זה התחיל במחאה סטנדרטית שצעדה מכיכר פריז במורד רחוב אגרון ללא כל הפרעה או ניסיונות עצירה של המשטרה, שנמצאת שם כל שבוע וחוסמת כל רחוב אפשרי סביב הכיכר בתקווה למנוע את אותן צעידות.

ראיתי את המאסה והצטרפתי, צעדנו בכיף ובגאווה. לאחר כשעתיים הצעדה עצרה, שם יצאתי לעשן ולהבין איפה אני ואיך אני ממשיך מכאן ולאן. בסרטון שצילמתי רואים שהייתי כ-40 מטר מהצעדה ונעתי בכיוון הנגדי, מתאר את המצב והמיקום בלייב.

אביב לוי, בן 42. נשוי ואב לשתי בנות, בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ולימודים הומניטריים. אחד ממנהלי הקבוצה "סיפורים מלבנון" בפייסבוק, חבר הנהלה בעמותת "קו לבנון" הפועלת להנצחת חללי הקרבות בלבנון, איתור וטיפול בנפגעי הלחימה וסמנכ"ל נכסים בתפקידו.

המשפט הבינלאומי הפך במאה ה-21 לזירת מאבק הסברתית מרכזית. הנרטיב הפרו-פלסטיני, שמציג את ישראל ככוח כובש ומדכא, נשען באופן כמעט מוחלט על מונחים ומושגים מתוך המשפט הבינלאומי. "אפרטהייד", "כיבוש", "רצח עם" – אלו לא רק מילים, אלא הגדרות משפטיות בעלות משמעות עמוקה, המשמשות ככלי נשק במאבק ההסברתי.

ההנחה הבסיסית של הנרטיב הפרו-פלסטיני היא שהמשפט הבינלאומי הוא הסמכות העליונה, "המוסר האובייקטיבי". הם מציגים את עצמם כמי שנלחמים למען צדק בינלאומי, ומאשימים את ישראל בהפרה שיטתית של אמנות וחוקים בינלאומיים.

רוני בנשק הוא נער ישראלי שמתעסק בהסברה. מתעמת וחוקר לעומק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

רבות נכתב על אוכלוסיות שעברו את מתקפות הטילים ללא מרחב מוגן ונאלצו לאלתר פתרונות, בהם השתרעות בתעלות או שהות מתחת לגשרים. על קבוצה אחת, שמתגוררת סמוך לנתב"ג (יעד מועדף למשגרי הטילים) ללא יכולת לחפש פתרון מיגון ובלי אפשרות לעזוב למקום אחר, לא ראיתי שכתבו.

הכוונה לאלפי האסירים במתחם הגדול של שירות בתי הסוהר שמצוי במפגש בין לוד ורמלה, ובו בית המעצר ניצן, כלא הנשים נווה תרצה, כלא איילון, בית הסוהר גבעון, וכלא מעשיהו על אגפיו. גם מי שביצע פשע הוא בן אדם שזכאי להגנה, בוודאי לשמירה על חייו.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.