נגע הסמים הסינתטיים מכה בדרום תל אביב. תושבים קוראים לפעולה והרשויות מגלגלות אחריות

בשבוע האחרון תשומת לב יתרה מופנית (שוב) כלפי דרום תל אביב ושוב בהקשרים בעייתים. מכת הסמים הסינתטיים, המשקפת תופעות התמכרותיות קשות, תקפה את האיזור ותושבי השכונות מיואשים.

צירוף מקרים אומלל של שני גורמים עיקריים יצר את התופעה. פעילות נדל"נית ענפה שהחלה באיזור התחנה הישנה, העירה את הנרקומנים מרבצם והביאה אותם למצוא מקלט בחדרי המדרגות, גני משחקים וספסלים של שכונות דרום העיר. בה בעת ומזה כמה שנים, ייצור ומכירת סמים סינתטיים זולים מתחת לראדר מתרחשים כמעט באין מפריע ומהווים מלכודת לאנשים קשי יום, המוצאים את עצמם מכורים עם תופעות התמכרות להירואין – מסמי פיצוציות.

משרד הבריאות מזהיר שאף שהשמות עדיין זהים – "נייס גאי", "מבסוטון" ו"סופר מריו" – כעת מדובר ב"תרכובות כימיות רעילות הנמכרות בצורה של כדורים, תמיסות לשאיפה ולשתייה, קטורת ותערובות לעישון"

משרד הבריאות מזהיר שאף שהשמות עדיין זהים – "נייס גאי", "מבסוטון" ו"סופר מריו" – כעת מדובר ב"תרכובות כימיות רעילות הנמכרות בצורה של כדורים, תמיסות לשאיפה ולשתייה, קטורת ותערובות לעישון".

סם נוסף שנפוץ מאד בשנים האחרונות הוא קריסטל מת' – מתאמפטמין פסיכואקטיבי, שלפי משרד הבריאות ממכר פי שלושה מקוקאין וגורם לפסיכוזות, הזיות, הפרעות שינה חמורות, בחילות, אירועי לב והתקפי חרדה. גם הסם הזה מאוד זול וממכר ועשוי להביא את המשתמש להתנהלות והתנהגות סכיזופרנית קשה.

התוצאה בפועל היא עשרות רבות של אנשים זרוקים ברחובות דרום תל אביב, עושים את צרכיהם בחדרי מדרגות ומשתקעים בגינות. מעבר למטרד הברור, מדובר גם בפגיעה בבטחונם האישי של התושבים. 

סם נוסף שנפוץ מאד בשנים האחרונות הוא קריסטל מת' – מתאמפטמין פסיכואקטיבי, שלפי משרד הבריאות ממכר פי שלושה מקוקאין וגורם לפסיכוזות, הזיות, הפרעות שינה חמורות, בחילות, אירועי לב והתקפי חרדה

אמש פנתה ח"כ מירב מיכאלי בנושא לשר ארדן בשאלה איך המשטרה מתמודדת עם המצב. הוא טען כי חלה עלייה באכיפה באיזור, אך גם ש"לא כל הפתרונות במשטרה" והפנה את התושבים לראש העיר. עירית תל אביב מצידה לוקחת אחריות חלקית ואת היתר – מגלגלת לפתח המשטרה.

העניין יכול היה אולי היה להיפתר אם היתה קיימת רשות למלחמה בסמים, אך זו נסגרה בשנה שעברה לפי החלטת השר ארדן, ובמקום הוא הורה להקים רשות לטיפול במלחמה בסמים בתוך המשרד לביטחון פנים. אולי זה הגוף שאמור לקחת אחריות?

*  *  *

כך או כך לאור המצב המחריף, השבוע התושבים החליטו לנקוט צעד ולאגד את פעילותם בקבוצת פייסבוק ששמה "דרום תל אביב בקריז". הקבוצה הוקמה על ידי תושבי האזור במטרה לפעול אקטיבית למיגור התופעה. 

בקבוצת "דרום תל אביב בקריז" מעלים תמונות של נרקומנים זרוקים על המדרכות, ומדווחים על עשרות הטרדות. הזוי כמה שהרשויות נטפלות לקנאביס ולצרכנים, אבל ממפגע סמים אמיתי כזה – מתעלמות

הם מעלים תמונות של נרקומנים זרוקים על ספסלים ועל המדרכות, ומדווחים על עשרות הטרדות ומציאות בלתי נסבלת. המצב רע מאד וחייבים לטפל בזה. מצד שני, זה ממש הזוי כמה הרשויות נטפלות לקנאביס ולצרכנים, אבל ממפגע סמים אמיתי כזה – מתעלמות.

משטרת ישראל יכלה להשקיע 20 מיליון שקלים בפרשת טלגראס, אבל לא בתחומי אחריותה העובדה שנגע סמים אמיתי ומסוכן לאין שיעור מציף את הרחובות וגוזל חיי אדם. אני תמהה מה הופך את הקנאביס עבורם לכזה ששווה להשקיע כל כך הרבה משאבים למיגורו, שעה שמעבדות כימיות ביתיות של סמי פיצוציות וקריסטל עובדות חופשי. 

אולי כדאי לשאול את השר ארדן את אותה שאלה רק הפוך – מה כן נמצא בתחומי אחריותה של משטרת ישראל, והאם לא ראוי למנות מפכ"ל קבוע, מינוי שנעדר מהמסיבה מזה כשנה?

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

האם החברה הישראלית מסוגלת להתמודד עם דילמות קורעות לב ונשמה כמו דילמות המו"מ על גורל החטופים?

זו שאלה קשה, שכן לאיש בישראל אין ניסיון, ידע או יכולת להכריע בין נשים לילדים, בין נשים לגברים, בין אזרחים לחיילים מול משפחות החטופים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צעירים ומוכשרים לרוב ברחו כמו מאש מפוליטיקה. הם היו ציניים ואנוכיים כטרנד ובחרו להתמקצע, לעשות כסף ולבנות קריירה. הפוליטיקה נשארה לבינוניים ומטה, לקיצוניים ולמקושרים, שמצאו חן בעיני ידוען כלשהו, אשר הקים סוג של מיזם שנקרא מפלגה.

כמות הרפש, ההשמצות והאשפה המוטחת הרחיקו טובים מן הזירה. עכשיו אנחנו משלמים את המחירים של הפקרת הזירה: בשירות ציבורי בלתי מתפקד כמעט בשעת מלחמה, שירות שמופעל באמצעות מאכערים וגוזרי קופונים, בחינוך המופרט שקורס ובבתי הספר שפסקו לחנך, באוכלוסיות שאינן עובדות אבל מצהירות שאנחנו מתקיימים בזכותן, בשחיתות שנעשית מהמקפצה והפכנו אדישים כלפיה, ובאלימות הגואה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.