משרד החוץ מצוי במשבר עמוק ומתמשך. למרות החזרת חלק גדול מתחומי האחריות שניטלו ממנו בעשור האחרון ובלימת הירידה בתקציבו, יש עדיין דרך ארוכה לשיקום מעמדו, טרם שיוכל למלא את ייעודו המרכזי בביטחון הלאומי של ישראל.

הירידה החדה במוטיבציה להצטרף למשרד החוץ והחזרה של וועד העובדים לצעדי השבתה מהווים ביטוי אחד, גם אם חשוב, לעומק המשבר. בנימין נתניהו כראש ממשלה ובפרקי זמן ארוכים גם כשר חוץ, קיצץ ללא רחם בתקציבו, נטל ממנו סמכויות, דחק את בכיריו משולחן קבלת ההחלטות וגרם לדמורליזציה עמוקה בקרב עובדיו.

הירידה במוטיבציה להצטרף למשרד החוץ וחזרת הוועד לצעדי השבתה הם ביטוי לעומק המשבר. נתניהו כשר חוץ ורה"מ קיצץ בתקציבו ובסמכויותיו, דחק את בכיריו מקבלת ההחלטות וזרע דמורליזציה בקרב עובדיו

התוצאה הייתה עזיבה של דיפלומטים וותיקים וצעירים מבטיחים. גם כעת, למרות ששרי החוץ האחרונים, אשכנזי ולפיד, נקטו מהלכים לשיקום המשרד המצב רחוק מלהשביע רצון.

נכון, במהלך השנים חל שינוי בדיפלומטיה כמו גם במעמדו ותדמיתו של הדיפלומט. ההילה והזוהר מהם נהנו בעבר, שאף הועצמו בספרות ובקולנוע, אינם כבעבר. אבל בל נטעה, גם במאה ה–21 חשיבותה של הדיפלומטיה נותרה קריטית – וודאי עבור מדינת ישראל.

הדיפלומטיה קובעת את הסדר העולמי ואת מקומנו בו, את מארג היחסים בין מדינות העולם ומול הארגונים הבינלאומיים, שחשיבותם רק עולה, וטווה מערכת מורכבת של הסכמים בילטרליים ומולטילטרליים – מדיניים, כלכליים, משפטיים ואחרים, שמשפיעים על חיי כל אחת ואחד מאתנו. המאמצים למנוע התלקחות צבאית בין רוסיה לאוקראינה, לפתרון משבר האנרגיה באירופה, למניעת נשק גרעיני מאיראן והמאבק בהתחממות כדור הארץ הן רק כמה דוגמאות אחרונות המבליטות מרכזיות הדיפלומטיה כיום, כבעבר.

לדיפלומטיה הישראלית אתגריים ייחודיים. מצד אחד, לקדם את האינטרסים שלה באזור ובעולם בכלל, להרחיב ולהעמיק את קשריה של המדינה, להבטיח את מעמדה בקרב ממשלות ובדעת הקהל, לחזק את מיתוגה כמדינה חדשנית וטכנולוגית וכפי שנוכח פעמים רבות, לסייע לאזרחים ישראלים שנתקלים במצוקה בשהותם בחו"ל.

רבות נאמר על השינויים האסטרטגיים מרחיקי הלכת במזרח התיכון שמוצאים את ביטויים, בין השאר, בהסכמי אברהם. היום כבר ידוע כי התשתית להסכמים אלה הונחה על ידי קומץ דיפלומטים מסורים ממשרד החוץ, לאחר שנים של עבודה מאומצת, בתנאים לא פשוטים והרחק מעיני הציבור. גם כיום, נמשכים המאמצים להרחבת מעגל ההסכמים ולחיזוק שיתופי הפעולה בכל המישורים. ביקורי הנשיא הרצוג באיחוד האמירויות ושל שר הביטחון בבחריין הם פסגות גלויות שראשיתם עבודת נמלים מאחורי הקלעים.

רבות נאמר על השינויים האסטרטגיים מרחיקי הלכת במזרח התיכון שמוצאים את ביטויים, בין השאר, בהסכמי אברהם. היום כבר ידוע כי התשתית להסכמים אלה הונחה על ידי קומץ דיפלומטים מסורים ממשרד החוץ

מצד שני, משרד החוץ פועל כל העת לסכל ולבלום יוזמות בפורומים בינלאומיים שונים שנועדו לבודד את ישראל, לפגוע בחופש הפעולה של צה"ל במקרה של התלקחות צבאית ובניסיונות להביא את המדינה, וקצינים ואישי ציבור לדין בינלאומי.

על רקע זה, התפרסם לפני שבוע דו"ח ארגון אמנסטי שמאשים את ישראל בפשעים נגד האנושות. אין זה חדש שארגון אמנסטי חד צדדי ומפיק דו"חות עוינים חדשות לבקרים, אך עדיין, נזקו בדעת הקהל העולמי מחייב את משרד החוץ לרכז מאמץ בין-משרדי מתואם להתמודד עם הנזק.

“Whether they live in Gaza, East Jerusalem and the rest of the West Bank, or Israel itself, Palestinians are treated as an inferior racial group and systematically deprived of their rights,”- @AgnesCallamardhttps://t.co/hCRNCoZMpp

— Amnesty International USA (@amnestyusa) February 8, 2022

בנוסף, מנהל משרד החוץ את המאבק ב–BDS ורותם ממשלות וארגונים למאבק באנטישמיות הגואה. וכמובן, רתימת הקהילה הבינלאומית למניעת נשק גרעיני מאיראן נמצאת כל העת בצמרת המשימות של הדיפלומטיה הישראלית. אלה רק כמה מהנושאים המצויים כל העת על שולחנו של הדיפלומט הישראלי.

עצם הקמתה של מדינת ישראל וההכרה הבינלאומית בה בהצבעה ההיסטורית בנובמבר 1947 היא תוצאה של דיפלומטיה מזהירה. וחשוב שנכיר בכך, כי גם כיום ובעתיד, משרד חוץ מקצועי, איכותי, מתוחכם, יצירתי ומשפיע הוא עוגן קריטי לביטחון הלאומי של ישראל.

אבל המציאות היא, כפי שנאמר לא פעם, שקיים פער בלתי מתקבל על הדעת בין איכות עובדיו, הידע והניסיון הצבורים במשרד החוץ לבין השפעתו על מערכת קבלת ההחלטות. הפער הזה מחייב אבחון, טיפול ותיקון, אחרת איכות החלטותיה ופעולותיה של המדינה בזירה האזורית ובמערכת הבינלאומית הרחבה תתדרדר, על השלכותיה על הביטחון הלאומי.

המציאות היא שקיים פער בלתי מתקבל על הדעת בין איכות עובדיו, הידע והניסיון הצבורים במשרד החוץ לבין השפעתו על מערכת קבלת ההחלטות. הפער הזה מחייב אבחון, טיפול ותיקון

הנכס העיקרי, אם לא היחיד של משרד החוץ, הוא עובדיו ובני משפחותיהם הפרוסים במטה בירושלים וברחבי העולם. על מנת להבטיח את יכולותיו לשנים קדימה, עליו לגייס כוח אדם מצוין בהתאם. אולם, למרבה הצער, נראה כי כוח המשיכה של קורס הצוערים נמצא בירידה, אף כי בעבר נחשב ל"סיירת מטכ"ל של השרות הממשלתי". הסיבות לכך מגוונות.

להכרה שמשרד החוץ משפיע ברמות הגבוהות ביותר על עיצוב מדיניות החוץ ויישומו חשיבות עצומה על היכולת לגייס אליו כוח אדם איכותי. אך שנים של דחיקת מקצועני המשרד ממעגלי השפעה וקבלת ההחלטות בתחומים המדיניים גובים מחיר. ללא תחושה של השפעה על המסגרות הקובעות, הצעירה או הצעיר של היום יבחרו לרעות במחוזות אחרים – בהם התגמול גבוה בהרבה.

ואם כבר הזכרנו את התגמול, שנים של סכסוכי עבודה ומאבקים על שכר ותנאי שרות הותירו חותם. מאגר המועמדים הפוטנציאלי להצטרפות למשרד החוץ מודע היטב לשחיקת השכר בשרות החוץ ולקשיי אורח החיים הנוודי והמאתגר אשר גובה לעיתים קרובות מחירים כבדים מהילדים ושאר בני המשפחה. גם בעיית הפנסיה של בני/ות הזוג של השליחים טרם נפתרה.

שר החוץ יאיר לפיד נמצא בעמדה יוצאת מן הכלל להוביל רפורמה מקיפה במשרד החוץ ולהעמידו במקום הראוי לו, בחזית השרות הציבורי. מעמדו הפוליטי הייחודי – גם בכובעו כראש הממשלה החלופי – מהווה עבורו הזדמנות אולי חד פעמית.

שר החוץ לפיד, עם מעמדו הפוליטי הייחודי כרה"מ חלופי, נמצא בעמדה מצויינת להוביל רפורמה מקיפה במשרד החוץ ולהעמידו במקום הראוי לו, בחזית השרות הציבורי

מנכ"לים שונים במשרד החוץ ניהלו בעבר תהליכי חשיבה ותכנון במגמה להעביר רפורמה במבנה הארגוני, בתהליכי העבודה, במבנה כוח האדם וכו'. אלה מעולם לא יושמו, בעיקר בגלל היעדר גיבוי מצד שרי החוץ שטווח ההסתכלות שלהם קצר והם מבקשים להימנע מעימות אפשרי עם שר האוצר, ההסתדרות, וועד העובדים.

למרבה הצער, בעיני שרי החוץ, ההילה והזוהר אינם טמונים בקידום רפורמה אלא בביקור מתוקשר במדינה ערבית או בתצלום משותף עם שועי עולם. למרות זאת, ובזכות מעמדו הפוליטי, על לפיד לנער את האבק מהתיקים המצהיבים של וועדות רפורמה שהוקמו בעבר, לעדכנם בהתאם למציאות המשתנה ולהוביל מהלך גדול שיירשם על שמו.

עליו גם להפשיל שרוולים ולפתור את בעיית השחיקה בשכר ובתנאי השרות של העובדים בחו"ל, דבר שהוביל לסכסוך העבודה האחרון. כמו לפני הבחירות האחרונות, גם לפני הבחירות ב–2013 התחייב לפיד להעביר את חוק שרות החוץ, לחזק את מעמד משרד החוץ ולשפר את השכר ותנאי השרות של עובדיו. וכמו ב–2013, נראה כי הדברים נשכחו לאחר הקמת הממשלה, למעט ביטול האנומליה של המשרד לעניינים אסטרטגיים.

לפני שנכנס למשרד החוץ, יאיר לפיד היה הראשון בחזית המאבק לחיזוק משרד החוץ. @yairlapid חיכינו חצי שנה מאז שנכנסת למשרד החוץ ושום דבר לא זז. לא נשארה לנו ברירה אלא לפעול להצלת שירות החוץ. הגיע הזמן למעשים! בסרט דבריו של לפיד בטקס חילופי השרים במשרד החוץ, 14.06.21 pic.twitter.com/Dqj0DMrXHZ

— ועד עובדי משרד החוץ (@saveisraelmfa) December 17, 2021

אני משוכנע שגם כיום, בעידן של אינדיווידואליזם והישגיות "כאן ועכשיו" העניין של צעירים מצטיינים בקריירה דיפלומטית יכול היה להיות גבוה בהרבה.

למרבה הצער, בעיני שרי החוץ, ההילה אינה בקידום רפורמה אלא בביקור מתוקשר במדינה ערבית או תצלום משותף עם שועי עולם. למרות זאת על לפיד לנער את האבק מתיקי וועדות הרפורמה ולהוביל מהלך גדול

שכר ותנאי שרות ראויים והתחשבות בקשיי המשפחות הם תנאי הכרחי אך לא מספיק. חיוני להבטיח שמשרד החוץ ימלא את ייעודו בעיצוב והוצאה לפועל של מדיניות החוץ כמתחייב ממקומו המרכזי בהבטחת ביטחונה ורווחתה של ישראל. שר החוץ לפיד, בידיך לעשות את השינוי.

השגריר בדימוס ארתור קול הוא חבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. קול כיהן כשגריר ישראל לסרביה ומונטנגרו ושימש במגוון תפקידים בכירים במשרד החוץ. ביניהם סמנכ"ל תקשורת והסברה, מנהל המחלקה הבינ"ל בממ"ד (האגף למחקר מדיני), יועץ מדיני בלשכת שר החוץ, הממונה על ההסברה וקונסול באטלנטה. ארתור קול הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי.

בתאריך 11.3.2022, פרסמה שאהד אבוסלמה פוסט בעמוד האינסטגרם שלה, המתאר כיצד היא שמחה על כך שתומכים פרו ישראלים מאוכזבים מהפסקת החקירה נגדה מצד הנהלת אוניברסיטת שפילד האלאם בה היא מלמדת. ומכשלון הדרישה להשעייתה משם.

View this post on Instagram

A post shared by Shahd Abusalama (@shahdismailpaints)

מעבר לניסיונותיה החוזרים והנשנים להסוות את הפרסומים והדעות האנטישמיות שלה, לדעתי, כדעות פוליטיות, באותו פוסט היא אף פרסמה קישור לראיון שערכה עם הראפר הבריטי הפופולרי Lowkey, אשר בשיריו, כמו בשיר LONG LIVE PLAESTINE, מאשים את ישראל בכיבוש, רצח עם וטרור.

בראיון, אבוסלמה מתארת את ה"רדיפה" ממנה סבלה בעקבות הציוצים הרבים, בהם היא הקפידה להשוות את מדינת ישראל לשלטון הנאצי בגרמניה. היא טענה שהשואה היהודית, בה נרצחו 6 מיליון יהודים בשל דתם, זהה ל“נכבה“.

אבוסלמה מתארת את ה"רדיפה" ממנה סבלה בעקבות הציוצים הרבים, בהם היא הקפידה להשוות את מדינת ישראל לשלטון הנאצי בגרמניה. היא טענה שהשואה היהודית, בה נרצחו 6 מיליון יהודים בשל דתם, זהה ל“נכבה“

הרי הנכבה הייתה אירוע בה התפנו מבתים כ-600 אלף ערבים בעקבות פלישת צבאות שבע מדינות ערב לגבולות מדינת ישראל עם הקמתה בשנת 1948. משבר הפליטים הזה היה נמנע אם הפלסטינים היו תומכים בתוכנית החלוקה של האו"ם.

אבוסלמה, הלומדת לתואר דוקטור בקולנוע באוניברסיטת שפילד האלאם הושעתה יום לפני שהייתה אמורה להתחיל את משרת ההוראה שלה באוניברסיטה ונפתחה נגדה חקירה בעוון הסתה.

כהגנה, אבוסלמה תקפה את הגדרת IHRA (הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה), אותה אימצה האוניברסיטה בה היא מועסקת, בטענה שעצם קיום ההגדרה משתיק את חופש הביטוי של תומכי פלסטין. זאת כיוון שכל אמרותיהם יחשבו לאנטישמיות לפי ההגדרה. לכן, לטענתה, היא מועמדת לחקירה בשל לא כלום.

הגדרת IHRA לא נוצרה כדי להשתיק פלסטינים או למנוע ביקורת כלפי מדינת ישראל. הסיבה לעצם קיום ההגדרה היא למנוע התנהגות אנטישמית כנגד יהודים וכנגד מדינת ישראל. במקרה זה, אבוסלמה לא הציגה ביקורת מנומקת כלפי מדינת ישראל אלא השוותה את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית וזו אנטישמיות מובהקת.

להגנתה, אבוסלמה תקפה את הגדרת  הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה, אותה אימצה האוניברסיטה בה היא מועסקת, בטענה שעצם קיום ההגדרה משתיק את חופש הביטוי של תומכי פלסטין

למרות השמחה הרבה לאור המחשבה שנמצא מוסד אקדמי המגנה ופועל כנגד אמירות אנטישמיות מעין אלה, בכוחו של קמפיין מסיבי שתמך באבוסלמה, בשיתוף הלחץ הציבורי שכלל מעל ל-150 ארגונים אקדמאים, פעילים, מוסדות אקדמיים ועיתונאים, נסגרה החקירה כנגדה. מאז אבוסלמה חזרה ללמד ואף קיבלה לטענתה תנאי העסקה טובים יותר.

אבוסלמה גדלה ברצועת עזה ומתארת שחוותה "זוועות" כתוצאה מפעולות שביצעה מדינת ישראל. במסגרת המניפולציה הזו היא מציגה במכוון שורה של מקרים, ללא השתלשלות אירועים מלאה, כדי להציג את ישראל כמדינת טרור ולהכפיש את שמה.

דוגמאות לכך ניתן למצוא במאמרה אודות הפגנות השיבה בעזה שכתבה בבלוג שלה, בו היא מציגה את המצב הביטחוני בעזה כמלחמה מתמדת אל מול מדינת ישראל, אשר לטענתה ״פועלת באופן לא אנושי אל מול אוכלוסייה אזרחית״.

אבוסלמה מתארת ירי חסר אבחנה לעבר מפגינים תמימים, זאת, למרות הוראות הפתיחה באש המחמירות של צה"ל, ששונו בעקבות ההפגנה על הגדר עם עזה באוגוסט 2021, בה נפל הלוחם בראל חדריה שמואלי ז"ל, לאחר ש"מפגין תמים" ירה בראשו מטווח אפס.

אבוסלמה מקפידה שלא לציין את רמת ומטרת האלימות השוטפת בהפגנות ומציגה את המפגינים כקורבן הסובל מדיכוי אלים למרות שתמונת המצב שונה מהמציאות אותה היא מציירת.

מעבר לפגיעה בחיילים ששומרים על הגבול עם הרצועה, כבר שנים שתושבי עוטף עזה והחקלאים סובלים מטראומות נפשיות ונזק לרכושם כתוצאה מקולות ירי, שיגורי מרגמות ובלוני תבערה המשוגרים מהרצועה על מנת לפגוע באזרחים.

לפי חשיפת ה-JC (שבועון יהודי שמקורו בלונדון)  איסמעיל אבוסלמה, אביה של שאהד אבוסלמה, הוא טרוריסט מורשע, שנידון למאסר עולם על ידי ישראל ב-1972 בעוון הטמנת פצצות במספר אתרים בישראל, כולל אוניברסיטת בר-אילן. הוא נידון למאסר עולם, אך שוחרר במסגרת עסקת ג'יבריל בשנת 1985.

אבוסלמה גדלה ברצועת עזה וטוענת שחוותה "זוועות" כתוצאה מפעולות ישראל. במסגרת המניפולציה היא מציגה במכוון שורת מקרים, ללא השתלשלות אירועים מלאה, כדי להציג את ישראל כמדינת טרור ולהכפיש את שמה

ניתן להניח שאבוסלמה מזדהה עם התנגדות אלימה הדוגלת בטרור בכך שהיא מתפארת בפעולות של אביה. בהתאם לרוח המשפחתית, היא מהללת טרוריסטים ברשתות החברתיות.

בשנת 2012, היללה שאהד אבוסלמה את סאמר עיסאווי, שהורשע במהלך האינתיפאדה השנייה בפתיחה באש ללא הבחנה על כלי רכב אזרחיים. ב-2014 היא העלתה לפייסבוק פוסט המהלל את הרוצחת דלאל מוגרבי שהשתתפה בפיגוע בכביש החוף שבוצע על ידי ארגון הפת"ח ב-1978, בו יחד עם חמושים פלסטינים נוספים רצחו צלם חיות בר אמריקאי. לאחר מכן, החוליה חטפה מונית ואוטובוס, ובמהלך נסיעתם ממעגן מיכאל ועד לגלילות ירו על מכוניות חולפות. בסך הכל באותו פיגוע נהרגו 35 אנשים, מתוכם 9 ילדים ונפצעו 71.

אוניברסיטת שפילד האלאם, המאמצת את הגדרת האנטישמיות של IHRA, הגדרה המשמשת ככוח המשימה לשיתוף פעולה בינלאומי בנושא חינוך, זיכרון ומחקר לשואה, זיהתה את ההסתה האנטישמית שמבצעת אבוסאלמה.

האוניברסיטה השעתה אותה ונפתחה כנגדה חקירה, שלבסוף הסתיימה בלא כלום. ההחלטה המבישה הזאת מוכיחה שמוסד הלימודים בחר לזנוח את עמדתו ולהיכנע לתומכי טרור מאשר להוות סביבת לימודים בטוחה וראויה לסטודנטים הלומדים בו.

Sheffield Hallam Uni investigates tweets defending ‘stop Palestinian Holocaust’ poster https://t.co/T8oDl7Hs36 via @JewishNewsUK

— judy evans (@judyevans14) December 27, 2021

אבוסלמה צוברת לגיטימציה בכך שהיא מצטיירת לעולם כפעילת זכויות אדם הפועלת בדרכים לגיטימיות, אך בפועל היא פועלת ותומכת בדרכי טרור ברורות. ניתן לסתור את זהותה ככזו בכך שאם היא או הסטודנטים הפרו פלסטיניים אותם ביקשה לייצג, היו נוהגים בדרכים לגיטימיות והיו מביעים את עמדתם בלבד, לא היה צריך להיאחז בהגדרת IHRA ולהגדיר אותם כאנטישמיים.

יש לזכור שתומכיה של אבוסלמה התנגדו להגדרת IHRA וראו בה גורם לאפליה וגזענות, אך קבלו באהדה את פעולות הטרור, הפיגועים והתנגדות פלסטינית אלימה. עולה השאלה מדוע תומכיה של אבוסלמה מגנים אלימות, אך מצד שני פועלים באותו האופן שעליו הם מלינים. בנוסף, ישנה קהילה אקטיבית של תומכים פרו פלסטינים באוניברסיטה, אשר לפי הפרסומים בעמוד האינסטגרם שלה, הקבוצה כבר פעילה משנת 2019 ומארגנת כנסים, סדנאות ופעילויות הזדהות.

נראה שהדעות שלה לא היוו את הסיבה שבגינה אבוסלמה הושעתה, אלא כיוון שבין שלל פעולותיה האנטישמיות, היא ניצלה את מעמדה האקדמי ותמכה בכרזה המתארת את מדינת ישראל כמבצעת פעולות לא הומניטריות בבני אדם, בתוך גבולות האוניברסיטה. הטענות הללו הוכחו כשגויות ומבטלות את אמינותה של אבוסלמה.

היא ניצלה את מעמדה האקדמי ותמכה בכרזה המתארת את מדינת ישראל כמבצעת פעולות לא הומניטריות בבני אדם, בתוך גבולות האוניברסיטה. הטענות הללו הוכחו כשגויות ומבטלות את אמינותה של אבוסלמה

קיים חשש שאבוסלמה, המלמדת תקשורת וקולנוע, תלמד חומר באופן משוחד ותשטוף את ראשם של אלו האמורים בעתיד הקרוב לספק תמונת מצב ניטרלית לעולם. כל שנותר לקוות הוא שאוניברסיטאות נוספות לא יפלו ללחץ חברתי מתוקשר, אלא ישמרו על ערכיהן וימנעו הסתה אלימה כנגד יהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט, ויהוו סביבת לימוד בטוחה וניטרלית לכלל הסטודנטים במקום לשמש כמוקד הסתה ואלימות.

לירן קוליוק הוא סטודנט להנדסת תעשייה וניהול במכללת אפקה. כתב ב-CAMERA Fellowship, ארגון פרו ישראלי הפועל בקמפוסים ברחבי העולם וברשתות חברתיות.

העדויות של שר הבטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר חושפות את חילוקי הדעות שנוצרו עם האמריקאים ערב מלחמת יום כיפור. על פי עדויות אלו, ביום שישי ה-5 באוקטובר 1973 שרר בישראל חשש שתפרוץ מלחמה באותו יום או למחרת, אבל נעשו ברורים עם האמריקאים שטענו שהערבים לא מתכוונים לתקוף.

עדויות דיין וגולדה חושפות חילוקי הדעות עם האמריקאים ערב מלחמת יום כיפור. בשישי, ה-5 באוקטובר 73', חששו בישראל ממלחמה באותו יום או למחרת, אך האמריקאים טענו שהערבים לא מתכוונים לתקוף

האמריקאים הרעיפו ידיעות מרגיעות, בלשונו של דיין, ודרשו מישראל להימנע ממתקפת מנע גם בשבת בבוקר. יתכן שחילוקי הדעות המודיעיניים עם האמריקאים הם ששיתקו את מנהיגי ישראל ערב המלחמה והם חומר הנפץ שעליו דיבר חבר הועדה והרמטכ"ל בדימוס יגאל ידין.

עדות הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו)

דדו העיד ב-10 ישיבות של ועדת אגרנט, וביום עדותו השלישי ב-4 בפברואר 1974 עלה באופן חריף נושא המגבלה הפוליטית, בשפתו של דדו, שבגללה התנגד שר הבטחון דיין למכת המנע ולגיוס המילואים. דיין חשש שישראל תואשם כמי שפתחה במלחמה שוב או דרדרה את המצב למלחמה על ידי גיוס מילואים, ובראייתו זה היה שווה לירייה הראשונה במלחמה. דיין חשש שאם ישראל תואשם בפתיחת המלחמה היא לא תקבל סיוע צבאי אמריקאי, כפי שקרה ב-1967 עם האמברגו הצרפתי. ועדת אגרנט התייחסה לחשש הזה כאל תסביך דה-גול של דיין.

דדו העריך, כי אם היו מאשרים לו לעשות את המכה המקדימה, המלחמה הייתה קצרה יותר והיינו מסתדרים גם ללא הסיוע האמריקאי.

רב אלוף בדימוס חיים לסקוב שאל: "אתה ציפית שתהיה לך אפשרות למכה מונעת אחר הצהריים? דדו ענה: "אני כן חושב על להיות מוכן להתקפה עד הרגע האחרון. ער למגבלה הפוליטית הגדולה מאוד של הדבר, אני שוב מדבר על המכה המונעת, אך כשנהיה בטוחים שהולכת להיות מלחמה, חשוב איך לנצח הכי מהר והכי טוב".

דדו העיד ב-10 ישיבות של ועדת אגרנט, וביום עדותו השלישי ב-4 בפברואר 1974 עלה באופן חריף נושא המגבלה הפוליטית, בשפתו של דדו, שבגללה התנגד שר הבטחון דיין למכת המנע ולגיוס המילואים

דדו הסביר לוועדה, שבפגישה עם ראש הממשלה אמר: "אני מבין את הבעיה הפוליטית. אגב, גם היום אני מבין את הבעיה הפוליטית שהייתה במקרה הזה דומיננטית ולא מבוטלת, אם כי מבחינה אופרטיבית אני ראיתי אז – והיום עוד יותר – את היתרון העצום שהמכה המונעת הייתה מקנה לנו מבחינה אופרטיבית, אבל מבלי להתעלם שזה באמת מסובך מהבחינה הפוליטית.

חבר הועדה ד"ר יצחק נבנצאל אמר: "החשש הפוליטי היה בראש וראשונה, שארצות הברית תגיב כמו שדה-גול הגיב ב-1967".

דדו אישר שזה היה הסיכון הפוליטי והוסיף בעניין המכה המונעת:

"מצבים שלא התרחשו קשה להוכיח אותם. אני יכול לעשות סצנריו, ולא מופרך, שלו כן הייתה לנו מכה מונעת על הטילים ועל חיל האוויר הסורי, לפי התוכנית המקורית שלי של הבוקר, היא הייתה מתחילה ב-11 או 12 והייתה נמשכת עד שעה  2 או 3. יכול להיות שכל ההתקפה הסורית הייתה נכשלת לחלוטין.

"כי תקיפת טילים יזומה עם כל האלקטרוניקה וכל ההטעיות, היה בה סיכוי לזכות במה שלא היה לנו אחר כך במלחמה. חיל האוויר תקף טילים והשמיד סוללות טילים אבל אף פעם לא כמו לפני תזוזה ולפני כל ירי.

"כך שאני יכול לעשות סצנריו שלו הייתה מכה מונעת ב-11 12, עם פתיחת המתקפה הסורית, אם היא בכלל הייתה מתחילה לפי התוכנית, חיל האוויר היה יכול לתת אפקט טוב מאוד לכוחות הבלימה. בצורה שבשבת בלילה המצב לא היה חמור. בשבת בבוקר לא היינו צריכים להביא את אוגדת העתודה לצפון אלא היינו שולחים אותה לדרום וחיל האוויר היה מתפנה ביום ראשון לדרום".

אני יכול לעשות סצנריו, ולא מופרך, שלו כן הייתה לנו מכה מונעת על הטילים ועל חיל האוויר הסורי, לפי התוכנית המקורית שלי היא הייתה מתחילה ב-11 או 12 ונמשכת עד 2 או 3. יתכן שכל ההתקפה הסורית הייתה נכשלת

דדו חזר על דבריו:

"כתוצאה מזה המלחמה הייתה יותר קצרה בכמה ימים והיינו גומרים אותה בלי אספקה אמריקאית. לכן אני אומר – הסצנריו האידיאלי – נניח שהיינו עושים את זה בין השעות 11 ל2 ו-3, והוא באמת היה מצליח לשבור את מערך הטילים ולזכות בחופש פעולה ולעבוד עליהם עד 6 בערב, יכול להיות שהמערכה בסוריה הייתה אחרת.

"חיל האויר היה מתפנה יותר טוב ביום א' לתעלה ולתקיפת טילים בתעלה, את אוגדת העתודה היינו שולחים לדרום ולא לצפון, והמלחמה הייתה יותר קצרה וגם לו האמריקאים לא שלחו אספקה היינו מסתדרים. אבל זו אידיאליזציה של מצב שאינני יכול להוכיח אותו".

ויכוח שהסתיים בכעס וחוסר הסכמה

דדו אמר לוועדה שהוויכוח בינו לבין דיין בנושא גיוס המילואים היה כעוס ומתוח והסתיים בחוסר הסכמה. דיין אמר: "אם ככה. נלך לגולדה". לכן גם גיוס שתי האוגדות, שעליהן הסכים דיין בוויכוח עם הרמטכ"ל, עוכב כשעתיים עד האישור של גולדה מאיר.

דיין רמס את תורת הביטחון של מדינת ישראל כשמנע גיוס מילואים מוקדם ומכה מונעת ולמעשה שיתק את צה"ל בתחילת המלחמה.

ועדת אגרנט ניסחה שאלה מתחכמת שנועדה אולי לפטור מאחריות למחדל את שר הביטחון – האם היה מקום לדרוש משר הביטחון לעשות הערכת מצב שונה משל ראש אמ"ן והרמטכ"ל ביום שישי ולהורות על גיוס מילואים מלא או חלקי? החלטת הועדה שהביאה לזיכויו של דיין מאחריות אישית למחדל הייתה ששר הביטחון לא התרשל בתפקידו ונהג באופן סביר כשלא נקט באמצעי זהירות נוספים מעבר למה שראש אמ"ן והרמטכ"ל המליצו בפניו.

הפסיקה של הועדה גם בשאלה הזו אינה הגיונית ובהחלט היה מקום לדרוש משר הבטחון לעשות הערכת מצב עצמאית משלו, אבל השאלה המתבקשת והמהותית הרבה יותר הייתה צריכה להיות: האם טעה שר הבטחון בהערכת הכוחות והאם פעל נכון כשהתנגד לגיוס מילואים מוקדם ולפתיחה עם מכה מונעת, בשל החשש לעצירת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל במלחמה?

ועדת אגרנט ניסחה שאלה מתחכמת שנועדה אולי לפטור מאחריות למחדל את שר הביטחון – האם היה מקום לדרוש משר הביטחון לעשות ביום שישי הערכת מצב שונה משל ראש אמ"ן והרמטכ"ל

דדו היה ער למגבלה הפוליטית ובכל זאת חשב אז, וגם לאחר המלחמה, שהיה צריך לגייס מילואים מוקדם יותר ולפתוח במכה מונעת. לשיטתו צה"ל היה מסתדר גם לו האמריקאים לא היו שולחים אספקה כי כך המלחמה הייתה קצרה יותר וקשה פחות.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.