למי שמקשיב כרגע להצהרות מנהיגי ארה"ב על מטרות המלחמה, יש לפעמים הרגשה שהוא מקשיב לשני קולות שונים. מחד, מדבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על אזרחי איראן שיצאו לרחובות ויפילו את המשטר, ומאידך מדבר מזכיר ההגנה פיט הגסת' על פגיעה ממוקדת ביכולות הצבאיות של איראן ונטרול פרויקט הגרעין שלה.

ההבדל הזה אינו עניין של טעם אישי. הוא מבטא שתי גישות שונות להגדרת מטרת המלחמה באיראן – בישראל ובארה"ב גם יחד. גישה אחת, שמקודמת בעיקר על ידי גורמי המקצוע ומתמקדת במטרה המעשית של "ערעור המשטר" (Undermining the Regime) ואחת שהולכת רחוק יותר אל המחוזות העמומים של "הפלת המשטר" (Toppling the Regime).

מה שנשמע כמו הבדל סמנטי הוא הרבה יותר מזה – מדובר בעצם בשאלה המכרעת: מהי נקודת היציאה מהמערכה? מתי נכון לסיים את המלחמה? 

גישה אחת שמקדמים בעיקר גורמי המקצוע מתמקדת במטרה המעשית של "ערעור המשטר". השנייה מרחיקה למחוזות העמומים של "הפלת המשטר". מה שנשמע כהבדל סמנטי הוא שאלה מכרעת: מהי נקודת היציאה 

ערעור המשטר מבקש להשיג מטרה ברורה – פגיעה בהנהגה האסטרטגית של איראן לשם השגת שני אפקטים – ערעור ביטחונה העצמי ויכולת ניהול המערכה שלה, ו"עריפה" של גורמים ניציים בהנהגה האיראנית שמכשילים הסכמה איראנית לפשרה.

המטרה המעשית של ערעור המשטר היא לא לשנות את אופי המשטר האיראני אלא לגרום לאיראן לקבל את התנאים הישראלים-אמריקאים – להסכים לאפס העשרה ופינוי האורניום המועשר ברמות גבוהות, להגבלות על ייצור ופיתוח טילי קרקע-קרקע, ולהגבלת תמיכתה בגרורותיה באזור. היא מבקשת למעשה להפוך את איראן דה-פקטו למדינה בלתי עוינת לשכנותיה ולישראל באמצעות לחץ צבאי שיביא לשינוי תפיסת מחשבה איראנית.   

אם המטרה היא אכן ערעור המשטר – הרי שהשגנו את היעד כבר ביממה הראשונה ללחימה – חיסלנו את המנהיג העליון ואת מעגל היועצים שלו. חיסול המנהיג העליון נושא משמעות שאינה רק סמלית אלא אסטרטגית ישירה – הוא הנושא והנותן, ומי שייצג ואכף מדיניות של חוסר אמון והתנגדות לאפשרות ההתפשרות עם המערב עוד מימי הסכם הגרעין של 2015.

חיסולו של האייתוללה עלי ח'אמנאי פותח את הדרך לעליית אליטה שלטונית חדשה מתוך המשטר, שאולי אינה פחות קיצונית מקודמתה אבל מאחורי הקלעים תהיה מסוגלת לקבל פשרות ולאתגר הנחות יסוד. 

אם המטרה היא ערעור המשטר – הרי שהשגנו את היעד כבר ביממה הראשונה ללחימה – חיסלנו את המנהיג העליון ואת מעגל יועציו. חיסולו נושא משמעות שאינה רק סמלית אלא אסטרטגית ישירה

לכן, מבט מפוקח על המערכה מבהיר, שאם המטרה היא ערעור המשטר – אין באמת יותר מה להרוויח מהמשך המערכה. אפשר לחסל עוד כמה שרים, להטביע עוד כמה ספינות, להשמיד עוד כמה עשרות משגרים, אבל אין באלו ערך אסטרטגי ייחודי.

ישראל וארה"ב נכנסות אט אט לעולם של תפוקה שולית פוחתת עם כל יום שעובר. כל יום של המשך המערכה מציג סיכונים חדשים: פגיעה בעורף הישראלי, בטייסי חיל האוויר, בחיילים אמריקאים ובאזרחים איראנים. כל יום יוצר את הסכנה להסתבכות ולשינוי מומנטום.  

הפלת המשטר היא יעד עמום – יותר משאלת לב או רעיון כללי מאשר תוכנית אופרטיבית שיש לה התחלה, אמצע וסוף ידוע. המודל המוכר מעיראק של סדאם חוסיין ומהמערכה נגד סלובודן מילושוביץ בסרביה הוא של לחץ צבאי חיצוני שמביא לקריסה של משטר מבפנים (Self-implosion).

אך מבט מקרוב מראה שיש עוד כמה התפתחויות קריטיות שצריכות לקרות לפני שהמשטר האיראני, שהתכונן למשבר פנימי במשך שמונת החודשים האחרונים, יקרוס מבפנים.

בין אלו ניתן למנות היווצרות סדקים בתוך מוסדותיו דוגמת משמרות המהפכה, וכמובן – צמיחה של מנהיגות אופוזיציונית שתוכל להחליף את המשטר האסלאמי. עם כל הכבוד לחלומות על השאה ג'וניור שרוכב על סוס לבן לתוך טהרן, הסיכוי לשינוי משטר בין לילה בסגנון קריסת משטר אסד בסוריה לא נראים ריאליים בטווח הזמן המיידי. שינוי משטר באיראן אומנם אפשרי אבל סביר שיהיה תוצר של תהליך הדרגתי שייקח שנים של הבשלה.  

ישראל וארה"ב בדרך לתפוקה שולית פוחתת. כל יום של המשך המערכה מציג סיכונים חדשים: פגיעה בעורף הישראלי, בטייסי חיל האוויר, בחיילים אמריקאים ובאזרחים איראנים, ויוצר סכנה להסתבכות ולשינוי מומנטום 

בימים האחרונים, לאור ההצלחות הצבאיות הראשוניות, ניכרת זליגה בהגדרת מטרות המערכה בשיח הציבורי והמדיני – מהמטרה הראשונית הישימה של ערעור המשטר – למחוזות הבלתי ידועים של הפלת המשטר.

אין ספק ששינוי משטר עמוק באיראן הוא שינוי אסטרטגי שיכול להוביל לשינוי עתיד האזור, אבל החתירה ליעד של הפלת המשטר כמטרת העל של המערכה מסוכנת משני טעמים:

1

ראשית, היא מפקיעה את השליטה על סיום המערכה מידי ארה"ב וישראל ומעבירה אותה לידי הציבור האיראני. היא נתלית באנרגיה של מחאה פנימית של תושבי איראן, שלא ברור מה יכולותיה המעשיות להביס את המערכות השלטוניות המאסיביות של המשטר האסלאמי ומיליוני תומכיו וחייליו.

בדומה לחתירה לניצחונות מוחלטים במקומות אחרים, היא מציבה יעד מורכב ובלתי ברור לסיום המערכה ויוצרת את התנאים לדשדוש והסתבכות.

2

שנית, הגדרת היעד כ"הפלת המשטר" נועלת את ארה"ב וישראל במשחק סכום אפס עם ההנהגה החדשה של איראן. כל סיכוי לפשרה פומבית או חשאית צפויה לנחול כשלון, אם דוחפים את האליטה האיראנית החדשה למצב של להיות או לחדול. שיקולי הישרדות עלולים ליצור תמריץ למנהיגים אלו להסלים את היקף המערכה בבחינת "תמות נפשי עם אמריקאים וישראלים".  

*  *  *

אלא שאם מקבלים את ההנחה שלפחות חלק מהמניעים של טראמפ ושל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביציאה למערכה הזאת קשורים בשיקולים פוליטיים – הרי שמה ששני המנהיגים הללו צריכים יותר מכל זה ניצחון ויזואלי בולט. ניצחון מוחלט ובלתי מעורער שייתן להם את המומנטום האלקטורלי.

בימים האחרונים, לאור ההצלחות הצבאיות הראשוניות, ניכרת זליגה בהגדרת מטרות המערכה בשיח הציבורי והמדיני – מהמטרה הראשונית הישימה של ערעור המשטר – למחוזות הבלתי ידועים של הפלת המשטר

יתכן שעתיד המערכה תלוי לא בכמות המיירטים, או ההתפתחויות בתוך משמרות המהפכה, אלא דווקא בצרכים הפוליטיים של מי שפתחו בה. וכך, בשם המרדף אחר הניצחון המוחלט, אנחנו ניצבים פעם נוספת מול סכנה לחזור על אותו הכשל שחווינו בשנתיים האחרונות בסוריה, בלבנון, ובעזה – כשלון להמיר ניצחונות צבאיים זמניים להישגים מדיניים ארוכי טווח שיבטיחו את עתידם הביטחוני של אזרחי ישראל.   

ד"ר גיל מורסיאנו הוא מנכ"ל מכון מיתווים. גיל שימש כמומחה למדיניות החוץ והביטחון של ישראל ב–German Institute for International and Security Affairs (SWP) בברלין, המייעץ למערך מקבלי ההחלטות בברלין ובבריסל. במקביל, הקים ופיתח עם שותפים מקומיים את יוזמתTechne שמטרתה להפוך את חברי הפזורה המזרח תיכונית באירופה ליועצי מדיניות חוץ. גיל משמש כמרצה ליחסים בין-לאומיים וחבר ה-Adjunct Faculty של Hertie School of Governance Berlin. הוא בעל תואר דוקטור ביחסים בין-לאומיים מ-Freie Universität Berlin ושימש כ-Fox Fellow במרכז MacMillan של אוניברסיטת Yale. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בהשפעת הכבוד על תהליכי מו"מ לשלום במזרח התיכון.