אנחנו אנשים יפים. ערכיים. אנחנו מקדשים את הערכים הדמוקרטיים: שיוויון, חופש הביטוי (שלנו), זכויות אדם (למעט יהודים), הזכות לבחור ולהיבחר, שלטון החוק (שלטון הבג"צ).

אנחנו נילחמים על כל אלה למען כל האנשים היפים, כמונו.

אנחנו לא אוהבים מלחמות, מתלהמים, כובשים, משטתחים על קברי צדיקים, מחלקי קמעות ואת כל שאר המכוערים.

אנחנו אזרחי העולם הגדול – חלק מהגלובליזציה שמחבקת אותנו עם ערכיה ה"אוניברסאליים".

אנחנו רוצים להיות כמוהם, להיות שם. לקבל את הכרתם – ואם אפשר גם דרכון זר.

והם אוהבים אותנו – אחוות היפים.

אנחנו שולחים את ילדינו לשם – היכן שאין אנשים מכוערים.

זה לא שהפסקנו לאהוב את הארץ היפה שלנו – פשוט – מכערים לנו אותה – המכוערים.

אנחנו מכבדים מאד את המכוערים – כי אנחנו אנשים יפים.

אנחנו מכבדים את זכותם להביע את דעתם – ואת חובתנו לא להקשיב להם ולחרפם.

זו הדמוקרטיה שלנו – לא שלהם – והם לא יהרסו אותה ביהדותם ולאומיותם.

אנחנו מכבדים את זכותם לבחור – וזה שהם הרוב לא מזיז לנו – כי מוקדי השליטה האמיתיים מלאים באנשינו היפים – שמוכנים שתמות נפשם עם פלשתינאים – ובלבד שהמכוערים אולי פשוט יעלמו.

אנחנו לא נותנים לעובדות או למציאות לבלבל אותנו, או לפגום בעולם המדומה שטבוע במוחנו.

אנחנו חיים בסרט…

גבי גבריאל הוא כותב מאמרים ויועץ אסטרטגי

בהקשר של כוונת ממשלת ישראל להשיג "ניצחון מוחלט" וסירובה לדון על "היום שאחרי" במלחמת המבול בחמאס ובעזה, אולי ראוי להיזכר בדברים שכתב זאב ז'בוטינסקי לפני כמאה שנים בספרו "שמשון". ז'בוטינסקי הביא את דבריו של הקשיש החכם משעלבים, שלח בן-יובל, לשמשון, לאחר שזה נקט פעולה צבאית כדי להחזיר לאנשי שעלבים את כל ראשי העדר שגנבו מהם אנשי הכפר חרש שבשבט בנימין. השיח נפתח בהערה ובעקיצה של שלח, הקשיש החכם, לשמשון, שהוא (=שלח) לא זכה לראות, וכנראה גם לא יראה, איש שהוא גם רב-כוח וגם חכם.

שמשון, הידוע בכך שהוא רב-כוח, חוקר את שלח החכם: "ומה היה עושה חכם?"

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

רב בישראל הוא מינוי פוליטי. ספק אם נותרו רבנים שהם במעמדם רק מכוח גדולתם בתורה. אמור לי מי אתה ואומר לך מיהו פטרונך. מי שאחראי לחלוקת הכוח הברוטלית הזאת הן המפלגות החרדיות והדתיות, שחילקו ביניהן לאחרונה את עוגת הרבנות ובתי הדין הרבניים.

מדובר במערכת משומנת של ג'ובים בשכר שערורייתי, שעלתה על גדותיה עד שלא נותר בה מקום לאלוהים. הדת אינה ערובה מפני משחיתיה. משרה רבנית היא תוצאה של יחצנות ואינה בהכרח תוצאת בקיאות במוסר ובהלכה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שמשהו עמוק משתנה – וזה לא היה בפרלמנט, לא בבית הלבן ולא ברחובות. זה היה בתמונה אחת מהשבעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בשורה הראשונה בטקס ההשבעה, שם בדרך כלל יושבים אנשי הציבור הבכירים, ישבו מנהלי הענק של אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון, טסלה. לא נבחרי ציבור. לא אנשי חינוך, בריאות או ביטחון. אלא מנכ"לים.

עמיד זאהר הוא תושב עוספיה, בוגר תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במדע המדינה ובמדעי הנתונים מאוניברסיטת חיפה, כתב עצמאי בנושאים חברתיים כלכליים ופוליטיים.