ערכנו ניתוח השוואתי של ההסכמים הקואליציוניים ומצאנו מגמה מדאיגה וחסרת תקדים של חלוקת כספים למגזרים ספציפיים וללא התייחסות לאוכלוסיות מוחלשות. במתן תקציבים מבלי להעמיד שום דרישה או קריטריון, המדינה מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שלה כדי ליצר שוויון הזדמנויות מהותי – זה יעמיק את הפערים, זה יצמצם את הנגישות לחינוך איכותי וזה יגביר את תופעת המיון והסינון שתגביר את החלוקה המעמדית והעדתית.

התלמידים החרדים אכן מתוקצבים בחסר ביחס לתלמידים במגזרים אחרים. זה נובע מהעובדה שמרביתם לומדים במוסדות חינוך פרטיים או חצי פרטיים (מוכש"ר). מוסדות אלו בחרו שלא להיות חלק מהחינוך הציבורי – כדי לשמור על האוטונומיה שלהם מבחינה פדגוגית ומינהלית. צריך לאמור בקול ברור – יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי.

יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי

אני לא יודעת למה זה הפתיע אותי. הרי קראנו את ההסכמים שנחתמו עם הקמת הממשלה הזו, וראינו את סעיפי הרזרבות העצומים ששוריינו בהצעת התקציב, והבנו ששם חבוי הכסף הקואליציוני (12.5 מיליארד! לעומת 1.4 מיליארד בתקציב של ממשלת בנט-לפיד).

אבל כששמעתי את קרן מרציאנו מקריאה את ההתחייבויות הקואליציוניות פשוט לא האמנתי. לכן התגייסנו יחד במרכז מנור וניתחנו יחד את ההסכמים.

• 7  מיליארד ש"ח תוספת תקציב למוסדות תורניים – עלייה של כ-50% מהתקציב הקודם, ויותר מסך כל הכספים הקואליציוניים של הממשלה הקודמת!
• 125 מיליון ש"ח תוספת לתמיכה בתרבות יהודית חרדית – עלייה של כ-120%
• 5 מיליארד ש"ח לתקציבי חינוך ממלכתי-דתי (=החמ"ד) שעולים בכ-75%, ומתוכם 170 מיליון ש"ח תוספת ל"מענה תקציבי למאפיינים הייחודיים של החמ"ד" ועוד 200 מיליון ש"ח ל"הקלה בתשלומי הורים", שכפי שדווח – שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתעקש שיהיו רק בחמ"ד.
• תקציב משרד המשימות הלאומיות (משרד ההתיישבות לשעבר) גדל בלמעלה מ-400 מיליון ש"ח (עליה של למעלה מ-400%). ועל מה מוצאים את הכסף? הנצחת מורשת הרב חיים דרוקמן, התיישבות, תרבות וזהות יהודית, וכו' וכו'.

כספים שמטיבים רק עם מגזר אחד ושחייבים לבוא על חשבון מגזרים אחרים והציבור בכללותו.

הכספים הקואליציוניים דוחפים אותנו לעיגון האוטונומיות של אותו מגזר.

ואני לא משלה את עצמי, כספים קואליציוניים תפקידם להיטיב עם הרכב הקואליציה הנוכחית, אך אני רק שואלת את עצמי איפה העלייה הגדולה, או אפילו הדומה – בתקציב הקואליציוני לתלמידי הפריפריה או סתם לתלמידי החינוך הממלכתי, ילדיהם של מצביעי הליכוד המסורתיים והחילוניים? חיפשתי ולא מצאתי.

אני לא משלה את עצמי, כספים קואליציוניים מיטיבים עם מרכיבי הקואליציה, אבל איפה העלייה הדומה בתקציב הקואליציוני לתלמידי הפריפריה או החינוך הממלכתי, ילדי מצביעי הליכוד המסורתיים והחילוניים

זה נורא משני טעמים:

1. כי זה תקציב מגזרי שיפגע בכלכלה וקורע את החברה.
2. כי זה תקציב מגזרי שמשנה את האופי של מוסדות המדינה (צבא, חינוך, תרבות) – הם לא יהיו ממלכתיים אלא מגזריים והם לא יהיו ציבוריים באופיים, אלא רק במקורות המימון שלהם.

פירוק החינוך הציבורי ממלכתי בישראל

הכספים הקואליציוניים בתחום החינוך יובילו למצב חדש, בו המדינה מממנת מתקציבה בתי ספר פרטיים וחצי פרטיים באופן זהה לביה"ס הציבוריים. אלו מוסדות שכמעט ואינם מפוקחים על ידה, אינם מחוייבים להיעדר אפליה, אינם מחוייבים לקבלת הכרה או רישיון הפעלה ממשרד החינוך, וככלל, יהיו פטורים כמעט מכל החובות המוטלים על בתי ספר ציבוריים.

הכספים הקואליציוניים הללו ייצרו תמריץ להפיכת כלל בתיה"ס הציבוריים (רשמי) לחצי-פרטיים (מוכש"ר). הם ישנו את פניה של כלל מערכת החינוך בישראל, למערכת חינוך שאינה ציבורית עוד. הם יעמיקו את הפערים, יצמצמו את הנגישות לחינוך ציבורי איכותי ויגבירו את תופעת המיון והסינון שתוביל לחלוקה מעמדית ועדתית.

אנשי המקצוע במשרד האוצר ידעו לעצור סחף שכזה במערכת הבריאות, התנגדו לשר"פ ולתיירות מרפא והגבילו אותם בטענה שהם יהפכו את שירותי הבריאות ליקרים יותר ואיכותיים פחות. הכספים הקואליציוניים בחינוך יובילו אותנו בדיוק למקום הבעייתי הזה. קודם יעבירו סכומי עתק מתקציב ציבורי למימון חינוך פרטי, כתוצאה מכך כל שאר המערכת תעבור תהליך שיעתוק מוסדי שתוצאתו חינוך פרטי, והנה תוכנית הפעולה מתממשת.

הכספים הקואליציוניים ייצרו תמריץ לשינוי מערכת החינוך בישראל ללא ציבורית, יעמיקו את הפערים, יצמצמו את הנגישות לחינוך ציבורי איכותי ויגבירו את המיון והסינון שיובילו לחלוקה מעמדית ועדתית

אני יודעת – זה מורכב, מלא פרטים וקשה להבנה. אני יודעת – אתם אומרים שממילא מערכת החינוך כושלת, אז למה צריך להציל אותה. אבל תאמינו לי, אני גם יודעת שהפתרון הוא לא בלהפוך את השירות החברתי הכי דרמטי – לפרטי. 

ד"ר מיכל טביביאן מזרחי היא ראש מרכז מנור, מבית יוזמת המאה. לשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. כיהנה כראש תחום בכירה באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה, והיא ממייסדי מרכז המחקר והמידע בכנסת. בעלת דוקטורט בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, וכיום מרצה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.