אפרים סידון יודע לצחוק ולהצחיק ובעיקר מיטיב לזרוע ספקות ושאלות עם ריגשה וחוסר אמון. הוא נועץ מלמד מושחז בפרות קדושות של תרבותנו, תוקע סיכות בבלונים הנפוחים של כתבי הקודש, הורג סיסמאות וסמלי ממלכתיות למיניהם, ומיטיב בתוך כך, ללמד מבוגרים, בני נוער וילדים כיצד לא לקבל דברים כפשוטם.

ועוד הוא כאומר: את כול זה אני עושה משום שזה נורא מוצא חן בעיניי, ובעומק לבי אני מקווה שתאהבו זאת גם אתם. בימים אלה יצא לאור ספרו "התנ"כנחים" עם איורים נפלאים של דני קרמן, המכיל סיפורי תנ"ך מחורזים למבוגרים, כפי שהם נראים מחלונו של עד המציץ בלי רשות, מאזין מאחורי הדלתות, נובר בשרידים ובנשכחות – שוחט פרות קדושות והכול במעשה נועז ואמיץ שהוא היום נדיר במקומותינו.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, נישאה דיאנה ספנסר, עוזרת גננת עם יחוס מלכותי, לנסיך בריטניה, בסיפור הנשמע כאגדת סינדרלה והפכה אורים ותומים אופנתי לעולם כולו.

לימים, התנפצה האגדה כאשר התגרשו השניים, הנסיכה דיאנה פנתה לדרך עצמאית ועשתה שימוש אמיץ ונדיב בתדמיתה האהובה והפופולרית: מצוידת בפשטות אנושית, חיבקה חולי איידס ופעלה למען ילדים כרותי גפיים, קורבנות מוקשים שנשכחו. היא דיברה עבור מי שקולם לא נשמע ולא היה נשמע לולא היא. לא בכדי הוכתרה בתואר: "מלכת הלבבות". בנה הנסיך ויליאם הולך בעקבותיה.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.