ערכנו ניתוח השוואתי של ההסכמים הקואליציוניים ומצאנו מגמה מדאיגה וחסרת תקדים של חלוקת כספים למגזרים ספציפיים וללא התייחסות לאוכלוסיות מוחלשות. במתן תקציבים מבלי להעמיד שום דרישה או קריטריון, המדינה מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שלה כדי ליצר שוויון הזדמנויות מהותי – זה יעמיק את הפערים, זה יצמצם את הנגישות לחינוך איכותי וזה יגביר את תופעת המיון והסינון שתגביר את החלוקה המעמדית והעדתית.

התלמידים החרדים אכן מתוקצבים בחסר ביחס לתלמידים במגזרים אחרים. זה נובע מהעובדה שמרביתם לומדים במוסדות חינוך פרטיים או חצי פרטיים (מוכש"ר). מוסדות אלו בחרו שלא להיות חלק מהחינוך הציבורי – כדי לשמור על האוטונומיה שלהם מבחינה פדגוגית ומינהלית. צריך לאמור בקול ברור – יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי.

ד"ר מיכל טביביאן מזרחי היא ראש מרכז מנור, מבית יוזמת המאה. לשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. כיהנה כראש תחום בכירה באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה, והיא ממייסדי מרכז המחקר והמידע בכנסת. בעלת דוקטורט בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, וכיום מרצה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.

בשבוע שעבר, השרה לשוויון חברתי מאי גולן עלתה לנאום במליאת הכנסת והטיחה בחבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת הדמוקרטים שהוא "מחתן כלבים בבתי הכנסת ההזויים שלך".

כידוע, גלעד קריב אינו מפקד פלגה ביחידת עוקץ הצה"לית ולא אחראי על צוותי כלבנים, אלא אחד ממנהיגי היהדות הרפורמית בישראל.

צח בורוביץ' הוא מנכ"ל חברת "הקבינט" קשרי ממשל ולובינג, ובעברו איש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.