זה התחיל במחאה סטנדרטית שצעדה מכיכר פריז במורד רחוב אגרון ללא כל הפרעה או ניסיונות עצירה של המשטרה, שנמצאת שם כל שבוע וחוסמת כל רחוב אפשרי סביב הכיכר בתקווה למנוע את אותן צעידות.

ראיתי את המאסה והצטרפתי, צעדנו בכיף ובגאווה. לאחר כשעתיים הצעדה עצרה, שם יצאתי לעשן ולהבין איפה אני ואיך אני ממשיך מכאן ולאן. בסרטון שצילמתי רואים שהייתי כ-40 מטר מהצעדה ונעתי בכיוון הנגדי, מתאר את המצב והמיקום בלייב.

לפתע 4 סמויים קפצו עלי וביקשו שאתלווה אליהם, כשאחד נשאר ברכב שהוכן מראש לשם המבצע. שני סגר עלי מאחור והחל לדחוף אותי קדימה בגופו ובידיו,  בעוד השלישי סוגר עלי מלפנים ונע לכיוון הרכב. השניים מאחור ווידאו תוך כדי שאף אחד לא מתקרב.

לראות ולא להאמין
אחרי לילה בתא המעצר עם עוד שלושה גיבורים, עוד מעצר שווא בטענה שאני ממובילי המחאה.
בלי עילה, סיבה או הסבר חטפו אותי שאיש לא ראה ודחפו לניידת.
לקח להם שעה להבין על מה עצרו אותי. מביך

מהלך נואש של משטרת ישראל להטלת טרור ואימה על המפגינים pic.twitter.com/zIgQHi4Yzv

— Aviv (@avivle) October 18, 2020

ניסיתי להרגיע את הרוחות ולהכניס קצת היגיון לסיטואציה כי הם המשיכו להפריד אותי מהצעדה ולא סיפקו עילה ברורה. שמתי לב שאני לבד ושהם ממשיכים להרחיק אותי מהצעדה. הדחיפות שלהם חדרו למרחב שלי, עדיין ללא אלימות פיזית, אבל באופן שהיה אלים מבחינתי.

שם ציינתי בפניהם שאני הלום קרב ונכה צה"ל, במטרה למנוע אסקלציה ולהרגיעם, ואולי למנוע מהם להעמיק את הבידוד שלי מיתר הצועדים בתקווה שאולי מישהו יבחין בי.

שמתי לב שאני לבד ושהם ממשיכים להרחיק אותי מהצעדה. הדחיפות שלהם חדרו למרחב שלי, עדיין ללא אלימות פיזית, אבל באופן שהיה אלים מבחינתי. שם ציינתי בפניהם שאני הלום קרב ונכה צה"ל

ברקע נשמעת, בשניה 25, אישה שואלת משהו שנשמע כמו: "למה הוא עצור" והם ממשיכים להצעיד אותי קדימה, ובתחושה שלי לחטוף אותי. ראוי לציין כי בלייב שקדם במהלך הצעידה נעצרתי עליהם, עשיתי סיבוב וצילמתי אותם, הם עוררו את חשדי.

נסיעה

נכנסתי לרכב, ישבתי מאחור בצד ימין, שני סמויים ישבו מקדימה ואחד מאחור. כולם דרשו לפתוח חלון, אני עם מסיכה בסיטואציה מלחיצה למדי, בקושי נושם וביקשתי שיפתח גם לי, הוא סירב בתוקף ולא פתח. פתחתי אני, אז הסמוי שישב לפניי הושיט יד וסגר לי את החלון בכעס.

אמרתי לו שאינני נושם ושאני מוריד מסיכה או פותח חלון – שיבחר, והורדתי מסיכה. זה קצת שיגע אותו אז שמתי מסיכה כי בנסיעה היה אוויר מהחלון הקדמי, ואז הגענו לפקק. פתחתי שוב חלון, מה ששיגע אותו עוד יותר. נדהמתי מחוסר ההתחשבות והבריונות כלפיי בעוד שכולם עם חלון פתוח. אמרתי לו שכל עוד אנו בפקק אני פותח. תהיתי בקול מדוע אין להם צקלקה ולמה לא נוסעים – אבל לא הייתה להם תשובה.

שם פתחתי את פי ואמרתי להם שיתביישו להם, תהיתי על התנהגותם האלימה בשלושת החודשים האחרונים. תיארתי להם את חוויותיי: מכתזיו"ת ופרשים דוהרים אל עבר המון אחוז בהלה, אלימות, דחיפות ומכות.

תהיתי למה הם שם כסמויים בלב מחאה עממית אזרחית ותיארתי להם שהייתי ליד חבר שלהם שחטף מכות בהפגנה הראשונה, ושפחדתי לרוץ לסייע כי הוא נראה כביביסט שקפץ על מפגין. הדגשתי שהם לא אמורים להיות שם ואם הם שם שישקיעו ולא ייראו ויתנהגו כביביסטים כי זה מסוכן.

הוא אמר לי שכל מה שאני אומר יכול לשמש נגדי והדגשתי שאין לי מה להסתיר, רק לחשוף. הם נדהמו לשמוע ממני את תיאור עלילותיהם, בחלק מהמקרים הם אף חייכו, צחקו ושאלו על מי אני מדבר והשלימו את הפאזל במבטים האחד עם השני – דחסתי להם 3 חודשים בנסיעה אחת ברחבי הבירה.

ברכב כולם דרשו לפתוח חלון, אני עם מסיכה בסיטואציה מלחיצה למדי, בקושי נושם וביקשתי שיפתח גם לי, הוא סירב בתוקף ולא פתח. פתחתי אני, אז הסמוי שישב לפניי הושיט יד וסגר לי את החלון בכעס

הדגשתי בפניהם שהם עושים טעות גדולה והמשכתי לתהות מה עשיתי. מישהו זרק שאני ממובילי המחאה. אמרתי להם שאני פועל בשת"פ עימם למניעת פרובוקציות ודרשתי שיבדקו עם קובי יעקובי מפקד תחנת מוריה, מולו מנעתי עימותים וחיכוכים בשתי ההפגנות הראשונות, ואותו בירכתי כחצי שעה לפני הצעידה בכיכר פריז תוך לחיצת אגרופים ושאני שמח לראותו בריא ובזירה לאחר שחלה בקורונה. ציינתי כי יש בתיק אפוד חובש. שאני כאן למנוע אלימות ושמהר מאד הם יבינו שתפסו דג רקק ולא מוביל מחאה.

במהלך הנסיעה הם ציינו שההפגנות מיותרות ולא עושות או יעשו כלום, נשמע לי מוזר וטענתי שאני דווקא חושב שהן עושות יופי, ולראייה אנו כאן בניידת סמויה במעצר שווא ללא כל עילה.

תחנה

אינני ירושלמי, אז כאשר הגענו לאן שהוא שאלתי היכן אנו והאם זו תחנת מוריה. אחד מהם אמר לי אחרי שלא. שאלתי איפה אנו הוא לא ענה. גם אף אחד אחר לא ענה. ממש מפחיד ותמוה. אמרתי לו: "טוב שלא שמתם עלי שק והסעתם אותי מכוסה". שאלתי שוב איפה אנחנו, והאם במגרש הרוסים. הוא ענה לי שכן. תהיתי שוב לגבי טמטום החשאיות והמשחק המקדים. ביקשתי לעשן לפני שעולים, הבחור סרב. עלינו.

ראוי לציין שכל הזמן הזה לא יכולתי לשוחח עם הסביבה החיצונית ולעדכן את אשתי כי נעצרתי, ולא ידעתי אם הלייב עלה או לא כי לא לחצתי. ביקשתי שיחה. הם לא נתנו לי, וביקשו שאמתין לקצין. גם סיגריה לא אפשרו.

בגרם המדרגות לפני הכניסה הבחנתי בגונן בן יצחק, שמרוב ההלם לא הצלחתי להיזכר בשמו. שוחחנו בקצרה ונכנסתי. עלינו לטביעות אצבע, שם פגשתי בחיים שדמי. מייד נרגעתי וחזרתי לעצמי.

כל הזמן הזה לא יכולתי לשוחח עם הסביבה החיצונית ולעדכן את אשתי כי נעצרתי, ולא ידעתי אם הלייב עלה או לא כי לא לחצתי. ביקשתי שיחה. הם לא נתנו לי, וביקשו שאמתין לקצין. גם סיגריה לא אפשרו

המשכנו למעלה והמוביל, היחיד שדיבר, עטה כפפות ואמר לי בטון מפחיד: "טוב עכשיו נעשה חיפוש". שאלתי האם הוא עושה לי גם בדיקה רקטלית. הוא כעס ששאלתי ושאל מאיפה אני מביא את השטות הזאת ולמה אני מדבר ככה. אמרתי לו: "כי יש לך כפפות ואתה עושה לי חיפוש". הוא נעלב. התנצלתי.

עבר תא תא בתיק שלי, קרא מסמכים מקופלים ומכתבים – דבר שלא הבנתי וביקשתי שלא יעשה. אח"כ הוציא מהתיק 3 דיסק און קי. קמתי מהכיסא וביקשתי אותם בתקיפות ואמרתי כי אין לו כל סמכות להוציא לי דברים אישיים מהתיק. הוא הניף יד ואמר כי בפעם הבאה שאני נוגע בו הוא יפעיל כוח. הדגשתי כי לא נגעתי ואני דורש שלא יחטט לי במידע ויחזיר חזרה את הדברים ששם בצד. הוא סיים ולקח לי את הטלפון, את הדיסקים וסיגריות. הושיב אותי והדגיש כי אני ממתין לקצין וזה עשוי לקחת 3 שעות. שאלתי: "3 שעות?", והוא ענה שזה טווח ההמתנה. שאלתי: "מה, כמו הוט?", והמפחיד השתקן צחק.

מתחו את כל הזמן האפשרי. נתנו לי מים (כוס אחת), ובמחווה יפה אף לשטוף את הפנים לבקשתי, מה שהרגיש כמו גן עדן. הרוחות נרגעו והקרח נשבר. התחלנו לשוחח. שם אמרתי להם שתהיה להם פוסט טראומה, וכשהם יצטרכו את המערכת יזרקו אותם קיבינימט. שכל מה שהם עושים לא שווה את זה. אז אחד הבלשים סיפר לי סיפור אישי ומרגש בעניין. היה רגע של כנות מרגש ואותנטי ללא הבדלי דת, מעמד, גזע או פוסט טראומה. היה חיבור אנושי רגעי ראשוני של אנשים שחווים את אותה המערכת, את אותן הבעיות, וחיים באותה החברה. עדיין ללא יכולת לעשן כאשר בלש קשוח לא זז ממני מטר, עדיין במוד עוין.

יצאנו משם כשהחוקר הגיע, כעבור כ-3 שעות המתנה אחד על אחד. אז הבחנתי בעוד שני עצורים שם והבנתי שאני חוזר לעולם ושאני כבר לא לבד. ישבנו ארבעתנו מחוץ לחדר החקירות. אחד מהעצורים שאל אם אני סמוי או מפגין. כאן קראו לי לחקירה, נכנסתי ראשון, ובמקביל גם חיים שדמי נחקר.

נתנו לי במחווה יפה לשטוף את הפנים, מה שהרגיש כמו גן עדן. הרוחות נרגעו והקרח נשבר. התחלנו לשוחח. אמרתי להם שתהיה להם פוסט טראומה, וכשיצטרכו את המערכת יזרקו אותם קיבינימט. שכל מה שהם עושים לא שווה את זה

חקירה

בחקירה שאלה החוקרת כל מיני דברים: על מגפון, למה לא נעניתי להכרזות המשטרה – אמרתי לה שלא הייתה משטרה גלויה בצעידה בה הייתי, כי כנראה  היו לה כמה וכמה פיצולים, וכי השוטרים היחידים היו סמויים שהבנתי שהם שוטרים רק בדיעבד.

שם היא גם אמרה שראו אותי אומר לצעדה להתפצל ולבלבל את השוטרים. "את מי רצית לבלבל", שאלה אותי. רק היה חסר שידחפו לי את הפרוז'קטור לפנים. לא עניתי, אז היא שאלה שוב בטון יותר תקיף. עניתי לה "אתכם, את המשטרה ובעיקר את המכתזי"ת, כחובש שבא למנוע מצב בו מישהו נפצע, ובתור אחד שחטף ממכתזי"ת בשני מקרים שונים ראיתי לנכון להזהיר את ההמון ולציין כי בצד הימני ישנה מכתזי"ת, שוב ללא חסימות או שוטרים". אמרתי לה שרציתי לפני הצעידה להשיג צילום יפה, ושהייתי כל הזמן הזה בלייב ושהכל מתועד. היא אמרה לי שהרשמתי אותה וכי לפי הסיפור אני מלאך מעצם נסיוני למנוע אלימות ופרובוקציות מכל הצדדים.

אביב לוי אזוק בתחנת המשטרה

סיימתי את החקירה. גם האחרים יצאו. בעודי יושב עם חיים שדמי הגיע הקצין, נכנס לחדרו עם כל המסמכים וישר חתם בעצבים תק, תק, תק, ואמר: "קחו את כולם, כולם עצורים". ישבתי שם בהלם, הרי גונן אמר שלבטח יתנו תנאים מגבילים ואוכל להשאר במעצר ללא כל תנאים, לשיקולי. פתאום בא השוטר והקצין בקש שישים לשנינו אזיקי רגליים (לחיים שדמי ולי). התרגשתי מהמעמד. השניים האחרים יצאו גם הם ולא זכו לאזיקים, גם לידיים לא היו, כנראה יותר זוטרים, פחות מסוכנים או שסתם עדות למעצר שווא פוליטי ומיותר.

פה המשטרה התחילה לריב עם עצמה, הימ"ר והחוקרים. לא ארחיב, אבל רק אומר שהתביישתי. התביישתי בעיקר בשביל מה שנהיה ממשטרת ישראל. וזו לא הפעם הראשונה שהתביישתי בשביל משטרת ישראל בארבעת החודשים האחרונים. קמתי והכנתי לי קפה שחור עם אזיקי הרגליים. זה לא הפריע לאיש, וגם ההצהרות שנאמרו שם נאמרו רק לשם אמירתם. אף אחד לא רצה אותנו שם ולאף אחד לא היה כוח להתעסק איתנו. כך זה הרגיש ונראה. ועדיין עצוב שמי שקיבל את ההחלטה קיבל אותה.

הקצין, נכנס עם המסמכים, חתם בעצבים תק, תק, תק, ואמר: "קחו את כולם, כולם עצורים". ישבתי שם בהלם. הרי גונן אמר שלבטח יתנו תנאים מגבילים או שאוכל להשאר במעצר ללא תנאים, לשיקולי. פתאום הקצין מבקש שישימו לנו אזיקי רגליים

מכיוון שהשעה כבר עברה את 3 בבוקר, לא לקחו אותנו למעצר, ונשארנו בתא בתוך התחנה עצמה ארבעתנו, כאשר שני בלשים שומרים עלינו. חמודים מאד. היו שיחות מאד מעניינות לאורך הערב. הם ציינו גם כי לא הם בחרו אותנו אלא שהם קיבלו את ההוראות מלמעלה. ניכר היה שחשוב להם שנדע זאת.

מהחוויה הזאת הסקתי מספר לקחים ותובנות: המחאה עובדת. סגרנו על המשטרה עם המכתז"יות, הפרשים המחסומים והמכלאות. נשארנו עם אלימות ומעצרי שווא קיצוניים. גם זאת יש לעצור ובהקדם.

חוויתי קריסת מערכות משטרתית וקריסה ערכית פנימית בתוך הארגון. לא רק במעצר, עוד הרבה לפני. המעצר רק אישש את שהבנתי בשטח, והבהיר לי שהמצב חמור שבעתיים. זאת גם בשטח, בהחרמות הציוד המוגזמות ובתקשורת הבין-אישית שיש לי עימם בתחנות השונות בחודשים האחרונים.

חבל, עצוב וכואב. גם על  זה אנו נלחמים!

אבוי למדינה ביום שנוותר עליה.

אביב לוי, בן 42. נשוי ואב לשתי בנות, בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ולימודים הומניטריים. אחד ממנהלי הקבוצה "סיפורים מלבנון" בפייסבוק, חבר הנהלה בעמותת "קו לבנון" הפועלת להנצחת חללי הקרבות בלבנון, איתור וטיפול בנפגעי הלחימה וסמנכ"ל נכסים בתפקידו.

הויכוח על הצורך בסגר חוצה מגזרים וקבוצות בישראל. לכל אחד מאתנו דעה רפואית  מנומקת בעד או נגד הסגר וכמה ישפיע, אם בכלל, על מצב התחלואה. אבל רובנו מפספסים נקודה קריטית לא פחות – המגפה הכלכלית והחל"ת המחודש שבא בעקבותיה יישארו כאן גם אחרי שהקורונה תלך, והם עלולים לפגוע ביותר ישראלים.

ערב חנוכה תשפ"א, מדינת ישראל והעולם כולו מציינים שנה בדיוק להופעת נגיף הקורונה בחיינו. אך אם ציפינו שבשלב זה הממשלה תיעזר בניסיון שצברה בחודשים שחלפו כדי לנהל את המשבר הבריאותי והכלכלי באופן שונה מהדרך בה התנהלו הדברים עד עכשיו ותבצע הפקת לקחים – אנו (שוב) צפויים להתאכזב.

ערב חנוכה תשפ"א, ישראל והעולם יציינו שנה לקורונה. אך אם ציפינו שהניסיון שנצבר יסייע לממשלה לנהל בשלב זה את המשבר הבריאותי והכלכלי אחרת מכפי שהדברים נוהלו עד כה, אני שוב צפויים להתאכזב

אנחנו מצויים בפתחו של גל שלישי שלא באמת מפתיע אף אחד, רק שהפעם אנו מצויים גם בתחילת עונת החורף, והגל העולה יצטרף לנגיף השפעת המבקר קבוע באזורנו בין החודשים דצמבר ומרץ ומעמיס בכל שנה מחדש על מערכת הבריאות הרזה והרעבה גם ככה.

יותר מכל, הגל השלישי בפרט וההיערכות לקראתו בכלל מצד קבינט הקורונה והממשלה, מעיד יותר מכל על כישלונם של אלה בטיפול בכל הקשור למגיפה. מערך החקירות האפידמיולוגיות לא עשה את ההבדל כמצופה, והיחס כלפי תוכנית הרמזור ידוע. לכל זה תוסיפו את העובדה שממשלת ישראל, על שני ראשי הממשלה שלה, לא השכילה בחצי שנה האחרונה ליצור רשת ביטחון כלכלית יציבה ומתפקדת, שתגן עלינו ותעניק לנו – השכירים והעצמאים כאחד – חומת הגנה כלכלית. ועכשיו, כאילו כל זה לא הספיק לנו – אנחנו בדרך, כאמור, לסוג של סגר נוסף.

על מקבלי ההחלטות להבין כי הסגרים הקודמים המיטו חורבן כלכלי על אלפי עסקים, גדולים בינוניים וקטנים, וגרמה לסגירת רבים מהם. קברניטי המדינה חייבים להבין ששימוש חוזר במודל החל"ת הבעייתי, עד לבואם של החיסונים בעוד ארבעה חודשים במקרה הטוב, יכניס בכל כורחם מאות אלפי ישראלים נוספים למעגל האבטלה.

כדי לצאת ממנו יידרש פרק זמן ארוך ומייאש. עליהם להבין גם כי סגר בכל צורה שהיא, ללא טיפול כירורגי ומקיף במערכת הבריאות הגוססת, לא יועיל כנראה אלא עלול לעשות את הפעולה ההפוכה – להביא הלכה למעשה את המערכת למצב של אי ספיקה ואי יכולת להאבק במגיפה. 

קחו את כל אלה, ערבבו יחד, והנה לכם מתכון בטוח לוועדת חקירה ממלכתית.

עד כה רשת הביטחון הכלכלית שפרסה ממשלת ישראל מתחת לרגלי האזרחים הייתה קמצנית ודלה במיוחד, בניגוד למדיניות בה נהגו מרבית הממשלות בעולם. המסקנה מהסגר הראשון (והשני) ברורה – אין יציאה מהמשבר הבריאותי בלי שינוי כיוון במדיניות הכלכלית. לקראת הבחירות המסתמנות בקרוב עלינו לדרוש מכל מפלגה ומתמודד: מה שהיה לא יהיה.

רשת הביטחון הכלכלית שפרסה ממשלת ישראל לרגלי האזרחים הייתה קמצנית ודלה במיוחד ביחס למרבית ממשלות העולם. המסקנה מהסגרים ברורה – אין יציאה מהמשבר הבריאותי בלי שינוי כיוון במדיניות הכלכלית

מודל החל"ת out מודל השתתפות בשכר – in

כפי שראינו כבר בגלים הקודמים, רעיון החל"ת לא הוכיח את עצמו ורק חיזק את חוסר הוודאות של המעסיקים  והעובדים, שלמעלה מחצי מיליון מהם עדיין מצויים בחל"ת של למלעלה משמונה חודשים. מה שמכעיס יותר מכל הוא שהממשלה ("ממשלת קורונה" להזכירכם) עודדה את המעסיקים להוציא עובדים לחל"ת במקום למצוא פתרון הוגן והגיוני יותר ולמנוע ממאות אלפי אזרחים להגיע למצב בו הם בעצם מפוטרים באופן מעשי, ואין להם לאן לחזור. 

את המצב האבסורדי הזה צריך להפסיק, ועכשיו. במקום להוציא שוב עובדות ועובדים לחל"ת, על המדינה ליצור שיתופי פעולה עם ארגוני העסקים ולעודד עסקים להנהיג מדיניות של השתתפות בשכר. המשוואה פשוטה: המעסיקים מתאימים את היקף משרות העובדים לשעות ולתפוקה הנדרשת מהם בתקופה זאת, גם אם זה מצריך התאמה של העסק לעבודה מהבית. בתמורה, המדינה תיקח על עצמה לשלם את הפרש השכר שהעובדים הפסידו.

במצב כזה גם נרוויח את המשך פעילות המשק ללא פגיעה בעובדים מחד, ומאידך המדינה תחסוך תשלומי דמי אבטלה (מביכים ולא מספיקים) למאות אלפי אנשים, כשבתווך אותם עובדים ירוויחו שכר גבוה יותר מאותם דמי חל"ת. וכל זה מבלי לפגוע בבעלי העסקים, ועם מתן תנופה אדירה לגלגלי המשק הישראלי המקרטע ומתן מוטיבציה אדירה לציבור העובדים בישראל.

מאיר מישאל שמואלי הוא פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק וביהדות מקרבת. נשוי למלי ויחד מגדלים ארבעה ילדים מתוקים. פועל בכל דרך להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם ועל נתיבותיה שלום ולהרחיק כל כפייה וסיאוב מעסקני דת.

איראן איננה ממהרת להגיב צבאית נגד ישראל לאחר שהאשימה אותה בחיסול מדען הגרעין מוחסן פחרי זאדה. ישנם סימנים כי איראן תעכב את תגובתה הצבאית נוכח חששה מתגובה אמריקנית-ישראלית חריפה ומתוך רצון להתחיל ברגל ימין את יחסיה עם ממשל ביידן.

 איראן היא מדינת טרור המפעילה טרור בכל רחבי המזה"ת ובעוד כמה מדינות בעולם, לכן היא האחרונה שיכולה להאשים את ישראל כי היא "מדינת טרור".

ישראל לא המציאה את שיטת ההתנקשויות והחיסולים. לאיראנים יש ניסיון עשיר בתחום הזה החל מחיסול מתנגדיהם במדינות ערב באמצעות השלוחות של איראן בלבנון, עיראק, סוריה ותימן, ועד חיסול גולים ופעילי אופוזיציה איראנים בחו"ל על ידי המודיעין האיראני.

ישראל לא המציאה את שיטת ההתנקשויות והחיסולים. לאיראנים יש ניסיון עשיר בתחום, מחיסול מתנגדים במדינות ערב באמצעות שלוחות איראן באותן מדינות, ועד חיסול גולים ופעילי אופוזיציה בחו"ל ע"י המודיעין האיראני

ההנהגה האיראנית היא שנותנת את ההנחיות לאסטרטרגיית הטרור שלה ומשתמשת בה ליצוא "המהפכה הח'ומיינסטית".

מבחינתה, הטרור הוא חלק מאסטרטגיה ודרך מקובלת להשגת מטרותיה והאינטרסים שלה, היא משקיעה בדרך הטרור כסף רב אך משתמשת בו בצורה מושכלת ומשתדלת כי פעולות הטרור שהיא יוזמת יבוצעו "ללא טביעות אצבע" כדי לשמור על מרחב ההכחשה.

נשק החיסולים הפך לחרב פיפיות ועכשיו המשטר האיראני חווה על בשרו את הנשק שכה הרבה להשתמש בו נגד מתנגדיו ואויביו.

הכלה אסטרטגית

לאיראן אין שום הוכחות הקושרות ישירות את ישראל וארה"ב להתנקשות בחיי "אבי פצצת הגרעין", המדען מוחסן פחרי זאדה, למרות האשמות של בכירים איראניים כי סעודיה ועוד מדינה ערבית היו מעורבות בחיסול, לא מחזיקה בשום ראיות לכך.

חיסולו של פחרי זאדה היווה מכה קשה לאיראן ולמערכת הביטחון שלה, הוא פגע במעמדה האזורי כמובילת "ציר ההתנגדות" ובמורל של העם האיראני, אבל לאיראנים יש סבלנות רבה והם אינם ממהרים להגיב בשטח למרות ההתלהמות התקשורתית של כמה בכירים איראנים.

משפט המפתח הינו דברים שאמר נשיא איראן חסן רוחאני:

"התגובה תינתן בזמן המתאים".

זהו מונח שבו השתמשו בכירים איראנים גם בעבר ופירושו שאיראן איננה ממהרת לשום מקום, היא מתכננת את צעדיה בקפידה ובזהירות ואיננה מחפשת שום הרפתקאה צבאית, במיוחד בתקופה רגישה כזו, בין שני ממשלים אמריקנים, כאשר, להערכתה, הנשיא טראמפ אורב להזדמנות נאותה להנחית מכה צבאית חזקה על מתקני הגרעין שלה לפני שהוא עוזב את הבית הלבן.

איראן איננה מחפשת שום הרפתקאה צבאית, במיוחד בתקופה רגישה כזו, כשלהערכתה הנשיא טראמפ אורב להזדמנות נאותה להנחית מכה צבאית חזקה על מתקני הגרעין שלה לפני שיעזוב את הבית הלבן

גם האיראנים עוקבים אחרי הדיווח בעיתון "דיילי ביסט" שבו נמסר אמש כי הנשיא טראמפ אמר לבכירי ממשלו:

"תענישו את הממשל האיראני ככל שניתן בשבועות הקרובים אך אל תציתו מלחמת עולם שלישית".

ניתן להעריך, לאור נסיון העבר, כי איראן נוטה לגלות "הכלה אסטרטגית" ואיפוק לאחר חיסולו של פחרי זאדה לאור חששה מממשל טראמפ, היא רואה בפעולת החיסול חלק ממלכודת ומזימה אמריקנית-ישראלית לגרור אותה לעימות צבאי שיוביל להשמדת מתקני הגרעין שלה לפני שטראמפ יעזוב את הבית הלבן.

בינתיים היא עושה הרבה רעש תקשורתי מלווה באיומים. הפרלמנט האיראני התכנס בתחילת השבוע ואישר שתי הצעת חוק כי על הממשלה להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים וכי עליה להשהות את הפיקוח על המתקנים הגרעיניים עד להסרת הסנקציות, אולם אין לו שום יכולת לכפות את ביצוע החוק על הממשלה.

ההחלטה הביאה לעימות פומבי בין הפרלמנט האיראני לבין הממשלה. דובר ממשלת איראן עלי אלרביעי הודיע כי:

"הסכם הגרעין והתוכנית הגרעינית הם בטיפול של המועצה לביטחון לאומי והפרלמנט איננו יכול לטפל בנושא הזה באופן נפרד".

הרצון האיראני לנקום את הפגיעה בכבוד הלאומי וחיסולו של פחרי זאדה הוא גדול אך להנהגה יש יכולת פרגמטית לא פחות גדולה להכיל את הדברים והיא לא תסתבך במהלך שישרת את ממשל טראמפ וישראל וימנע מג'ו ביידן לחזור להסכם הגרעין  ולהסיר את הסנקציות מעליה.

איראן ספגה בשנה האחרונה כמה מהלומות קשות: חיסולו של קאסם סולימאני בעיראק, פיצוץ גדול במתקן הצנטרפוגות המתקדמות בנתנז, חיסול בכיר אלקאעדה אבו מוחמד אלמצרי בלב טהראן, חיסול אבי תוכנית הגרעין חוסאן פחרי זאדה  ומכות צבאיות ישראליות חזקות על כוח "קודס" והמליציות הפרו-איראניות בסוריה.

בינתיים איראן עושה הרבה רעש תקשורתי מלווה באיומים. הפרלמנט האיראני התכנס השבוע ואישר 2 הצעת חוק לגבי העשרת אורניום והשהיית הפיקוח על המתקנים עד להסרת הסנקציות, אך ללא סמכות לכפות את ביצוען על הממשלה

למרות זאת, היא לא שברה את כללי המשחק משתי סיבות:

1. האחת, היא יודעת כי לישראל יש עליונות מודיעינית וצבאית עליה שמגובה בסיוע צבאי אמריקני במידת הצורך,
2. והסיבה השניה היא שההנהגה האיראנית תעשה הכל כדי להתחיל את יחסיה עם ממשל ביידן ברגל ימין כדי להביא להסרת הסנקציות הכלכליות הכבדות שהוטלו עליה על ידי ממשל טראמפ בארבע השנים האחרונות.

אפשר שההנהגה האיראנית תעתיק בינתיים את מודל התגובה האיראני על חיסולו של קאסם סולימאני בעיראק ותגביר את ההתקפות על היעדים האמריקנים בעיראק, מבלי למתוח את החבל וללא קורבנות אמריקנים, ובכך תימנע מתגובה אמריקנית קשה אך תצטייר כמי שמנסה לנקום את מותו של פחרי זאדה.

במקביל היא תנסה לפגוע בישראל באמצעות חזבאללה או המליציות הפרו-איראניות משטח סוריה אשר באחרונה הטמינו זירת מטענים בשטח ישראל ברמת הגולן.

גם לאחר חיסולי מדעני הגרעין האיראניים ב-2010 וב-2012, איראן נזהרה מאוד בתגובותיה. לא היו לה שום הוכחות כי ישראל אחראית למעשה. גם הפעם היא מאשימה, בנוסף לישראל ולארה"ב, את ארגון האופוזיציה "מוג'אהדון ח'לק" כי סייע בחיסולו של פחרי זאדה. הארגון פירסם הודעת הכחשה חריפה והאשים את איראן ב"שנאה ושקרים".

הקצנת עמדות

נראה שמי שחיסל את מדען הגרעין פחרי זאדה הצליח להשיג מטרה חלקית, החיסול יקשה על הנשיא החדש ג'ו ביידן לחזור להסכם הגרעין או לנהל משא ומתן על הסכם גרעין חדש. החיסול חיזק את הקו הקיצוני באיראן המתנגד לכל משא ומתן עם הנשיא החדש על הסכם חדש. החיסול חיזק את התחושה בקרב ההנהגה האיראנית כי אי אפשר לבטוח בארה"ב וכי גם ג'ו ביידן עלול להתהפך על איראן ולנקוט כלפיה בקו נוקשה למרות הצהרותיו במערכת הבחירות בדבר רצונו בדיאלוג וחזרה להסכם הגרעין.

מדינות המפרץ חוששות מאוד מתגובה איראנית כלפיהן, חמש מהן כבר גינו את חיסולו של המדען פחרי זאדה, אך סעודיה, מנהיגת המפרץ, שמרה במשך כמה ימים על שתיקה.

עבדאללה אלמעלמי, הנציג הפלסטיני באו"ם אמר בראיון לערוץ RT:

"סעודיה מתנגדת לפשע של רצח המדען האיראני מוחסן פחרי זאדה, מדובר באבידה לכל האומה האסלאמית".

אך עאדל ג'ביר, שר המדינה לענייני חוץ של סעודיה, שפך צוננים על דבריו ואמר:

"המשטר האיראני בנוי על חיסולים מסביב לעולם, סעודיה איבדה אזרחים רבים בגלל התנהגותה הפושעת והבלתי חוקית של טהראן".

הוא דחה את דבריו של שר החוץ ג'וואד זריף, שהאשים את סעודיה כי היתה לה מעורבות בחיסול פחרי זאדה ביחד עם ישראל וארה"ב ואמר כי סעודיה איננה תומכת בשום צורה בחיסולים וכי היאוש הוא שדחף את שר החוץ האיראני להאשים את סעודיה במה שקורה בארצו.

שר המדינה הסעודי לענייני חוץ דחה את דברי שר החוץ האיראני, שהאשים את סעודיה במעורבות בחיסול פחרי זאדה עם ישראל וארה"ב, ואמר כי סעודיה איננה תומכת בחיסולים וכי היאוש הוא שדחף את שר החוץ האיראני להאשימה במה שקורה בארצו

פרוייקט הגרעין האיראני ימשך למרות חיסולו של פחרי זאדה, אבי הפצצת הגרעין האיראנית, ואולי אף יואץ. לפחרי זאדה היו עוזרים רבים ומדובר בפרוייקט שאיננו מסתמך על אדם אחר, יהא בכיר ככל שיהא.

על פי בדיקה של הרשתות החברתיות ודיווחים מאיראן, כרגע אין לחץ עממי כבד על המשטר לנקום את מותו של פחרי זאדה, כפי שהיה בשנה שעברה לאחר חיסולו של קאסם סולימאני. זה מאפשר למשטר לקבל החלטות שקולות יותר, שלא תחת לחץ. לא מן הנמנע שהוא שומר את הנקמה על מותו של פחרי זאדה כקלף מיקוח במשא ומתן עם ג'ו ביידן כדי לנסות ולהסיר את הסנקציות מעל איראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)