הקריאות ההולכות וגוברות למרי אזרחי מובנות על רקע כישלונן של ההפגנות למען הפסקת המלחמה והקושי ‏לסדוק את חומת האטימות השלטונית. ‏

הקריאות למרי אזרחי משקפות בראש ובראשונה את תסכולם של רבים, המאמינים כי בשל היעדר התייחסות ‏למחאות של השנים האחרונות, שהקשה והמתסכלת בהן היא מחאת משפחות החטופים, ובשל הניסיונות ‏לפגוע במחאות הללו בדרכים שונות – נדרשות פעולות נמרצות יותר. פעולות אלה כוללות השבתת פעילות ‏של גופים רבים ככל האפשר במשק גם ללא גיבוי ההסתדרות, שביתות שבת במוסדות אקדמיים ואחרים ועוד‎.‎

הקריאות למרי אזרחי משקפות בראש ובראשונה את תסכולם של רבים, המאמינים כי בשל היעדר התייחסות למחאות של השנים האחרונות והניסיונות לפגוע בהן בדרכים שונות – נדרשות פעולות נמרצות יותר

טענות אלה נתקלות בהתנגדות לא רק מצד שוללי המחאה המתארים מרי אזרחי כמרידה לכל דבר, אלא גם מצד תומכיה, החוששים שמדובר באמצעי העלול להזיק למטרת המחאה ככל שזו ראויה.

הטענה הקושרת מרי אזרחי במרידה היא חסרת שחר, שכן מרי אזרחי אינו מרידה אלא אי ציות מוגבל. אי הציות הזה מיועד להדגיש את קלונם של חוקים הנחקקים במערכת דמוקרטית אך נתפסים כפוגעים בערכיה הבסיסיים של הדמוקרטיה, או כדי להדגיש את אי חוקתיותה של פעולה שלטונית. מפרי החוק מחילים על עצמם מגבלות הכוללות הימנעות משימוש באלימות ונכונות לשלם את מחיר אי הציות.

בניגוד למרידה, אשר מחולליה מבקשים להפיל את השלטון, מרי אזרחי מיועד לעורר את דעת הקהל להכרה בבעיות חוקתיות ומוסריות, במטרה להביא לשינוי במסגרת מוסדותיה הלגיטימיים של המדינה הדמוקרטית.

הטענה שמרי אזרחי עלול להזיק למחאה דורשת התייחסות מורכבת יותר‎. מקורה של הטענה בהנחה שאי ציות ‏לחוק, מוגבל ככל שיהיה, פוגע במאמצים לפעול במסגרות מקובלות כבית המחוקקים, בתי המשפט, גופי ‏המינהל הציבורי ועמותות החברה האזרחית‎.‎

טענה זו הושמעה בשנות הששים של המאה הקודמת נגד לוחם החופש מרטין לותר קינג שהנהיג מלחמה עיקשת באפליה הגזעית בארה"ב, באמצעות שימוש רחב באמצעים של אי ציות אזרחי בלתי אלים.

לקשור בין מרי אזרחי למרידה – זה חסר שחר. מרי אזרחי הוא אי ציות מוגבל, להדגשת קלונם של חוקים הנחקקים במערכת דמוקרטית אך פוגעים בערכיה הבסיסיים, או לשם הדגשת אי חוקתיותה של פעולה שלטונית

בשנת 1963 ארגנו קינג ואנשיו הפגנה לא חוקית בברמינגהם, שבעקבותיה הושמו בכלא. בעקבות זאת פרסמו שמונה אנשי כמורה גילוי דעת שבו קראו לשמור על "החוק, הסדר והשכל הישר" ולא להידרדר למרי אזרחי. הם טענו כי הנכונות להפגין בניגוד לחוק מהווה פגיעה בסדר הציבורי ומבטלת את האפשרות להסתמך בעתיד על חוקים התומכים במחאה.

מכתב התגובה שכתב קינג בתא כלאו (תורגם לעברית על ידי אהרון אמיר) ראוי לאזכור, שכן מופיעות בו הסיבות לראייתו של מרי אזרחי כהכרחי – הן בתנאים ששררו בארה"ב אז והן בישראל היום.

תחילה מונה קינג את ארבעת השלבים ההכרחיים של מערכה לא אלימה, הכוללים:

• איסוף עובדות ביחס למעשי העוול של הממשלה או שלוחיה.
• ניסיון למשא ומתן מול עושי העוולות, כדרך שמשפחות החטופים מנסות לנהל בוועדות הכנסת ובתקשורת זה למעלה משנה.
• היטהרות שמשמעה התבוננות עמוקה פנימה, תוך הפנמה של הסיכונים הכרוכים בעמידה מול כוחות משטרה ובריוני רחוב, בלי להיגרר בשום פנים ואופן לתגובה אלימה.
• ולבסוף פעולה ישירה שבה, בלשונו של לוחם החופש שנאסר קרוב לשלושים פעמים: "ישמש לנו גופנו אמצעי לשטוח את עצומותינו לפני מצפונו של הציבור".

מכתב התגובה של מרטין לותר קינג מתא כלאו, לגילוי הדעת שכתבו נגדו אנשי הכמורה, ראוי לאזכור, שכן מופיעות בו הסיבות לראייתו של מרי אזרחי כהכרחי – הן בתנאים ששררו בארה"ב אז והן בישראל היום

מרי אזרחי, נאמר במכתב, אינו מטרה אלא אמצעי ליצור משבר, עד שאלה שסירבו לשאת ולתת בעבר ייאלצו להתמודד עם הסוגיה שעל הפרק. המסרבים, לשיטתו, כוללים – הן את הממשל, והן רבים בציבור המגלים סימפטיה למצוקתם של המוחים אך מעדיפים את השקט שבסטטוס קוו או חושבים שהזמן לא בשל למחאה.

עבור כל אלה, כותב קינג, נדרשים אותם טרדנים בלתי אלימים, היוצרים את המתח הנדרש כדי שההמונים יקומו ממעמקי המצולות. לטענתו, לא הושג ולו הישג אחד בתחום זכויות האזרח בלי שהופעל בשלב כלשהו לחץ החלטי ובלתי אלים.

הנושא העיקרי הנידון במכתב נוגע לבעייתיות שבאי ציות לחוק. כידוע ממשלת ישראל הנוכחית עושה מאמצים כבירים להיפטר משומרי סף הנאמנים לחוקי המדינה, אך שופרותיה הנאמנים של אותה ממשלה הופכים למדקדקים בקלה כחמורה כאשר תנועות המחאה מפרות את החוק. למשל כשמוחים חוסמים כבישים.

מרטין לותר קינג מודה כי הפרת חוק היא אכן בעייתית, שהרי מטרת המחאה מלכתחילה היא לתרום לשלטון החוק – אך דווקא כאשר אנחנו מקפידים על שלטון החוק יש להבדיל בין חוק צודק וחוק שאינו צודק. כל חוק המרומם את אישיותו של האדם הוא צודק, הוא כותב, וכל חוק המשפיל את אישיותו של אדם איננו צודק וניתן להתנגד לו.

קינג מודה כי הפרת חוק היא אכן בעייתית, שהרי מטרת המחאה מלכתחילה היא לתרום לשלטון החוק – אך דווקא כאשר אנחנו מקפידים על שלטון החוק, יש להבדיל בין חוק צודק וחוק שאינו צודק

קינג מסכם: המפר חוק בלתי צודק חייב לעשות זאת בגלוי, באהבה ולא בשנאה, שהרי המרי האזרחי הוא האמצעי היחיד לפעול אל מול ממשלה אטומה ומושחתת בלא שהרחובות יוצפו בשיטפונות של דם.

פרופסור אמריטוס מיכאל קרן שימש מרצה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת קלגרי בקנדה ומרצה כיום במכללה האקדמית גליל מערבי. תחום התמחותו העיקרי הוא היחסים בין אינטלקטואלים ופוליטיקה. בין ספריו, "בן גוריון והאינטלקטואלים: עוצמה דעת וכריזמה"; "העט והחרב: לבטיה של האינטליגנציה הישראלית"; "מקצוענים נגד פופוליזם: ממשלת פרס 1984-86", "פרקליט אחר: ביוגרפיה של אמנון זכרוני"; "ספרות פוליטית במאה העשרים", "מציאות ובדיון בחילופי האלף", ועוד. בקרוב ייצא לאור "התפסן בקפה טעמון: דן עומר ומלחמת התרבות בישראל".