מדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות, הוא מדד שאינו נקי מקשיים, אך הוא מבטא ניסיון מקיף ורציני לדרג מדינות בהתאם להיקף שמירת חופש העיתונות בהן.

לא תתפלאו לדעת שבשנת 2024 מדורגות נורווגיה, דנמרק ושוודיה בראש הרשימה. גם לא תופתעו לדעת שאריתריאה, סוריה (בטרם קריסת משטר אסד), אפגניסטן וצפון קוריאה ממוקמות בתחתית הרשימה.

לא תתפלאו לדעת שבשנת 2024 מדורגות נורווגיה, דנמרק ושוודיה בראש מדד חופש העיתונות. גם לא תופתעו לדעת שאריתריאה, סוריה (לפני קריסת משטר אסד), אפגניסטן וצפון קוריאה ממוקמות בתחתית הרשימה

המדד סוקר 180 מדינות וטריטוריות (הרשות הפלסטינית, למשל, אינה מדינה אך היא נסקרת שם. מצבה עגום. היא ממוקמת במקום ה-156).

מדינת ישראל ממוקמת בשנת 2024 במקום ה-101 במדד חופש העיתונות. בשנת 2022, כלומר לפני עליית ממשלת ההפיכה, הייתה ממוקמת ישראל במקום ה-86 במדד.

זה צפוי להחמיר בעקבות האצת ההפיכה לדיקטטורה שכוללת התנפלות גסה וברוטלית על שרידי התקשורת החופשית בידי שליחו העלוב ועתיר הארס המילולי של בנימין נתניהו לחיסול התקשורת החופשית, הביביסט שלמה קרעי. גם שיתוף הפעולה התקשורתי עם ההסתרה הממסדית של מה שבאמת מתחולל ברצועה, היא חלק ממגמת ההידרדרות בחופש העיתונות.

מספר הערות יסוד על כך:

בניגוד לשטיפת המוח הכוזבת (שבוקעת כעת גם מעדות נתניהו באולם המשפט הכי מסוקר בארץ), כלי תקשורת אינם צריכים לאזן בין מעריצי השליט מחולל ההפיכה לבין המתנגדים לו. הם אינם צריכים לאזן בין דוברי אמת לדוברי שקר וגם לא בין תומכי דמוקרטיה לתומכי משטר פשיסטי.

כלי תקשורת אינם צריכים לאזן בין מעריצי השליט מחולל ההפיכה לבין המתנגדים לו. הם אינם צריכים לאזן בין דוברי אמת לדוברי שקר וגם לא בין תומכי דמוקרטיה לתומכי משטר פשיסטי

כלי תקשורת צריכים להשתדל לחשוף את האמת, לדרוש תשובות מבעלי הכוח, לחשוף שחיתויות אמיתיות, לסרב לפעול בשירות בעלי הכוח, לסרב להיכנע לאיומי בעלי הכוח, להיאבק למען הדמוקרטיה וזכויות האדם, לפעול למען המוחלשים ולהיות מחויבים לאתיקה עיתונאית בסיסית, במסגרתה מעניקים במה למגוון דעות שמצויות במתחם הדמוקרטי. תמיכה בדיקטטורה, במשטר פשיסטי, בפשעים נגד האנושות או ברצח עם, תתפלאו לשמוע, אינה דעה לגיטימית.

כל מה שאני כותב כאן נשמע כמעט בדיוני אבל זה רק מפני שבמציאות שלנו מתחולל ההפך:

לחלקים גדולים בתקשורת הקיימת יש חלק נכבד בנרמול הפשיזם, בנרמול השקר, בהחרבת מושג האמת, בהפיכת שידורי החדשות לבידור, בהסתרת האמת, בכניעה לבעלי הכוח, בחנופה למוקדי הכוח ובשיתוף פעולה עם השחתת הנורמות.

מושכלות יסוד שנשכחו:

שידור ציבורי אמור להיות בעל תקציב עצמאי ומנותק לחלוטין מכל השפעה ממשלתית.

שידור מסחרי, במקביל, אמור לקיים חומת אש בין חברת החדשות או חטיבת החדשות שלו לבין בעלי ההון שמחזיקים במניות של הערוץ בו הוא מתקיים.

אסור לאפשר לשום בעל הון לשלוט בתכני ערוץ הטלוויזיה שהוא מקים או רוכש.

מוציא לאור בתקשורת מודפסת או דיגיטלית אינו אמור לחסל באמצעות מי שמתיימרים להיות עיתונאים את יריביו העסקיים או הפוליטיים, להעניק טובות הנאה לפוליטיקאים בעלי כוח, לשחד אותם תמורת הטבות או לסחור עימם על נכונות להטות סיקור תמורת שימוש של נבחרי ציבור בכוחם השלטוני, כלומר במשאבי הציבור שהם המשאבים שלנו.

לחלקים גדולים בתקשורת יש חלק נכבד בנרמול הפשיזם, בהחרבת מושג האמת ובהסתרתה, בהפיכת החדשות לבידור, בכניעה לבעלי הכוח, בחנופה למוקדי הכוח, ובשיתוף פעולה עם השחתת הנורמות

כל אלו לא מתקיימים במציאות. העיתונאים מתקשים להתפרנס. פעמים רבות הם נאלצים לכופף את הראש. לעתים הם מקבלים הצעות לשכר מפתה תמורת מכירת הנשמה לכוח.

ובעידן הרשת החברתית שהחלישה מאד את התקשורת, זה כמובן הופך למחריד הרבה יותר:

ברשת החברתית שולטים פעמים רבות השקר הפתולוגי, חצי האמת המסולפת, הבדיה המופרעת, הסתרת העובדות, הפריק-שואו, המניפולציה בעובדות, ההסתה, הרעל, השיסוי, היפוך היוצרות, הלעג לעובדות, הלעג לידע, הלעג למדע, הלעג לחשיבה המעמיקה, הלעג לחשיבה לוגית, הלעג לחשיבה אינטלקטואלית, הזעם הקדוש על מבקרי השליט, השנאה למורכבות שטמונה בבלמים ובאיזונים, ההתקרבנות של בעלי הכוח הנצלנים, והתשוקה לאב גדול שיתקן הכול במציאות הכאוטית.

לכל אלו יש להוסיף אויבים אמיתיים ומפחידים שהמנהיג הכוחני מציג עצמו כיחיד שיכול לעמוד מולם. ואם בתקופתו התחוללה הקטסטרופה המוחלטת? הצבא אשם. שב"כ אשם. בעצם, אשמים גם האזרחים שהתריעו מפני הדיקטטורה, לרבות אלו שסירבו להתנדב לשרת אותה. מערכת המשפט אשמה. האופוזיציה. כולם הכשילו את המנהיג העליון. בכוונה הם לא העירו אותו.

ולא סתם לעמוד מול האויבים. השליט בכלל אחראי לקריסת ציר הרשע. לקריסת הדיקטטורה הסורית. הוא בכלל תכנן את זה. חזה את זה. אז מה אם לא חזה את הקטסטרופה הגדולה בתולדות המדינה ב-7 באוקטובר הארור? אז מה אם התעלם מכל ההתרעות מפניה ולעג להן? כבר אמרנו: ההם בכלל הכשילו אותו. אמרו לו שחמאס מורתע. הוא בכלל הקורבן. נראה לכם שהוא אשם שלא הקשיב לכל ההתרעות, לא הפסיק את ההפיכה המשטרית ולא דרש מהצבא להתמקם כראוי בכל הגבולות? הגזמתם.

זהו מטריקס. זוהי מחילת ארנב. אבל בעצם: זו המציאות.

זהו הסבר מרכזי מאוד לנסיקת מנהיגים סמכותנים. לחורבן הדמוקרטיה הליברלית. לקיום הפיכות משטריות.

השליט אחראי לקריסת ציר הרשע. לקריסת הדיקטטורה הסורית. הוא בכלל תכנן וחזה את זה. אז מה אם לא חזה את הקטסטרופה הגדולה בתולדות המדינה ב-7/10 הארור? הכשילו אותו. הוא בכלל הקורבן

לכן שובו של דונלד טראמפ. לכן נתניהו מסוגל לנצח בבחירות הבאות (ודאי אם ישנה את כללי הבחירות וימנע ממפלגות דמוקרטיות משמאל לרוץ). לכן ויקטור אורבן בהונגריה. לכן טאיפ רג'פ ארדואן. לכן – במידה רבה – מתחוללת כאן הפיכה משטרית מואצת.

אפשר עדיין לבלום אותה. אבל במציאות המתוארת לעיל, זוהי מטלה קשוחה במיוחד. אנחנו דואגים. דואגים מאוד. אך לא נשברים.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.