הדגל, ההמנון והסמל של המדינה הם הסמלים הלאומיים החשובים ביותר כיום בכל מדינה. כישראלים אנחנו מורגלים בקדושתם של סמלים אלה. כאשר דורכים על דגלים או מעלים אותם באש, או כאשר לא נעמדים בזמן שירת ההמנון, התנהגות זו נתפסת כפעולת מחאה וביזוי, שבמדינות מסוימות גוררת אף עונשים חמורים. בישראל קובע החוק שמי שפוגע בדגל או בסמל עונשו קנס או מאסר עד שלוש שנים.

הדגל, ההמנון וסמל המדינה הם הסמלים הלאומיים החשובים ביותר בכל מדינה. כישראלים אנחנו מורגלים בקדושתם. דריכה על דגלים, העלאתם באש או אי עמידה בשירת ההמנון – נתפסים כפעולות מחאה וביזוי

הדגל, ההמנון והסמל בישראל לא השתנו מאז קום המדינה. זה המצב גם במדינות רבות בעולם. אולם יש מדינות, במיוחד בעולם הערבי, שדגלים והמנונים משתנים בהן באופן תדיר, אם בגלל שינויי משטר ואם בגלל גחמות של מנהיגים. כל שינוי של סמל טומן בחובו עולם שלם של פרשנויות, הכולל נרטיב היסטורי וריטואלים.

כך למשל הדגלים של עיראק וסוריה השתנו כמה פעמים במהלך המאה ה-20. גם דגלה של מצרים השתנה פעמיים. מאידך, דווקא הדגלים של ירדן, מרוקו ולבנון לא השתנו כלל במהלך המאה ה-20. במקרה של המדינות המלוכניות הדבר מצביע על היציבות של הממשל באופן כללי. בלבנון,

מאידך, הדגל וההמנון הבלתי משתנים היוו איים של יציבות במדינה שנמצאת כל העת בסערה. עיראק, למשל, לא הצליחה לאמץ דגל חדש מאז הכיבוש האמריקני, דבר שמלמד על אי היכולת של מרכיבי החברה – שיעים, סונים וכורדים – להסכים על נרטיב וסמלים משותפים.

דווקא בערב הסעודית, שנהנית מיציבות שלטונית וסמלית, התעוררה לאחרונה סערה תקשורתית על רקע ציוצים שפרסם ב-27 וב-28 בינואר העיתונאי והסופר הסעודי פהד עאמר אל-אחמדי בחשבון הטוויטר שלו, ובהם הציע:

"להסיר את החרב מהדגל הסעודי".

כידוע, הדגל הסעודי צבוע בירוק, צבע המסמל את האסלאם, והוא כולל את השהאדה (הצהרת האמונה האסלאמית: "אין אלוהים בלעדי אללה ומוחמד הוא שליחו") ומתחתיה חרב.

דווקא בערב הסעודית, שנהנית מיציבות שלטונית וסמלית, התעוררה לאחרונה סערה תקשורתית על רקע ציוצים שפרסם העיתונאי והסופר הסעודי פהד עאמר אל-אחמדי, בהם הציע "להסיר את החרב מהדגל הסעודי"

אחמדי ציין שלוש סיבות מדוע הוא מציע להסיר את החרב:

1. משום שהיא אינה מתאימה לתקופתנו.
2. בשל חוסר ההלימה עם דבריו של אללה בקוראן: "אין כפייה בדת".
3. ועל מנת להדוף האשמות של אלימות והרג המופנות כלפי דת האסלאם.

כדי לחזק את דבריו הוא טען, כי בשני גלגולים מוקדמים של הדגל הסעודי, החרב כלל לא הופיעה בו.

A #Saudi ????????writer's proposal to remove the sword from the #flag sparks large condemnation. Here are the details????#SaudiArabia pic.twitter.com/bsUwBjGTHP

— A21 Middle East News (@a21middleeastn1) February 1, 2021

דבריו של אל-אחמדי עוררו סערה בסעודיה ומחוצה לה וגררו תגובות מתנגדות רבות. אחת מהן הייתה של בן משפחת המלוכה, הנסיך סטאם בן ח'אלד אל סעוד, שכתב:

"החרב היא סמל לכוח וצדק וחלק שורשי מההיסטוריה שלנו".

הוא הזכיר כי הנפת חרבות היא חלק מריקוד העֻרְדַה הסעודי המסורתי, שבו לוקחים חלק מנהיגי המדינה ובו לקחו חלק גם מנהיגי ארצות אחרות שביקרו בסעודיה (למשל טראמפ). ריקוד שמטרתו להפגין עוצמה, אצילות וכבוד, ולא להטיף לאלימות. הנסיך תהה האם יש לשנות גם את ההיסטוריה הסעודית ואת סמל הממלכה (בו מופיעים עץ דקל ושתי חרבות מוצלבות) כדי להימנע מהאשמות באלימות.

סעודים רבים רואים בחרב סמל היסטורי חשוב המתקשר הן לאסלאם, הן לתרבות הערבית והן למשפחת המלוכה והמדינה הסעודית לדורותיה. הם הביעו את מורת רוחם ממה שנתפס בעיניהם כניסיון לרצות את המערב ואף להתרפס בפניו.

סעודים רבים רואים בחרב סמל היסטורי חשוב המתקשר לאסלאם, לתרבות הערבית ולמשפחת המלוכה והמדינה הסעודית לדורותיה, והביעו מורת רוח ממה שנתפס בעיניהם כניסיון לרצות את המערב ואף להתרפס בפניו

היו שטענו כי חרבות וכלי נשק אחרים מופיעים בדגליהם של ערים ומדינות אחרות ברחבי העולם דוגמת אנגולה, סרילנקה והעיר לונדון, ומעולם לא הועלתה דרישה להסירם. יתרה מזו, על דגלי מדינות רבות במערב, במיוחד באירופה, מצויר צלב המסמל לכאורה את מלחמות הצלב והתפשטות הנצרות באלימות. מכאן, שהקריאה להסיר את החרב הינה פגיעה בסמליה ובתרבות הפוליטית של ערב הסעודית.

מנגד, היו גם סעודים מעטים שתמכו ברעיון של אל-אחמדי והציעו להחליף את החרב בציור של עץ תמר, המסמל את חצי האי ערב לצד יציבות, שפע ונתינה, או בציור של הכעבה – המקום הקדוש ביותר למוסלמים השוכן בעיר מכה.

הדיון שהתפתח בתקשורת הסעודית לגבי משמעות החרב בדגל הסעודי אינו עניין אזוטרי. הוא מתקשר למאבק המתחולל בעולם האסלאמי והערבי בכל הנוגע לדימוי של האסלאם במערב ובכלל.

הופעת ארגוני אל-קאעדה ודאע"ש שהפכו את האלימות לחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה והפעילות שלהם העניקו לחרב האסלאם עומק היסטורי ומשמעות מודרנית. רבים במערב נוטים לזהות את האסלאם, על גווניו השונים, עם "החרב".

על רקע זה אפשר להבין את קריאתו של אחמדי להסיר את החרב מהדגל הסעודי, שמשמעותו באופן סמלי ניתוק הממלכה והאסלאם מכל קשר לאלימות. מאידך, רבים בסעודיה מעניקים לחרב משמעות אחרת, של עוצמה, של אצילות ושל כבוד שאינה בהכרח מתקשרת לאלימות.

יתרה מזו, לטענתם, השימוש בחרב כסמל – גם אם הוא מסמל אלימות – אינו רלוונטי עוד, כשם שהצלב אינו רלוונטי עוד בדגלי מדינות אירופה רבות (למשל, ניתן למצוא צלב בדגליהן של אנגליה, שוויץ, יוון וכל מדינות סקנדינביה).

יש לשער כי הדיון שהתעורר בתקשורת הסעודית לא יוביל, בסופו של דבר, לשינוי הדגל. הדגל, כמו גם ההמנון והסמל, הם מיסודות הלגיטימציה של כל משטר, במיוחד משטרים בעולם הערבי.

הדיון שהתפתח בתקשורת הסעודית לגבי משמעות החרב בדגל הסעודי אינו עניין אזוטרי. הוא מתקשר למאבק המתחולל בעולם האסלאמי והערבי בכל הנוגע לדימוי של האסלאם במערב ובכלל

מעבר לכך, המחקר על דגלים והמנונים בעולם הערבי מלמד כי התוצר הסופי שלהם היה תמיד היברידי. דהיינו, אף שהדגל הופיע עוד בתקופתו של הנביא מוחמד, דגלי מדינה והמנונים הינם תופעה מודרנית שהחלה במערב במאה ה-18. מדינות ערב שהוקמו במאה ה-20 חיקו את המודלים שקמו במערב, בעיקר את הדגם המלוכני הבריטי והדגם הרפובליקני הצרפתי. אולם על מנת לשמר את ההיסטוריה והתרבות המקומיים, מרבית הדגלים של מדינות ערב כללו צבעים שהיו חלק מהמורשת האסלאמית (ירוק, שחור, לבן וירוק), וכן סמלים אסלאמיים (כוכב, סהר, חרב ועוד). הוויכוח לגבי הפרשנות "הנכונה" לגבי החרב בדגל יימשך, אולם החרב קרוב לוודאי תמשיך להתנפנף בדגל הסעודי.

פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".

ד"ר אלעד גלעדי הוא חוקר היסטוריה תרבותית וחברתית בסעודיה וכן ספרות סעודית מודרנית.

וינסנט ון-גוך צייר את ליל הכוכבים ביוני 1889, כשנתיים לאחר הניסוי המפורסם של מייקלסון-מורלי, שלכאורה הפריך את קיומו של מדיום האתר האקסיומטי, החומר שנחשב לממלא את כל המרחב. תנועות המכחול המיוחדות של וינסנט ון-גוך מתארות תנועה סיבובית של המרחב סביב הכוכבים הזוהרים.

הניסוי של מייקלסון-מורלי ב- 1887

הניסוי של מייקלסון-מורלי נחשב לאחד מהניסיונות החשובים של הפיזיקה המודרנית. הניסוי לא הצליח למצוא אפילו שינויים קלים במהירות האור ביחס למדיום האתר. עד הניסוי המתוחכם והיקר של מייקלסון-מורלי, היה מקובל על המדענים מאז אייזיק ניוטון קיומו של מדיום האתר, הנושא את גלי האור ומעביר מרחוק את כוח הכבידה, כאקסיומה כמעט מובנת מאליה.

מדיום האתר נתפס כנוזל בלתי דחיס, מעין מוצק, חסר מסה וצמיגות, שכוכבי הלכת נעים בתוכו ללא חיכוך. הניחו שכדור הארץ נע סביב השמש בתוך מדיום האתר, כאשר בחלק מהזמן הוא נע עם כיוון תנועת רוח האתר ובחלק מהזמן נגד כיוון רוח האתר. מייקלסון ומורלי הניחו, כי בעזרת מכשיר מדידה מדוייק ניתן יהיה למדוד את השינויים הקטנים במהירות האור במהלך השנה, כפי שהאיור למטה משמאל מדגים.

מדיום האתר נתפס כנוזל בלתי דחיס, מעין מוצק, חסר מסה וצמיגות, שכוכבי הלכת נעים בתוכו ללא חיכוך. הניחו שכדור הארץ נע סביב השמש בתוך מדיום האתר, כשבחלק מהזמן הוא נע עם כיוון תנועת רוח האתר ובחלק מהזמן נגדו

מייקלסון ומורלי השתמשו באינטרפרומטר מדוייק וקרן אור קוהרנטית שפוצלה לשתי אלומות, שעשו מסלולים ניצבים זה לזה והוחזרו על ידי מראות אל הגלאי. סטייה יחסית במהירות קרני האור היתה אמורה לייצר הזזת פאזה שהאינטרפרומטר המדוייק היה אמור לזהות. מייקלסון ומורלי חזרו על הניסוי בשעות שונות ביממה ובעונות שונות לאורך השנה ולא נצפתה הזזת פאזה. המסקנה הייתה שמהירות האור קבועה ושכדור הארץ לא נע בחלק מהזמן עם ובחלק אחר כנגד רוח האתר. לכן הסיקו מתוצאות הניסוי שמדיום האתר לא קיים, האקסיומה של קיום האתר הופרכה.

כדור הארץ נע בשדה הגרוויטציה של השמש עם רוח אתר (צילום: אילוסטרציה)

האם יש הסבר אחר?

האם אפשרי שמדיום האתר ינוע בשדה הגרוויטציה של השמש ביחד עם כדור הארץ כפי שמודגם באיור למעלה מצד ימין? במקרה זה רוח האתר הגרוויטציוני נעה ביחד עם כדור הארץ, תנועה יחסית ביניהם לא קיימת וגם כך לא אמור להתקבל שינוי פאזה באינטרפרומטר במהלך עונות השנה או שעות היום כפי שמייקלסון ומורלי קיבלו בניסוי. ניסוי שאולי לא הפריך את קיום האתר בעצם.

גם בהסתמך על כשלון הניסוי של מייקלסון-מורלי למצוא תנועה של כדור הארץ ביחס למדיום האתר, איינשטיין הניח בתורת היחסות שמהירות האור קבועה בכל מערכות הייחוס, ללא תלות במהירות של הגוף שפולט את האור. הוא פרסם זאת במאמר מה-30 ביוני 1905 על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה.

מדיום האתר על פי תורת היחסות של אינשטיין

אינשטיין התחיל את הרצאתו על האתר ותורת היחסות באוניברסיטת ליידן ב-5 במאי 1920, בשאלה מה מהות הרעיון שקיים בנוסף לחומר הרגיל שאנחנו מכירים גם חומר נוסף מסוג אחר, מדיום האתר. אינשטיין קישר את קיום מדיום האתר לנושא של הפעלת כח מרחוק ללא מגע מיידי ולתכונות של גלי האור.

אינשטיין התחיל את הרצאתו על האתר ותורת היחסות ב-1920, בשאלה מה מהות הרעיון, לפיו בנוסף לחומר הרגיל שאנחנו מכירים קיים גם חומר מסוג אחר, מדיום האתר. אינשטיין קישר את קיומו להפעלת כח מרחוק ללא מגע מיידי ולתכונות של גלי האור

אינשטיין ציין שניוטון העלה את הרעיון של הפעלת כח מרחוק על ידי מסות ללא מגע ישיר ומיידי, ושרעיון קיום מדיום האתר הממלא את המרחב נבע כאקסיומה מכך. כשהתגלה שהאור הוא תנודה שעוברת במרחב, באופן טבעי הניחו שמדיום האתר נושא גם את גלי האור. לאור יש תכונה של גל רוחבי, לא תנועה של גוף קדימה, ולכן הניחו שמדיום האתר איננו נוזל אלא הוא מעין מוצק לא דחיס המעביר תנודות רוחביות יחסיות קטנות שהם גלי האור.

אבל קיום מדיום אתר נייח הוא בעייתי מבחינת תיאוריית היחסות הפרטית כמערכת ייחוס אבסולוטית ולכן הסיקו מכשלון הניסוי של מייקלסון-מורלי שהאתר פשוט לא קיים. שגלי האור הם ישויות בפני עצמם שלא מתקיימות כהפרעה מתפשטת במדיום האתר. שגלי האור, כמו חלקיקי החומר, מתקדמים במרחב הריק.

אינשטיין טען בהרצאה שתיאוריית היחסות איננה שוללת את קיום מדיום האתר כל עוד לא מתיחסים לאתר כמורכב מחלקיקים בעלי מיקום ומהירות. אינשטיין אמר שלמרחב עצמו יש תכונות פיזיקליות ושהוא לא ריק. מדיום האתר הגרוויטציוני קיים אבל חסר "גוף" ומאופיין על ידי 10 המשוואות הדיפרנציאליות של אינשטיין שתלויות בחומר וגם במצב האתר בסביבה.

אינשטיין אמר שמדיום האתר הגרוויטציוני על פי תורת היחסות שונה ממודלים קודמים של האתר שהציעו מקסוול, לורנץ, הרץ ומאך, אך בסיכום דבריו אמר שמדיום האתר הגרוויטציוני חייב להיות קיים ושלא ניתן לחשוב על המרחב-זמן של תורת היחסות ללא האתר.

מצב היסוד של הוואקום הקוונטי וים האלקטרונים הבלתי נראים של דירק

ב-1920, כשאינשטיין דיבר על האתר ותורת היחסות, הוא לא התיחס לקיומם של חלקיקי האנטי-חומר, הפוזיטרונים, שהתגלו ב-1927 על ידי פול דירק, ועל ההבנה של דירק לגבי מצב היסוד של הוואקום הקוונטי המלא באין סוף אלקטרונים בלתי נראים.

דירק אומר שבאופן מפתיע, דוקא החלקיקים בעלי הספין, האלקטרונים, הם החלקיקים הפשוטים ביותר בטבע. כשגילה את האנטי-אלקטרונים בעלי האנרגיות השליליות, הפוזיטרונים לקח לדירק בערך עוד כשנה להבין ולהציע שאין-סוף אלקטרונים בלתי נראים לנו ממלאים את כל הרמות השליליות שמתקבלות מפתרון משוואת דירק. האלקטרונים הבלתי נראים של הוואקום ממלאים את כל רמות האנרגיה השליליות ממינוס אין-סוף ועד רמת היסוד הקוונטית, שמעליה נמצאים האלקטרונים החופשיים הרגילים שאותם אנחנו רואים.

הפתרון המאוד יצירתי ולא מובן מאליו של דירק קיבל את השם ים האלקטרונים של דירק, אבל נתפס כפרשנות לא כמציאות פיזיקלית מוחשית.

שבירת סימטריה

דירק דיבר בתחילת הראיון על שיקולי הסימטריה שהכניס אינשטיין. המודל הסטנדרטי מתאר את חלקיקי החומר והאנטי-חומר, ותורת היחסות מתארת את המרחב-זמן שהוא כנראה שם אחר למדיום האתר.

החיבור של שתי התורות הגדולות מתאר את ההתנהגות של החומר, האנטי-חומר והאתר. אז מה חסר? מה שחסר זה הוכחה של מנגנון יצירת החומר ביקום, שבירת הסימטריה בין החומר והאנטי-חומר.

החיבור של שתי התורות הגדולות מתאר את ההתנהגות של החומר, האנטי-חומר והאתר. אז מה חסר? הוכחה של מנגנון יצירת החומר ביקום, שבירת הסימטריה בין החומר והאנטי-חומר

על פי ההצעה של סחרוב מ-1967, שבירת הסימטריה התרחשה בזמן המפץ הגדול. על פי מודל קרינת הוקינג, הפרדה בין חלקיקים ואנטי-חלקיקים מתרחשת על האופק של חורים שחורים ואולי אף מועצמת במרכזים גלקטיים פעילים ובסילונים שהם אולי מנועי יצירת החומר של היקום.

ליל הכוכבים

ים האלקטרונים של דירק, הממלאים את אין-סוף הרמות השליליות של משוואת דירק יחד עם הפוזיטרונים, יוצרים ים של זוגות אלקטרון-פוזיטרון (פוזיטרוניום), הממלאים את המרחב ויכולים להשמיד זה את זה במפגש של חלקיקי חומר ואנטי-חומר או ליצור זוגות קשורים חזק במצב הפוזיטרוניום המשונה.

אוסף הזוגות יכול לקרוס למצב קוונטי רב-חלקיקי קוהרנטי שנקרא בוז-אינשטיין קונדנסט שבתוכו אין משמעות למיקום של כל פוזיטרוניום בנפרד.

זה מתאים להנחה של אינשטיין עבור מדיום האתר הגרוויטציוני חסר הגוף והחלקים שניתן לייחס להם מיקום ומהירות. זוגות הפוזיטרוניומים והקוואקוניומים יכולים להיות מדיום האתר האלקטרומגנטי והגרוויטציוני שאינשטיין תיאר בהרצאתו ב-1920 וגם ים החלקיקים האינסופי שתיאר דירק כמצב היסוד של הוואקום הקוונטי.

ים הזוגות יכול להיות מדיום האתר של המרחב "הריק" שאולי נע סביב גופים מסיביים, כמו שוינסנט ון גוך ב-1889 דמיין וצייר בליל הכוכבים, בלי להכיר את התיאוריות המדעיות הגדולות והקשות להבנה של המאה ה-20.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

זיהום הזפת לאורך חופי ישראל הוא אירוע זיהום ימי שהחל בישראל ב-17 בפברואר 2021 ונכון לתחילת מרץ עדיין לא הסתיים. האירוע גרם לנזק סביבתי קשה לחופים, לים, ולטבע לאורך כל חופי ישראל בים התיכון, במהלכו נפלטה לחופי ישראל זפת שמקורה לא ידוע.

זיהום הנפט הזה מוערך כאחד האסונות האקולוגיים הגדולים שפגעו בישראל מאז הקמתה. בין היתר, בשל השטח הגדול שהוא מכסה ובשל הרעילות הגבוהה וארוכת הטווח של הזפת.

זיהום הנפט הזה מוערך כאחד האסונות האקולוגיים הגדולים שפגעו בישראל מאז הקמתה. בין היתר, בשל השטח הגדול שהוא מכסה ובשל הרעילות הגבוהה וארוכת הטווח של הזפת

ששה ימים קודם לכן, כבר ב־11 בפברואר, זיהה לוויין של האיחוד האירופי, שמנטר ברציפות אירועים שונים בים התיכון, כתם שמן כ־50 ק"מ דרומית מערבית לחופי המדינה. למרות זאת, איש בישראל לא עודכן על כך, ושישה ימים מאוחר יותר, ב־17 בחודש, הגיעו עשרות טונות של זפת וזיהמו כמעט את כל חופי ישראל, מראש הנקרה בצפון ועד אשקלון בדרום.

העיתונות, הטלוויזיה והתקשורת עוסקים בימים האחרונים בתיאור מקיף של המאמצים לאיתור האונייה המזהמת. אלא שתיאורים אלו מתעלמים ומסווים את הפיל שבחדר, את המחדל, את אי- המוכנות של הממשלה והמשרד להגנת הסביבה לגילוי, ניטור, וטיפול בזיהומי נפט.

במסיבת עיתונאים שנערכה ב-3 לפברואר, אמרה השרה גילה גמליאל כי האחראית לאירוע היא המכלית אמרלד, שנשאה 112 אלף טונות נפט גולמי. אירוע שפיכת הנפט הגולמי אירע בין ה-1 ל-2 בפברואר, בתוך המים הכלכליים של ישראל.

דבריה מעלים תהיות רבות, אציין שתים מהן:

1. איך יתכן שאירוע בתחום המים הכלכליים של ישראל אינו מנוטר בזמן אמת?
2. איך קורה שהמשרד להכנת הסביבה אינו מזהה, לפי מידע פומבי, שב-31 לינואר אמרלד נמצאה בכניסה הדרומית לתעלת סואץ, בדרכה לים התיכון המזרחי?

ד"ר יובל ארבל מארגון צלול בשיחה עם ענת רואה מכלכליסט, אומר:

"כל מיכלית או אוניה שיש לה תאונה או אירוע חייבת לדווח אבל לא תמיד זה קורה, הן לא תמיד מדווחות ולכן יש לוויינים שחגים מסביב לים התיכון וסוכנות של האיחוד האירופי שמנתחת את התמונות הללו ונותנת את ההתראות על זיהום נפט. ישראל לא מקבלת את ההתראות האלה כי היא לא חברה באיחוד האירופי. יש אפשרות לרכוש את המידע או לייצר לבד מאגר ניטור וניתוח, אך לישראל אין את זה או את זה".

ארבל מסביר כי בשל כך המידע לא התקבל בישראל, ורק לאחר שהגורמים פנו לאיחוד האירופי, התברר כי כבר ב־11 בפברואר זוהה כתם גדול 50 ק"מ דרומית מערבית לישראל.

"תמונת לווין מגיעה דקה אחרי שהיא מצולמת".

ב-20 בפברואר פרסם המשרד להגנת הסביבה כי:

"היחידה הימית של המשרד להגנת הסביבה נמצאת בקשר עם גופים בין-לאומיים מאז תחילת אירוע נחיתת גושי הזפת בחופי ישראל, לשם איתור המקור לכך. במסגרת זו, התקבל מידע ראשוני מהסוכנות האירופית EMSA (סוכנות הבטיחות הימית האירופית) ומ-REMPEC ממלטה (מרכז אזורי לתגובה לזיהומי ים בים התיכון) על אפשרות לזיהוי של כתם שמן שאירע ב-11 בפברואר כתוצאה מפליטה מאוניה, מול אזור אשקלון, במרחק של כ-50 קילומטר מחופי ישראל […]
אנשי היחידה הימית של המשרד להגנת הסביבה נמצאים בקשר עם הגורמים האירופים בניסיון לזהות את כלי השיט שהפליגו בקרבת מיקום הכתם במסגרת הזמן המתאימה, על-מנת לגלות את מקור הזיהום. בשלב זה, בדיקת המשרד להגנת הסביבה מעלה אפשרות לשיוך של לפחות 10 אוניות שחלפו בזמן ובמקום המתאימים להיווצרות כתם השמן".

לוויין של האיחוד האירופי, שמנטר ברציפות אירועים שונים בים התיכון, זיהה כתם שמן כ־50 ק"מ דרומית מערבית לחופי המדינה. למרות זאת, איש בישראל לא עודכן על כך. רק 6 ימים מאוחר יותר הגיעו עשרות טונות זפת וזיהמו כמעט את כל חופי ישראל

ההודעה של משרד להגנת הסביבה היא דוגמה טובה לג'יבריש ביורוקרטי. להודעה שמגלה טפח ומסתירה טפחיים.

לפי המשרד:

"כתם שמן שאירע ב-11 בפברואר כתוצאה מפליטה מאוניה, מול אזור אשקלון, במרחק של כ-50 קילומטר מחופי ישראל. כתם חשוד זה, הנמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, זוהה באמצעות לוויין".

50 קילומטר מחופי ישראל, הם בתחום המים הכלכליים של ישראל. גבול המים הטריטוריאליים של ישראל בנושא הזה אינו רלוונטי.

הדגש בהודעת המשרד הוא על מציאת הגורם האחראי לפליטת הזפת. מציאת כלי השיט שהפליגו בקרבת מיקום הכתם במסגרת הזמן המתאימה, על-מנת לגלות את מקור הזיהום.

זה חשוב, אבל הודעת המשרד מתעלמת מהשאלות העיקריות:

1. היכן היה המשרד בשנים קודם לאירוע?
2. אילו פעולות ננקטו כדי למנוע אירוע כזה?
3. אילו פעולות ננקטו למניעת התפשטות זיהום הנפט, למיזעור הנזקים ולניקוי הים במקרה שתהייה פליטת נפט לים?
4. ובעיקר איך יתכן שכתם נפט, שאירע ב-11 בפברואר במרחק של כ-50 קילומטר מחופי ישראל, אינו מזוהה מיידית?
5. איך יתכן שכתם נפט חשוד, שזוהה ע"י לוויין אירופי ב-11 בפברואר, אינו מגיע לידיעת המשרד להגנת הסביבה?
6. איך יתכן שגופים במדינה (במערכת הבטחון?) לא זיהו את כתם הנפט החשוד, שזוהה ע"י לוויין אירופי ב-11 בפברואר? או שהם זיהו אך לא הביאו זאת לידיעת המשרד להגנת הסביבה?

זיהום הזפת מציף את העדר השליטה של מדינת ישראל במים הכלכליים שלה, תחום הנפרש מהחוף לתוך הים למרחק של 200 מיילים ימיים (כ-370 ק״מ). עד היום, כשבועיים לאחר תחילת האירוע, ישראל, על כל שירות המודיעין שלה, לא יודעת מי הספינה שזיהמה את הים בתוך המים הכלכליים שלה, או שיודעת אבל אינה מפרסמת.

זיהום הזפת מציף את העדר שליטת ישראל במימיה הכלכליים, הנפרשים למרחק כ-370 ק״מ לתוך הים. עד היום, כשבועיים מתחילת האירוע, ישראל, על כל שירות המודיעין שלה, לא יודעת מי הספינה שזיהמה. או יודעת אבל אינה מפרסמת

ישראל גם לא מיישמת את "התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת)", למרות שאושרה כבר בשנת 2008. מדובר בתוכנית מינימלית, שקבעה כי בתוך שלוש עד חמש שנים יושקעו 15 מיליון שקל ביישומה, על-פי:

"תכנית הצטיידות עבור ציוד יעודי ללחימה בזיהום ים ותוספת של עשרה תקני כח-אדם יעודיים לעניין זה".

יישום התוכנית הוטל על המשרד להגנת הסביבה, שעליו היה לרכז את הפעולות הדרושות לביצוע וליישום התוכנית. החלטה זו לא מומשה עד היום. בענין זה, חשוב לקרוא את המאמר של פרופ' שאול חורב "משמר חופים — זה מה שנחוץ"

בנוסף לניקוי החופים והים מזפת, חייבים לממש את התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים וחופים בנפט ונגזרותיו, ובעיקר להקים מייד את מערכת ההתראה המקדימה שהייתה צריכה לקום כבר אז.

בינתיים מתקיים מסחר ער בנפט גלמי דרך ישראל, עם פוטנציאל לזיהום קטסטרופלי באזור אשקלון ובאילת.

תמונת מצב נכון ל-2 במרץ, בערב:

מיכלית הנפט הגולמי טהיטי המפליגה תחת דגל מלטה ויכולה לשאת כ-1.2 מיליון חביות נפט גולמי, יצאה מנמל צ'יהאן Ceyhan בטורקיה ב-20 לפברואר, ככל הנראה עם נפט מאזרביג'אן, עברה בתעלת סואץ ב-22 לפברואר, והגיעה לאילת ב-24 לפברואר. כיום היא בדרכה חזרה לנמל צ'יהאן וצפויה להגיע ב-4 למרץ.

מיכלית הנפט הגולמי גלדיאטור, המפליגה תחת דגל ליבריה ויכולה לשאת כ-1.1 מיליון חביות נפט גלמי, יצאה ריקה מנמל זושאן Zhoushan סין ב-16 לינואר, הטעינה נפט גלמי באילת בסביבות ה-24 לפברואר, וכיום היא בדרכה לנמל וואדינאר Vadinar בהודו, אליו היא מתוכננת להגיע ב-6 למרץ.

יש בעיה רצינית עם המסחר הזה. יש בו סיכון לאסון סביבתי קטסטרופלי במפרץ אילת, שאירוע הזפת הנוכחי בחופי הים התיכון יתגמד לידו.

לאלו הרואים בשיקולים כלכליים את חזות הכל, גם אם הם לרווחיהם של מעטים על חשבון השאר, אומר שבמסחר הזה בנפט יש סיכון לאסון כלכלי קטסטרופלי לאילת ולתיירות באילת.

ישראל גם לא מיישמת את "התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן", שאושרה כבר ב-2008, ונקבע כי תוך 3-5 שנים יושקעו 15 מיליון שקל ביישומה. במסחר בנפט גולמי יש פוטנציאל לאסון סביבתי קטסטרופלי

ואם תאמרו שנדע לטפל בדליפת נפט כאשר תקרה, אשיב לפי דברי פרד ארזואן, סגן ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, בפאנל שהנחה העיתונאי אביב לביא בכנס על עתיד המרחב הימי שלנו, ביוני 2018:

לביא: "האם ישראל כבר ערוכה למקרה של תקלה גדולה בנוסח מפרץ מכסיקו באחד ממוקדי הפקת האנרגיה בים?"
ארזואן: "יש בשעה טובה תקציב לדוברות ולציוד מתקדם, אבל אין תקנים לכוח אדם מקצועי שיפעיל אותם – וכל עוד אין מי שיפעיל, למשרד להגנת הסביבה אין טעם לקנות את הספינות והטכנולוגיות".
לביא: "אז בעצם אתה אומר שמה שאנחנו עושים כדי להתגונן מפני האפשרות של דליפת ענק בים שעלולה להחריב את חופי ישראל זה להתפלל?"
ארזואן: "ממשיכים להתפלל".

באירוע הזפת הנוכחי בים התיכון התפילות לא עזרו.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.