עזה חוזרת לשליטת חמאס
לפני הפסקת האש הבטיחו ראשי חמאס כי הארגון לא ישלוט ברצועה, אך כעת, עם השקט היחסי ויצירת הוואקום השלטוני המסוכן, ברור כי ארגון הטרור שהמיט אסון על עזה ועל תושביה חוזר בפועל לשלוט בה.
אנשי חמאס נצפו השבוע ברחובות הערים ההרוסות כשהם מסייעים לצוותים הטורקיים – שהגיעו לעזה באישור ישראלי – בפינוי ההריסות. לפי דיווחים מהרצועה, חמאס שב ומשתלט על השווקים, על פעילות אנשי העסקים ועל הסחר בסיוע ההומניטרי.
יתרה מכך, חמאס כבר מנהל מגעים להרכבת ממשלת טכנוקרטים שאמורה לקום ברצועה ב"יום שאחרי", כאשר חלק מאותם "טכנוקרטים" צפויים להיות ידידותיים לארגון. לפי "כאן חדשות", גם הרשות הפלסטינית וגם מצרים מודעות לכך.
בעוד חמאס ממשיך לפעול בשטח והטורקים כבר מעורבים במאמצי השיקום הראשוניים, השחקנים האזוריים הגדולים – ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – ממשיכים להמתין, משום שהחזון ל"יום שאחרי" נותר מעורפל
מצרים אמורה להוביל את מאמצי השיקום של עזה, אך בצד המצרי קיימים ספקות כבדים באשר לצעדים הבאים. השבוע ביקר בישראל ראש המודיעין המצרי, חסן רשאד. הוא נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לשיחה ארוכה, אך מסתמן כי לא הושגה הסכמה בשאלת מעורבות הרשות הפלסטינית בשיקום הרצועה.
מצרים גם דורשת מנדט בינלאומי – רצוי של מועצת הביטחון של האו"ם – להקמת "מועצת שלום" בראשות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בשלב זה קשה לראות כיצד דרישה זו תתממש.
בעוד חמאס ממשיך לפעול בשטח והטורקים כבר מעורבים במאמצי השיקום הראשוניים, השחקנים האזוריים הגדולים – ערב הסעודית ואיחוד האמירויות – ממשיכים להמתין, משום שהחזון ל"יום שאחרי" נותר מעורפל.
גם בוושינגטון מסתמנים היסוסים בנוגע ליישום תוכנית טראמפ, שנראית בשלב זה מנותקת מהמציאות בשטח. פרסום של ה"וול סטריט ג'ורנל" חשף תוכנית נוספת, שהגה ג'ארד קושנר: חלוקת עזה לאזורים, כאשר אחד יהיה בשליטת צה"ל והשני בידי חמאס, והמאמצים לשיקום יתמקדו רק בצד שבשליטה ישראלית.
גם תוכנית זו אינה נראית ישימה, במיוחד לנוכח מעורבותה הגוברת של טורקיה ושל קטאר. ברור כי כל עוד גוף עוין ואלים שולט ולו בחלק מן הרצועה, לא ניתן יהיה להתחיל בשיקום משמעותי.
פרסום של ה"וול סטריט ג'ורנל" חשף תוכנית נוספת, שהגה ג'ארד קושנר: חלוקת עזה לאזורים, כאשר אחד יהיה בשליטת צה"ל והשני בידי חמאס, והמאמצים לשיקום יתמקדו רק בצד שבשליטה ישראלית
כך הסתיים עוד שבוע משמעותי – שבוע שבו ישראלים ממשיכים לקבל את גופות החללים ולהיפרד מהם, ושבוע של התלבטות עמוקה באשר לעתידה של עזה.
המבצע הסורי באידליב
השבוע כיתרו כוחות סוריים מחנה ג'יהאדיסטים באזור אידליב, סמוך לגבול טורקיה, במטרה ללכוד אזרחים צרפתים המבוקשים במדינתם בגין מעורבות בטרור.
לפי גורמים רשמיים, שירותי הביטחון בצרפת ביקשו להסגיר שני מחבלים שהיו מעורבים בגיוס לוחמים ובביצוע פשעים חמורים במהלך מלחמת האזרחים. עימותים פרצו לאחר שאחד הקיצונים חטף ילדה בעלת אזרחות צרפתית, והמשא והמתן להסגרתו נכשל.
"פרקת אל־ג'ורבה", שמונה כ־50 לוחמים, מאגדת פעילים מארגונים ג'יהאדיסטיים המזוהים עם אל־קאעדה. הלוחמים דוברי הצרפתית – רבים מהם מאזור ניס, כולל מתאסלמים חדשים וקטינים – היו בין האירופים הראשונים שהצטרפו ללחימה בסוריה לפני עשור. כעת הם נחשבים אויבים של המשטר הסורי החדש, שמבקש להשיב את מרותו על כל שטחי סוריה.
את הקבוצה מוביל עומר עומסן, הידוע גם כעומר דיאבי – אזרח צרפת ממוצא סנגלי, מטיף לשעבר ואיש העולם התחתון, שהפך לדמות מרכזית בזירת הג'יהאד האירופי. דיאבי עבר ב־2013 עם עשרות צעירים מצרפת ומבלגיה לסוריה, הקים את הארגון באידליב, והיה לאחד המגייסים המשפיעים ביותר של לוחמים זרים דוברי צרפתית.
מומחי FDD (הקרן להגנה על דמוקרטיות) מציינים כי רשתו של דיאבי הקימה "מערכת שיפוט מקבילה" המבוססת על פירושה הקיצוני של השריעה, שערערה את ריבונות המדינה
ב־2016 הוא הוגדר על ידי ארה"ב "טרוריסט בינלאומי", ומאז מבוקש בצרפת בגין מעורבות ברשתות גיוס לטרור.
הפעולה שמוביל משטר א־שרע נגד הג'יהאדיסטים הזרים מתוארת כמהלך מדיני־פנימי מבריק. באמצעות חיסול קבוצות ג'יהאדיסטיות סוררות, מחזק המשטר את שליטתו על פני המיליציות שפעלו לאחר מות אסד.
מומחי FDD (הקרן להגנה על דמוקרטיות) מציינים כי רשתו של דיאבי הקימה "מערכת שיפוט מקבילה" המבוססת על פירושה הקיצוני של השריעה, שערערה את ריבונות המדינה. חיסול הרשת מהווה לא רק הישג צבאי אלא גם ניצחון סמלי על האנרכיה.
פרשנים דיפלומטיים מסבירים כי המבצע עולה בקנה אחד עם סדר היום של המערב במאבק בטרור. צרפת, שעומדת בפני אתגר של אזרחים שיצאו להילחם בסוריה, מקיימת שיתופי פעולה חשאיים עם דמשק. בוושינגטון רואים במהלך הסורי הוכחה למחויבותה של ההנהגה החדשה לדכא טרור חוצה גבולות.
המבצע באידליב משקף התאמה מחדש של מדיניות סוריה לאחר אסד – התרחקות מבעלות בריתה הקיצוניות ופתיחת ערוצים זהירים מול אירופה, ארה"ב ומדינות ערב. באמצעות חיסול "פרקת אל־ג'ורבה" וקבוצות זרות נוספות, שואפת דמשק לבסס עצמה כשותפה לגיטימית בזירה הבינלאומית.
המבצע באידליב משקף התאמה מחדש של מדיניות סוריה לאחר אסד – התרחקות מבעלות בריתה הקיצוניות ופתיחת ערוצים זהירים מול אירופה, ארה"ב ומדינות ערב
המשבר ההומניטרי בסודאן ממשיך להחריף
השבוע קראו סוכנויות האו"ם לקהילה הבינלאומית להתערב באופן מיידי במשבר בסודאן, לנוכח הסכנות הגוברות לאוכלוסייה האזרחית. לאחר יותר מ־900 ימי לחימה אכזרית, הפרות נרחבות של זכויות אדם, רעב והתמוטטות שירותים חיוניים – מיליוני סודאנים נמצאים כעת על סף הישרדות, במיוחד נשים וילדים.
סודאן מתמודדת עם אחד המשברים ההומניטריים החמורים בעולם: יותר מ־30 מיליון בני אדם זקוקים לסיוע, בהם מעל 9.6 מיליון עקורים וכמעט 15 מיליון ילדים המצויים בסכנת רעב. הסכסוך, שנכנס לשנתו השלישית, פגע אנושות בשירותים חיוניים כמו בריאות וחינוך – וכ־14 מתוך 17 מיליון ילדים בגיל בית ספר אינם לומדים כלל.
התפתחות חיובית נרשמה השבוע כאשר ביום רביעי נחת בנמל התעופה הבינלאומי של חרטום מטוס נוסעים – הטיסה האזרחית הראשונה שנחתה בבירה מאז פרוץ המלחמה לפני יותר משנתיים. על פי משרד התקשורת והתרבות, הטיסה של חברת Badr Airlines המריאה מפורט סודאן.
אולם הקרבות רחוקים מסיום. ביום חמישי ביצעו "כוחות התמיכה המהירה" גל נוסף של תקיפות רחפנים על נמל התעופה הבינלאומי של חרטום – זה היום השלישי ברציפות. לפי הדיווחים, שבעה רחפנים פגעו בשטח שדה התעופה ובשכונות הדרומיות הסמוכות, וגרמו לבהלה בקרב האזרחים. עדים דיווחו על קולות פיצוצים שנשמעו באזור.
"כוחות התמיכה המהירה" החלו לתקוף את שדה התעופה ומתקנים חיוניים נוספים במדינת חרטום כבר ביום שלישי, יום לפני שהנמל האווירי היה אמור להיפתח מחדש לאחר שהיה סגור במשך יותר משנתיים. בעוד הצבא שולט כיום ברוב חרטום, הכוחות האופוזיציוניים שומרים על שליטה בחלקים מדרפור ואזורים מערביים נוספים.
המשבר ההומניטרי החריף ממשיך להעמיק. היקף הסיוע הבינלאומי המוזרם לסודאן נמוך, והעברת המשלוחים לאזורי הרעב מתעכבת ומסתבכת בשל המשך הפעולות הצבאיות
בינתיים, המשבר ההומניטרי החריף ממשיך להעמיק. היקף הסיוע הבינלאומי המוזרם לסודאן נמוך יחסית, והעברת המשלוחים לאזורי הרעב מתעכבת ומסתבכת בשל המשך הפעולות הצבאיות.
השבוע בתולדות מזה"ת: הסכם ואי
ב־23 באוקטובר 1998 חתמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ויושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת על "מזכר נהר ואי", שהיה ציון דרך משמעותי במאמצים ליישם את הסכמי אוסלו. ההסכם גובש בפסגה ממושכת בוואי ריבר, מרילנד, בתיווך אינטנסיבי של נשיא ארה" ביל קלינטון.
ליבת ההסכם הייתה עקרון "שטחים תמורת ביטחון" במסגרת לוח זמנים מוגדר. ההסכם נועד לחדש את יישומו של "הסכם הביניים" (אוסלו ב'), שנתקע בעקבות קשיים ביישום. עיקריו כללו התחייבות ישראלית לנסיגה מדורגת של 13% נוספים משטחי C והעברתם לשליטה פלסטינית (לאזורי B ו־A).
בתמורה התחייבו הפלסטינים לנקוט צעדים ביטחוניים משמעותיים: מאבק בטרור ובארגוני הטרור, החרמת נשק בלתי חוקי, הפסקת ההסתה נגד ישראל ושיתוף פעולה ביטחוני מלא.
ההסכם קרס במהירות על רקע האשמות הדדיות בהפרות, והמתיחות הפוליטית הפנימית בישראל סביבו הייתה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילת ממשלת נתניהו
באותה עת התמודדה ממשלת הימין בראשות נתניהו עם התנגדות קשה מתוך הקואליציה, שראתה בהסכם ויתור מסוכן לפלסטינים. האתגרים ביישומו התגלו כמעט מייד: פיגועי הטרור נמשכו, ההסתה האנטי־ישראלית ברשות הפלסטינית לא פסקה, וישראל ביצעה רק את השלב הראשון והמצומצם של הנסיגה, בטרם הקפיאה את המשך התהליך.
ההסכם קרס במהירות על רקע האשמות הדדיות בהפרות, והמתיחות הפוליטית הפנימית בישראל סביבו הייתה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילת ממשלת נתניהו ולבחירות 1999.



















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו