אני זוכר את היטב את המתיחות באוויר בקהיר, כאשר התגוררתי שם לפני עשור. זה הזכיר במשהו, להבדיל המון הבדלות, את "ההמתנה" בארץ ב-1967, אותה אני זוכר במעומעם, כילד בן שלוש. היה ברור שמשהו עומד לקרות. במצרים ב-2013, היה ברור לכל מי שחושיו בריאים וקשריו אמינים שהצבא עומד לסלק את האחים המוסלמים מהשלטון.
אבל הנה דבר מוזר: רבים מהמשכילים, העשירים והמתוחכמים יותר בקרב המקומיים היו להוטים לכך. ההנחה הבסיסית הרווחת כל כך במערב – שאנשים רוצים חופש ודמוקרטיה – לא ממש התקיימה. רבים רצו משהו אחר.
הנה דבר מוזר: רבים מהמשכילים, העשירים והמתוחכמים במצרים היו להוטים שהצבא יסלק את האחים המוסלמים מהשלטון. ההנחה הרווחת במערב – שאנשים רוצים חופש ודמוקרטיה – לא ממש התקיימה
הסיבה לכך הייתה פשוטה וגם די מייאשת: הם לא סמכו על בני עמם המצרים שיעשו בחירות נבונות בנושאי מנהיגות ומדיניות, לא כל שכן כי יותר מרבע מהאוכלוסייה אנאלפבתים. האליטה חשדה שאחיהם הבורים חשופים למניפולציות.
ומניפולציה של האחים המוסלמים פירושה חשיפה למכונת ספין ממומנת היטב של האסלאמיסטים עלי אדמות, שמסווה – אבל רק בקושי – רצון להקים תיאוקרטיה דמויית איראן בכל מקום אפשרי. כשכאלה הם פירות שלטון הרוב, ה"אליטות" יחפשו משהו אחר.
קצת מזכיר מדינה שכנה של מצרים.
ובכן, בשנתה בשלטון, ממשלת האחים של הנשיא מוחמד מורסי הוכיחה את עצמה מתונה למדי בהשוואה לציפיות. אני זוכר דיבורים קדחתניים על הסכנה שיאסרו על BIKINIS AND BOOZE – לבוש לא צנוע ואלכוהול.
החשש החל ממש באותו יום ביוני 2012 בו הוכרז על מורסי כמנצח בבחירות הראשונות לנשיאות בעידן שלאחר חוסני מובארק. בסוף נאום מורט עצבים בן שעה קצין צבאי בכיר הודיע בלקוניות שמורסי קיבל 51% מתוך 26 מיליון הקולות.
לא אסרו על כלום, וייתכן שלעולם לא נדע אם היו להם כאלה תוכניות, כי מורסי הודח על ידי הצבא ב-3 ביולי 2013. בהמשך עיתונאים זרים התמודדו עם לחצים אבסורדיים שלא לתייג את מה שהתרחש כ"הפיכה צבאית", בהתבסס על העובדה הנכונה אך לא רלוונטית שהדחתו של מורסי ארעה במקביל להפגנות גדולות נגדו.
מניפולציה של האחים המוסלמים פירושה חשיפה למכונת ספין ממומנת של האסלאמיסטים, שמסווה בקושי רצון להקים תיאוקרטיה דמויית איראן. כשאלה פירות שלטון הרוב, ה"אליטות" יחפשו משהו אחר
קצת לפני ההפיכה, במסיבת גג פרועה, פגשתי את באסם יוסף, רופא אשר בימי הדמוקרטיה הקצרים הפך למנחה תוכנית טלוויזיה בה לעג למורסי ללא רחמים (בשלב מסוים כינה אותו "משוגע", וזה לא דבר של מה בכך במצרים). הוא זכה לפופולריות עצומה בזכות כישרון קומי וכריזמה, ואמרתי לו שאם ירוץ לנשיאות באמת יהיה לו סיכוי. יוסף אמר שאין לו אשליות כאלה.
תוך חודשים מספר, כשהוא גילה שהמשטר החדש פחות סובלני ללעג, הוא נמלט מהמדינה, מצא את דרכו לארצות הברית, שם הופיע ב"דיילי שואו" ועובד עדיין כסטנדאפיסט.
כך או כך, למרות כמה מערכות בחירות מאוד "מנוהלות" מאז ההפיכה, רק נאיבים מחשיבים כיום את מצרים כדמוקרטיה. לא רק אחים מוסלמים, אלא מתנגדי משטר רבים אחרים נמקים בכלא – שם מורסי עצמו מת לפני כמה שנים. מתחת לפני השטח קורים כמה דברים בחברה האזרחית, אבל חופש הביטוי עדיין שמור לאמיצים או לטיפשים.
למרות הוכחות ברורות לבעיה, רבים מהאליטה המצרית מרוצים ש"היציבות" הוחזרה ושהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי הוא אויב מובהק של הטרור האסלאמיסטי. אני מסכים שזה לא דבר זניח. אבל בשורה התחתונה הדמוקרטיה, לפחות באופן שאנו תופסים אותה מגדירים אותה במערב, בבירור לא תפסה אחיזה במצרים.
למרות כמה מערכות בחירות מאוד "מנוהלות" מאז ההפיכה, רק נאיבים מחשיבים כיום את מצרים כדמוקרטיה. לא רק אחים מוסלמים, אלא מתנגדי משטר רבים אחרים נמקים בכלא – שם מורסי עצמו מת לפני כמה שנים
ברוב שאר האזור המצב הוא עוד יותר גרוע:
- סוריה נקרעה לרסיסים על ידי מלחמת אזרחים אינסופית – אולם מתנגדי בשאר אסד לא הפילו אותו. הרודן הזה, שהשתמש בגז רעיל נגד בני עמו, נחשב אחראי ללפחות חצי מיליון מקרי מוות (האו"ם ויתר על הספירה), וגרם לעקירה פנימית של שליש מאוכלוסיית המדינה המונה 21 מיליון (בין השאר), מתקבל לאט לאט בחזרה לחיק העמים.
- בלוב נהרג מועמר קדאפי בלינץ' בטלוויזיה לאחר התקוממות קצרה שבה נעזרו המורדים בסיוע מערבי. אבל במקום יציבות, סופה של הדיקטטורה הביא כמעט עשור של מלחמה נוספת שבה נהרגו אלפים רבים בזמן שהמדינה נאנקה תחת שלטון מיליציות חמושות. שקט מתוח שורר מאז 2020.
- בתימן, מאות אלפים מתו במלחמה בין מורדים חות'ים הנתמכים על ידי איראן לבין כוחות הנתמכים על ידי הסעודים. למרות מאמצי הפסקת האש ב-2022 הלחימה נמשכת והמדינה סבלה מהמשבר ההומניטרי החמור ביותר בעולם בתקופה האחרונה.
- לבנון הפכה לכמעט בלתי משילה (איתמר בן גביר, לתשומת ליבך בשביל הפרספקטיבה) בגלל זרם עצום של פליטים מסוריה השכנה, והמדינה עדיין נמצאת תחת מגף החזבאללה הנתמכת על ידי איראן (שבכל עת עלולה להצית מלחמה הרסנית נוספת עם ישראל). גם כלכלתה נמצאת בצניחה חופשית.
- מונרכיות ברחבי האזור – מירדן ועד ערב הסעודית ועד המפרץ – עמדו בסערה. הן, בעצם, מה שהן היו, למרות ניצני הליברליזציה בסעודיה.
- הדבר הקרוב ביותר לדמוקרטיה באזור (מחוץ לישראל, שהיא עצמה בבעיה) היא עיראק – וזה לא כל כך קרוב. מאז הפלתו של סדאם חוסיין על ידי ארה"ב (בתואנות שווא) לפני 20 שנה, המדינה חוותה רצף אסונות בידי משוגעים, מחבלים, מושחתים וזרים שלומיאליים להחריד. נכון לעכשיו, היא מנהלת בחירות די חופשיות שהן בעצם מפקד אוכלוסין של הקבוצות האתניות והדתיות השונות שלה (שוב, נשמע מוכר?) – והמדינה נתונה להשפעה הרסנית מצד התיאוקרטיה האיראנית השכנה. נותרה אי יציבות מסויימת: לא מזמן נפרץ הפרלמנט פעמיים על ידי המונים, בגלל השחיתות המשתוללת.
- נקודת האור בינתיים היא כנראה עדיין תוניסיה, וגם זה בקושי. בשנת 2021 הנשיא קאיס סעיד תיחמן לעצמו סמכויות נרחבות וזה זכה לאישור רטרואקטיבי במשאל עם שזכה לאחוז הצבעה נמוך. זה מה שקיבל מוחמד בואזיזי, מוכר פירות וירקות נואש שבדצמבר 2010 הצית עצמו ובזאת גם את ה"אביב הערבי" כולו.
נראה היה אז שבואזיזי הקריב קורבן בשם כל הערבים בכל מקום, המושפלים על ידי הממשלות הנוראיות שלהם. והנוף העגום הזה הוא כל מה שיצא מזה? האם ה"חורף הערבי" הוא מקרה של כוחות הרשע המנצחים, או אינטרסים חזקים – או פשוט תוצר של טבע האדם?
נראה היה שבואזיזי הקריב קורבן בשם הערבים בכל מקום, המושפלים ע"י ממשלותיהם הנוראיות. האם ה"חורף הערבי" הוא מקרה של ניצחון כוחות הרשע או האינטרסים או תוצר של טבע האדם?
אולי ההנחה המערבית שבני אנוש כמהים לחופש היא שגוייה? אולי הם לא כמהים לזה? הם לא ראויים לזה? במילים פשוטות, התשובה אינה פשוטה.
כששאלתי על כך את סופר המצרי הדגול (ורופא השיניים!) עלא אסואני, הוא קצת כעס. "הרעיון שלחלק מהאנשים לא מגיע צדק הוא גזעני", אמר. "זה משקף חוסר כבוד לאנשים. אני ממש לא מסכים עם זה".
אבל סע בעולם ודבר עם האנשים, ותראה שבכל מקום רובם נוטים לצמצם את הדמוקרטיה לעניין שלטון הרוב.
הרעיון שדמוקרטיה אמיתית היא דמוקרטיה ליברלית הוא רעיון במצוקה. לרבים לא ברור שדמוקרטיה שכדאי לחיות תחתיה מבטיחה זכויות אדם, מגוון חירויות והגנות של מיעוטים, ומעל הכל הפרדת רשויות, בלמים ואיזונים. על כל זה צריך להילחם.
ישראל היא ההוכחה לכך שהקרב קשה מנשוא. מתנהל כאן מאבק אדיר להגנה על הדמוקרטיה מציפורני הקואליציה הימנית-דתית בראשות בנימין נתניהו.
מאבקים דומים נכשלו בהונגריה ובפולין. תקוות רבות נתלו בהם לאחר קריסת הקומוניזם לפני שלושה עשורים, אך כוחות האי-ליברליזם חטפו את שתי המדינות.
המאבק יוכרע אולי בטורקיה ב-14 במאי, כאשר רג'פ טייפ ארדואן – ביבי-פלוס בהווה ופוטין בפוטנציה – יעמוד לבחירה מחדש אחרי שני עשורים בשלטון.
המאבק נוכח גם בכל דיון על גורל 1.4 מיליארד תושבי סין, כאשר טוענים שהסינים צריכים באופן טבעי להסתפק בדיקטטורה הקומוניסטית שלהם – כי כביכול יש להם תרבות היררכית שבה ההמונים כמהים לדמות אב.
הרעיון שדמוקרטיה אמיתית היא דמוקרטיה ליברלית הוא רעיון במצוקה. לרבים לא ברור שדמוקרטיה ראוייה מבטיחה זכויות אדם, חירויות והגנות על מיעוטים, ומעל הכל הפרדת רשויות, בלמים ואיזונים
אבל האירוע המרכזי, כמעט רבע מאה אחרי המאה האמריקאית, הוא בארצות הברית. אם דונלד טראמפ ייבחר איכשהו שוב לנשיא ב-2024, זה ייחשב כסימן שהחורף הערבי הפך לחורף עולמי. יהיה זה חורף חם מאוד.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיא צרחה עלי, בטירוף: "מה קורה? שיחקת אותה פאסון שכאילו עכשיו לפחות שבוע תתמודד עם ההתמכרות לכתיבה, אה? מה קרה חזרת לכתוב?"
הוא ענה: "כמוך כמוני יא אבויה, שנינו באותה סירה – מכורים לתענוג, ומשכנעים עצמנו שזה אחלה ובסדר. גם בן כספית מכשיר שרץ ינון מגל, ואומר שזה בשליטה, שהנזק לא כזה 'מי ישמע', הבנת?"
היא צרחה בטירוף הדעת ברמות שלא נשמעו עד עתה: "ומנהיגי המחאה וההפגנות וההתנגדות – מה אתה רוצה מהם?"
הוא חייך, תקע נאד חלש חלש, פפפססססס, פאסוו'אה, מסריח הכי הכי גועל נפש סירחון סירחון, ואמר: "ישי הדס, בוגי, אהוד ברק, שקמה, ליבני, אור-לי, חלוץ, השכל, גונן, יאיר גולן וכו' זה זה משה רבנו, אברהם אבינו וכו' וכו'. צריך להבין, הדמויות שבסיפורי התורה זה מטאפורות, תכונות, הבחנות, דימויים – כלים סיפרותיים. כל התורה מטרתה אחת – לשמור על כדה"א, ולהביאו לשגשוג, עד לרמת אלוהות, בתהליך"