הדברים הבאים נכתבו בנובמבר 2022, לפני שהתברר כי המצב הנורא בו נמצאת המדינה עומד להחריף מעבר לנבואות השחורות ביותר, שכבר הושמעו בזמנו וגם בעבר. אני מוצא אותם רלוונטיים עדיין.

בתקופה הנשכחת ההיא רווחה בחוגים הנוטים לשמאל האשמה של חלקים מהשמאל הישראלי ו/או של החברה הפלסטינית בכישלון בבחירות. החלק הראשון במאמר המקורי נועד להפריך את ההאשמה הבלתי הוגנת הזו ולהצביע על הכתובת אליה יש לכוון את עיקר הביקורת.

עודד גולדרייך הוא פרופסור בפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע. חתן פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב לשנת תשפא וחבר האקדמיה הישראלית למדעים. חובב מחול מודרני, סרטים דוקומנטריים וספרות עיון. מתגורר בתל אביב עם זוגתו דנה.

נראה שבשבועות האחרונים הציבור בישראל מוכן לשמוע קולות הקוראים באופן מפורש להפסקת המלחמה על עזה, לא רק לשם הצלת החטופים – מטרה ראויה בפני עצמה – אלא ממגוון של שיקולים.

בפרט, ברור לכל בר דעת שהמלחמה על עזה אינה משרתת את ישראל מבחינה אסטרטגית, אלא מחבלת באופן אנוש בעתידה של המדינה – הן מהבחינה המדינית והן מהבחינות הכלכלית והחברתית.

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד חלוקה צודקת של הארץ.

עודד גולדרייך הוא פרופסור בפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע. חתן פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב לשנת תשפא וחבר האקדמיה הישראלית למדעים. חובב מחול מודרני, סרטים דוקומנטריים וספרות עיון. מתגורר בתל אביב עם זוגתו דנה.

נגה וולף היא ד"ר למדעי המדינה, מתמחה בהיסטוריה של הרעיון המדיני. חוקרת את הפרשנויות ההיסטוריוגרפיות לאנטישמיות והשלכתן על עמדות פוליטיות ותפישת העצמי והקולקטיב.

חלון הממ"ד שלנו צופה על קיר בית ישן. בקיר הבית יש חור ובו מקננת דוכיפת, ציפורנו הלאומית. הידעתם שהדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית ב-2008 בבחירות דמוקרטיות בהן זכתה ב-35% מהקולות? היא ניצחה את הפשוש והחוחית בפער אדיר.

לשם השוואה, מפלגת הליכוד זכתה בבחירות האחרונות ב-23% מהקולות. הדוכיפת הייתה לוקחת את הליכוד בהליכה. למעשה מפלגת הליכוד זכתה ליותר אהדה מהדוכיפת רק בשנת 1981, אז זכתה ל-37% מהקולות.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

החברה הדרוזית בישראל הייתה לאורך השנים סמל לנאמנות אזרחית. שילוב גבוה בשירות בצה"ל, הזדהות עם המדינה, השתתפות פעילה בחיים הציבוריים – כל אלה הפכו את החברה הדרוזית למקרה בוחן של אזרחות משתלבת.

אך מתחת לפני השטח, הולכת ונבנית מציאות אחרת של הדרה, אפליה מבנית, והיעדר מדיניות אמיצה שתעניק לעדה אופק ברור.

עירן קייס הוא דרוזי ערבי ישראלי. עמית במרכז מנדל צפון בתוכנית למנהיגות חברתית בצפון, פעיל חברתית וחוקר עצמאי.

ה אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר.
ו רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.
ז אֲ‍נִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר – הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.
(תהילים קכ)

מה שחזינו בו השבוע בסעודיה ובמפרץ הוא היפוכו של שיר המעלות, בו הישראלי השכן לערבים הוא שוחר השלום, בעוד שהם – פניהם למלחמה. בהיפוך דברי התנ"ך, העולם הערבי רוצה שלום, וישראל פניה  למלחמה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.