כבר שנה למתקפת השבעה באוקטובר 2023 שנכפתה על אזרחי מדינת ישראל ועל תושבי הצפון והדרום בפרט. מתקפת הטרור הרצחנית שהפתיעה את תושבי העוטף ובמהלכה נורו טילים, חדרו אלפי מחבלי נוח'בה שהחלו בקטל, רצח, ביזה, שריפה, אונס וחטיפה של אזרחים.ות חיילים.ות וכל מי שנקרא בדרכם.

במקביל למתקפה זאת החל האיום גם מהגבול הצפוני של מדינת ישראל, ולאחר מספר ימים מתחילת המתקפה בדרום, הוחלט על פינוי תושבי קו העימות בצפון המדינה, בנוסף לאלו שפונו מעוטף ישראל.

המתקפות הללו בגבולות הדרומי והצפוני גררו את מדינת ישראל למלחמה עקובה מדם, קשה ומטלטלת. ובעקבות המלחמה ישנן השלכות רבות ומורכבות על כל זירות החיים של האזרחים.ות בישראל.

ההשלכות פגעו בזירות הכלכלה, החברה, הרווחה, הבריאות, התעשייה והתרבות, וכמובן שהזירה החינוכית נפגעה אנושות לנוכח הפינויים ההמוניים ושיתוק המערכות החינוכיות בדרום ובצפון ובקווי העימות. וזאת ללא הכנה סדורה ומוקדמת.

המתקפות בגבולות גררו את ישראל למלחמה עקובה מדם, קשה ומטלטלת, עם השלכות רבות ומורכבות על זירות החיים – הכלכלה, החברה, הרווחה, הבריאות, התעשייה והתרבות, והזירה החינוכית שנפגעה אנושות

נשאלת השאלה – מדוע מדינת ישראל לא ערוכה ומוכנה לשמירה על רציפות חינוכית ברגעי משבר, אתגר ואסון? פעם זאת מגפה עולמית, פעם אלו הצפות במוקדים רבים בארץ, לעיתים קרובות מאוד אתגרי ביטחון ופיגועים, ולאורך השנים מלחמות. הייתכן שמדינה במשבר מתמיד לא ערוכה ומוכנה למשבר הבא – לא רק מבחינה ביטחונית (שגם על כך יש מה לכתוב) אלא מבחינה חינוכית?

בחודש ינואר 2024 פרסם מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית דו"ח בנושא: "קווים מנחים ליצירת רציפות חינוכית בעת חירום מתמשך". הדו"ח נכתב בעקבות פרוץ מלחמת שבעה באוקטובר על ידי צוות מומחים במשך שלושה חודשים. הוא כלל המלצות והציג תוכנית פעולה מפורטת במטרה להבטיח רציפות חינוכית במצבי משבר מתמשך.

מן הדוח עולה, שלמדינת ישראל אין דוקטורינה ברורה להיערכות ומוכנות, התמודדות והבראה ממצבי חירום, המגובה במערך חוקי מתאים במערכת החינוך. החוקים הקיימים בבתי הספר אינם משקפים כלל את המצב בשטח. חלק מהגופים המרכזיים הנדרשים בפועל להוביל את המענה בחירום – ובעיקר פיקוד העורף ורשות החירום הלאומית (רח"ל) – אינם מוזכרים בחקיקה. דבר זה מעלה תהייה ביחס להנחיות שמתקבלות בבתי הספר בקו העימות ממש בימים אלו.

מלחמת אוקטובר 2023 הפתיעה את כולנו וכמובן גם את משרד החינוך שלא הייתה באמתחתו תוכנית ישימה למצב חירום כפי שנכתב בדו"ח של מרכז מינרבה לזכויות האדם. כבר בשמונה באוקטובר המצב במערכת החינוך היה של כאוס ארגוני. יותר מ-50 אלף תלמידים מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית למשך פרקי זמן ארוכים. כך גם הצוותים החינוכיים שנתלשו ביום ממקום עבודתם ומצאו עצמם בתקופה של אי ודאות מתמשכת.

כבר ב-8 באוק' שרר במערכת החינוך כאוס ארגוני. יותר מ-50 אלף תלמידים מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית לפרקי זמן ארוכים. הצוותים החינוכיים נתלשו ביום ממקום עבודתם ומצאו עצמם באי ודאות מתמשכת

תוכנית החירום "מרחק בטוח" של משרד החינוך, שמתארת במדויק מתקני קליטה אליו אמורים להתפנות יישובים – לא יושמה כלל. כך שתושבים רבים התפזרו בבתי מלון בכל רחבי הארץ, פונו או התפנו עצמאית לקרובים, והבלגן חגג.

באוקטובר 2023, המציאות בישראל הייתה שהיו יותר מ-125 אלף מפונים בישראל, ואף משרד ממשלתי לא יכול היה לדווח בזמן אמת היכן הם. בין המפונים היו גם התלמידים והצוותים החינוכיים, שנעקרו ביום מבתיהם ונעלמו לתוך ההמולה.

המספר 7000 צריך להדהד לכל אזרח.ית בישראל וכמובן לאנשי החינוך – כ-7000 תלמידים היו בגדר נעלמים, משרד החינוך וחלק ממובילי בתי הספר בישראל לא ידעו בשבועות הראשונים של המלחמה לאן התפנו התלמידים עם משפחתם ומה עלה בגורלם.

הייתכן שמדינה המקדשת את תרבות ההייטק, הבינה המלאכותית ואת החידושים הטכנולוגיים המתקדמים בעולם – לא מסוגלת לתכלל מנגנון שמספר היכן נמצא כל אחד מהתלמידים המפונים שלה ברחבי המדינה בזמן נתון?

הסיכונים וההזדמנויות הנוגעים למערכת החינוך בעת משבר

הדו"ח שנכתב והובל על ידי פרופ' אורית חזן, ד"ר ציפי בוכניק וד"ר אבן זהב – סקר את הסיכונים העיקרים שיש למערכת החינוך בישראל בעת משבר מתמשך. ביניהם את חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל מצבי חירום. בנוסף, אותרו שני סיכונים משמעותיים שנוגעים בתלמידם ובצוותים החינוכיים.

ביחס לתלמידים הסיכונים נוגעים בנשירה גלויה וסמויה, התמכרויות לסוגיהן, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, פערים לימודיים עצומים וכמובן אתגרים רגשיים. ביחס למורים נמצאו בדו"ח הסיכונים העיקריים הקשורים לעומס היתר של הצוותים החינוכיים, לתחלופה עצומה של מורים בבתי הספר ולרצון לפרוש ולעזוב את המערכת החינוכית מתוך מצוקה ומחשבה ש"אף אחד לא רואה אותם".

כ-7000 תלמידים היו תחילה בגדר נעלמים, משרד החינוך וחלק ממובילי בתי הספר בישראל לא ידעו בשבועות הראשונים של המלחמה לאן התפנו התלמידים עם משפחתם ומה עלה בגורלם

למרות הסיכונים שהוצגו בדו"ח, החוקרים.ות זיהו מספר הזדמנויות שיש לתת עליהן את הדעת.

1. הראשונה, הזדמנות לשינוי ארגוני משמעותי של מערכת החינוך.
2. השנייה, מעורבות החברה האזרחית במערכת החינוך.
3. השלישית, קידום חינוך ערכי משמעותי ולאו דווקא חינוך פדגוגי.
4. וההזדמנות האחרונה, טיפול במבנים פיזיים של מערכת החינוך בישראל על מנת שאלו יהיו בטוחים יותר עבור התלמידים והצוותים החינוכיים – כך שתלמידים לא יאלצו (כמו בימים אלה) להשתטח עם ידיים על הראש ולהתפלל שטיל לא יחדור את חלון הכיתה בכל מרחבי קו העימות, מאחר שאין אזורי התגוננות ראויים ובטוחים.

לאורך הרשומה אני שואלת לא מעט שאלות, וארשה לעצמי לשאול עוד אחת: יכול להיות שמשברים כמו זה של המלחמה גדולים על משרד החינוך כמוסד מתכלל, ונכון להעביר סמכויות בהקשר זה לשלטון המקומי?

משבר מגפת הקורונה המחיש את הצורך בחיזוק הרשויות המקומיות ושיתופן בתהליך קבלת ההחלטות, לנוכח ויכולתן לתפקד בו זמנית במספר זירות. מחקרים מראים שיש לחזק את מקומן ומעמדן של הרשויות המקומיות בכלל ובזמן משברים בפרט משתי סיבות עיקריות:

1. האחת, יכולות הביצוע וההיכרות המיטבית עם השטח והתושבים – השלטון המקומי הוא הרובד השלטוני הקרוב ביותר לתושבים יש לו את היכולת הגבוהה ביותר להבין את הצרכים ולפעול באופן מיידי על מנת לממש אותם.
2. והשנייה, אמון הציבור המקומי גבוה יותר כלפי נבחרי השלטון המקומי לעומת נבחרי השלטון המרכזי.

אני שואלת כאן לא מעט שאלות, וארשה לעצמי לשאול עוד אחת: יכול להיות שמשברים כמו זה של המלחמה גדולים על משרד החינוך כמוסד מתכלל, ונכון להעביר סמכויות בהקשר זה לשלטון המקומי?

בשנה האחרונה ראינו את התפקוד מעורר ההשראה של חלק מהרשויות המקומיות בצפון ובדרום הארץ. את האופן בו הם חתרו למגע בכל מישורי החיים של התושבים. החל מהפעלת כיתות כוננות, פינוי תושבים, גיוס מתנדבים ואינספור אירועי קבלת החלטות מיידיות בשטח, ובהן פתיחה או סגירה של מסגרות חינוך.

רשויות מקומיות רבות בישראל ואיתם אנשי השטח המופלאים – המורים.ות המנהלים.ות וכל תומכי ההוראה, הצליחו להקים קונסטלציות שונות של פתרונות תוך כדי תנועה, על מנת לאפשר רציפות חינוכית הגיונית, לעיתים תחת אש, עבור הילדים של כולנו.

בהמשך לדו"ח "קווים מנחים לרציפות חינוכית" שהצגתי בתחילת דבריי, הוחלט על ידי צוות החוקרים.ות שיש לקדם את הדו"ח שלב ולא להשאירו בגדר סקירה, המלצות ומחשבות, אלא להפוך אותו לבר מימוש וביצוע בשטח.

בחודשים האחרונים הורחב הפורום לחינוך בחירום במוסד שמואל נאמן (גילוי נאות – אני הצטרפתי לדגל). הפורום כולל א.נשים מכלל המגזרים בחברה הישראלית, מהמגזר הפרטי, ציבורי והתנדבותי. אנשי אקדמיה, חינוך, מדעים, שלטון המקומי, תקשורת ועוד. מומחים מכל התחומים שיכולים לתת יד ולסייע בניהול משברים בכלל ובחינוך בפרט.

הפעילות בפורום כוללת השתתפות בכנסים ומעל לכל חברות בצוותים שהוקמו לעבודה משותפת במודל של קולקטיב אימפקט. לפי המודל רשת השותפים שהוקמה יוצרת זירה חברתית חדשה שטרם הייתה כמותה, והזירה החדשה נותנת מענה למטרה העיקרית של הפורום לפעול ליצירת מענה חינוכי רציף ואיכותי לכלל ילדי ישראל בעת משבר.

רשויות מקומיות רבות בישראל ואיתם אנשי השטח המופלאים – המורים.ות, המנהלים.ות וכל תומכי ההוראה, הקימו קונסטלציות של פתרונות תוך כדי תנועה, כדי לאפשר רציפות חינוכית הגיונית, לעיתים תחת אש

חשוב לנו לזכור שהרציפות חיונית והכרחית על מנת לשמור על יציבות, קהילתיות, שייכות, חוסן ושפיות בתקופות משבריות – ובעיקר לשמור על התלמידים שחווים משברים רצופים בארבע שנים האחרונות, לשמור על הצוותים החינוכיים כדי שיישארו ולא יפרשו מהמערכת, וכמובן אל לנו לשכוח את הסטודנטים לחינוך והוראה שאמורים להגיע לשערי האקדמיה על מנת להוביל בעתיד את ספינת החינוך, וחוששים מהאחריות הכבדה על כתפיהם.

אם ברצונכם לקחת חלק משמעותי בעיצוב עתיד הרציפות החינוכית בזמן משבר בישראל, ניתן להירשם בטופס הצטרפות לפורום חינוך בחירום.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.