נתחיל מהסוף. בסוף מצעד הדגלים השנה, יצאתי משער שכם, ואתי יצא גם נער שניסה בצורה מאיימת למנוע ממני לצלם במהלך המצעד. אני פניתי שמאלה והוא יצא לרחבה המרכזית אבל הלך צמוד לגדר. אז הצטרפו אליו עוד שלושה נערים שחצו את הגדר, וקפצו לשביל שבו הלכתי.
חששתי שהם מתכוונים לעקוב אחרי ולתקוף אותי. זה לא קרה, אבל החשש הזה היה אמיתי – והוא מעיד עד כמה האלימות הפוליטית מחלחלת פנימה והפכה לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי בישראל. הסדר שהופר הולך ומתרחב, ולא רק המשטרה והצבא מפעילים אלימות כדי להשתיק את מתנגדי השלטון, הכוח הזה מתגלגל גם לידי ההמון.
חששתי שהנערים מתכוונים לעקוב אחרי ולתקוף אותי. החשש מעיד עד כמה האלימות הפוליטית הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי. הסדר שהופר הולך ומתרחב, ולא רק המשטרה והצבא מפעילים אלימות
כבר יותר מעשור אני מתעד את מצעד הדגלים. זהו יום אלים וכוחני, שבעבר עמד בשוליים הרחבים של החברה הישראלית – נוכח, אך לא מרכזי. בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, משהו השתנה. לא המצעד הקצין – אלא החברה. הסימן הבולט ביותר לכך הוא היעלמות הבושה.
גם השנה היינו במצעד הדגלים. גם השנה הגזענות והונדליזם היו מסר מרכזי. גם השנה זה היה חלק מפעילות חינוכית.
Posted by עמק שווה – Emek Shaveh on Monday, May 26, 2025
אם בעבר לתיעוד היה אפקט מצנן, מאחר שהתלמידים חששו שיתעדו אותם שרים את השירים, וכאשר המצלמה עלתה השירה ירדה – היום זה לא קורה. הצועדים חשים שהם המרכז ואילו אנחנו, המתעדים, שוליים.
המצלמה לא מרתיעה, היא מגבירה את החיכוך. בשלב מסוים המשטרה שניסתה להגן עלינו הרימה ידיים והרחיקה אותנו מהאזור, והצעירים נשארו לפרוק אלימות. אף שוטר או מבוגר לא הציב גבול. הכל הולך.
יחד עם אחת מקבוצות הצועדים שנכנסו בשער שכם היה גם גבר בשנות השלושים המאוחרות, אולי תחילת שנות הארבעים. הוא היה נראה כמו אדם שחי בחברה מעורבת. מעמד בינוני גבוה, אולי מתחום הפיננסים או ההייטק. הוא הסתכל עליי מחזיק את המכשיר הנייד, כשסביבי נערים שרים שירי שטנה. הוא הבין היטב מה קורה – ולא הסיט את מבטו.
לא רק שלא חש בושה, הוא הסתכל עלי בבוז. המצעד הזה משקף את ערכיו ואת ערכיהם של רבים בציונות הדתית. הם כבר אינם מסתירים זאת ואינם מתביישים בכך אך בכל זאת ממשיכים להגיד שמדובר בקומץ.
כבר יותר מעשור אני מתעד את מצעד הדגלים, יום אלים וכוחני, שבעבר עמד בשולי החברה הישראלית. בשנים האחרונות משהו השתנה. לא המצעד הקצין – אלא החברה. הסימן הבולט לכך הוא היעלמות הבושה
בכניסה לשער שכם הציבו פעילי תנועת אם תרצו שלט ענק "אין ניצחון בלי נכבה" במה שלא יכול להתפרש אחרת מאשר קריאה לפשעי מלחמה. זו אותה "אם תרצו" שרק לפני כעשור השיקה את קמפיין נכבה חרטא. זו הפרקטיקה המוכרת תמרונים חדים בין קצוות, כאילו הרעיון עצמו אינו משנה. גם השיר החדש בפלייליסט של הצועדים "תנו לצה"ל לנצח, לזיין את כל הערבים, בעזה לא נשארו כבר ילדים" מציג את יאיר גולן כמי שנזהר בצוננין.
"בלי נכבה אין ניצחון": פעילי ימין מניפים שלטים בשער שכם, בכניסה לרובע המוסלמי בירושלים | https://kannews.org/3F9LHXt Vered Pelman
Posted by כאן חדשות on Monday, May 26, 2025
במהלך המצעד ניגש אלינו בחור חרדי צעיר. הוא רצה להבין מה מפריע לנו. ניסיתי לדבר לא על השירים והאלימות, אלא על המסלול. שם מתחיל הכול. שם שוכן שורש כל רע. המצעד שינה את התוואי בו הוא צועד בשנת 2012, כשנותב לרובע המוסלמי. אז עוד ניסתה המשטרה להתנגד, אבל קמפיין של הימין טען שזו כניעה לחלוקת ירושלים – והמשטרה התקפלה. מאז החל הדיון במצעד הדגלים על הקריאות הגזעניות שבו.
הצעיר לא הבין מה הבעיה בכך שתושבים נדרשים להישאר בבתיהם בזמן המצעד. "הרי זה שלנו", הוא אמר. כשביקשתי ממנו לדמיין תרחיש הפוך, שבו פלסטינים צועדים ברובע היהודי ותושביו נדרשים להישאר בבית, זה נראה לו מופרך. אבל מצעד יהודי בלב הרובע המוסלמי נראה לו הגיוני לחלוטין.
מי שנעדר מהתיאור עד כה הם הפלסטינים. כרגיל, הם היו ספונים בבתיהם, אבל השנה זה התחיל מוקדם מהרגיל. בדרך כלל החנויות ברובע המוסלמי נסגרות בשעה שלוש, אך השנה אפילו ברובע הנוצרי היו החנויות סגורות כבר באחת.
כשצעדתי ברחוב הגיא כמה שעות לפני תחילת המצעד, ראיתי לוחמת מג"ב דוחפת צעירה פלסטינית ודורשת ממנה לעזוב את הרחוב. הבחורה ניסתה להסביר שביתה נמצא בהמשך הרחוב, אך זה לא עזר לה והיא נדחפה לעבר אחת הסמטאות. כששאלתי את השוטרת מדוע לדחוף, הקיפו גם אותי ארבעה שוטרים – כאילו עצם השאלה מהווה איום. מסתבר שהמראה היא הדבר שהכי מאיים עליהם. גם אני נדחפתי משם.
צעירה פלסטינית שנדחפה על ידי שוטרת ניסתה להסביר שביתה בהמשך הרחוב, אך נדחפה לאחת הסמטאות. כששאלתי את השוטרת מדוע לדחוף, הקיפו גם אותי ארבעה שוטרים – כאילו עצם השאלה מהווה איום
חזרה לנושא. מדי שנה לאחר שאני מפרסם חומרים מהמצעד כותב לי חבר דתי שצועד בו שהתמונות אינן משקפות את המציאות. אם בעבר יכולתי להאמין שצלח מזלו והוא הלך בתוואי מבלי שפגש את אחת הקבוצות – הפעם לא יכולתי להאמין שהוא לא צעד לידם. אני מאמין שהוא ושכמותו עובדים קשה מאוד כדי לא לראות זאת. אבל זה לא יעזור להם, אם לא נעצור את זה בקרוב, האלימות הזו תופנה גם אליהם.
כך עובד הפשיזם: הוא מתחיל עם "האחרים", אבל לעולם לא נעצר שם. ומהתגובות של אותו חבר ברור לי דבר אחד: הוא כבר לא באמת מזדהה עם מה שקורה שם. זמנו קצוב.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואיזו תמימות? איזה הבנה עמוקה במציאות מצעד הדגלים הוא התגלות האלימות? לא ההפגנות של חבריתך בקפלן ששורפים מענים את הציבור באין ספור סוגי מיצגים .זה לגיטימי?איך אפשר לקרוא לך עיתונאי?????? אין ספק ש"האמת" נר לרגליך
"From the river to the sea"
מוכר לך? מה זה אומר?
"ח'יבר ח'יבר יא יהוד ג'ייש מוחמד סיעוד"
מכיר? אתה יודע מה קרה בח'ייבר? מבין את המשמעות?
למה אני צריך להיות יותר צדיק שהאפיפיור? מה שרוצים לעשות לי אני אדאג שייקרה להם.
יש פה כל כך הרבה דעות בלי קמצוץ גיבוי מהשטח, אני רוצה לראות מבנים מגרש פלסטינית או חברה דתיים מנוכרים אלייך, הדמיון הקומוניסטי הפורה פוליטרוק לכל דבר.
כבר לא תהנדסו תודעה שמאלנים עברו הימים
אין שם אלימות אלא הפגנת נוכחות. ברור שלא מדובר בקיצוניים אלא במיין סטרים שהוא עם ישראל היפה, העם שהוא 40% מקציני וחיילי צה"ל הקרביים, פי 4 מגודלו באוכלוסיה!!.
הפוך לא יכול לקרות!! אם המוסלמים היו שולטים פה לא היו כאן יהודים שיכולים להשאר ספונים בבתים. אם המוסלמים היו שולטים פה גם הכתב הנכבד היה עובר את חוויית שביעי באוקטובר בביתו. ישר כח לכל הצועדים, עם ישראל האמיתי והיפה.