מי לא צפה במערבונים בשלב זה או אחר? כל כך כיף ללכת לאיבוד בעולם של שחור ולבן, שבו ברור מי הוא הבחור הרע ומי הוא הבחור הטוב. אך החיים מחוץ למסך הם באזור אפור כזה, שבו הדיכוטומיה בין טוב לרע קצת מטושטשת.

לפני 400 שנה, אברהם ווסברג, הסבא הרבא-רבא-רבא שלי, שנולד ב-1620 בהולנד, הגיע לחוף המזרחי של ארצות הברית באוניה יחד עם אשתו וחמשת ילדיו, כדי לברוח מרדיפה דתית.

סבא אברהם היה נגר ובונה גשרים, ואת הקולניה שבה התמקם, ניו-נדרלנד, הקימה "חברת הודו המערבית ההולנדית", והיא השתרעה בין קייפ קוד לניו יורק וניו ג'רסי.

השפה המדוברת בקולוניה הייתה הולנדית, ושרר שם חופש דתי מוחלט. גם העבדים השחורים שם יכלו להישאר עם משפחותיהם, לעבוד עבור שכר שווה ללבנים ולקחת לבנים לבית המשפט.

אך החברה התמקדה במסחר בפרוות, שהיה כרוך בקשר עם מגוון רחב של שבטים אינדיאניים, שלכל אחד מהן הייתה מדיניות אחרת כלפי הבאים החדשים. חלקם קיבלו את הבאים החדשים בידיים פתוחת, וחלקם כעסו עליהם מאוד. גם תנאי המחיה של המתיישבים היו קשים, ללא הרבה אוכל ועם חורפים ארוכים. ב-21 בספטמבר 1959, אברהם נרצח על ידי אינדיאני, ושותפיו נלקחו בשבי.

בכיתה ז', כששמעתי עליו לראשונה במסגרת הכנת עבודת השורשים שלי, התלהבתי מזה שהיה לי סבא רבא-רבא רבא-קאובוי, אבל כבר אז הבנתי את הבעייתיות של נוכחות לבנה על אדמה אינדיאנית, והתביישתי בו קצת.

לדעתי, הסיפור של סבא אברהם רלוונטי גם לחיים שלנו כאן ועכשיו. אני כמובן לא מצדדת באלימות או ברצח, אך מצד אחד ניתן לרחם על המהגר החדש שהגיע אל מקום מבטחים הרחק מהרדיפה הדתית, ומצד שני ניתן לצדד באינדיאני שכעס על כך שהפולש הלבן הגיע לקחת את אדמתו.

סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת "ישיבה" בניו יורק ושחקנית. בימים אלו עובדת על ספר שירה ראשון

במסיבת העיתונאים שקיים בצאת שבת, בנימין נתניהו נדרש למדיניות חלוקת הנשקים המופקרת שמוביל השר איתמר בן גביר, על רקע הריגתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל בידי חייל צה"ל. "במצב הקיים צריך להמשיך עם המדיניות הזו, אני בהחלט תומך בה. יכול להיות שנשלם על כך מחירים". השיב נתניהו, לפני שפרש ידיו לצדדים והוסיף: "אלה החיים".

נתניהו ידוע בזכות הרבה מתכונותיו. היכולת לאמפתיה אנושית בסיסית איננה אחת מהן. ועדיין, נדמה שגם הוותיקים שבמבקריו הופתעו ממופע כה מעורר קבס של ערלות לב. באגביות של אדם המדלג מעל גופת הומלס ברחוב ומבקש להתעלם מקיומו הלא נוח, נתניהו ביטל בתור גזירת גורל את הריגתו של אזרח, שמותו הוא תוצאה ישירה של מדיניות צמאת דם ומתירת דם שמקדמים שריו ושופריו, מדיניות של "קודם לירות – ורק אחר כך לשאול שאלות".

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

הקונספציה קרסה, כך אנו שומעים פעם אחר פעם מאז השבעה באוקטובר. כמעט אין תחום שבו אין שיקול דעת מוטעה, מחדל, שאננות ולא אחת שיקולים זרים ואטימות.

בתוך כך, כידוע, ישנה גם הקצנה דתית החודרת לשורות הצבא – כפי שמיטיב להסביר פרופ' יגיל לוי בספרו "המפקד האליון". הוא משרטט תהליך בו יותר ויותר חיילים חרד"לים נכנסים לצבא עם אמונתם, שכוללת הרחקת נשים, כשהיחס המבזה הזה מתקבל על ידי הרשויות. אך לצד זאת יש תהליך הפוך ממש באותו צבא – יחידות שבהן בולט רוב נשי. ביניהן התצפיתניות וגדוד השריונאיות, שהכו בתדהמה גם מפקדים בכירים בצבא.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.