"ראייתי טובה למדי, אך איני קובע את מבטי אלא בדברים מועטים בלבד", כתב הוגה הדעות הצרפתי בן המאה השש-עשרה מישל דה מונטן.
קשה לחשוב על מחמאה מתאימה יותר לשמאל הליברלי בן זמננו. כפי שממחישה התחזקות אויבי הדמוקרטיה ברחבי העולם המערבי – השמאל הליברלי ממשיך לגלות עיוורון סלקטיבי מעורר השתאות ביחס למה שמצוי ממש לנגד עיניו.
ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".
על פניה, האכזבה מדברי ההבל של בני גנץ וחבריו ל"מחנה הממלכתי" בעקבות הגברת המחאה אתמול, שהקפידו לייצר סימטריה כוזבת בין הממשלה למוחים ולגנות "אלימות משני הצדדים", מובנת ומוצדקת.
כאשר ממשלת ישראל מפקירה את החטופים ואת הציבור הישראלי כולו כדי לשרת אינטרסים צרים ואנוכיים של שני מגזרים – המתנחלים המשיחיים השואפים להתנחל בצפון הרצועה גם במחיר מות החטופים, והחרדים הדורשים לעגן בחוק את זכויות היתר שלהם כאזרחי-על ובכך להשלים את ההפיכה המשטרית באמצעים אחרים – התקוממות המונית שטרם נראתה כמותה בהיסטוריה של מדינת ישראל היא הסיכוי היחיד והאחרון שלה להינצל.
ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כשיתפזר עשן המלחמה, המולת הקרבות תידום ורק הגעגוע, השבר והאובדן יישארו חרוטים בנפש העם כפצעים וכצלקות למשך שנים רבות, ניתן רק לייחל לכך שנתעורר לשחר של יום חדש. יום שבו הממשלה תבין שעליה לעבוד למען אזרחי ישראל, ולא רק למען עצמה; שעליה לחזק את החוסן הלאומי ולגבות את המוסדות הממלכתיים, ובראשם צה"ל, ובוודאי לא להסית נגדם בעת מלחמה או בכלל; ושעליה לדאוג לטובת הציבור כולו, ולא להפקיר את תושבי העוטף שחרב עליהם עולמם ואת העורף הישראלי לטובת עיסוק בלעדי בהישרדותה הפוליטית; ואף לא לבזוז את הקופה הציבורית כדי להעביר שוחד למגזרים מועדפים – החרדים והמתנחלים.
על פי הסקרים האחרונים, התקווה הזו – שכל מי שעתיד מדינת ישראל והמפעל הציוני יקר לליבו צריך להיות שותף לה – עתידה להתגשם בבחירות הבאות. נאמני הדמוקרטיה הליברלית, שנאבקים על האחדות הלאומית ועל יסודותיה הממלכתיים של המדינה מול קואליציה פוסט-ציונית שעושה הכול כדי לפוררם, יזכו לפי התחזיות בלפחות 70 מנדטים.
ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מהשפל הזה רק מלך פילוסוף בשיעור קומה בן גוריוני יוכל למשות אותנו. סליחה, אבל יאיר גולן אינו האיש. אם יש אדם בעל שיעור קומה היכול לעמוד בראש קונסורציום שמאל-מרכז הוא דב חנין. אבל זו משאת לב פרטית שהציבור הימני בארץ לא יתעכב עליה.
שיהיה ברור: אין כל סיכוי לממשלת שמאל בארץ הזו בנסיבות ההסטוריות הנוכחיות והימין ינצח שוב. ושוב. ושוב. מי שמייחל למהפך שיינשא על כנפי האסון כמוהו כמייחל לחזרה בתשובה של העזתים בעקבות המלחמה.
מסכימה עם כל מילה. יאיר גולן התגלה כאיש ללא חת, גיבור של ממש שפרץ לתודעה האזרח מן השורה בארועי אוקטובר המזעזעים. אין לי ספק שהתמרכזות מסוימת של הקצוות הקיצוניים של הימין (בעייתי בשל המשיחים) וגם של השמאל יכולה להוות תשתית רחבה ומוצקה להקמת ממשלה רחבה שדואגת לכל אזרחי המדינה ולא רק לסקטורים חדורי אידאולוגיה משיחית הרסנית. הגיע הזמן שגם הערבים חייבים לבחור בין הישראליות לבין הפלשתינאות שהומצאה וחולמת על חזון חורבן הישראליות.
כחיה מוכת כלבת שהזריקו לה אדרנלין, שועטת הברית הפשיסטית-משיחית-חרדית להשלמת ההפיכה המשטרית. את המהמורות שבדרך היא פוטרת בביטול כאילו היו פסי האטה, ולא שיבושים הולכים וגוברים בכביש המעידים על כך שהוא מוביל אל פי תהום.
כחיה מוכת כלבת שהזריקו לה אדרנלין, שועטת הברית הפשיסטית-משיחית-חרדית להשלמת ההפיכה המשטרית. את המהמורות שבדרך היא פוטרת בביטול כאילו היו פסי האטה
ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
היזהרו, ילדים, מעצי הבאובב – וגם מדיבורים חלולים על ממלכתיות.
כשקולות מתונים, מרכזיים ומפייסים למיניהם קוראים למחאה להתמתן ולחתור לפשרה שתשמור על אחדות העם, הם מטשטשים את מהות המחלוקת ואת תמונת המצב הנוכחית כפי שהיא.
ניר רייזלר הוא עמית מחקר ולשעבר עורך המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. היה ממקימי עמותת "70 פנים לציונות" ועורך "אשמורת שלישית – כתב עת ציוני עכשווי".
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מציע קואליציה רחבה, אבל לא מתוך רצון אמיתי לחיבור, הכלה ושיח אלא מתוך התנשאות מעמדית מביכה. כך ניתן למשל לשלול את ה"גילויים הרעיוניים" של השכבות המוחלשות, ובאותה העת להציל אותן, כמה נכבד, ממצוקותיהן.
הלוואי והייתי מביא כאן איזו בשורה, אבל זה שוב אותה התנשאות על כל מי שסוטה משורת המפלגה ("ביביסטים"!!!) ודיבורים ריקים על שיתופי פעולה וקואליציה רחבה עם שותפים שאתה מקווה שיהיו אידיוטים שימושיים מספיק.
קיוויתי למצוא כאן קצת יותר ממילים מנופחות. בזבוז זמן.