המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו

כוחות חיל השריון חוצים גשר במדבר סיני (צילום: אילן רון/לע״מ)
אילן רון/לע״מ
כוחות חיל השריון חוצים גשר במדבר סיני

למרות שיש מי שחושב שנשכחה, מלחמת יום הכיפורים עודנה נוכחת בשיח ובזיכרון הציבורי. נוכחות שבאה לידי ביטוי הן בספרים והמחקרים אודותיה, שכמה מהם מתפרסמים כל שנה, והן בוויכוח החשוב באמת, על מוכנות צה"ל למלחמה הבאה, וכיצד תראה.

בראיון שהתפרסם בסוף השבוע האחרון ב"ישראל היום" סיפר רמי סווט, קצין שריון שלחם במלחמת יום הכיפורים ושכל את אחיו, כי הוא עמל עם חבריו לנשק להקים את "המרכז למלחמת יום הכיפורים", עמותה להנצחת וחקר המלחמה ולהנחלת מורשתה. כשנשאל בידי המראיין, יואב לימור, מדוע נדרש מרכז שכזה ומדוע כעת, השיב שהמלחמה היתה "האירוע המכונן ביותר בתולדות המדינה מאז עצמאותה", והנה היא עברה ונשכחה כאילו היתה "אפיזודה זניחה בתולדות מדינת ישראל".

המרכז הוא יוזמה מבורכת, אבל הקביעה שהמלחמה נשכחה מן הלב תלושה מן המציאות. למרות שהזיכרון הישראלי קצר, מלחמת יום הכיפורים היא בגדר חריגה בתודעה הציבורית.

הסיבה לכך ברורה – היתה זו הפעם האחרונה שמערכה צבאית השפיעה על כל רחוב ובית בישראל. מאות אלפי חיילים, בסדיר ובמילואים, גויסו ללחום בה, ואלפי הנופלים ורבבות הפצועים הגיעו מכל חלקי המדינה.

למרות הזיכרון הישראלי הקצר, מלחמת יום הכיפורים חריגה בתודעה הציבורית. מערכה צבאית שהשפיעה על כל רחוב ובית בישראל. מאות אלפי חיילים, בסדיר ובמילואים, גויסו ללחום בה, ואלפי הנופלים ורבבות הפצועים הגיעו מכל המדינה

כשזה מגיע למחקר ולספרות המלחמה ממש לא נגמרה. כל שנה מתפרסמים כמה ספרים וסיפורים חדשים אודותיה, חלקם תורמים למחקר ההיסטורי וחלקם תורמים בעיקר לחיזוק המיתוס של המלחמה.

זה סיפור טוב, אבל זו לא היסטוריה

דוגמה לספר מהסוג השני, שיצא לאור החודש, הוא "תחנות שקמה, מי נשאר? עבור" מאת אילן כפיר ודני דור (ידיעות ספרים, 2019). הספר מתאר את נתיב הקרבות של גדס"ר 87, גדוד הסיור המשוריין של אוגדה 143, שעליה פיקד האלוף אריק שרון.

הדמות המרכזית בספר היא זו של רס"ן יואב ברום, "קצין בסיירת גולני שעשה הסבה לשריון" (עמוד 44), שמונה לפקד על הגדוד לאחר שמפקדו נהרג בראשית המלחמה. סיור שערך הגדוד בפיקודו איתר את ה"תפר" שבין שתי הארמיות המצריות, מעין מסדרון לתעלה שלא היה בשליטת אף כוח מצרי, שדרכו יוכל צה"ל להעביר כוחות ולצלוח את התעלה.

לפני היציאה למבצע "אבירי לב", קרב ההבקעה והצליחה בליל 16 באוקטובר, אמר ברום לאנשיו משפט אחד: "תילחמו באומץ, בנחישות. אל תוותרו. כל הזמן קדימה" (עמוד 80). מבצע צליחת התעלה עליו פיקד שרון, היה אולי המהלך הדרמטי ביותר במלחמה. במבצע סבוך שעליו שלט שרון ביצעו שלוש חטיבות השריון של האוגדה מספר מהלכי הטעיה והבקעה במקביל, בכדי לאפשר את הגעתם של הצנחנים לגדת תעלת סואץ, דרך אותו "תפר" שאיתרו ברום ואנשיו. הגדוד שימש כמשמר הקדמי של חטיבת השריון 14 בקרב הצליחה, והטנקים שלו אבטחו את תנועת חטיבת הצנחנים מילואים בפיקוד דני מט, שנועדה לצלוח ראשונה את התעלה ולהקים את ראש הגשר.

"בשעה 01:22, כמעט שלוש וחצי שעות לאחר שעת ה'שין', הגיעו הצנחנים של דני מט לשפת התעלה, ושש סירות גומי ראשונות ועליהן לוחמי פלוגת החה"ן, יורדים לתעלה. תשע דקות לאחר מכן נשמעה ברשת הקשר מילת הקוד "אקאפולקו": אנחנו בגדה המערבית. היהודים הראשונים בצדה המערבי של תעלת סואץ". "למשמע מילת הקוד הרגשתי צמרמורת. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי", סיפר לימים מפקד חטיבה 14, אמנון רשף" (עמוד 100). התיאור הזה מרגש גם 46 שנים אחרי, ומקבל משנה תוקף עובדתי שכן כצנחן במילואים היה אחד ממחברי הספר, כפיר, בכוח שצלח ראשון את התעלה.

"…תשע דקות לאחר מכן נשמעה ברשת הקשר מילת הקוד 'אקאפולקו': אנחנו בגדה המערבית. היהודים הראשונים בצדה המערבי של תעלת סואץ". "למשמע מילת הקוד הרגשתי צמרמורת. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי", סיפר לימים מפקד חטיבה 14

בבוקר כבר צלחו הטנקים ומשם קצרה הדרך, שכללה קרבות קשים למהלכי הסיום המכריעים בחזית הדרום ובהם כיתור הארמייה המצרית השלישית.

ברום נהרג בקרב. 45 מלוחמי הגדוד נפלו במלחמה והגדוד פסק מלתפקד כיחידה לוחמת לאחר אותו לילה, אבל בלחימתם אפשרו אנשיו את צליחת התעלה, שהביאה להכרעת המלחמה בחזית הדרום. לאחר מותו הועלה ברום לדרגת סא"ל והוענק לו עיטור העוז, שנוסף על צל"ש המח"ט שקיבל על לחימתו כקצין צעיר בפשיטה של גולני על המוצבים הסוריים בנוקייב.

הספר קריא מאוד. דור וכפיר, עיתונאי וסופר ותיק, יודעים לספר סיפור. אבל הספר מלא באי-דיוקים ובחזרתיות על טקסטים. עודד מגידו כתב על ספר אחר שכתבו השניים במאמר ביקורת ב"הארץ", שהוא "הוא ספר מלחמה פופולרי, לטוב ולרע. אפשר לקרוא אותו ולקבל תמונה כללית המתארת פחות או יותר את אירועי המערכה. בשום אופן אין לראות בו מקור מהימן לאירועים אלה". הדברים תקפים גם כאן (כך למשל, שמואל ארד לא היה במלחמה סמג"ד גדוד הצנחנים 202, כי אם מפקד כוח צנחנים עצמאי בן שתי פלוגות סדירות).

מנגד, בציבור הישראלי, ובפרט בקרב מי שטרם חצה את גיל הארבעים, נתפשת המלחמה כבור שחור שמסתכם ב"הופתענו בגלל המודיעין שלא ידע, התאוששנו, וניצחנו במחיר כבד"

מנגד, בציבור הישראלי, ובפרט בקרב מי שטרם חצה את גיל הארבעים, נתפשת המלחמה כבור שחור שמסתכם ב"הופתענו בגלל המודיעין שלא ידע, התאוששנו, וניצחנו במחיר כבד". בהתחשב בכך, טוב שגם ספרים שכאלה, מלאי הירואיקה ונעדרי ביקורת (בספר הנ"ל, אין אפילו מילת ביקורת על המבנה העקום של הגדוד, שהסמג"ד לא מוגדר בו כממלא מקום מג"ד כי הוא מהסיור ולא מהשריון), יוצאים לרוב, ובלבד שיקראו אותם.

ספר שהיה רעידת אדמה של ממש

ולמרות שלא הכל נחשף, ולא הכל נחקר עד תום נותר ספר אחד אודות המלחמה מעל כולם – "רעידת אדמה באוקטובר" (הוצאת זמורה-ביתן, מודן, 1974), שכתב הפרשן הצבאי הוותיק זאב שיף. הספר יצא לאור שנה לאחר המלחמה, לפני 45 שנים ונותר יוצא דופן בעומקו, בניתוחיו ובאופן הצגת הסיפור השלם של המלחמה. רק הביוגרפיה שכתב חנוך ברטוב אודות דדו, הרמטכ"ל דוד אלעזר שפיקד על צה"ל במהלכה, וספרו של ד"ר עמירם אזוב אודות קרב הצליחה משתווים אליו באיכותם.

ולמרות שלא הכל נחשף או נחקר עד תום נותר ספר אחד אודות המלחמה מעל כולם – "רעידת אדמה באוקטובר" של זאב שיף, שיצא לאור שנה לאחר המלחמה, ונותר יוצא דופן בעומקו, בניתוחיו ובאופן הצגת הסיפור השלם של המלחמה

מאז פורסמו מסקנות ועדת אגרנט, נחשפו עדויות רבות, הצנזורה הסירה את הלוט והסיווג מעל מסמכים רבים, והתמונה אודות המלחמה התבהרה מאוד. ועדיין, מסקנותיו של שיף, שכתובות באופן החד והנוקב שייחד אותו, עמדו במבחן הזמן.

המחבר, זאב שיף, היה אחד הפרשנים הצבאיים המוכשרים והחשובים בתולדות המדינה. הוא שירת כקצין ביחידה לתפקידים מיוחדים (הפעלת סוכנים) של חיל מודיעין בשנות ה-50 המוקדמות, ולאחר מכן הפך לכתב ולפרשן הצבאי של "הארץ". בקשריו ויכולת הניתוח שלו, כמו גם היכרותו עם הקצונה הבכירה ויחידות הצבא, לא היו לו מתחרים מימי בן גוריון ודיין ועד לימי ברק, מופז ואשכנזי.

בהקדמה לספר כתב שיף כי אינו סבור ש"עתונאים זכאים להיות שופטים לאלה שמונו לפקד על מערכות ישראל. גם העתונות בישראל, להוציא קולות בודדים, דיברה בלשון דומה לזו שנשמעה בצה"ל ובמשרד הביטחון" (עמוד 9). בשל כך, ציין, נמנע בספר ככל האפשר מלהיות שופט ולחלק ציונים. את זה הוא משאיר להיסטוריונים.

הוא עצמו, אגב, נמנה לדבריו החל מיוני 1973 על אותו מיעוט, שהעז לחלוק על אשליית "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר". עתונאי אחר, ששיף אינו מזכיר, הוא הפרשן הצבאי של "מעריב", יעקב ארז, שהרקע שלו כמ"פ בגולני וקשריו הענפים בכל דרגי הצבא, מהשדה ועד למטה, סייעו גם לו לראות את הדברים נכוחה.

שיף עצמו, אגב, נמנה לדבריו החל מיוני 1973 על אותו מיעוט, שהעז לחלוק על אשליית "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר"

ארז ניסה להביא את הדברים לכדי פרסום אולם הצנזורה פסלה את רוב רובה של הידיעה שהביא, בדבר פריסה מדאיגה של הצבא המצרי בסדרי כוחות גדולים בתעלת סואץ.

הטעות היסודית

אחת העדויות שמופיעות בראשית הספר, שגורמי ההערכה במודיעין הישראלי לא השכילו להבין את משמעותה, נוגעת לדברים שנשיא מצרים, אנואר סאדאת, אמר בראיון שהעניק במארס 1973 לשבועון ניוזוויק.

סאדאת אמר אז "כי המהלכים האחרונים במלחמת וייטנאם הם דוגמא לו. שם איבד וייטקונג במתקפת הטאט הגדולה כ-45 אלף איש. מתקפה זו היתה כישלון צבאי אולם גם נקודת תפנית פוליטית לטובת וייטקונג. משחזר הסכסוך לקיפאון, פתח צבא צפון-וייטנאם במתקפה כוללת. במתקפה זו – הסביר סאדאת לעיתונאי – איבדו הצפוניים למעלה מ-70 אלף איש ולא זכו בפיסת קרקע. בכל זאת נצחו. האמריקאים החליטו לחדול מהמלחמה. והנה עתה הם בתהליך הנסיגה. מהלך זה קוסם לנשיא מצרים וברי שגם הוא חותר להשגת מטרות פוליטיות ולערעור המצב בשביל לגרום לנסיגת ישראל" (עמוד 24).

"טעות המודיעין בין ראש השנה ליום כיפור אינה אלא תאונה, ותהיה חמורה ככל שתהיה. היתה טעות יסודית, קשה יותר מאשר התאונה הזאת. הטעות בהערכת יחסי הכוחות"

הדברים נחתו בישראל על אוזניים ערלות, ואילו סאדאת מימש תכנית זו אחת לאחת. ניכר כי "המודיעין ראה את האילנות אך לא את היער" (עמוד 61). אך למרות החמצה זו, הבהיר שיף, המודיעין עשוי לטעות ואין זו הטעות החמורה מכל. "טעות המודיעין בין ראש השנה ליום כיפור אינה אלא תאונה, ותהיה חמורה ככל שתהיה. היתה טעות יסודית, קשה יותר מאשר התאונה הזאת. הטעות בהערכת יחסי הכוחות" (עמוד 243).

ישראל הותקפה בו זמנית מצפון ומדרום, כך שנדרשה לפצל את משאביה, הן באוויר, תחום שהיווה עבורה מכפיל כוח של ממש, והן ביבשה.

צפה את האיום על העורף

אבל לא תיאור הקרבות, המאלף, הופך את ספרו של שיף לחשוב, אלא העובדה שעמד על חולשות צה"ל וזיהה אל נכון את האתגרים בעימותי העתיד.

שיף צפה כי במלחמה הבאה יגדל האיום על העורף, שלאחר מלחמת העצמאות ועד 1973 היה מוגן ומבודד באופן יחסי. על ישראל, כתב, "להתכונן למלחמה מסוג אחר. בניגוד לעבר אין היא יכולה למצוא את המענה לאיום הערבי בחיזוק האלמנטים ההתקפיים של צה"ל ולא די גם בחיזוק כוחות הנ"מ שלה. עליה לחזק את ההגנה הפאסיבית הרבה יותר משעשתה בעבר. לתת כיסוי מלא וטוב יותר לאוכלוסיה. אחרת תהיה ישראל חשופה לאיומים וסחיטות, מנהיגותה תתקשה לקבל החלטות וגם מוראל הגייסות ייפגע" (עמוד 251). מאז, האיום על העורף רק גדל.

בנוסף מתח שיף ביקורת על הפעלת הכוחות המיוחדים במלחמה וקבע כי "הצנחנים והסיירות לחמו, באומץ רב, אך בדרך כלל ליד השריון וכסיוע לשריון. הם הופעלו כחיל רגלים מעולה, אך לא כיחידות קומאנדו ופשיטה. מבחינה זו איכזב צה"ל" (עמוד 142). כשבוחנים את המבצעים המיוחדים שביצע צה"ל במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "צוק איתן", קשה להעריך שצה"ל הפנים מאז את הלקח.

שיף מתח ביקורת על הכוחות המיוחדים במלחמה וקבע כי צה"ל איכזב. כשבוחנים את המבצעים המיוחדים שביצע צה"ל במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "צוק איתן", קשה להעריך שצה"ל הפנים מאז את הלקח

דוגמה לפוטנציאל שהיה טמון בפשיטות מסוג זה היא "מבצע כותונת" כנגד חיל המשלוח העיראקי כמאה קילומטר מצפון-מזרח לדמשק, עליו פיקד שאול מופז.

הפשיטה הוטלה על "אנשי סיירת של חטיבת הצנחנים הסדירה. מעמידים לרשותם הליקופטר אחד, ועם חשיכה הוא חודר בטיסה נמוכה לשטח הסורי. הבעיה היא ניווט מדויק, בחשיכה המוחלטת עד למטרה. תחילה מפוצצים את הגשר הגדול, שאיש אינו שומר עליו. כנראה, אין הסורים דרוכים לפשיטות בעומק שטחם. ליבם נתון יותר לחוף – שם ריתקו שתי חטיבות צבא. לאחר הפיצוץ מתרכזים אנשי הסיירת במארב ליד הריסות הגשר. תוך שעה קלה מתחילות להתרכז בקרבת הגשר מכוניות צבאיות. זוהי שיירה של הצבא העיראקי, המכילה בעיקר מובילי טנקים. עכשיו מגיע תורה של השיירה. אש עזה נפתחת לעברה, ורבים מכלי הרכב נפגעים" (עמוד 151). הפגיעה בגשר עיכבה את הגעת חיל המשלוח העיראקי, שכלל 16,000 חיילים ו-250 טנקים, לרמת הגולן.

למחרת חזרו מופז ואנשיו על הביצוע, בגבול סוריה-עיראק, וכמעט ונלכדו. הם נחלצו בזכות קור הרוח שהפגינו הלוחמים ומפקדם וכן ובזכות האומץ של טייס המסוק, יובל אפרת, שהסתכן וחילץ אותם.

למרות המחדלים והטעויות, שיף התעקש, בצדק, להזכיר לקורא ש"אותו הפיקוד שנכשל בהכנת הצבא ובתפיסה האסטרטגית, גילה כשרון צבאי לאחר שלב הבלימה במלחמה. כושר ההתאוששות של צה"ל מעיד על רמתו המבצעית הגבוהה של צבא זה ועל יכולתו של הפיקוד, וביחוד על הפיקוד הזוטר, להסתגל למצבים חדשים. לחימת החיילים היתה נועזת ואמיצה. צה"ל הצליח לשבור, בשלב שני, מלחמת-בזק של צבאות ערב. אחרי כן פיתח את מיתקפותיו בשתי החזיתות והגיע להשגים מרשימים בשדה הקרב אף שתקף, כמו תמיד, בכוחות קטנים ביחס" (עמודים 245-244).

כיצד תראה המלחמה הבאה?

אבל אחרי כל השבחים ששיף וכפיר ודור קושרים לצה"ל וליכולתו להתאושש ולנצח, נשאלת השאלה האם צה"ל של היום טוב כמו הצבא ההוא שניצח בשדות הקרב של 1973 כנגד כל הסיכויים?

בשבוע שעבר סייר הרמטכ"ל אביב כוכבי בגבול רצועת עזה וביקר בגדוד 51, עליו מפקד סא"ל אפרים תהילה. ב-1973 לחם הגדוד בשני הקרבות הקשים לכיבוש החרמון, זה שנכשל וזה שבו כבשה גולני את החרמון, במחיר כבד. ב"חומת מגן" לחם הגדוד בג'נין ובשכם, ובמלחמת לבנון השנייה בקרב המפורסם בעיירה בינת' ג'בייל. אין הרבה יחידות עם מורשת קרב מפוארת כמו הגדוד הזה. לתהילה עצמו, יוצא יחידת אגוז, הוענק פעמיים צל"ש על אומץ הלב שהפגין בלחימה ברצועת עזה.

אבל אחרי כל השבחים ששיף וכפיר ודור קושרים לצה"ל וליכולתו להתאושש ולנצח, נשאלת השאלה האם צה"ל של היום טוב כמו הצבא ההוא שניצח בשדות הקרב של 1973 כנגד כל הסיכויים?

בביקור בחן הרמטכ"ל את מוכנות הגדוד להתמודדות עם חדירות המחבלים וההפגנות הסמוכות לגדר. צה"ל מתמודד עם אלו, בסך הכל, בהצלחה כבר זמן מה, אולם בכל האמור בזרוע היבשה שלו, והגדוד אינו יוצא מן הכלל, התגלו פערים לא מבוטלים במוכנות ובכשירות. חולשה נוספת נוגעת לפיקוד הזוטר שבשל אילוצי הבט"ש מגדל מפקדים עם "ראש קטן", שפועלים באקלים תרבותי שבו יש לבקש אישור לכל מהלך.

ספר נוסף שיצא לאחרונה אודות המלחמה, "חמוטל ומכשיר לא בידינו" (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2019) שכתב עודד מגידו, עוסק בשאלה זו במרומז. הספר הוא מחקר מקיף ויסודי שערך מגידו, שלחם במלחמה בחזית הדרום כמ"פ שריון ובהמשך שימש כמג"ד, אודות ניסיונות צה"ל (תשעה במספר) לכבוש מתחם מצרי, שכונה במפת הקוד כ"חמוטל-מכשיר".

כל הניסיונות נכשלו, 61 חיילי צה"ל נהרגו במהלך הקרבות על המתחם, כמאה נפצעו ושישה נפלו בשבי. "עלינו על "חמוטל" ששים אלי קרב, גיבורי "חשופים בצריח", עם כל עודף הביטחון העצמי של השריון הישראלי, מבלי שהיה לנו שמץ של מושג שה"משחק" הפעם הוא משחק חדש, אחר לגמרי" (עמודים 125-124), כתב מגידו ותפס במשפט אחד את סיפורה של המלחמה כולה.

כל הניסיונות נכשלו, 61 חיילי צה"ל נהרגו במהלך הקרבות על המתחם, כמאה נפצעו ושישה נפלו בשבי. "עלינו על "חמוטל" ששים אלי קרב, גיבורי "חשופים בצריח", עם כל עודף הביטחון העצמי של השריון הישראלי,

אבל למרות המחקר החשוב, שווה להתעכב בעיקר על פסקת הסיום שכתב פרופסור יואב גלבר בהקדמה לספר. בהקדמה ציין כי ספרו של מגידו מתפרסם בתקופה שבה מתנהל שיח ציבורי ער על מוכנותו של צה"ל למלחמה.

גלבר, קצין צנחנים שלחם במלחמה כמ"פ בגדוד 890 לאחר קרבות החווה הסינית, כיוון בכך לוויכוח הפומבי שניהלו נציב קבילות חיילים הקודם, אלוף (מיל') יצחק בריק (שלחם ב-1973 כמ"פ שריון וזכה בעיטור העוז), והרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט על מצב הכשירות של צה"ל.

למעשה, כתב גלבר, "הדיון הוא על דמותה של המלחמה העתידית. צה"ל מוכן היטב למלחמה חדשנית, המבוססת על עוצמה טכנולוגית, אווירית וימית ועל כוחות מיוחדים, ואינה נזקקת למסות של כוחות יבשתיים רגילים. מבקריו של הצבא טוענים שהוא אינו מוכן למלחמה קונוונציונלית מן הסוג הישן, והשאלה שלאיש אין תשובה מבוססת עליה היא אם תם זמנן של מלחמות מן הסוג הזה" (עמוד 10).

יתכן, אם כן, שלא תהיה עוד מלחמה כמו מלחמת יום הכיפורים, שבה צבאות סדירים מתנגשים זה בזה הרחק ממרכזי האוכלוסיה. אולם האפשרות למלחמה ביותר מחזית אחת עודנה סבירה, ובמערכה כזו יזדקק צה"ל למסה גדולה של כוחות מתמרנים. השאלה האם הצבא ערוך לכך מוטלת לפתחם של הרמטכ"ל כוכבי ואלופיו. יש לקוות שכן.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,302 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 15 באוקטובר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בלי סודות "בגיל 18 גיליתי שאבי הביולוגי הוא אפרו-אמריקאי"

לייסי שוורץ דלגאדו תמיד נראתה שונה, ובבית הכנסת שאלו אותה אם היא ממוצא אתיופי ● אבל רק בגיל 18 גילתה שאמה ניהלה רומן עם גבר אפרו-אמריקאי ● היום היא מסתובבת בארה"ב עם הסרט התיעודי שעשתה על סיפור חייה ● ובחתונה שלה השמיעו מוזיקת סול והורה

עוד 641 מילים

אסטרטגיה חדשה מול איראן - עכשיו

בעקבות מכירת-החיסול (כן, תרתי משמע) של הכורדים ע"י טראמפ, התהפך באחת הטון התקשורתי העברי כלפי האדם, שהרוב המכריע של הפרשנים והאנליסטים כינו "הידידותי ביותר לישראל שישב אי-פעם בבית הלבן".

בבסיס המנח האסטרטגי הישראלי שעוצב ב-13 שנות שלטונו של נתניהו עמדו איראן וארה"ב. נתניהו הוא איש של נראטיבים ודימויים, ישראלי-אמריקני בעל חשיבה מורכבת ויכולת הפשטה ופישוט של אסטרטגיות סבוכות לכדי נוסחאות קליטות. מ"Better no deal than a bad deal" ועד "לא יהיה כלום כי לא היה כלום".

נתניהו מפשט אסטרטגיות סבוכות לנוסחאות קליטות. מ"Better no deal than a bad deal" ועד "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". כך לוהקה איראן לתפקיד הנבל האולטימטיבי, הג'וקר של באטמן, וארה"ב ל"שריף הטוב"

כך, איראן לוהקה לתפקיד הנבל האולטימטיבי, הג'וקר של באטמן אם תרצו, וארה"ב כמובן כ"שריף הטוב". מקומה של ישראל בדרמה הנוסחתית הזו? מעודדת מן הקווים, שלעיתים גם חוצה אותם ומשתתפת במשחק.

בימי אובמה פעל נתניהו במגוון דרכים כדי לדחוף – שלא לומר לאלץ – את ארה"ב להתעמת צבאית עם איראן. בימי טראמפ יכול היה להסתפק בעידוד פומבי נמרץ, ובסיוע מאחורי הקלעים, שיש להניח שלא כולו כבר נחשף.

עכשיו, כשהולך ומתברר שטראמפ שינה את הכללים ושבר את הכלים, נתניהו ייאלץ לחשב מסלול מחדש, לפחות כל עוד ימשיך למלא תפקיד (זמני?) של ראש ממשלה או שר.

אולם הכישלון של נתניהו כל כך מובהק ובוהק ומסנוור, עד שהפך כמעט מיידית למובן מאליו ואף… כמעט משעמם.

מעניין יותר לבדוק את צידה האחר של המשוואה הישראלית. אבל רגע, יש כזה? הרי השר לשעבר והמועמד לשעבר לראשות הממשלה ח"כ יאיר לפיד אמר ש"בעניין האיראני אין ימין ואין שמאל". ואם תגגלו את המשפט הזה תמצאו נוסחים כמעט זהים בפיהם של כל מנהיגי ה"אופוזיציה" לדורותיהם.

כפי ששאג אריאל שרון ז"ל במרכז הליכוד בשעתו "מי בעד חיסול הטרור? ירים את ידו!" והקהל כולו הרים את התיקרה – כך בעשורים האחרונים, בעיקר בעקבות נתניהו, התיישרה הפוליטיקה הישראלית כולה עם המנטרה של "איראן היא איום קיומי".

כפי ששאג שרון ז"ל במרכז הליכוד "מי בעד חיסול הטרור? ירים את ידו!" והקהל הרים – כך בעשורים האחרונים, בעיקר בעקבות נתניהו, התיישרה הפוליטיקה הישראלית עם המנטרה "איראן היא איום קיומי"

וכפי שפורסם, עשרות מליארדים כבר הושקעו בהיערכות צבאית מולה ע"י ראשי הממשלה שרון, אולמרט, ברק, וכמובן נתניהו, שהשבוע ביקש מליארדים טריים נוספים למטרה זו.

האם בנקודת הזמן הנוכחית, בקרוס הקונספציה שלפיה ארה"ב היא ש"בסופו של דבר תעשה את העבודה", יש סיכוי למהפיכה חשיבתית גם בחלקים של המערכת הפוליטית והממסד המדיני-בטחוני הישראלי? האם יכולה להיות תפישה אלטרנטיבית להתמודדות עם האיום האיראני?

בניית אסטרטגיה מתחילה בהנחות-יסוד. הנחות היסוד לאסטרטגיה אלטרנטיבית שכזו יכולות להיות:

איראן איננה איום קיומי על ישראל, ואין בכוחה להשמיד אותה או אפילו ליצור איום אמין שכזה.

אין בכוחה של ישראל להפיל את המשטר האיראני, אבל יש בכוחה ליצור איום אמין על תפקוד המדינה והכלכלה האיראנית.

איראן איננה איום קיומי על ישראל, ואין בכוחה להשמיד אותה או ליצור איום אמין שכזה. אין בכוחה של ישראל להפיל את המשטר האיראני, אבל יש בכוחה ליצור איום אמין על תפקוד המדינה והכלכלה האיראנית

איראן וישראל הינן שתיים מתוך שלוש המעצמות האזוריות החזקות במזרח התיכון, וכך יהיה בעתיד הנראה לעין (לתוהים – טורקיה היא המעצמה השלישית).

ארה"ב – לא תחת טראמפ ולא תחת נשיא אחר – לא תהיה עריבה בלעדית לבטחון אזורי במזרח התיכון.

השיח הציבורי הישראלי זקוק בדחיפות להמשגות ולתפישות חדשות באשר להתמודדות עם איראן, והחשיבה והעשייה האסטרטגית הלאומית נדרשות לעיצוב מערכת בטחון אזורית חדשה ועמידה, שלא תהיה תלויה רק בארה"ב ולא מבוססת על הרתעה צבאית בלבד.

ברור שנתניהו אינו האדם המתאים למשימה, אבל ספק רב האם מחליפיו הפוטנציאליים ערוכים ומעוניינים להיענות לאתגר. עד כה לא נשמע מכיוונה של כחולבן, או מכיוון גורם אחר במערכת הפוליטית, איתות כלשהוא שיעיד אחרת.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 563 מילים

טיול לחג שווה לגלות את המקומות המונגשים בעיר העתיקה

מתגלגלים בעיר הקודש: אתרים בעיר העתיקה נגישים כעת למטיילים בכיסא גלגלים ● לאחר פרויקט שיפוץ בן 9 שנים, מטיילים עם מוגבלות יכולים להגיע לרוב האטרקציות המפורסמות של הבירה, ועשויים למצוא הפתעות נוספות בדרך ● טיול לחג בירושלים - חלק רביעי

עוד 824 מילים

מסעות טיפוליים בחו"ל הפכו ללהיט בקרב חיילים משוחררים שחוו טראומה בעת שירותם הצבאי ● בליווי מקצועי, יוצאים עשרות משלחות בשנה לטיול מגבש ● "כדי למצוא ריפוי, הם צריכים לחבור לעוד אנשים שראו את מראות הקרב לשבוע ברומניה, רק כדי שהם יוכלו להיות האחד עם השני ולא יחושו שמסתכלים עליהם כתמהוניים" ● טיול אחרי צבא מסוג אחר

עוד 2,883 מילים ו-2 תגובות

מכת השחצנות המקדימה

נתניהו יודע שהרמטכ"ל יודע וראש המוסד בטוח יודע וכל חברי הממשלה יודעים – גם ההזויים והמופקרים מביניהם – וכל אזרחי ישראל יודעים ש…איראן זה לא עניין של מכה מקדימה.

איראן היא מעצמה אזורית. היא יכולה להקריב מיליונים במלחמה של 8 שנים או יותר למען מטרה אידאולוגית. איראן מצויידת בצבא ענק מכף רגל ועד ראש ובמיטב הטכנולוגיה עד יכולות חלל וטילים ארוכי טווח וגרעין.

נתניהו, ראש ממשלת המעבר, יודע היטב שכל דיבור וכל התגרות באיראן מקרבים את המכה שאיראן תנחית עלינו. לא רק התקיפות של מתקניה בסוריה וגניבת ארכיון הגרעין, אלא הדיבורים השחצניים יחייבו את איראן להחזיר מנה אחת אפיים והיא תבוא שקטה וכואבת. מהירה וחדה ואכזרית.

כמו אז בארגנטינה.

מכה מקדימה או מכת תגמול…הביטוי לא חשוב. התוצאה תזעזע.

נתניהו יודע היטב שכל התגרות באיראן מקרבת את המכה שאיראן תנחית עלינו. לא רק תקיפות מתקניה בסוריה וגניבת ארכיון הגרעין, אלא הדיבורים השחצניים, יחייבו את איראן להחזיר מנה אחת אפיים

נתניהו יודע היטב שישראל לא תוכל להכניע את איראן. הוא יודע היטב שלא סתם הלכו ראשי הממשלה והמוסד הקודמים על בהונות ודרשו להרחיק את ישראל מעימות ישיר עם איראן, ולהשאיר את הבעיה האיראנית לאמריקאים או לעולם כולו.

אבל נתניהו רוצה להכשיר את הלבבות למלחמת גוג ומגוג, שבה יינצל מכתבי האישום שלו. מלחמה כזו תתרחש במהירות אם מחר איראן תתקוף את ישראל בטילי שיוט מעיראק או בהפצצת רקטות מלבנון או בפיצוץ שגרירות ישראלית בחו"ל.

עמוק בפנים הוא יודע זאת ולמרות זאת הוא ממשיך להתגרות ולנאום ולשחק באש. דיבורים מאיימים של ראש ממשלת ישראל הרי לא ירתיעו את איראן אבל תדמית פגועה בעולם השיעי, עלולה לדרבן אותה לפעול.

בזמנים שבהם ארה"ב הגדולה נרתעת מעימות עם איראן אחרי התקפה איראנית קשה על מתקני הנפט של סעודיה – בת בריתה העיקרית באזור, גם נתניהו מבין שארה"ב לא תתעמת עם איראן על אדמת ישראל או למען ישראל.

גדול ידידיו טראמפ הנוטש בדרכים, לא יתאמץ להביא חיילים ונשק אמריקאי למען שלט ברמת הגולן או בניין ריק בירושלים. גם לא למען ראש ממשלה שעלול לסבך את האמריקאים בעוד מלחמה במזרח התיכון.

נתניהו רוצה להכשיר את הלבבות למלחמת גוג ומגוג, שתציל אותו מכתבי האישום. וגם הוא מבין שארה"ב לא תתעמת עם איראן על אדמת ישראל או למען ישראל

בעולם האמיתי שבו מתנהלים איומים ומתרחשות מלחמות אין מקום לדמגוגים קפריזיים מסוגם של טראמפ ונתניהו, אלא למנהיגים זהירים. אנשים שמכלכלים את חיי מדינותיהם על פי סיכונים ויכולות, אינטרסים חיוניים ולא תעמולתיים ובוודאי לא עבור הימלטות מכתבי אישום על שוחד מרמה והפרת אמונים כלפי אזרחיהם.

נתניהו יודע שהרמטכ"ל יודע וראש המוסד יודע וכל מערכת הביטחון יודעת וכלל אזרחי ישראל יודעים את כל השיקולים הללו…אבל הוא ממשיך לסכן את קיומה של ישראל. ממשיך להחזיק בתפקיד שר הביטחון ובתפקיד ראש הממשלה ואין מי שיסכור את הפה חסר האחריות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
איתי היקר !! כתבת דברים שאולי יוצאים מהלב אבל הם למעשה שטות אחת גדולה 1. נתניהו ראה שכדי לדאוג למדינת ישראל לא מספיקה ברית רק עם ארה"ב ובתבונה רבה יצר נתיב נוסף מול 1. רוסיה 2. הודו ... המשך קריאה

איתי היקר !!
כתבת דברים שאולי יוצאים מהלב אבל הם למעשה שטות אחת גדולה
1. נתניהו ראה שכדי לדאוג למדינת ישראל לא מספיקה ברית רק עם ארה"ב ובתבונה רבה יצר נתיב נוסף מול
1. רוסיה
2. הודו
3. סין
פרסום חלק קטן ממבצעים כאלו ואחרים לא נועד להתרברב הוא נועד ליצור מאזן אימה בצד השני ..
בזמן שישנם אנשים שבודקים דווקא את נתניהו על סיגרים שמפניות וגלידות נתניהו עובד למען ביטחונה של מדינת ישראל …שחיתות שילטונית היא לא כמה גלידות אכלת ..
שחיתות שילטונית כולל בגידה במדינה היא איך חותמים על הסכם הזוי כמו הסכם אוסלו היא איך בורחים מלבנון ומחקרים את חיילי צד"ל היא איך מפנים את גוש קטיף תוך הפצת שקרים שעזה תהפוך לסינגפור ואנחנו לא נראה טיל אחד לכיוון מדינת ישראל זו נקראת שחיתות שילטונית …

עוד 420 מילים ו-4 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

בגיל 30, ישי ריבו הוא אחד הזמרים המצליחים והאהובים בישראל, למרות - ואולי בזכות - הרקע הדתי שלו ● בראיון לחג הוא מדבר על העלייה מצרפת, הקהל המגוון שלו וההימור שנטל על הקריירה ● "אמרתי לאשתי, 'הצ'קים מהחתונה לא מספיקים כדי לקנות דירה, אז בואי נוציא את זה על מוזיקה'"

עוד 890 מילים

שוב אלימות משטרתית נגד מפגינים בפתח תקווה

תיעוד שהגיע לידי זמן ישראל מראה כיצד מפגין שנעצר אמש בפתח תקווה סופג אגרוף משוטר, בעודו כבול ומובל למעצר ● מפגין נוסף אשר נעצר נדרש לטיפול רפואי אחרי שלטענתו, שוטרים הטיחו את ראשו בכביש ● השניים שוחררו אחרי מעצרם ● תגובת המשטרה: "בעקבות תקיפות שוטרים והפרת הסדר הציבורי, בוצעו מעצרים והחשודים הובאו לחקירה בתחנת המשטרה"

אמש, במהלך ההפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה, שוב עצרה המשטרה מפגינים שבאו למחות נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט – ושוב בוצעו המעצרים באמצעים אלימים.

אחד העצורים, חיים טריווקס, ספג אגרוף משוטר בעודו כבול ומובל למעצר. הפעולה האלימה נקלטה בווידאו שצילמה אחת המפגינות במקום. עצור נוסף, יצחק זרבין, נסע עם בתו לבית החולים לטיפול בפגיעת ראש, לאחר ששוחרר מהמעצר. על פי זרבין, השוטרים הטיחו את ראשו בכביש על אף שלא עשה דבר, ואילו בתו הוטחה לעבר הגדר. שניהם פנו לבית חולים לטיפול בחבלות.

טריווקס וזרבין מיוצגים על ידי עו״ד דניאל חקלאי. שניהם שוחררו אמש ולא שהו במעצר לילה. טריווקס זומן לחקירה אחרי החג. עו״ד חקלאי העריך כי הוא יגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים ואף יתבע את המשטרה בעקבות תקיפתו בעודו אזוק.

ממשטרת ישראל נמסר: "בעקבות תקיפות שוטרים והפרת הסדר הציבורי, בוצעו מעצרים והחשודים הובאו לחקירה בתחנת המשטרה. משטרת ישראל תאפשר את חופש הביטוי והמחאה אך לא תתיר תקיפת שוטרים והפרת החוק בשום מקרה".

ההפגנות נגד מנדלבליט מתקיימות בפתח תקווה מזה שלוש שנים. בשבועיים האחרונים, בארגון הליכוד, החלו להפגין במקום גם תומכי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הקוראים ליועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיקים נגדו.

מעצרו של טריווקס, הווידאו המלא:

עוד 183 מילים

טיול לחג בעקבות הרגלי השתייה של משה מונטיפיורי

קברים, ארמונות, עוני ומגיפה: לפני שהגיע לבירה והקים את משכנות שאננים, משה מונטיפיורי ערך מסעות הרפתקניים בארץ הקודש ● ועם כל הכבוד לטחנת הקמח בשכונה, ייתכן שדווקא טעימות היין שנערכות שם נאמנות יותר לאופיו וזכרו ● טיול לחג בירושלים - חלק שלישי

עוד 995 מילים

טוויסט חדש בתסבוכי העלילה? נפתלי בנט ויועז הנדל נפגשו

אשכנזי מתעקש: בני גנץ צריך להיות ראש הממשלה הראשון במקרה של רוטציה ● הנשיא ריבלין מתערב במשבר נעמה יששכר: ביקש מפוטין להעניק לה חנינה ● מאבק הירושה ליום שאחרי נתניהו כבר כאן: ניר ברקת מצהיר בראיון ל-ynet על הכוונה להחליף את נתניהו, וראש המוסד יוסי כהן מצוטט על כוונה דומה במגזין "משפחה"

עוד 14 עדכונים

ראיון "לפחות מיליון איש עשויים להפוך לפליטים"

ג׳ונתן ספייר, אחד המומחים המובילים בנושא העם הכורדי ומי שבילה זמן רב בצפון-מזרח סוריה, מזהיר כי ללא התערבות בינלאומית מהירה, התקיפה הטורקית עלולה להוביל למשבר פליטים חמור ● ואחרי שמנהיגה כורדית-סורית הוצאה אתמול להורג, ספייר מזהיר: "זו אינדיקציה של סוג הכוחות שהטורקים עובדים עמם בשטח ושל מה עתיד לקרות באיזור"

עוד 1,815 מילים

נשים באדום מחאת האקלים הגיעה ללונדון

בשבועיים הקרובים נגלה אם תנועת מחאת האקלים XR תצליח לפרוץ את גבולות הבועה הבריטית, ולגייס לשורותיה גם אנשים ממעמד הפועלים ומהימין ● בינתיים, היעד של מחאות האקלים הוא להלום בתופים ולשתק 60 ערים

עוד 1,208 מילים

אוחנה: ישראל תחליט בתוך ימים אם להסגיר את ההאקר הרוסי לארה"ב

שלושה מפגינים נעצרו במחאת פעילי הליכוד בפתח תקווה ● השר ארדן: גזר הדין של נעמה יששכר לא החלטה שיפוטית טהורה ● ח"כ ברביבאי: "נתניהו רוצה לבוא למשפט שלו מבלפור" ● ח"כ אבידר: "נתניהו צריך להחזיר את המנדט, צוותי המו"מ לא נפגשים" ● ח"כ ביטן: "קודם שכחול-לבן יסכימו למתווה הנשיא ואז יידברו על בלוק ה-55"

עוד 18 עדכונים

טיול לחג הכי רחוק מבלפור - סיור בבית לוי אשכול בירושלים

ההוד וההדר נשמרו בשדרות בן מיימון בבירה, ביתם של ראשי הממשלה הראשונים ● סיור במרכז המבקרים המחודש של בית לוי אשכול, גלריית האמנות הוותיקה במדינה ולצפות באדריכלות משנות ה-1930 ברחוב שעוצב בהשראה אירופאית ● טיול לחג בירושלים - חלק שני

עוד 921 מילים

טעים להכיר המדריך לאוכל ישראלי ויהודי בברלין

מאפיות כשרות, חומוסיות היפסטריות, מסעדות ערביות-ישראליות ומטבחי שף תוצרת הארץ ● סיור קולינרי בעקבות הסצנה הקולינרית הישראלית והיהודית בברלין, כולל כל ההמלצות וכל הכתובות

עוד 1,335 מילים

חייה של לין גבאי - מורה יהודיה משכונה חרדית בניו יורק - החלו בדרך אחרת לגמרי ● היא נולדה וגדלה בעיראק של סדאם חוסיין בשנות המלחמה שם, וסבלה מיחס בעייתי של הסביבה ● היום היא מגדירה את עצמה כ"יהודיה-ערביה" ומחנכת את התלמידים שלה לסובלנות

עוד 824 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה