כיום יש עליית מדרגה מסויימת של בשלות שקודם לא היתה:בעבר היה ניסיון ל'דמורקטיה מפעלית' ניסו זאת ב'חברת העובדים' של ההסתדרות שלפעם(בטרם הגיע חיים רמון וחבריו שטרפו הכל). גם אז זה די קרטע אבל לפחות היה במחשבה ואפילו באקדמיה.כיום,גם זאת ,המעט,לא קיים. הבעיה היא עמוקה יותר כיוון שלאדם יש מעט זמן פנוי והרבה הרבה חובות על גבו השחוח ,דבר המצמצם את מידת פנייתו לעסו'ק בעניין התובע השקעה ויגיעה.
נקווה שנעלה על מסלול של דמוקרטיה הרבה יותר עמוקה ממה שהיה לנו,ועתה גם זה מאוים.

מה דעתי? שהמצב אפילךו יותר קשה . ההזנחה היא נוראה והמצוקה קשה:מראות קשים של תחולים רעבים,של חתולי הנדרסים למוות בחוצם כביש אם מתןך חרדה ואם בתקווה למצןא אוכל במרגה ממול.
למראות נחשפים רבים המעשים של הציבור והעיריה מעטים עד שום עשייה.
הכי מקומם אותי אלה ההורים(בעקר אימהות) המדריכות את הילדים הפעוטים "על מה זה חתול" "ואיך עושה חתול מיאו"… אבל מתעלמות שיצורים אלה גם צריכים מזון ותשומת לב.את זה כמעט ולא מוצאים חוץ מבודדים טובי לב ואמיצים!

יש כמה נקודות כהות בלובן של ה'אביב התחבורתי בשבת': למשל שאף אחד לא מצא לנכון לבוא בדברים עם נהגי השרות המסורים ונאמנים ש-70 שנה(!) משרתים הציבור התל אביבי ואורחיו(צעירים,תיירים,ואחר) !
תעודת עניות להנהגת העיר שלא ראתה וחשבה על מה שיעשה השרות החינמי הזה לנהגי מוניות השרות והפגיעה הניכרת בפרנסתם. וכי סגנית ראש העיר,הגב' מיטל להבי המגיעה ממרצת אפילו לא בחנה או הירהרה על זכויות אדם וזכויות עובדים של נהגי הקוו הזה שנטולי הסכם ותנאים העובדים ביום ובלילה ביום המנוחה השבועי ועתה מטה לחמם מצוי בסכנה.וכל זאת בכסף ציבורי שנעשה בו שימוש לתפארתם וקידומם של ראש העיר וסגניתו(כל אחד באפיקו הפוליטי).
לא נתנו את הדעת על כך שמעסיקים נהגים כעובדי קבלן עם תנאי שכר נחותים ונעדרי זכויות מתבקשות.
בקיצור ממה לא "באנו חושך לגרש".

חוץ מהפניית חצי אשמה מוצדקים לתעשיית הבשר כולל הדוכנים שמוכרים מנות מהירות ולחלק של המגדלים החקלאים ראוי ונכון לפנות לצרכנים.
ה"חוליה הכי חלשה" של 'חזית הצרכנים' של הבשר הם הילדים שאוכלים מה שנותנים להם ולפיכך ראוי להפנות את מההסבר ו"התעמולה" כלפיהם שנפשם רכה ורגישותם רבה ועדיין יש פתחים ריבים להגיע למוחם דרך ליבם.
אצל המבוגרים יותר הפתחים הפכו לסדקים ולעיתים רחוקות יותר הסדק נפתח לכדי פירצה ואולי אז גם סכר הרוע והשגרה מתמוטטים.