זה סיפור שמספר לא מעט על הסיבה שבגללה אנחנו חושבים שיש לימין רוב בישראל. ואיך סיפור של סיעה אחת במועצת העיר בירושלים מדגים את גניבת הקולות הליברליים על ידי הימין. ובסופו של דבר, כיצד אנשי ימין עולים לגדולה, ולמעשה נבחרים, בידי מצביעי שמאל ומרכז.

*  *  *

סיעת התעוררות בירושלים היא כבר מהוותיקות שבעיר. הסיעה שהוקמה על ידי עופר ברקוביץ' ומרב כהן בשנת 2008, ונכנסה אז למועצת העיר, הפכה לסיעה הגדולה במועצה בבחירות המוניציפליות הקודמות, ובוגריה השתלבו בשלל מקומות, כולל בכנסת ובממשלה.

אך התנועה שהחלה כתנועה א-מפלגתית, הפכה ברבות השנים לתנועה ימנית, שמרבית נציגיה במועצת העיר ימנים, בוגריה מזוהים עם קידום המהפכה המשטרית המאיימת על ישראל, וכמובן שגם בירושלים הם מקדמים מדיניות ימנית, גזענית והכוללת השתקת השמאל. כל זאת במסווה של סיעה מכילה, פלורליסטית וכמובן, על בסיס תמיכה וקולות של הציבור הליברלי והפלורליסטי.

"התעוררות", שהחלה כתנועה א-מפלגתית, הפכה לתנועה ימנית, שמרבית נציגיה ימנים, בוגריה מזוהים עם קידום המהפכה המשטרית ועוד, במסווה של סיעה מכילה ופלורליסטית ועל בסיס קולות הציבור הליברלי

ואם העניין הזה, של היות ימנים במסווה פלורליסטי, ועל גב קולות ליברלים נשמע מוכר, זה כי הוא חוזר על עצמו גם במישור הארצי. כך בדיוק נהגו המפלגות קדימה, הגמלאים, כולנו, גשר של אורלי לוי-אבקסיס (שהגדילה וחברה לעבודה ולמרצ רק כדי להשמיצן לאחר מכן ולחבור לליכוד) ועוד היד נטויה לגנוב דעת וקולות למען הימין. וזו הסיבה שחשוב להאיר על תופעות אלו, גם במישור המוניציפלי.

וכמובן, המישור המוניציפלי של ירושלים הוא לא ככל הערים. בעיר מאבק מתמיד בין ימין ושמאל, חרדים-דתיים-חילונים, חרדל"ים מול חופשיים, עצם האפשרות לקיים את מצעד הגאווה, ההתעקשות לקיים את "ריקוד הדגלים", הבחירה לבנות התנחלויות יהודיות בשכונות פלסטיניות, 40% מתושבי העיר שהם פלסטינים שאף אינם מיוצגים במועצת העיר, וכ-140,000 מהם בכלל חיים מעבר לחומה. כל אלו הם ירושלים.

לכן, זו לא עיר ככל הערים שבהן העמדה הפוליטית הכללית לעיתים כלל לא חשובה. כשתושב ירושלים בוחר להצביע לאחת הרשימות – השאלה היא לא רק מה הם חושבים על מדרכות, ועצים ועוד קו אוטובוס – אלא גם העמדה שלהם לגבי מוסדות חרדיים, חופש הביטוי, קהילת הלהט"ב ומעמד תושבי מזרח ירושלים.

התעוררות קמה בשנת 2008, בעיקר על ידי שני צעירים מוכשרים ונמרצים, עופר ברקוביץ' (שעד לאחרונה היה יו"ר התנועה) ומרב כהן, שכיהנה מטעם התעוררות כחברת מועצה והיא היום חברת כנסת מטעם יש עתיד, ועד לאחרונה שרה מוערכת.

התנועה התפתחה וגדלה ובבחירות המוניציפליות של 2013 זכתה בארבעה חברי מועצה, וכיהנה בקואליציה של ניר ברקת, וקפצה אל 7 חברי מועצה בבחירות האחרונות בשנת 2018, ומועמדה לראשות העיר, עופר ברקוביץ', אף היה מרחק נגיעה מלשכת ראש העיר ולמעשה היה מי שמייצג את הציבור החופשי הירושלמי באותן הבחירות.

כשתושב ירושלים מצביע בבחירות המוניציפליות, השאלה היא לא רק דעתו על מדרכות, עצים ועוד קו אוטובוס – אלא גם עמדתו לגבי מוסדות חרדיים, חופש הביטוי, להט"ב ומעמד תושבי מזרח ירושלים

אבל בחמש השנים האחרונות התעוררות בצניחה. הצניחה היא תוצר של שלל גורמים. בחמש השנים האחרונות סיעת התעוררות הייתה די לא מתפקדת. חברי המועצה של התעוררות לא עשו הרבה, אגב, זאת להוציא את ברקוביץ' עצמו, וכן יובב צור המוכשר.

המחסור בעשייה כולל, למשל, את מספר שתיים ברשימה שעזבה לא מזמן – עינב בר-כהן, אשר משך כל הקדנציה הנוכחית כיהנה כיו"ר המטה של ראש העיר רמת-גן, ולאחר מכן מנכ"לית החברה העירונית ברמת גן. כן, בדיוק כך – חברת מועצה בירושלים מושקעת עד צוואר בעיר אחרת. תפקידים מרשימים, וכל הכבוד לה – אבל לא משאיר זמן לפעילות למען ירושלים.

אבל היעדר עשייה הוא לא הבעיה היחידה. עופר ברקוביץ', מי שייסד את התנועה ועמד בראשה פרש מתפקידו באוקטובר האחרון. עזיבתו של המייסד הכריזמטי היא בהחלט מכה קשה לתנועה. נוסף על כך, שני חברי סיעה בחרו לפרוש ממנה ולהצטרף לקואליציה העירונית. ובין שלל בעיות, צצה ועלתה גם הימניות הממאירה של התעוררות, שהוסתרה עד כה, ועתה פרצה (וצריך לומר, סוף סוף) בכל הכוח.

בתחילת ימיה, תנועת התעוררות ניסתה להיות א-מפלגתית עד כדי כך, שכשמרב כהן התמודד לכנסת ברשימת "התנועה" של ציפי לבני בבחירות 2013 היו שדרשו ממנה לפרוש ממועצת העיר כמי שמייצגת את התעוררות. טוב שלא עשתה כן, כי הייתה חברת מועצה מוכשרת ומרשימה, וטוב שהיא נמצאת בכנסת משום שהיא חברת כנסת מצוינת.

אבל מרב כהן היא די חריגה בנוף. מרבית חברי התעוררות הם ימנים. ברקוביץ' עצמו היה מועמד לכנסת בסיעת "תקווה חדשה" של גדעון סער לכנסת ה-24 (טרם החיבור עם בני גנץ אל המחנה הממלכתי). גם התמודדות זו לא סייעה להתעוררות ולברקוביץ' עצמו. אמנם, התמודדות לכנסת היא צעד לגיטימי, אבל בהתמודדות זו חשף עצמו ברקוביץ' כאיש ימין, וגם הסכים למיקום במקום ה-13 ברשימה, מקום שלא מכבד את הישגיו המשמעותיים ובהם – שכמעט הפך להיות ראש העיר ירושלים.

היעדר עשייה הוא לא הבעיה היחידה של "התעוררות". מייסדה והעומד בראשה עופר ברקוביץ' פרש, ובין שלל הבעיות צצה ועלתה גם הימניות הממאירה של התנועה, שהוסתרה עד כה ועתה פרצה בכל הכוח

וברקוביץ' הוא עוד ימין מתון. לפחות שלושה מחברי התנועה הם חברי תנועת הליכוד וגאים בכך ובליכוד גאים בהם. באתר "ליכודניק" למשל, התפרסמה רגע לפני הבחירות המוניציפליות הקודמות כתבה מחמיאה על שלושת חברי התנועה שהם חברי ליכוד. מי שהוזכרו בכתבה הם עינב בר-כהן (אותה אחת מרמת גן), דן אילוז ואלעד מלכא.

דן אילוז, אז חבר מועצת עיר ומועמד למועצה מטעם התעוררות, הוא היום ח"כ ועד לאחרונה חבר מועצת העיר מטעם התעוררות. אילוז הוא איש ימין שנכנס למועצת העיר ירושלים בקולות הציבור הליברלי. אילוז היה מעורב במיזמים שונים של פורום קהלת, עד שבבחירות האחרונות נבחר לכנסת והוא מהח"כים הבולטים התומכים בהפיכה המשטרית המתרגשת עלינו.

אלעד מלכא הוא סיפור מעניין עוד יותר. מלכא שהיה חבר מועצה מטעם התעוררות בירושלים משך שמונה שנים (אגב, חבר מועצה מוצלח מאד) היה בשנים אלו גם פעיל מרכזי בליכוד. עם הקמת הממשלה הנוכחית הכריז שר התקשורת, שלמה קרעי, על מלכא כמועמדו למנכ"ל משרד התקשורת. כלומר, מלכא הוא המקורב ביותר לקרעי מבכירי המשרד. עם ההודעה על הכוונה למינוי בירכו בסיעת התעוררות את מלכא, ובמילותיהם: "מברכים את אלעד מלכא שלנו".

מברכים את אלעד מלכא שלנו על מינויו למנכל משרד התקשורת.

כפי שהוביל במקצועיות ומנהיגות מהלכים רבים בירושלים, כך אנו בטוחים שיעשה בתפקידו החדש.

עלה והצלח!@MalkaElad pic.twitter.com/bAyyf5p618

— התעוררות בירושלים (@injerusalem) January 2, 2023

כמובן, העובדה שמדובר באלעד מלכא "שלנו" לא מנעה מהיו"ר הנוכחי של התעוררות, אדיר שוורץ, לכתוב מכתב פומבי, ולפרסמו, מכתב הממוען אל שר התקשורת אך אחד הממוענים למכתב הוא אותו "אלעד מלכא שלנו" המשמש היום כמשנה למנכ"ל משרד התקשורת (לאחר שלא עבר את ועדת המיון, כי הרי למה ששרי ליכוד יקפידו ברמת המינויים שהם מביאים).

שר התקשורת שלמה קרעי הודיע על פטור לשידורים מירושלים לגופי חדשות. המשמעות – מאות מקומות עבודה בירושלים, יסגרו.
זוהי שבירה של מסורת ארוכה בשנים בה חויבו תמיד גופי השידור הממלכתיים לשדר מירושלים בירתנו. התעוררות קוראת לשר לעשות בדיוק את ההפך – חייב את גופי השידור לשדר מירושלים! pic.twitter.com/Q1aQpVABLz

— התעוררות בירושלים (@injerusalem) July 17, 2023

במכתב שנשלח ב-17 ביולי האחרון מלין יו"ר התעוררות הנוכחי, אדיר שוורץ, על כך שהרפורמה המתוכננת של משרד התקשורת תפגע בהכרח לשדר שידורים מירושלים. ובכך, תפגע בעיר הבירה הנאנקת גם כך תחת מחסור במשרות ומשכורות נמוכות. שוורץ צודק. מדובר ברפורמה רעה, שטחית ומבולגנת. מתאימה לממשלה הנוכחית ובפרט לשר קרעי. אבל משום מה שוורץ כנראה שכח, או בחר להשמיט, את אחריותו של אלעד מלכא "שלנו" לרפורמה הגרועה.

יו"ר התעוררות שוורץ צודק במכתבו. מדובר ברפורמה רעה, שטחית ומבולגנת. מתאימה לממשלה הנוכחית ובפרט לשר קרעי. אבל שוורץ כנראה שכח את אחריותו של אלעד מלכא "שלנו" מהתנועה לרפורמה הגרועה

כלומר, מלכא, פעיל בהתעוררות, פעיל בליכוד – הוא שלהם. אך כשנעשה צעד שרגע לפני בחירות מוניציפליות אפשר לנסות ולגרד ממנו כמה לייקים – הם עושים זאת ללא בושה, ללא גילוי נאות, ללא ההודעה שאותו מלכא המכותב הוא בכלל "שלנו".

ממש בסיעה הנוכחית, זו של הקדנציה הזו, מכהן יוסף שפייזר. שפייזר הוא פעיל התעוררות, אבל במקביל הוא גם פעיל במפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ'. כשסמוטריץ עצמו התערב למענו בפריימריז המפלגתיים וציין לגבי שפייזר כי "אנחנו צריכים אותו גבוהה" והוא ממוקם במקום השלישים ברשימה לכנסת של הציונות הדתית של סמוטריץ' ועוצמה לישראל של בן-גביר. וגם עמדותיו בהתאם. הוא מודאג מנוכחותם של ערבים בשכונותיה המעורבות של הבירה, והוא פעיל בניסיון לסגירת מוסדות תרבות בירושלים כשהם מציגים תכנים שמאלניים מדי לטעמו, או כפי שהוא מגדיר אותם "אנטי ציוניים".

ניסיון לסגירת מוסדות תרבות הוא הילך מקובל בהתעוררות. גם חנן רובין, מי שהיה חבר מועצה מטעם התעוררות ופרש מהמועצה, היה איש ימין שאף היה מעורב, באופן פומבי, בניסיונות לסגור את גלריה ברבור.

ואפילו אצל הפעילים של התעוררות פיצול האישיות הקבוע מופיע. מחד, מי שרואים בתנועה תנועה ליברלית, הולכים להפגנות נגד ההפיכה המשטרית ולמצעד הגאווה בעיר. בין משתתפי מצעד הגאווה היו גם ברקוביץ' עצמו ושוורץ שהחליף אותו. מאידך, אנשים כמו שפייזר ושות' שתומכים באותה ההפיכה המשטרית עצמה, שמחים בהתעוררות משום שלדידם מדובר בסיעת ימין, וזה בדיוק מה שהם רוצים לראות בעיר. הם שמחים עוד יותר, כי סיעת הימין הזו מצליחה לקבל גם את קולותיהם של מי שרחוקים מאד מהימין.

ניסיון לסגירת מוסדות תרבות הוא הילך מקובל בהתעוררות. גם חנן רובין, מי שהיה חבר מועצה מטעם התעוררות ופרש מהמועצה, היה איש ימין שאף היה מעורב, באופן פומבי, בניסיונות לסגור את גלריה ברבור

ושלא יהיה ספק, סיעת ימין זה בסדר. ירושלים היא עיר ימנית ברובה ולכן התעוררות אף איננה סיעת הימין היחידה בעיר. זה בסדר גמור. מה שלא בסדר הוא שכל סיעות הימין האחרות הן סיעות ימין שבהן העמדות הפוליטיות הן גלויות, המתמודדים מצהירים עליהן בגלוי. לכן, מי שמצביעים להן יודעים בדיוק למה הם מצביעים ובוחרים בחירה מושכלת והגונה.

אבל התעוררות הם סיעת ימין במסווה. לכאורה, הם מקבלים את כולם. "את כל הפסיפס הירושלמי" כפי שכתבו באיזה פוסט פייסבוק, שבו ציינו כי בהתעוררות יש מקום לכולם "לשמאל ולימין לחילוני והדתי" שזה חמוד, אבל קשקוש.

כי עיקר מה שקורה בהתעוררות הוא שהשמאל מצביע לימין, והשמאל מעלה על כתפיו את הימין, ואילו המחנה הליברלי, הפלורליסטי, מעלה בקולותיו את פעילי הציונות הדתית והליכוד שפועלים נגד ליברליזם ופלורליזם. כי הציבור הפלורליסטי, שוב, משוטה לבחור בימנים.

אז התעוררות היא סיעת ימין, ונכון – הימנים מרשים לכמה לא ימנים לשהות אתם. כי כך הם מקבלים גם קולות של מי שבחיים לא היו מצביעים לתומכי הפיכה משטרית, מתנגדי מצעד גאווה המנסים לסגור מוסדות תרבות.

אז התעוררות היא סיעת ימין, ונכון – הימנים מרשים לכמה לא ימנים לשהות אתם. כי כך הם מקבלים גם קולות של מי שבחיים לא היו מצביעים לתומכי הפיכה משטרית, מתנגדי מצעד גאווה המנסים לסגור מוסדות תרבות

ולכן, ממש כמו בכולנו של כחלון, בגשר של אורלי לוי-אבקסיס, בקדימה של לבני, שוב, במסווה של פלורליזם, מכניסים את הימין, כולל הימין הקיצוני ביותר.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.