תפילת ראש חודש שבט בכותל המערבי, עשרות נערות ובנות אולפנה הגיעו למחות נגד התפילה שלנו. נערות מוסתות צרחו ושרקו לנו באוזניים. בעטו, דחפו וקיללו אותנו. ניסיתי לעמוד שם כחומה בין הנערות הדוחפות וקבוצת המתפללות.

תפילת ראש חודש שבט בכותל, עשרות נערות ובנות אולפנה מוסתות הגיעו למחות נגד התפילה שלנו, צרחו ושרקו לנו באוזניים. בעטו, דחפו וקיללו אותנו. ניסיתי לעמוד כחומה בין הנערות הדוחפות וקבוצת המתפללות

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בין יריקה לצווחה מצלצלת ממש לאוזן שלי, ראיתי מישהי מחזיקה תינוק. זיהיתי את האשה, היא מגיעה לכותל מדי חודש ומארגנת את בנות האולפנה למחות נגד התפילה שלנו.

ניגשתי אליה והתחלתי להתחנן שתרחיק משם את התינוק. הוא נראה סובל, כאילו לא נוח לו במקום.

"אני מתחננת בפנייך. לא מספיק שהוא יכול להיפגע פיזית, הוא לא צריך לשמוע את כל הצרחות האלו. הוא לא צריך להיות עד לשנאה שסובבת אותנו".

היא התעלמה ממני ורק נדחפה פנימה אל תוך קבוצת התפילה.

התבוננתי בה בכאב. יש לי בת בדיוק בגיל הזה ועוד אחת בת 4.5 שתמיד מבקשת להצטרף אלי לכותל. הפחד שלי הוא לא רק שהיא תיפגע פיזית, אלא שהיא תהיה עדה לאנשים שצועקים עלינו, ששונאים אותנו.

אני מאמינה בקשר שבין גוף ונפש. גם אם נראה שילד בגיל כמה חודשים לא מבין מה קורה סביבו, התת מודע מבין וחצי.

באותו בוקר התינוק שהיה שם ינק שנאה. הוא היה עד לאיבה עזה שהפגינו אמו וחברותיה נגדנו.

זו אהבת ישראל שאותה אמא דוגלת בה?

התבוננתי בה בכאב. יש לי בת בגיל הזה ועוד אחת בת 4.5 שתמיד מבקשת להצטרף אלי לכותל. הפחד שלי הוא לא רק שהיא תיפגע פיזית, אלא שתהיה עדה לאנשים שצועקים עלינו, ששונאים אותנו

לא רחוק ממני, ניסתה רונית, חברת הנהלת הארגון אשר מתפללת איתנו כבר קרוב לעשור, לדבר אל ליבן של הנערות הפוחזות.

"קצת דרך ארץ בנות, לא לדחוף נשים מבוגרות", היא ניסתה לשכנע אותן לחדול ממעשיהן.

יש לך מילה אחרת חוץ מדרך ארץ? הן לגלגו.

"נתחיל בזה" ענתה רונית.

הנערות שדחפו את רונית הן בנות אותו גיל של דנה, בתה של רונית. אלא בעוד דנה חונכה לערכים של אהבה האחר, כבוד הזולת, דרך ארץ ואהבת חינם, הנערות האלו רמסו כל זכר לנימוס בסיסי. נראה שמה שהניע אותן, למרבה הצער, היה שנאה יוקדת.

מחלקת החינוך בנשות הכותל פוגשת מעל 150 קבוצות בשנה. תוכן הדברים יכול להשתנות מקבוצה לקבוצה, אך המסר תמיד נשאר אחד: לא תמיד צריך להסכים, אבל צריך לדעת מה עושים גם כשלא מסכימים ואלימות היא אף פעם לא הדרך.

"קצת דרך ארץ בנות, לא לדחוף נשים מבוגרות", היא ניסתה לשכנע אותן לחדול ממעשיהן. יש לך מילה אחרת חוץ מדרך ארץ? הן לגלגו. "נתחיל בזה" ענתה רונית. נראה שמה שהניע אותן היה שנאה יוקדת

צר לי על אותו תינוק מסכן שנגרר לסיטואציה מצערת זו. אני בטוחה בכך שאם נרצה לראות שינוי אמיתי בעם, התקדמות לשיח מכבד ומכיל, חייבים להסיט את השנאה ולהסכים שלא להסכים בצורה מכבדת.

יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)

כשנקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר מכלול הפשעים העצומים שבוצעו ועדיין מבוצעים, חשוב שהיא תחקור גם את אלו:

כיצד פעל ארגון הפשע בראשות פושע לכאורה כדי למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית זו (ובינתיים ניסה להשמיד ראיות).

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

לפני שבוע פורסם ריאיון שערכו טובה צימוקי ויובל קרני עם חבר הכנסת שמחה רוטמן במוסף ידיעות אחרונות. מאז כבר הספיקה המציאות להתהפך במהירות והריאיון כמעט נשכח.

עם זאת, אני מקדיש לריאיון עם רוטמן את הפוסט הזה, כדי לבחון כמה מהאמירות שהועלו בו מול העובדות בשטח. במיוחד כעת, כשהעסקה לשחרור החטופים נחתמה רק שבוע לאחר פרסום אותו ריאיון.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

לעניינים "כבדים" לוקח זמן להתברר לעומק. בייחוד כך כאשר הם גם נמצאים במצב של שינוי מתמשך. בסיפורה של מדינת ישראל יש שני נושאים עם חשיבות מרכזית לעצם קיומה, כאלו שהצלחה בהם לא יכולה להיות ברורה מלכתחילה.

הראשון הוא הצלחת השתלבותה של המדינה החדשה במזרח-התיכון, בו היא ממוקמת (מעבר ובנוסף ליכולת ההישרדות הפיזית שלה במלחמות בתחילת דרכה). אי אפשר להיות "נטע זר" לנצח.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.