בשנת 2021 ממשלת ישראל קיבלה את החלטה 550: תכנית "תק'דום", התקדמות בשפה הערבית, תוכנית כלכלית לצמצום פערים חברתיים וכלכליים בחברה הערבית עד לשנת 2026.
אולם נכון לפברואר 2025, כשלוש שנים מיום קבלת ההחלטה ועל רקע המלחמה, אנו עדות לנסיגה חברתית כלכלית בחברה הערבית בכלל ובקרב נשים ערביות בפרט.
נורה אשקר זהר היא עו"ד במרכז להטמעת חשיבה מגדרית בשלטון המקומי בעמותת איתך מעכי- משפטניות למען צדק חברתי. נורה מובילה את פרויקט "נשים בתק'דום" מטעם עמותת איתך-مَعَكِ, בשיתוף פעולה עם מרכז אדוה ושתיל - פרויקט להטמעת חשיבה מגדרית בתוכנית הממשלתית 550 ברשויות המקומיות הערביות.
למונח "תרבות" יש משמעויות רבות ומגוונות. ניתן להגדירו כמכלול תפיסות, אמונות וערכים המייחדים קבוצה מסוימת. אך מעבר לכך, התרבות כוללת גם את הידע, הסמלים והמשמעויות המגולמות באמצעי המדיה השונים, כגון ספרים, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ואפילו המדיה הדיגיטלית המתפתחת.
התרבות אינה רק דרך ביטוי אומנותית או אינטלקטואלית – היא השפה שבאמצעותה בני האדם מבינים את עולמם, יוצרים זהות אישית וקולקטיבית, ומנהלים דיאלוג עם חוויות חייהם.
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.
השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?
ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חסר לי נטילת אחריות של החברה הערבית על הסיבות למצב העגום. חוסר תקציב הוא תירוץ. הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיי אדם כפי שהיא באה לביטוי בחברה הערבית, עבירות רכוש, נזקים בהקפים בלתי נתפסים מצריכים שינוי מהבית: חינוך לערכים ולכבוד הדדי לא צריך תקציב. חרדים למשל לא מקבלים תקציבים גדולים יותר. לא ראינו בחברה החרדית העניה אלימות כל שהיא. למה כי הם לומדים כל היום, בבית, בגן הילדים, בבית הספר, בישיבות. לומדים ערכי יהדות, מצוות, כבוד לזולת, ורכוש של האחר ולחייו. חשבתי מתוך הכותרת שהכתבה מדברת על נסיגה ערכית של החברה הערבית אבל התבדיתי. נטילת אחריות למצב, הסתכלות אמת פנימה, זה מה שחסר לך.