שר הביטחון הזמני נפתלי בנט הורה ביום ראשון למינהל האזרחי ביו"ש לתכנן הקמת שכונה חדשה למתנחלים ישראלים, בתוך השוק הסיטונאי בחברון.

ההודעה עוררה זעם ברשות וברחוב הפלסטיני, והביאה לגינוי המהלך ברחבי העולם ולתגובות סוערות – בעד ונגד – במערכת הפוליטית הישראלית.

בנט ומקורביו, וכן מנהיגי המתנחלים, מרבים להזכיר את אנשי היישוב היהודי הישן, שהתגוררו בעיר עד טבח חברון ב-1929.

חלקים מהשוק הסיטונאי, וכמה מבתי הישראלים בחברון, שוכנים על חורבות רכושם של אנשי היישוב הישן. ראשי המתנחלים תומכים בפיתוח מתחם השוק בחברון ומצהירים כי: "מדובר בצדק היסטורי והחזרה של רכוש שנגזל מאתנו".

אלא שהרכוש לא נגזל מהמתנחלים עצמם, ומתברר שלא כל צאצאיהם של בעלי הרכוש המקוריים מזדהים עם "הצדק ההסטורי" שנעשה בשמם.

עד 1929 גרו בחברון כ-800 יהודים מתוך כ-20 אלף תושבים בעיר. בטבח שביצעו פלסטינים באוגוסט באותה שנה נרצחו 67 יהודים, 65 נפצעו וכ-300 נאלצו להסתתר בחצרות בתיהן של משפחות פלסטיניות.

בעקבות הטבח גירשו הבריטים את היהודים מהעיר. חלק מהמגורשים היהודים חזרו ליישוב בחברון ב-1930, אך הם גורשו שוב ב-1936 ולא חזרו יותר.

ממלכת ירדן החרימה את הבתים והחנויות של היהודים בחברון, ואלה חולקו לשכניהם הפלסטינים, במסגרת חוק נכסי נפקדים הירדני, שמקביל לחוק הישראלי שבו הוחרמו נכסי הפלסטינים ב-1948.

המינהל האזרחי הישראלי המשיך לקיים את רוח החוק הירדני החל מ-1967, וכך קרה שהיורשים היהודים של המבנים בחברון אינם יכולים לקבל את הרכוש שלהם, והוא מחולק על ידי הממשלה ליהודים אחרים.

מסמך צה"לי שמעיד על בעלות פרטית של משפחת חסון על בתים בחברון (צילום: יונה רוכלין)

"מעדיפה להוריש את הבית לנינים שלי"

"זה מרתיח, אני זועמת זעם בלתי רגיל", אומרת לזמן ישראל הסוציולוגית ד"ר יונה רוכלין שאביה, משה חסון, נולד וחי בחברון עד 1929, "למשפחה שלי יש נכסים פרטיים ממוסמכים שירשנו בחברון. מדובר בהתנחלות חברון, שיושבת על חלק מהנכסים שלנו, ועל חלק מהשוק שבו רוצים להקים עכשיו עוד התנחלות.

"בנט והמתנחלים מדברים בשמנו ואומרים שהם עושים צדק היסטורי ומחזירים לעצמם את הנדל"ן 'שלהם'. איזה שקר בוטה ומחוצף!

"מרתיחה אותי הטענה של המתנחלים שכל הקהילה היהודית ביישוב הישן בחברון הושמדה, ולפיכך הם מחזיקים בנכסיה", אומרת רוכלין. "הם חוזרים על השקר הזה כל כך הרבה פעמים שאנשים מאמינים בו".

למה את או המשפחה שלך לא פונים לבית משפט ומבקשים את הנכסים לעצמכם?

"בשנות ה-90 פניתי לצה"ל וקיבלתי רשימה של נכסי המשפחה שלי. הקמתי קבוצה יחד עם יורשים אחרים, בהם חיים הנגבי ז"ל, אך כשפנינו לעורך דין הוא הבהיר לנו די מהר שחבל לנו על הזמן ועל הכסף, בגלל חוק נכסי נפקדים".

"אולי אם יהיה פעם שלום נהפוך את הרכוש לבתי נופש למשפחה, או שנשכיר אותו לפלסטינים, או ליהודים שוחרי שלום, לא למתנחלים. זה בכל אופן מה שרציתי לעשות פעם, כשהיה סיכוי שיהיה שלום"

מה היית רוצה שיעשו ברכוש הנטוש שלכם?

"פשוט שיחזירו לנו אותו. בזמנו, ג'יבריל רג'וב ממש התחנן שאנחנו נבוא לחברון במקום המתנחלים".

ואם פתאום תקבלי את הרכוש, מה תעשי בו?

"זה היפותטי לגמרי. מן הסתם, אשמור אותו לנכדים ולנינים שלי. אולי אם יהיה פעם שלום נהפוך את הרכוש לבתי נופש למשפחה, או שנשכיר אותו לפלסטינים, או ליהודים שוחרי שלום, לא למתנחלים. זה בכל אופן מה שרציתי לעשות פעם, כשהיה סיכוי שיהיה שלום, וכשחשבתי שנקבל את הנכס לידינו. ככה או ככה, לדעתי צריך פשוט לפנות את כל ההתנחלות מלב חברון".

יונה רוכלין (צילום: באדיבות המרואיינת)

רוכלין היא אקטיביסטית ותיקה, שהייתה מפעילות "ארבע אמהות". לקראת הסכמי חברון פרסמה רוכלין מודעה שתמכה בהסכם והתנגדה להמשך ההתנחלות בעיר האבות, מטעמם של כ-20 מצאצאי היישוב הישן בחברון, בהם אנשי ציבור ידועים, כמו חיים הנגבי.

רוכלין היא נצר למשפחת חסון, שנחשבה לאחת המשפחות המכובדות ביישוב היהודי בחברון. דודה של רוכלין, חנוך חסון, היה רב העיר חברון שנרצח בטבח תרפ"ט. המשפחה הייתה רוויזיוניסטית והצמיחה פעילים בולטים באצ"ל ובליכוד, בהם אביה של רוכלין, משה חסון, שהיה מפקד בכיר באצ"ל.

מיכל חסון (צילום: באדיבות המרואיינת)

רוכלין אינה היחידה במשפחה שלא מזדהה עם ההתיישבות שמתבצעת בחברון בשמה.

"אני לא יודעת אם יש לי חזקה כלכלית על נכס בחברון, ואין לי זמן ואנרגיה לעשות את הבדיקה הזאת", אומרת מיכל חסון, פסיכולוגית מתל אביב שהיא נינה של הרב חסון.

"מה שבטוח הוא, שיש לי חזקה רגשית לחברון שממנה בהחלט הייתי רוצה להיפרד", אומרת חסון. "הייתי שמחה מאוד אם מדינת ישראל הייתה נפרדת מחברון כדי שנזכה לשלום, וכדי שהפלסטינים יוכלו לחיות בעיר שהם גרים בה כמו בני אדם, ולנוע בה בחופשיות בלי שיטרטרו אותם, ישפילו אותם וימררו את חייהם. ולמיטב ידיעתי זאת הגישה בכל המשפחה שלי".

אם היית יורשת פתאום נכס בחברון, מה היית עושה בו?

"הייתי תורמת אותו למוסד כלשהו שיפעל למען השלום".

מודעת תמיכה בהסכם חברון מטעם יורשי נכסים יהודים בחברון, 1996

"חשוב שתהיה נוכחות יהודית בחברון"

מנגד, יש צאצאים של אנשי היישוב הישן שדווקא מזדהים עם מפעל ההתנחלות בעיר. בין אלה בולטים צאצאי משפחת קסטל (כיום קסטיאל), שכמו משפחת חסון הייתה אחת המשפחות המיוחסות בין יהודי העיר, וכללה גם את נשיא הקהילה, שמואל קסטל. כאשר בני משפחת קסטל הבינו שלא יקבלו את הרכוש הנטוש לידיהם – הקימו עמותה בשם "קסטל" שמסייעת לעמותות המתנחלים.

איתן ששון, גמלאי אגד מירושלים ובנה של מרים קסטל, בת משפחת קסטל שהתגוררה בחברון עד לטבח תרפ"ט שממנו ניצלה, אומר: "המשפחה שלי גרה בחברון מהמאה ה-17. אני יודע שלאמי היה שם רכוש, ואני משלים עם העובדה שאני לא יכול לקבל אותו, כמו שאני משלים עם העובדה שלא אקבל את הרכוש שנבזז ממשפחת אבי בעיראק. צריך כוחות נפש וסבלנות לתביעות כאלה ואין לי אותם.

איתן ששון (צילום: ארז רפאלי)

"אבל אני מצדד לגמרי במתנחלים", מדגיש ששון, "הרכוש הזה שייך לעם ישראל, ולכן אין לי בעיה שהם ולא אני נמצאים שם. להפך, אני בעד".

גם בן דודו של ששון, עדי קסטיאל, אומר: "אני לא יודע אם יש לי רכוש ספציפי בחברון, וזה לא ממש משנה לי. אין לי קשר עם המתיישבים בחברון, אבל חשוב שתהיה נוכחות יהודית בחברון, כי זאת עיר האבות שלנו, האבות של המשפחה שלי ואבות האומה כאחד. חברון היא חלק מארץ ישראל בדיוק כמו רחובות או חדרה ועם ישראל לא צריך לוותר על מה ששייך לו".

אתה בעצם מוותר בשמחה על מה ששייך למשפחה שלך בשביל מה ששייך לעם?

"לא בשמחה, אבל זה פשוט לא נראה לי סותר. המתנחלים לא גוזלים את הרכוש מאתנו, אלא מחזירים לחזקת עם ישראל רכוש שממילא לא יגיע למשפחה שלי".

איך אתה מתייחס ליחסים הקשים בין צה"ל והמתנחלים בחברון לתושבים הפלסטינים?

"אני לא אוהב להיכנס לשאלות פוליטיות מהסוג הזה, ואענה על כך בזהירות. מצד אחד, יש לי חשבון עם האוכלוסייה הפלסטינית שרצחה את הקרובים שלי. מצד שני, חלק מהם גם הצילו את סבתא שלי.

"אני מאוד רוצה שיימצא פתרון של שלום ושגם היהודים וגם הפלסטינים יחיו בחברון, כל אחד בחלק שלו, מבלי שהזכויות של אף אחד ייפגעו. מה בדיוק הפתרון, מדינה אחת? שתי מדינות? תשאל אחרים".

"פתאום הם נזכרים ברכוש שלהם?"

נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, אמר בתגובה לדבריה של רוכלין: "ההתקפות האלה של רוכלין וחבריה הן דבר והיפוכו.

"מצד אחד הם נגד נוכחות יהודית בחברון, הם בעד שחברון תהיה של הערבים. ומצד שני, הם טוענים לבעלות על רכוש שנמצא שם. אלמלא אנחנו והפעילות שלנו, לא היו יהודים בחברון בכלל".

רוכלין טוענת שאתם עושים ספין ציבורי כאילו כל הקהילה היהודית בחברון הושמדה ולכן אתם היורשים שלה, כשבפועל פחות מ-10% נרצחו ולרוב הגדול יש יורשים חיים שאתם, לטענתה, גוזלים את הרכוש שלהם.

"אף פעם לא אמרתי דבר כזה. תבדוק אותי. לא רק שאני מכיר בקיומם של צאצאי התושבים בחברון, אני 100% בעדם. הממסד הציוני עשה להם עוול, ובמקום להחזיר להם את הבתים שנגזלו מהם עם הכיבוש הירדני, הוא לקח מהם".

נועם ארנון (צילום: גרשון אלינסון)

אתה לא חלק מ"הממסד הציוני", כדבריך, שעושה להם את העוול שאתה כביכול יוצא נגדו?

"קודם כל חלק מהם תומכים בפעילות שלנו, אתה מדבר עם קומץ אנשים עם עמדות מאוד מסוימות שמדברים נגדנו. אנחנו התחלנו את כל הפעילות שלנו בחברון אחרי שקיבלנו פנייה מ'עדת הספרדים' שמייצגת את צאצאי הניצולים מהיישוב היהודי ותומכת בפעילות שלנו".

אם יתברר שהבית שלך בחברון שייך למשפחה יהודית שחיה בחברון עד 1929 תחזיר לה אותו? תהיה מוכן, נניח, להעביר את הבעלות לידיה ולגור שם כשוכר שלה?

"אנחנו פועלים על פי חוק. כל משפחה שתבוא ותצליח להוכיח שהבית הזה שלה, כמובן שהוא יעבור לידיה. נכבד כל בעלות שקיימת על הבתים. אם יהודי כלשהו יוכיח בעלות על הבית שאני גר בו אשקול להכיר בו, כן. אבל כמובן, רק בתנאי שהוא יפעל ויראה מוטיבציה לתמוך בפעילות שלנו".

למה זה מותנה? למה בעלים של נכס צריך לתמוך במשהו כדי לקבל אותו?

"כי בחברון יש אנשים שחיים בה כבר 50 שנה, מקריבים קרבנות ברכוש ובנפש ומוסרים את נפשם למען היישוב בעיר. אז עכשיו פתאום הם נזכרים ברכוש שלהם? אם ככה, לפחות שיתמכו בנו".

חברון (צילום: וישאם השלמון, פלאש 90)