בשנת 2002, אחרי ששגריר ארצות הברית בישראל דן קרצר אמר שעדיף שישראל תשפיע בעניינים חברתיים מאשר בהתנחלויות, עלה צבי הנדל, חבר כנסת ממפלגת האיחוד הלאומי, וגרם לתקרית דיפלומטית כשאמר: "לא ייתכן שמדינת ישראל תעבור לסדר היום על התערבות נציג מדינה זרה. הוא יכול להיות יהודי או יהודון".

למה נזכרתי בסיפור הזה דווקא עכשיו? כי כשראיתי את ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף יושבים מימין ומשמאל לראש הממשלה בנימין נתניהו בהצבעה על עתיד הלחימה בעזה, מדברים לחברי ממשלת ישראל באנגלית ומספרים להם איך ישראל תצביע, הבנתי שיש "יהודונים" ויש "יהודים יקרים" – תלוי לאיזה צד פוליטי אתם משתייכים. 

כשראיתי את קושנר וויטקוף יושבים מימין ומשמאל לנתניהו בהצבעה על עתיד הלחימה בעזה, מספרים באנגלית לממשלה איך ישראל תצביע, הבנתי שיש "יהודונים" ויש "יהודים יקרים" – תלוי באיזה צד פוליטי אתם

"יהודונים" הם אנשים כמו השגריר קרצר, שהעז להציע שישראל תשקיע בנושאים חברתיים. "יהודים יקרים" הם אנשים כמו קושנר וויטקוף, שיגידו לישראל בדיוק מה לעשות ומתי – עם שלל המיליארדים וההשקעות שהם מקבלים מערב הסעודית ומקטאר. אליהם לעולם לא יופנו חיצי הרעל, כי הם בצד הנכון של המפה הפוליטית.

"יהודונים" הם אנשים כמו השגריר דן שפירו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שזכה למכתב מבצלאל סמוטריץ' עם הכותרת "די לצביעות!"

"יהודים יקרים" הם אנשים כמו הלוביסטים לשעבר של קטאר – ניק מוזין, עזרא פרידלנדר וד"ר ג'וזף פרגר – שזוכים לביקורים וחיבוקים מחבר הכנסת שמחה רוטמן, המטייל תכופות בארץ המובטחת לג'ורג' וושינגטון, וטופח ליהודים יקרים אלו על השכם. סוף סוף, למי אכפת מה הם עשו, לכאורה, בשביל מדינת חמאס, קטאר, האחים המוסלמים, אם בסופו של דבר הם מהצד הנכון של המפה הפוליטית?

"יהודונים" הם אנשים כמו דניס רוס, מרטין אינדיק ואהרון מילר – יהודים שעם כל האהבה שלהם לישראל פשוט לא משתייכים לצד הפוליטי הנכון.
"יהודים טובים" הם אנשים כמו רון דרמר, שאמר שעדיף שישראל תשקיע באוונגליסטים נוצרים מאשר ביהודים שלא משתייכים לצד הפוליטי שהוא אוהב. אלו היהודים היקרים שמשתייכים לצד הנכון.

"יהודונים" הם אנשים כמו השגריר קרצר, שהעז להציע שישראל תשקיע בנושאים חברתיים. "יהודים יקרים" הם אנשים כמו קושנר וויטקוף, שיורו לישראל מה לעשות ומתי – עם שלל המיליארדים מסעודיה וקטאר

"יהודים יקרים" הם אנשים כמו יונתן אוריך, שיודעים לכתוב פוסטים מרגשים על הרבי מלובביץ', בזמן שהם מקבלים כסף ממדינת החסות של חמאס, קטאר, ויודעים לתבל את התהליך המשפטי שהיה מבייש כל יהודי בהיסטוריה של העם שלנו בדברי תורה ובניחוחות של אוכל יהודי. איך אומרים? א געשמאק (טעים). 

"יהודים טובים" הם אנשים כמו הפרופסור למשפטים טליה איינהורן, שאמנם עדיין עומדת לצידו של בנה שנמלט אי שם בסרביה ומסרב להיחקר במשטרה על פרשת הבגידה החמורה ביותר בתולדות המדינה, אבל היא יודעת לדבר על יהדות, דברי תורה, והכול בניחוח של פעם.

"יהודון" הוא מישהו כמו חבר הכנסת אלעזר שטרן, שנקרא יהודון על ידי חבר הכנסת ישראל אייכלר, למרות שירותו בצבא ומה שהוא עשה עבור מדינת ישראל.
"יהודים טובים" הם אנשים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שיודעים לרקוד עם ה"איי-איי" החסידי המשובח. לא משנה כמה יהודים איבדו את חייהם בשנתיים האחרונות בגללם – אלו הם "היהודים הטובים", שעושים הכול עם טעם של השטעטל, וזה מה שמשנה.

לפני כמה שבועות הגיע לעירי שופט העליון בדימוס אהרן ברק לבקר באוניברסיטת ייל. כאדם דתי שלוקח את הילדים שלי לראות רבנים וצדיקים, לקחתי אותם לראות את השופט ברק – ולא בכדי. כשפגשתי את השופט ברק ישר אמרתי לו שהבאתי את הילדים שלי כי אמרתי שלא ייתכן שיבוא יהודי מקובנה, ליטא, לעיר שלי ואני לא אבוא לבקר אותו.

"יהודון" הוא מישהו כמו ח"כ אלעזר שטרן, שנקרא יהודון על ידי ח"כ ישראל אייכלר, למרות שירותו בצבא ומה שהוא עשה עבור ישראל. "יהודים טובים" הם אנשים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר

השופט ברק מייד סיפר לי שכשהוא הלך לליטא הוא ביקש שייקחו אותו למקום שבו הייתה ישיבת סלבודקה בליטא – אותה ישיבה שבה סבא-רבא שלי, הרב אליעזר פופקו, למד בה.

ראיתי את השופט ברק מדבר על השואה, על יהדות ליטא המפוארת שנרצחה כמעט כולה בשואה, ועם דמעות בעיניים שמעתי איך השואה וההיסטוריה של העם היהודי עיצבו את דרכו בחיים.

כשהגיע שלב השאלות והתשובות נחרדתי לראות צעירים עם כיפות שואלים את השופט ברק שאלות, אומנם בכבוד אך בהתנשאות, שלא מבינים מי האדם שעומד מולם, מהי השואה, ואיך מדברים לניצול שואה – גם אם הוא מהעולם הפוליטי שהם לא מסכימים אתו.

וכך, בין כל הכיפות של הסמוטריצ'ים והבן גבירים, בין כל הנסיעות לאומן של דור צעיר שמתגעגע לשטעטל, ליהודים של פעם, לחום של קהילה יהודית – בולטת האירוניה של אלו שלא שכחו מה זה להיות יהודים, אלא שמעולם לא הבינו את זה מלכתחילה.

דור שעבורו היהדות היא מטבע פוליטי מהסוג הזול והשיטחי ביותר – שיום אחד יתגעגע ל"יהודונים" שהוא אהב לתקוף, כי הם באמת ידעו מה זו שואה, מהי גלות, ושאת הנס שנקרא מדינת ישראל לא מוכרים עבור בצע כסף לאף אחד.

יום יבוא, ו"היהודים היקרים" שמוכנים למכור את עתיד ישראל לאדם הנכון כל עוד זה בא עם השיוך הפוליטי הנכון – יראו את האסון שהם הביאו על מדינת ישראל, ויחפשו בנרות את ה"יהודונים" שיעזרו להציל את המדינה. 

יום יבוא, ו"היהודים היקרים" שמוכנים למכור את עתיד ישראל לאדם עם השיוך הפוליטי הנכון – יראו את האסון שהם הביאו על מדינת ישראל, ויחפשו בנרות את "היהודונים" שיעזרו להציל את המדינה

את אלה שיעזרו להחזיר את המדינה לנתיב הנכון, כדי שהם, "היהודים הטובים" שהחריבו הכול, יוכלו לשבת מהצד ולהסביר לכולם איך הם היו עושים את זה טוב יותר.

הרב אלחנן פופקו הוא רב, מחנך, איש ציבור, וסופר בארה"ב. דור אחד עשרה למשפחת רבנים. בעל תואר ראשון לפסיכולוגיה, תואר שני בחינוך וסמיכה לרבנות ולדיינות. פרסם מאות מאמרים וארבעה ספרים בשלש שפות. פרסם מאמרים בתחומין, כיפה, סרוגים, מקור ראשון, ערוץ שבע ועוד.