ערכנו ניתוח השוואתי של ההסכמים הקואליציוניים ומצאנו מגמה מדאיגה וחסרת תקדים של חלוקת כספים למגזרים ספציפיים וללא התייחסות לאוכלוסיות מוחלשות. במתן תקציבים מבלי להעמיד שום דרישה או קריטריון, המדינה מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שלה כדי ליצר שוויון הזדמנויות מהותי – זה יעמיק את הפערים, זה יצמצם את הנגישות לחינוך איכותי וזה יגביר את תופעת המיון והסינון שתגביר את החלוקה המעמדית והעדתית.
התלמידים החרדים אכן מתוקצבים בחסר ביחס לתלמידים במגזרים אחרים. זה נובע מהעובדה שמרביתם לומדים במוסדות חינוך פרטיים או חצי פרטיים (מוכש"ר). מוסדות אלו בחרו שלא להיות חלק מהחינוך הציבורי – כדי לשמור על האוטונומיה שלהם מבחינה פדגוגית ומינהלית. צריך לאמור בקול ברור – יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי.
ד"ר מיכל טביביאן מזרחי היא ראש מרכז מנור, מבית יוזמת המאה. לשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. כיהנה כראש תחום בכירה באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה, והיא ממייסדי מרכז המחקר והמידע בכנסת. בעלת דוקטורט בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית, וכיום מרצה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית.


































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו