החרדים לגורלה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – יכולים להירגע: בית המשפט העליון לא יבטל את חוק הלאום.
אחרי קרוב לתשע שעות דיון שקיימו אתמול 11 שופטי בג"ץ ב-15 העתירות לביטולו של חוק הלאום, ובהסתמך על מכלול דבריהם של השופטים במהלך הדיון, באופן המצביע בבירור על הלוך מחשבתם – ניתן לקבוע שחוק הלאום ניצל מסכנת הביטול. במובן הזה, דינן של העתירות להידחות.
המונח המרכזי שנשמע מפיהם של השופטים הוא "פרשנות מקיימת". זהו עיקרון יסוד במשפט חוקתי, האומר שאם ניתן לצקת לדבר חקיקה פרשנות שעולה ממנה כי החוק אינו פוגע בערכי יסוד, כי הוא הולם את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכי אינו לוקה בחוסר מידתיות, הרי שפרשנות כזו עדיפה על דרך פרשנית של הבנת החוק כפוגעני. ואם כך לגבי פרשנות של חוק רגיל, בוודאי שכך לגבי פרשנות של חוק יסוד.
בחוק יסוד הלאום יש שתי בעיות מרכזיות, ושתיהן נובעות ממה שאין בו, לא ממה שיש בו.
אין בו אזכור של המילה "דמוקרטית", ומשמעותו של חסר זה, לצד ההצהרה בדבר היותה של ישראל "מדינת הלאום של העם היהודי", עלול לערער את יציבות הנוסחה הקלאסית "מדינה יהודית ודמוקרטית".
בנוסף, אין בו אזכור של סעיף השוויון, וחסר זה, לצד הקביעות – ההצהרתיות או האופרטיביות – שבחוק הלאום בדבר מעמדה של השפה העברית, ערך ההתיישבות היהודית והדאגה לכל יהודי בעולם באשר הוא – עלול להיתרגם לשינמוך במעמדם ובזכויותיהם של המיעוטים בישראל.
ואכן, קולם של עורכי הדין הערבים והדרוזים, המייצגים עותרים ממגזרים אלה, היה הקול הצלול והמרשים ביותר במהלך הדיון אתמול.
"אם יש פגיעה בחוק הלאום, זו פגיעה בעדה הדרוזית", אמר במהלך הדיון עו"ד סאלח עלי סאמר. "אין שום מחוקק שיכול לסתור את ברית הדמים שנכרתה במשך 70 שנה בין העדה הדרוזית לבין המדינה ולקטלג את האזרחים הדרוזים כאזרחים חסרי זהות וחסרי ייצוג עצמי.
"אי אפשר לומר היום לעדה הזו, שנטלה חלק בבניינה של המדינה על פי ברית שנכרתה בין המדינה לבין העדה הדרוזית, ולומר להם 'אתם חסרי זכות להגדרה עצמית'. אנחנו אלה שקיבלנו את הסכין הגדול בגב. אנחנו הקרבנו את חיי ילדינו, נתנו את הדם, הגנו על גבולותיה של מדינת ישראל. אינני יודע היום איך אגדיר את החלל הדרוזי".
עו"ד סאלח עלי סאמר: "אי אפשר לומר לעדה הזו, שנטלה חלק בבניין המדינה על פי ברית שנכרתה בין המדינה לבין העדה הדרוזית, ולומר להם 'אתם חסרי זכות להגדרה עצמית'. אנחנו אלה שקיבלנו את הסכין הגדול בגב"
"אין ספק שחוק הלאום העלה לדרגה משוריינת את היות המדינה מדינת הלאום של העם היהודי. אך הוא לא מעלה לאותו מעמד את הזהות הדמוקרטית ואת עקרון השוויון", טען עו"ד רמי חלבי.
השופט חנן מלצר, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, הציג לו תזה אחרת: "אם זו הייתה החוקה, אדוני צודק. אבל מה יקרה אם יהיה פרק נוסף בחוקה העתידית, חוק יסוד השוויון, או חוק יסוד הגנת המיעוטים? ברגע שמה שנאמר בחוק יסוד הלאום הוא רק פרק מהחוקה, זה מצב שונה".
"השאלה, אדוני, היא בממד הזמן", ניסה חלבי להתמודד, "מתי תהיה חוקה". בתשובתו הזכיר השופט מלצר את החלטת הררי משנת 1950, שבה קבעה הכנסת כי חוקתה של המדינה תחוקק "פרקים פרקים", כשכל חוק יסוד נחשב לפרק מהחוקה העתידית. "זו הבעיה של החלטת הררי", הסכים מלצר, "ונכון אולי יהיה לקבוע סוף פסוק, איזה מועד שעד אז תגובש החוקה".
השופט עוזי פוגלמן ניצל את טיעונו של עו"ד חלבי, כדי להדגים את חשיבותה של הפרשנות המקיימת. "החוק הזה כשלעצמו איננו תעודת הזהות של המדינה. אנחנו בפרשנות חוקתית, אנחנו לא כבולים לדברי חבר כנסת אחד, נכבד ככל שיהיה, שאמר דברים בוועדה.
השופט עוזי פוגלמן: "החוק הזה כשלעצמו איננו תעודת הזהות של המדינה. אנחנו בפרשנות חוקתית, אנחנו לא כבולים לדברי חבר כנסת אחד, נכבד ככל שיהיה, שאמר דברים בוועדה"
"תעודת הזהות של המדינה היא המכלול, מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אי אפשר לומר שיש בה רק רכיב אחד. החוק הזה איננו תעודת הזהות של המדינה, הוא חלק מתעודת הזהות, יש מרכיב כזה ויש מרכיב אחר וצריך לראות את המכלול".
ערך השוויון, כידוע, איננו מעוגן כלל בחוקי היסוד, גם לא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ואולם בהתאם לפסיקתו הענפה של בית המשפט העליון, הזכות לשוויון מעוגנת כזכות חוקתית, כחלק מהזכות לכבוד האדם. לא במלוא היקפה, גם לא במתכונתה המינימליסטית. בפסיקה אומץ "מודל הביניים" המעניק הגנה חוקתית לשוויון במידה, ובכן, בינונית.
הנשיאה אסתר חיות העלתה רעיון מעניין, שמסביר מדוע מוצדק היה לא לכלול את עיגונו של השוויון דווקא כסעיף במסגרת חוק הלאום. "ערך השוויון הוא רחב יותר מאשר השוויון בין יהודים ללא יהודים במדינת ישראל", היא אמרה. "הוא חל גם בעניין גברים ונשים, להט"בים. יש הרבה דברים. כשמדובר בחוק שעוסק בזכות הלאומית של העם היהודי, אם ערך השוויון ייכנס דווקא כאן בתוך החוק הזה, הדבר עלול לפגוע בהיבטים רחבים יותר של הערך הזה".
הנשיאה אסתר חיות העלתה רעיון מעניין, שמסביר מדוע מוצדק היה לא לכלול את עיגונו של השוויון דווקא כסעיף במסגרת חוק הלאום. "ערך השוויון הוא רחב יותר מאשר השוויון בין יהודים ללא יהודים במדינת ישראל", אמרה
הצורך בריסון שיפוטי
אם כבר בפתח הדיון אתמול ניתן היה להיווכח שאין בדעתם של השופטים הנכבדים לשקול את ביטולו של חוק הלאום או חלק מתוכו, מתעוררת השאלה מדוע החליט בית המשפט לזמן דיון בהרכב כה מורחב, המשדר התרחשות דרמטית.
באותה נשימה, אפשר לתהות מדוע קיבץ בית המשפט דיונים בשורה שלמה של עתירות – למשל, בחקיקת ממשלת החילופים ובחוקי התקציב – שבכולן נתקפים חוקי יסוד, ובית המשפט שידר סימני רצינות (למשל, בהחלטותיו להוציא צווים על-תנאי) גם בהן.
מסקנה אפשרית בעקבות הדיון אתמול, היא שבית המשפט יצר במו ידיו תקופה שבה מתקיימים דיונים חוקתיים, העוסקים באפשרות להתערבות שיפוטית בחקיקת יסוד, לא מאחר שהוא שוקל ברצינות לבטל חוקים אלה, אלא כדי להוביל לפסקי דין שמרניים וחד-משמעיים, שכותרתם תהיה שבית המשפט נמנע מלהתערב בחוקים אלה. בדיוק כפי שלפני חצי שנה זימן דיון ב-11 שופטים בשאלת הטלת מנדט הרכבת הממשלה על נתניהו, נאשם בפלילים, רק כדי להצהיר בקול גדול בפסק הדין – כן, מותר.
אסטרטגיה כזו עשויה להציב במרכז שיקוליהם של השופטים את תפקידו של בית המשפט אל מול הרשויות האחרות, את הצורך בריסון שיפוטי בנושא חוקי יסוד, את החשיבות של הכרעת הרוב הדמוקרטי.
אולי חשב מי שחשב שזו עשויה להיות גם דרך טובה עבור בית המשפט לזכות בציון לשבח בזירה הציבורית, בגין גישתו השמרנית. אם כי, אם היה מי שחשב כך, בא יו"ר הכנסת יריב לוין וסיכל את התוכנית, במכתב האיום ששלח אתמול בבוקר, רגע לפני הדיון בבג"ץ, לנשיאת העליון חיות, לבל יעז בית המשפט לפגוע בחוק הלאום. במכתבו הפגין לוין עזות מצח חסרת תקדים, כשהצהיר שלפסק דין של בג"ץ, אם יורה על בטלות החוק, לא יהיה תוקף משפטי.
לפחות על פני הדברים, מכתבו של לוין, גם אם הגיע לידיה של חיות לפני שנכנסה אתמול בבוקר לאולם המשפט, תויק במקום היאה לו.
בפתח הדיון היא הגדירה את השאלות שבהן יבקש בית המשפט להתמקד, ובמרכזן שאלת סמכותו של בית המשפט לבחון חוקי יסוד בכלל, ואת חוק יסוד הלאום בפרט, אמות המידה להפעלתה של סמכות זו ככל שהיא קיימת, וכמובן האם חוק הלאום כולל רכיבים המחייבים התערבות שיפוטית קיצונית שכזו, או שניתן לפרשו פרשנות מקיימת, התואמת את ערכיה הדמוקרטיים של המדינה.
ניתן לשער שחלק מהעותרים לא באמת האמינו שבית המשפט ישקול ברצינות התערבות שיפוטית בחקיקת יסוד, במקרה הנוכחי. במקום זאת, הם קיוו שעצם הדיון בעתירות יחייב גם את היועץ המשפטי לממשלה להצהיר מהי הפרשנות הנכונה שהוא רואה לחוק הלאום, ואולי גם השופטים יצטרפו, בפסק הדין שידחה את העתירות, לאותה פריזמה ליברלית המעלה על נס את עקרון השוויון.
ככל שזו הייתה המטרה – היא הושגה במידה רבה. השופט נעם סולברג נתן לדברים ביטוי במהלך הדיון: "בכל דיוני הכנסת מתחילה ועד סוף, המגמה ההחלטית היא שרצו לשמר את עקרון השוויון מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שפורש על ידי בית משפט זה. כל הווריאציות שעשו בכנסת, חזרו ואמרו – אנחנו רוצים לשמור את עקרון השוויון בדיוק כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון כזכות בת של כבוד האדם וחירותו".
השופטת ענת ברון הוסיפה: "היועץ המשפטי לממשלה הדגיש כי סעיף 7 בחוק הלאום (פיתוח ההתיישבות היהודית) איננו עומד בבדידותו. ערך השוויון הוא ערך חוקתי שאין עליו עוררין".
ורק השופט ג'ורג' קרא, שישב גם הוא בהרכב ה-11, שתק כמעט כל הדיון. מסקרן יהיה לקרוא את פסק דינו של השופט הערבי בבית המשפט העליון הישראלי בעניין חוק יסוד ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
גילוי נאות: עו"ד יובל יועז השתתף בכתיבת אחת העתירות שהוגשו לבג"ץ בנושא חוק הלאום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואין ולא ניתן להעלות על הדעת כי בג"צ יוצר דיונים חוקתיים, העוסקים באפשרות להתערבות שיפוטית בחקיקת יסוד, לא מאחר שהוא שוקל ברצינות לבטל חוקים אלה, אלא כדי להוביל לפסקי דין שמרניים וחד-משמעיים, שכותרתם תהיה שבית המשפט נמנע מלהתערב בחוקים אלה" – כפי שנטען כאן על ידי הכותב הנכבד (עו"ד יובל יועז).
שכן חוק יסוד הלאום מגלם בתוכו אפליה חמורה המגעת כדי גזענות סמויה. ומי שעקב אחרי ההערות שנשמעו לאורך הדיון יכול היה להיווכח כי שופטי בג"צ אותתו בין השיטין על קבלת הדוקטרינה של "שימוש לרעה בסמכות מכוננת". והעדיפו את הדוקטרינה הזו על פני דוקטרינת "תיקון חוקתי שאינו חוקתי", תוך הבעת מורת רוח מכך שהכנסת הכניסה לתוך חוק יסוד הלאום הסדרים שמתאימים לחקיקה ראשית ולא לכינון חוקתי. וממילא אני בטוח כי העתירה תתקבל ובג"צ יורה על מחיקת כל ההסדרים הבלתי ראויים (מבחינת התאמתם החוקתית) לחוק יסוד הלאום.
לא הבנתי איך הכותב שהגיש בעצמו עתירה נגד החוק הגזעני הזה אומר "ניתן לקבוע שחוק הלאום ניצל מסכנת הביטול" כאילו היה מראשוני לה-פמיליה ונוער הגבעות?
יש לומר, עושה רושם שבית המשפט עומד להיכשל, בין מפחדנות וחוסר מוסריות, ובין מגזענות מושרשת בו מאז ומעולם, והחוק המקולל ימשיך להוות נקודת שפל מוסרית, ערכית ומשפטית, של מדינת ישראל, מחוקקיה, ממשלותיה ושופטיה – לדראון עולם.