איזו התרגשות, ממש בקרוב, אם לא תהיינה הפתעות, יתגשם חלום הדורות בעם ישראל ונתעורר לעסקת טיעון של הנאשם מס' 1 בישראל, האיש שהכל משחרים לפתחו כאילו לא הובס בבחירות, ועדיין מחכים שייעתר וישחרר את הידיים מצוואר המדינה של אבא שלו.

אם לא תהיינה הפתעות, נתעורר בקרוב לעסקת טיעון של נאשם מס' 1 בישראל, האיש שהכל משחרים לפתחו כאילו לא הובס בבחירות, ומחכים שישחרר את הידיים מצוואר המדינה של אבא שלו

מבחן בוזגלו מעולם לא נראה עלוב יותר. יותר מבוזגלו או שניים עברו עינוי דין מטורף על עשירית ממה שנתניהו חולל ממרום כיסאו הרם, וקולם לא נשמע. אין שוויון בפני החוק. תחת שלטונו עוצב הכל בצלמו ועכשיו גם המשפט שלו נמס לבדיחה ארוכה ולא מצחיקה. בוזגלו תמיד ייענש כמו פושע ונתניהו מסתובב כמו שריף, מטנף על הפרקליטות ועל בתי המשפט, מוכן ומזומן לצאת כמנצח בעסקת טיעון כאילו לא טבל בשחיתות והפרת אמונים, משל השליך פסולת בציבור. ובוא נתעלם לרגע מהמשל המבאס בגוף המשפט האחרון.

זה לא רק העברות שבית המשפט יכריע בהן לקולא, מן הסתם, וגם זה יקרה רק אם מנדלבליט יצליח להשתחרר מאחיזת הצבתות של הזוג נתניהו על חלצי מוסד היועץ המשפטי לממשלה שזרוק על הכביש. מזמן איבד את שארית כבודו מול השריף המודח של המדינה שעדיין מסתובב בשכונה.

לפני חצי שנה הובס השריף אחרי שגרר מדינה לבחירות בזו אחר זו, אבל הכל מחול לו, הוא כאן, עושה שיגועים עם טופז לוק עד שיחזור על כנפי התהילה והפחד הישן מפניו. מזמן אין ליכוד, נותרה קליפה ושמה נתניהו.

תראו, אזרחים טובים, יידרשו הרבה פחדנים בכירים שייצאו מהצללים ויחשפו את כל מה שקבור מתחת למרצפות במרתפי בלפור. האמיצים כבר יצאו לפני שנים בהתגנבות יחידים, אחד אחד וקבל עם ועדה, הקהל עיכל ולא נודע כי בא אל קרבו והם נעלמו בזה אחר זה בחור השחור של הפוליטיקה.

השיירה המשיכה בדרכה והכלבים מיעטו לנבוח ומי שנבח – נבח לריק.

מבחן בוזגלו מעולם לא נראה עלוב יותר. יותר מבוזגלו או שניים עברו עינוי דין מטורף על עשירית ממה שנתניהו חולל ממרום כיסאו הרם, וקולם לא נשמע. אין שוויון בפני החוק

ניר חפץ, ששימש את המנהיג והיה איש סודה של רעייתו, חשף כל מה שהתרחש בין כותלי הבית ההוא, עכשיו גם במשפט, שבמדינה אחרת היה מרעיד את אמות הספים. לא כאן. המשפט כולו עובר ברובו ברשת החברתית. במהדורות החדשות הוא אייטם קטן יותר מאלבום חדש של נועה קירל והפרידה הטרגית ממרגי.

מנדלבליט הפך בזה והפך ולקח את הזמן ולא החזיר. שנים שירת לתומו תחת האיש שמינה אותו, שנים ארוכות מנשוא בהן האמין המשפטן החכם באלוהים ובנתניהו. שנים ארוכות סבר שהבוס הנכלולי שמעדיף לעשות חרקירי ולא לפתוח ארנק, הוא אדם ללא רבב, וכאשר הבין שלא, גרר את הכרעותיו באי רצון מופגן לנוכח הוכחות שנחשפו בזו אחר זו. לבנימין נתניהו פתרונים.

משפט נתניהו לא פותח מהדורות בכותרת הנפוצה: "סערת משפט נתניהו", כי אין סערה. סערה זה אפילו לא רמטכ"לים, ראשי מוסד ושב"כ, אלופי צה"ל, כולם לשעברים, שנאספו להפגנה מול ביתו של לפיד ודרשו ועדת חקירה ממלכתית לחקר פרשת הצוללות וכלי השייט. כולה צוללות, מה יצאתם במזג אוויר כזה, עוד תתקררו, חבר'ה, אתם בדימוס, לא?

ניר חפץ, איש הסוד, חשף את המתרחש בין כותלי הבית ההוא. גם במשפט, שבמדינה אחרת היה מרעיד את אמות הספים. אצלנו במהדורות הוא אייטם קטן יותר מאלבום חדש של נועה קירל והפרידה הטרגית ממרגי

סערת מחאת ראשי מערכת הביטחון תחכה, לעיתוזנות הולכת ונלחצת סערה אחרת. ח"כ יאיר גולן כינה מתנחלים מנפצי מצבות ומתעמרים בפלסטינים בכינוי "תתי אדם" ומדינת ישראל עצרה נשימתה. פרשנים פלבלו בעיניים של עמית סגל ופוליטיקאים מיהרו להביע זעזוע מההגדרה היאה לתתים באשר הם, לא לתתים שלנו, ובכלל, מה זה מחאת ראשי הביטחון בעניין הצוללות מול פיגוע מילולי כבד שכזה.

סינדרום נתניהו עדיין פוגע במערכת שנפלט ממנה. הפעם זה מבחוץ. האיש שהיה קובע סדר יום הכניס את העיתונות לדכדכת. משעמם עם חדשות דלות נתניהו. שנאתו מדביקה אנשים למסך, תומכים ויריבים. הם מתים על זה. יודע הנאשם נפש קבבוני-השמירה של הדמוקרטיה. הם זקוקים לו לתדלוק עניין והוא כמו סמי הכבאי, תמיד נותן שירות. כך נולדו ה"סערות". נחמות קטנות.

ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בהווה יוצא בסרטון טיק טוק מגוחך מהחדר של טופז לוק, אמא שלו הרשתה להביא חבר, ומטנף על בדיקות אנטיגן, מאוד בוגר. שום אחריות לאומית בנושא המשבר הבריאותי. אם אפשר לחבל, בכבוד. ובמקרה שלו – בלי.

הוא נופח כותרת כלשהי נגד הממשלה ובמערכת החדשות מפעילים נוהל איזון קדוש ומחייכים מתחת לשפם, ביבי זה אקשן ישן וטוב. בונים דרמה עם שאלות מהתחת לצד השני, לא אליו, כמובן, הוא כאן רק כדי להחזיר את הצבע ללחיי העיתוזנות, לאסי שבה הביתה. יש נתניהו – יש דם. אלוהי הרייטינג מנקה את הציפורניים המטונפות ומחייך מתחת למהדורה.

אין יושרה במערכת. עמית סגל על רטט קבוע, סקרי בחירות בלי בחירות ופרשנויות שתמיד יוציאו רע את מי שצריך. אילה חסון מייצרת סערות בכוס מים. מאוד חשוב עכשיו מי מתמנה לספרייה הלאומית. משפט נתניהו? מים מתחת לגשר העיתונות הרופס.

אין יושרה במערכת. עמית סגל על רטט קבוע, סקרי בחירות בלי בחירות ופרשנויות שתמיד יוציאו רע את מי שצריך. אילה חסון מייצרת סערות בכוס מים. מאוד חשוב עכשיו מי מתמנה לספרייה הלאומית. ומשפט נתניהו?

נתניהו יונק משדי התקשורת בשידור ישיר, עכשיו הוא לשעבר וגם נאשם במשפט פלילי, אבל הביצים של המערכת שהשקה ברעל שנים עוד בסל שלו, פרדון על הצרפתית שלי, וזה מזמן לא ביצים אלא חביתה אחת גדולה של ביצים סרוחות, ובשידור חרא. כלומר חי.

העיקר האיזון בין הביצה הימנית שלו לביצה השמאלית שלנו. בית המשפט יכריע.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

השבוע אושרה לקריאה ראשונה הצעת חוק אותה מקדם שר המשפטים גדעון סער. על פי הצעה זו, שופט מחוזי יוכל להורות להסיר תוכן אשר מהווה עבירה פלילית מכל רשת חברתית או אתר באינטרנט. הצעה זו ממחזרת את זו של גלעד ארדן משנת 2018, ומטרתה למנוע הסתה ברשתות.

השבוע אושרה לקריאה ראשונה הצעת חוק אותה מקדם שר המשפטים גדעון סער. על פי הצעה זו, שופט מחוזי יוכל להורות להסיר תוכן אשר מהווה עבירה פלילית מכל רשת חברתית או אתר באינטרנט

באשר להצעה זו נראה שמפת הדעות מתחלקת באופן לא מאד שגרתי. גופים וקובעי מדיניות מתפלפלים אודות מידת פגיעת החוק בדמוקרטיה, ועד כמה המדרון חלקלק – מענייני ביטחון המדינה והציבור ועד לסתימת פיות, פשיזם, מעורבות פוליטית ומה לא.

חלק מטיעוני המתנגדים מצלצלים הגיוני, כמו למשל מאמר המערכת של הארץ "חוק הפייסבוק – מסוכן לחופש הביטוי" ומאמר נוסף של רן בר זיק שנוגעים בנושא גם מזוויות עקרוניות ומוסריות כמו רדיפת עיתונאים ופעילי זכויות אדם, מחיקת תכנים חשובים מהרשת או צנזורה על חופש הביטוי.

״חוק הפייסבוק״ מסוכן לחופש הביטוי. מאמר המערכת של ⁦@Haaretz⁩ הבוקר https://t.co/5VlUyi2QlD

— Noa Landau נעה לנדאו (@noa_landau) December 29, 2021

אבל מצידו שני של ספקטרום המתנגדים ניתן למצוא את ח"כ בנימין נתניהו ותומכיו, שטוענים גם הם להיותו של החוק פגיעה ממשית בדמוקרטיה. לא ציפיתי לראות תמימות דעים שכזו בין עיתון "הארץ" לבין צד הביביסטי של המפה, אבל הנה, תמיד יש הפתעות בחיים. תומכי ומקדמי החוק עצמם מזכירים באפיון שלהם את מתנגדיו. כלומר, גברים לבנים ושבעים.

לא ציפיתי לראות תמימות דעים שכזו בין עיתון "הארץ" לבין צד הביביסטי של המפה, אבל הנה, תמיד יש הפתעות בחיים. תומכי ומקדמי החוק עצמם מזכירים באפיון שלהם את מתנגדיו. כלומר, גברים לבנים ושבעים

מולם, איפה שתוצאות האמת של הפקרות הרשת לא מפסיקות להתעדכן, נמצאות כל מיני אזוטריות כמו נער בן 15 שהופך לפצצה מתקתקת בגימנסיה הרצליה בשל צפייה בפורנו, פרשת מין חדשה בתיכון בדרום שעדיין תחת צא"פ. שם נמצא הסחר בתמונות נשים, הפורנו כתרבות מין, וכמובן הסחר בסמים שהפך כבר מזמן למפלצת רב ראשית שנמצאת בכל מקום שמטבעות קריפטו ושליחי וולט מגיעים אליו.

שם יושבים בהמתנה דרוכה גם מאות אלפי בוטים (יפה שבעברית קוראים להם בשמם – בוטים), שהשמיצו, קיללו, איימו והניעו את דעת הקהל תוך שימוש בשפה אלימה וברוטלית בשנים האחרונות, כמו דבוקה של עלים ברוח בדרך לשום מקום.

שם נמצא הפרופיל הווירטואלי של רה"מ לשעבר נתניהו שעשה ועודנו עושה שימוש ברשתות החברתיות על מנת להפיץ את מסריו, השיקריים בחלקם, המסיתים ברובם. וכמובן בנו יאיר, מקלדת מפיקה מרגליות, שכבר נחסם בעבר הלא רחוק על ידי טוויטר ופייסבוק.

דפק על השולחן בזעם > נתניהו במתקפה על בנט וסער: לא עוברים אחוז חסימה ורוצים לסתום את הפיות ???? > https://t.co/UDloX9FOlI pic.twitter.com/2hJApXyGmA

— חדשות בחדרי חרדים (@behadrei_bhol) December 8, 2021

יצוין שזו לא בהכרח דיכוטומיה מוחלטת. כלומר, מספר הדעות ביחס לחוק הפייסבוק מקביל כנראה למספר הפרופילים הקיימים בפייסבוק, כולל הפיקטיביים. כל אחד יבחר לחשוף או להסתיר את מה שלא עומד בקנה אחד עם האג'נדה החשובה לו וסיבותיו עימו.

מולם, איפה שתוצאות האמת של הפקרות הרשת ממשיכות להתעדכן, יושבים בהמתנה גם מאות אלפי בוטים (יפה שבעברית קוראים להם בשמם – בוטים) ברוטליים שהניעו את דעת הקהל בשנים האחרונות

החוק ,שכאמור עלה בעבר על ידי ארדן ונדחה על ידי נתניהו באופן חד משמעי כבר אז, מקביל כביכול וסמנטית בלבד להגבלת אזכורים של סקס או מיניות בטלוויזיה הישראלית לפני שעה 11 בלילה.

אם הדברים נבחנים על פי הטלוויזיה הישראלית המסחרית והציבורית – אין מיניות במדינת ישראל. אנחנו יותר צדיקים מהוותיקן בקטע הזה. ואם ישנה מיניות – היא בדמות פרשות מין איומות, בדמותו של בכיר המתגרשים אייל גולן או במסגרת פרשות מין מחרידות כמו זו שנקשרה לשמו של משה חוגג.

מיניות נשית מוצאת מקום מפלט בקרב דימויים אנושיים כמו אביבית בר זוהר. אבל סתם סקס רגיל, כחלק רגיל מהחיים? פחות נראה שם. וזו המציאות שאנחנו חיים בה כל החיים מבלי לערער עליה לרגע.

אבל ברגע שמתחילים לדבר על צנזורה ברשת? אוי ואבוי, מצטדקים כל אבירי הזכויות. שחס וחלילה לא יגעו בזכויות הפרט. זאת למרות שהם ואנחנו יודעים היטב שהרשת היא כר אין סופי לפשיעה מכל הסוגים והמינים.

האם זה פוגע בביטחון המדינה והציבור? ברור. אין כמעט הורה שלא מפחד לשלוח את הילד.ה שלו לבית ספר בימים אלו, ובצדק. הילדים והוריהם כאחד הופכים לשיקופים של מה שהם רואים באינטרנט. בהרבה מקרים מדובר באמצעי חינוכי הרבה יותר משמעותי מבית הספר עצמו. וחינוך למרבה הצער, פועל גם לרעה, על אחת כמה וכמה בימי קורונה.

כאשר המדיה הממוסדת מהדהדת בכותרות של דם, כי זה מה שמקליק, את הרעות החולות שעולות מן הרשת, היא נותנת להן תוקף ומקבעת סביבן את התודעה. זה מעגל שמזין את עצמו תוך סגידה לאלוהי רייטינג והקליקבייטים שכבר לא בדיוק ברור מה הם בכלל מודדים.

האם זה פוגע בביטחון המדינה והציבור? ברור. אין כמעט הורה שלא מפחד לשלוח את הילד.ה שלו לביה"ס היום. הילדים והוריהם הופכים לשיקופים של מה שהם רואים באינטרנט

הירידה בכמות המשתמשים בפייסבוק בחודשים האחרונים מעידה אולי על אבדן עניין ברשת, אך מאידך, גם על כך שהכוחות המרכזיים שקידמו את הרשת החברתית לטוב ולרע, עזבו לפי שעה את הבמה.

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק"