בחדשות דיווחו שגוייסו 3 יחידות מילואים למבצע, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים.
בחדשות דווח שגוייסו 3 יחידות מילואים, בנוסף על 3000 שוטרים ועוד כמה אלפים שיתפזרו בעיר לקראת יום ראשון הקרוב. ריח מלחמה באוויר, אבל אפשר לצאת מהמקלטים, לא פרצה מלחמה, זה רק סינדרום ירושלים
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בניגוד לקודמי המגיבים, הפוסט לא חד וממש לא תענוג לקרוא וכמובן שתומכת יאיר לפיד, הכותבת רוצה שיהיה שם סבבה…. לא דתיים, לא ערבים, לא מהומות וכמובן שלא פתרונות.
אז לתאור המצב לאשורו – ירושלים נכבשה במלחמת ששת הימים, מלחמה שיזמה ישראל ובמהלכה ביצעה כיבוש קולניאליסטי נרחב. בשם כמיהתו הנצחית של העם היהודי לירושלים וגרגרנותו הצבאית של העם היושב בציון, לא הסתפקו ראשי המדינה בירושלים המערבית וכבשו גם את חלקה המזרחי. מאז העם היושב מזרח ירושלים, העם הפלסטיני נלחם על זכותו הטבעית וההיסטורית לראות בה את בירתו הנצחית ולגרש את שלטון הכיבוש המספח של ישראל.
כך שהשאלה היא לא עוצמה צבאית, ולא דתיות משתלטת של חרדים ולא אי הפנית גב ל"אבנים עם לב אדם" כדברי המשורר הכסיל אלא כיבוש אכזר ומפלה. כך צריך לראות את ירושלים בהקשר של "יום כיבוש ירושלים".
וירושלים עצמה….. עיר יפיפיה, מעניינת הבנויה רבדים רבדים של תרבויות, אנשים , היסטוריה לצד מודרנה ולא ראוי לה לגלם את הדמות של היפיפיה השבויה בידי כובש אכזר.
נסתפק ברחביה, בהר הצופים, בגבעת רם כמו גם בעין כרם ונניח לשיח ג'רח, שער שכם וכל השאר לחזור לריבונות פלשתינית.
והרי, מה רע לבוא לבקר בירושלים כתייר !
ואף מילה על חוסר הלוגיות והנביבות של הטקסט המקורי. הכותבת הרי חובת יאיר לפיד.
וואו, הרבה טענות נדחסו כאן תוך דאגה, אולי תוך יאוש. ההומור שולב בחן, וקצב המילים מהיר ובועט
ש[מ]פו. פה ושם היו לי תהיות אם נכונות כל הטענות, ואיפה ההוכחות, אך זה עיתון, וזה היה פוגע בקצב.
בקיצור, כיף ומייאש לקרוא פוסט חד שכזה. חד גדיא, זאת אומרת לחיים.