הדיון בסכסוך הישראלי פלסטיני נעשה בדרך כלל בתקשורת המונים, אנו לא נפגשים באחד על אחד. זה תמיד הם או אנחנו – מבחינתנו הם רוצים להרוג את כולנו, ומבחינתם אנחנו רוצים להשמיד אותם.
הבעיה עם תפיסה כזו היא שזה מאוד מנתק רגשית והופך את הדיון לשיח על מספרים. 50 פלסטינים נהרגו ברפיח או ג'באליה לא אומרים כלום לאף אחד, "ובכל מקרה כולם שם מחבלים" נצקצק לעצמנו.
יאיר נתיב הוא יזם חברתי, ממייסדי "Mind Guard" - מיזם שתומך בנשים צעירות בישראל בהתמודדות עם טראומה משנית מהמלחמה ומזוועות ה-7.10, ומשרת במילואים מתחילת מלחמת חרבות ברזל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני מכירה את עזה הרבה שנים – עוד מהתקופה שהיינו נוסעים לשם בשבתות לטייל בשדרות היפות, לנגב חומוס ולקנות עציצים.
ברמה יותר אישית המפגשים עם עזתים היו בבית חולים עם ילדים מאושפזים, או בעבודה , כשעוד עבדו פה.
הבעיה היא שעזתים מעטים שהכרתי אישית כבר לא קיימים. נרצחו על ידי שלטון הטרור.
בעיר הבדואית שבשכנותי, ששם יש אחוז לא קטן באוכלוסיה שהגרו מעזה או ילדים של נשים מעזה, יש תמיכה ענקית בישראל. מאד בולטת, ברורה, ולא מזוייפת.
איך זה קורה? כי הם יודעים את האמת!
הם מבינים שאפילו הישראלים הכי אלימים וגזענים, לא עושים לעזתים מה שהחמאס ושאר הכנופיות שם עושות.
הם מבינים שאם יש סיכוי אי פעם לשלום זה רק בדרך שישראל עכשיו הולכת בה.
אני מקווה שגם אותם פלסטינים , כנראה מעטים, ששרדו את שלטון הטרור ואת שטיפת המח של אונרע בבתי הספר, ועדיין רוצים שלום שממוותר עלל השמדת ישראל, מבינים זאת ויתמכו בכך אם ישראל והמערב יצליחו למצוא דרך שהם ישארו בחיים .
אנשים שפוים כלומר לא ביביסטים מבינים היטב שיש בעזה ובכל העולם הערבי גם אנשים טובים שהיו מוכנים לחיות בשלום ולהגיע להסדר.
איפה אם כן הבעיה , האנשים הללו אינם מגיעים לידי כח פוליטי או כח נגדי לדעת הרחוב הערבי. בנוסף מהסתכלות על 100 השנים יש בעיה עמוקה עם תרבות החיים והחשיבה השולטים שם ואין אפשרות בתגובה להרחיב הרבה, אולם מי שחושב על כך שמרבית הביביסטים מגיעים מרקע של תרבות ערבית, אולי יבין את הבעיתיות של הצד העזתי ערבי !
האם החברים הפלשתינאים מכירים בזכות קיומה של מדינת ישראל ? שאלה פשוטה מאוד מאוד ! התשובה לצערנו עד כה חדה וברורה, וכל שאר הדיבורים על אחווה ואהבה אינם יותר מציקצוקי לשון. כשהם יכירו בנו נתחיל לדבר לעניין .
בוא ניתן לך תרשים זרימה פשוט וקל להבנה, מר נתיב: בספטמבר 2005 מפנה ישראל ומפסיקה את הכיבוש בכל חלקי רצועת עזה – אפילו האו"ם מסכים שישראל נסוגה לגבול הבינלאומי. קיץ 2006 – יש בחירות דמוקרטיות ברשות הפלשטנאצית. 80 אחוז מתושבי עזה בוחרים בחמאס. כלומר הם בוחרים במלחמת נצח עם היהודים עד להשמדתם ומעדיפים מבחירה חופשית את ה"איסלאם הוא הפתרון" על פני פתרון שתי המדינות שבה תומכת, לכאורה, הרשות הפלשטנאצית. על פי המפתח הזה – שאין שום יכולת לאמוד את גודלו מאז, כי מ-2006 לא התקיימו בחירות ברצועת עזה, יש בעזה 20 אחוז של אנשים טובים שרק רוצים לחיות. הרוב המוחלט הם עדיין אנשים שפועלים, וחולמים ושואפים להשמדת ישראל, כפי שהוכח מאז שואת ה-7 באוקטובר.. עם הנתונים האלה, לך ותקדם את הפתרון. תיתקל בקיר.