרום הישראליים. מה אסור? כיבוש בצורת סיפוח שטחים לישראל, ובוודאי הקמת התנחלויות בעזה ובלבנון.

בלי שיתופה של ישראל, יש מגעים רמי דרג בין סעודיה, מצרים וארצות הברית ליום שאחרי. וכאשר ארצות הברית כבר שלפה את נשק הסנקציות – הוא גם יכול להיות מופנה לגבי מעבר רפיח, שסגירתו היא בבחינת "כיבוש" ולא "הגנה עצמית".

התפארות נתניהו בכך שרק הודות להתעקשותו לכבוש את רפיח היה אפשר לחסל את סנוואר, לא תעמוד לו. דבריו על כך ששלטון חמאס קרוב להסתיים – לא עולים בקנה אחד עם המשך סגירת המעבר, כי סגירתו בולמת את כניסת הממשל הערבי שיחליף את חמאס, ומעבירה את המלחמה לפסים של מלחמת כנופיות השולטות על הסיוע.

זה גם יכול להסביר מה עשה סנוואר ברפיח – רצון להיות קרוב לעטיני הסיוע.

*  *  *

לקראת בואו של בלינקן יש לדעת מה עמדת סעודיה, מי שאמורה להיות חברה בברית הסונית-ישראלית, כי זה יעמוד במרכז השיחות.

התפארות נתניהו על כך ששלטון חמאס קרוב להסתיים – לא עולים בקנה אחד עם המשך סגירת המעבר, הבולם את כניסת הממשל הערבי שיחליף את חמאס, והופך את המלחמה למלחמת כנופיות השולטות בסיוע

ומה רוצה סעודיה? שני דברים, המייצגים בעצם גם את עמדותיה של ארצות הברית. "דרך" – "path" למדינה פלסטינית ולסילוקם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מן הממשלה. כלומר, נדרשת הכרזה בדבר מדינה פלסטינית, שהיא דיבור, אבל המעשה – הדבר שביבי צריך לעשות בפועל ולא רק להבטיח, הוא סילוק שני עמודי התווך של  ממשלתו.

הגברת הסנקציות נגד שני נציגי היהדות הפוליטית מרמזת אל האג, ויש להניח כי בשיחת ביידן-נתניהו, נאמרו דברים שאינם רק בבחינת איום על ישראל כמדינה, אלא על ביבי כאיש. האיום השני לא פחות אפקטיבי מן הראשון, ואולי יותר.

סעודיה כבר חידשה את מעורבותה בלבנון, דרך נמל ביירות, וזה יכול להסביר מדוע ביידן אסר במפורש על נתניהו שלא לחרוג מתקיפת יעדי חזבאללה, בעיקר לגבי נמל ביירות.

תיחום גזרת הפעולה של ישראל בלבנון נועד לאפשר את הסיום המדיני של המלחמה בצפון, על בסיס חיזוק הממלכתיות הלבנונית העלובה, בלי לאפשר לישראל למוטט אותה לגמרי. תיחום גזרת הפעולה בעזה נועד ליצור יש מאין. מול נתניהו, שמעשיו בסגירת המעבר משמרים את חמאס – ארצות הברית ובעלות בריתה הסוניות מחפשות תחליף לחמאס.

מדוע הדרישה הסעודית/אמריקאית להיפטר מבן גביר וסמוטריץ' ממוטטת לנתניהו את על הבניין שבנה?

יש חשד כי ההסכמים הקואליציוניים שפורסמו עם השניים, מסתירים הסכמות שלא פורסמו – כי תוכנן פירושו פירוק כל סיכוי לברית סונית-ישראלית.

ההסכמה הלא מוכרזת עם בן גביר היא הקמת בית כנסת על הר הבית. הוא מכריז על כוונתו זאת, בלי שראש הממשלה מגיב. וההסכמה עם סמוטריץ' היא כנראה יצירת התנאים ל"תוכנית ההכרעה", כלומר: פרעות בפלסטינים בגדה, כדי לעורר מהומת אלוהים (תרתי משמע) שתסתיים בטרנספר. בהקשר של עזה פירוש ההסכמות הקואליציוניות הלא מוכרזות עם סמוטריץ' הוא חידוש ההתנחלות הישראלית בעזה.

ההסכמה הלא מוכרזת עם בן גביר היא הקמת בית כנסת על הר הבית. הוא מכריז על כוונתו זאת, בלי שראש הממשלה מגיב. וההסכמה עם סמוטריץ' היא כנראה יצירת התנאים ל"תוכנית ההכרעה" שבסופה טרנספר

את זה סעודיה וארצות הברית רוצות לעצור. שם יודעים מה טוב לישראל יותר מממשלתה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.