בחדשות דיווחו שגוייסו 3 יחידות מילואים למבצע, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים.
בחדשות דווח שגוייסו 3 יחידות מילואים, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בניגוד לקודמי המגיבים, הפוסט לא חד וממש לא תענוג לקרוא וכמובן שתומכת יאיר לפיד, הכותבת רוצה שיהיה שם סבבה…. לא דתיים, לא ערבים, לא מהומות וכמובן שלא פתרונות.
אז לתאור המצב לאשורו – ירושלים נכבשה במלחמת ששת הימים, מלחמה שיזמה ישראל ובמהלכה ביצעה כיבוש קולניאליסטי נרחב. בשם כמיהתו הנצחית של העם היהודי לירושלים וגרגרנותו הצבאית של העם היושב בציון, לא הסתפקו ראשי המדינה בירושלים המערבית וכבשו גם את חלקה המזרחי. מאז העם היושב מזרח ירושלים, העם הפלסטיני נלחם על זכותו הטבעית וההיסטורית לראות בה את בירתו הנצחית ולגרש את שלטון הכיבוש המספח של ישראל.
כך שהשאלה היא לא עוצמה צבאית, ולא דתיות משתלטת של חרדים ולא אי הפנית גב ל"אבנים עם לב אדם" כדברי המשורר הכסיל אלא כיבוש אכזר ומפלה. כך צריך לראות את ירושלים בהקשר של "יום כיבוש ירושלים".
וירושלים עצמה….. עיר יפיפיה, מעניינת הבנויה רבדים רבדים של תרבויות, אנשים , היסטוריה לצד מודרנה ולא ראוי לה לגלם את הדמות של היפיפיה השבויה בידי כובש אכזר.
נסתפק ברחביה, בהר הצופים, בגבעת רם כמו גם בעין כרם ונניח לשיח ג'רח, שער שכם וכל השאר לחזור לריבונות פלשתינית.
והרי, מה רע לבוא לבקר בירושלים כתייר !
ואף מילה על חוסר הלוגיות והנביבות של הטקסט המקורי. הכותבת הרי חובת יאיר לפיד.
וואו, הרבה טענות נדחסו כאן תוך דאגה, אולי תוך יאוש. ההומור שולב בחן, וקצב המילים מהיר ובועט
ש[מ]פו. פה ושם היו לי תהיות אם נכונות כל הטענות, ואיפה ההוכחות, אך זה עיתון, וזה היה פוגע בקצב.
בקיצור, כיף ומייאש לקרוא פוסט חד שכזה. חד גדיא, זאת אומרת לחיים.