אייזיק רמבה היה עיתונאי ופובליציסט פורה ורב הישגים. ב-1969, השנה שבה נפטר מהתקף לב בגיל 62, הוא זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים. אולם העיתונות וכתבי העת בספריית בית אריאלה בתל אביב קרוי מאז ועד היום על שמו.

כשרמבה היה בן 20 הוא פגש בוורשה את זאב ז'בוטינסקי, שמינה אותו למנהל הפעילות של התנועה הרוויזיוניסטית בפולין, והעניק לו את התואר "המשנה לנציב".  תחת ניהולו ועריכתו של רמבה ראו אור בטאוני התנועה הרוויזיוניסטית – "מדריך בית"ר", "מצודה", "תל חי", "הנשר" ו"המדינה".

בזכות הצטיינותו כעיתונאי וכעורך אמיץ, הוא מונה לראש המחלקה לתרבות וחינוך בהנהלה העולמית של בית"ר, ויצא ללמוד משפטים בלונדון. בין השנים 1935-1939 רמבה כיהן כמזכירו האישי של ז'בוטינסקי, ובין היתר עבד לצידו של נאמן אחר של ז'בוטינסקי, בנציון נתניהו.

אחרי מותו של ז'בוטינסקי ב-1940 פרסם רמבה את זיכרונותיו בספר "במחיצתו של ז'בוטינסקי". כשקמה המדינה ב-1948 הוא כיהן כעורך "המשקיף", הביטאון של המפלגה הרוויזיוניסטית בישראל, שבו גם פרסם טור אישי.

אחד מהטורים שלו, שלא הותיר בזמן הפרסום רושם רב, הפך ברבות השנים לטקסט הכי משפיע של רמבה. הוא רק הותיר חותם כזה, שייתכן שהכותב עצמו היה מתבייש בו מאוד

אחד מהטורים שלו, שלא הותיר בזמן הפרסום רושם רב, הפך ברבות השנים להיות הטקסט הכי משפיע של רמבה. הוא רק הותיר חותם כזה, שייתכן שהכותב עצמו היה מתבייש בו מאוד היום.

אייזיק רמבה (מימין) עם זאב ז'בוטינסקי (במרכז) ויוסף קופלביץ' בווינה, אוסטריה, 1937 (צילום: ארכיון זאב ז'בוטינסקי, ויקיפדיה)

בגיליון יום שישי של 19 בנובמבר 1948, חודשים אחדים אחרי קום המדינה, רמבה תיאר לקוראיו פגישה מעניינת עם מי שהיה אז שר העלייה, חיים משה שפירא. השר בן ה-46 היה מחותמי מגילת העצמאות ומי שעמד אז בראש תנועת "המזרחי" – התנועה הפוליטית שהצמיחה לימים את המפד"ל ומאוחר יותר את מפלגת הציונות הדתית.

"אם רוצה אדם לחפור בור לעצמו – 'יתנפח' בחברתם של עיתונאים מכל המעמדות. זוהי עדת הציניקנים הגדולה שבעולם… אבל מר שפירא מעורר אהדה. אין יראת כבוד מפניו אולי מפני שעודנו צעיר"

"מיניסטר, אבל איננו הולך בגדולות", תיאר רמבה את שפירא, "בדבריו אינה נשמעת כל נימה של יהירות. כנראה פיקח הוא, כי אם רוצה אדם לחפור בור לעצמו – 'יתנפח' בחברתם של עיתונאים מכל המעמדות. זוהי עדת הציניקנים הגדולה שבעולם… אבל מר שפירא מעורר אהדה. אין יראת כבוד מפניו אולי מפני שעודנו צעיר… אולם מתייחסים אליו בחיבה ומחשיבים את עבודתו. הוא מעלה יהודים מן הגולה למדינת ישראל".

שפירא נתן לרמבה סקופ, שדי הוצנע אז בעמקי הטור שרמבה פרסם באותו שבוע תחת הכותרת "מיומנו של עיתונאי". וכך תוארו הדברים בגיליון 19 בנובמבר 48' של "המשקיף":

"השר מספר על מכה שאינה כתובה בתורה והיא מטרידה מאוד את הממשלה: מה לעשות עם עולים ממחנות העקורים בגרמניה שנשאו להם נשים גרמניות והם רוצים להביא למולדת את נשיהם אלו. הסיפור מזעזע. תהום נפערה לנגד עינינו. יהודים שעברו בעצמם את שבעת מדורי הגהינום ההיטלראי, שניצלו מתאי הגזים הנאצים, ואשר נשיהם וילדיהם, הוריהם וקרוביהם נספו על ידי הרוצחים האלה – רבים מהם מתקרבים לנשים גרמניות, לאלמנות של קלגסים נאצים ולבנות של מפקדי אס-אס ונכנסים איתן בברית הנישואין".

השר חיים משה שפירא (צילום: IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

לא קשה להבחין כבר בקריאה שטחית בהפלגות הדמיון הרבות של העיתונאי הצעיר, שמפטפט בירושלים עם השר הצעיר, ולצורך המחשת הזוועה מגזים בתיאור מקרים מזעזעים, ואולי גם נכונים.

השר מצידו סיפק באותה שיחה דוגמה למקרה אחד בלבד (!) שהיה ידוע לו באותה שעה, על "חקירה אחת שהעלתה כי אחת 'היהודיות' החדשות – אשת חיקו של פליט – הייתה קצינה נאצית באס-אס והשתתפה בפועל בהשמדת יהודים".

השר מצידו סיפק באותה שיחה דוגמה למקרה אחד בלבד (!) שהיה ידוע לו באותה שעה, על "חקירה אחת שהעלתה כי אחת 'היהודיות' החדשות הייתה קצינה נאצית באס-אס והשתתפה בפועל בהשמדת יהודים"

העיתונאי רמבה הזדעזע כהוגן מהסיפור ובדמיונו טס למחוזות שנראים בעליל "סטלאגים" – על שם אותם ספרוני כיס פורנוגרפיים ידועים לשמצה שהיו נפוצים אז בארץ ותיארו סקס פרוע בין יהודיות לנאצים.

"הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" הוא כנראה הידוע שבהם. ספר שהוגדר אחרי צאתו "הספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית" וכמעט כל עותקיו נאספו על ידי המשטרה והושמדו.

רמבה תהה בטורו ב"המשקיף":

"מה פשר הירידה המוסרית הנוראה הזאת אצל הנידחים? האם זוהי באמת הפסולת ששום אומה אינה נקייה הימנה? וגם בתוכנו צצה והיא מתגלית בצורות כה מתועבות? נשואי תערובת היו בעם ישראל מאז ומתמיד בעיה חמורה וגרמו לסיבוכים נפשיים חמורים. אבל גם לגבי המחמירים אינה דומה אישה הולנדית לנאצית גרמניה. אילו אפשר היה לפתוח את סגור ליבם של 'הטיפוסים' האלה, אשר התאהבו בנשים נאציות, המגואלות בדם יהודי, והולידו להם ילדים".

כנראה שהתלהבותו של רמבה מהסיפור הדליקה גם את השר שפירא, שבכל זאת רצה ללכת בגדולות ולמצוא חן בעיני העיתונאים הציניקנים של התקופה. כמה ימים אחרי פרסום הטור של רמבה ב"המשקיף" כינס השר שפירא מסיבת עיתונאים ב-22 בנובמבר 1948 ובה סיפר – בין היתר – כי בכוונת משרדו לעשות הכול כדי "למנוע עלייה נוספת של נשים נוכריות", ביניהן – כך הוא אמר – "יש גם קצינות אס-אס לשעבר, שנישאו ליהודים מטעמים מובנים".

עטיפת הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ" (צילום: ויקיפדיה)

כך באו לעולם "הילדים", שעל פי המיתוס שהחל להסתובב אז, נולדו מייד אחרי מלחמת העולם השנייה לניצולי שואה אומללים מנשים נאציות פתיינות, שהגיעו למחנות הריכוז לתפוס להן מוזלמן יהודי, ואז עלו איתו לישראל, ומטבע הדברים עשו את הדבר הסביר היחיד והתיישבו באחד מקיבוצי הספר של השמאל הסוציאליסטי.

כי הרי ברור שאף אחד מהמחנה הבית"רי הרוויזיוניסטי הגאה של אייזיק רמבה או מהמחנה הדתי-לאומי הגאה של חיים משה שפירא לא יתקרב עם מקל לשיקסע ארית בלונדינית, פתיינית ונאצית. זו כבר חולשת דעת וגוף ששמורה לשמאלנים בלבד.

הסיפור ההזוי והמופרך הזה היה יכול להישכח, כמו אנקדוטות רבות ומשונות מאותה תקופה. אבל הוא שרד איכשהו את תהפוכות הזמן, והמשיך להסתובב כאגדת עם במעגלים שבהם סיפורים כאלה מסתובבים, בלי שרובנו נדע עליהם בכלל.

ואז פרץ לחיינו האינטרנט.

בשולי הפורומים הקונספירטיביים שהחלו ללבלב בתחילת שנות האלפיים כבר עלה מספר "הנשים הנאציות" שהתחתנו עם ניצולי שואה שמאלנים לאלפים רבים. מה שאומר, בחשבון פשוט, שכבר יש עשרות אלפי נכדים

בשולי הפורומים הקונספירטיביים שהחלו ללבלב בתחילת שנות האלפיים – עם הזעם בימין על הסכמי אוסלו, רצח רבין, האוטובוסים המתפוצצים, השמאל ששכח מה זה להיות יהודי, האינתיפאדה השנייה ומאוחר יותר ההתנתקות – כבר עלה מספר "הנשים הנאציות" שהתחתנו עם ניצולי שואה שמאלנים לאלפים רבים. מה שאומר, בחשבון פשוט, שלילדים שנולדו להן אז, כבר יש מטבע הדברים עשרות אלפי נכדים.

וכולם נאצים! השם ישמור.

עוד לפני ההפיכה המשטרית והרבה לפני השבעה באוקטובר, עם פרוץ המחאות בבלפור, התחילו חשבונות טוויטר המזוהים עם מכונת הרעל הביביסטית, להפיץ תיאוריות לפיהן המפגינים נגד נתניהו הם-הם הנכדים הנאצים של אותן אלפי נשים נאציות, שלכאורה פיתו את ניצולי השואה מוכי הגורל וילדו להם ילדים שהולידו נכדים שהם כעת גיס חמישי נאצי בלב מדינת ישראל.

כמקובל בז'אנר, כל אחד הוסיף לסיפור המופרך ממילא כיד הדמיון הרעה עליו.

היות וכנראה כותבת הציוץ הורידה אותו רצ"ב הציוץ שנית.
כך נראים תוצרים של הסתה.
זהו ציוץ של הגברת אביטל דירקטור. בדף הפייסבוק שלה היא מגדירה את עצמה "רכזת מטה מחוז תל אביב במפלגת הליכוד". היא מעידה על עצמה שהיא חברת ליכוד "ותומכת נתניהו במיליון אחוז". pic.twitter.com/FGx7OCEVd9

— amir haskel (@AmirHaskel) September 26, 2022

כך לדוגמא צייצה אביטל דירקטור – שהגדירה את עצמה בעמוד הפייסבוק שלה "רכזת מטה מחוז תל אביב במפלגת הליכוד":

"מסתבר שזה ממש נכון שהיו נאצים שגנבו זהויות של יהודים שהם רצחו ועלו איתן לארץ, מוגנים מבתי דין בינלאומיים לפושעי מלחמה על פשעים נגד האנושות. כשעל מנת להגן על נשמת אפה של הדמוקרטיה הייתי עושה בדיקת DNA לזבל שבתמונה, לאתר את עץ היוחסין הגנטי-ארי שלו ואז לגזור את גזר דינו בהתאם".

לציוץ היא צירפה תמונה של תא"ל (מיל.) אמיר השכל, מחזיק שלט עליו נכתב – בספטמבר 2022 – "אל תפקידו ילדיכם בידי בן גביר ונתניהו".

גם אז פרצה "סערה ברשת" ודירקטור – שהבינה מהר מאוד שהיא חשופה לתביעת לשון הרע שתמוטט אותה כלכלית – מיהרה להתנצל:

"משפחתי שורדת שואה, רובה נכחדה. אני מדריכה בברלין סיורי שואה, ובעיני משמעות השואה עצומה. בסערת רגשות עשיתי העתק-הדבק לטקסט שצייצתי. טקסט שלא הולם אותי ואת ערכיי – ועל כך אני מתנצלת".

גם רמי בן-יהודה, עוד בורג מוכר במכונה הביביסטית, התלהב אז מסיפורי הזימה על הנשים הנאציות הפתייניות וילדיהן השמאלנים.

עם הקובץ (רמי בן יהודה על הנכדים הנאצים): pic.twitter.com/VN1q4y7u7j

— ???????? Zeev Peri (@ZeevPeri) March 4, 2026

באחד הספייסים (דיונים קוליים בטוויטר) שנערכו אז הוא סיפר על מסיבת העיתונאים הנשכחת של משה חיים שפירא, והנושא הצית התלהבות רבה בדיון שעבר לעסוק ב"נכדים" של אותם נאצים ונאציות ש"חלקם מניפים דגלי אש"ף, מעודדים את הטרור, משת"פים של האחים המוסלמים". המתדיינים הדביקו להם את כינוי החיבה "הנכדים של היטלר".

הנושא הצית התלהבות רבה בדיון שעבר לעסוק ב"נכדים" של אותם נאצים ונאציות. המתדיינים הדביקו להם את כינוי החיבה "הנכדים של היטלר"

כן כן. אלה הם הנכדים שמתו השבוע על גב החולצות של משפחת סיגאווי מפתח תקווה. המשפחה שהצדיק הלא נסתר מרדכי דוד – גיבורם החדש של שרי ממשלת ישראל – הזדרז להגיע ולהצטלם איתה ביום רביעי השבוע, כשטילים בליסטיים נוחתים לכולנו על הראש, והכתיר אותה "משפחה של אלופים שכל המדינה מדברת עליהם עם החולצות של פאק קפלן".

גם משפחת סיגאווי, ממש כמו מרדכי דוד, רק מציבה לכולנו מראה. אם אתם לא אוהבים את מה שאתם רואים במראה הזאת, אולי כדאי שתלכו לבדוק בדחיפות את הדי-אן-איי שלכם. יכול להיות שתגלו שגם אתם נכדים של ניצולי שואה שהתאהבו בנאציות.