אולי זה בגלל שהבן שלי במילואים כבר חודשיים אבל נראה שנתניהו התאהב בקונספט. כמה נשבר מ"מסיבות" העיתונאים שהוא מקמבן לעצמו, כולל איפור כלות כבד, מייק אפ ברונזה מוגזם ושיער באפור עכבר מודבק לקרקפת. בכל זאת, המון הופעות בתקשורת. האיש מאוהב בעצמו ברמות של כלה.

במסיבות שארגן לעצמו השבוע, וזה באמת נראה כמו מסיבה, כבר התנתק מחללית האם (העם באבל ולא ירגיש) וריחף בענן רעיל של שביעות עצמית ורהב ריק. אני ואני ואני, העתק-הדבק של שליט צפון קוריאה. אנחנו רק סטטיסטים בשואו המטורף והלא נגמר שלו. אין עיתונות נושכת והקואליציה היא מחילת עכברים מפוחדים. אין על מי לסמוך ואין די בוז בעולם עבורם.

במסיבות שארגן לעצמו השבוע, וזה אכן נראה כמו מסיבה, ריחף בענן רעיל של שביעות עצמית ורהב ריק. אני ואני ואני, העתק-הדבק של שליט צפון קוריאה. אנחנו רק סטטיסטים בשואו המטורף והלא נגמר שלו

בעוד אלה נרדמים על המשמרת, דור חדש של צעירים מקיז את דמו בשליחות חדלי האישים האלה וראש עדתם המופקר עד לזרא. בנימין נתניהו יכול להירגע ולהתרווח על הספה בבלפור, רק שרה תשתה לו את הדם בקשית, החיים שלו תותים.

בינתיים הוא קונה לעצמו זמן ומורח אותנו. לנו זו מלחמה ולו זו מלחמת הישרדות פרטית.

והתקשורת, אין די מילים להגדיר את החרפה, עיתונות רופסת ברובה, משתפת פעולה בתירוץ המאוס שזה לא זמן לחשבונות. ברור, הרי נלחמים פה על הכיסא של רה"מ. מוראו עדיין מרחף מעליהם. הוא כאן מאז רצח יצחק רבין, את מה ששכח הם עוד לא התחילו ללמוד.

רק מיעוט מבוטל בהם חושף את שקר ההצגות העלובות האלה שהן במה למונולוגים מנותקים ומתפארים. שליט אובד דרך מוריד מדינה שאולה בעזרת קואליציה משיחית בן-גביריסטית שתומכת בו. בזכותו הכת בשלטון למרות שהיא מיעוט בעם. יש לכת אינטרס משותף.
של נתניהו זה לשרוד ושלהם לשלוט.

העיתונות תידום בין עזה לרפיח. במקום עמוד קלון נתניהו מקבל אצטדיון בסלון, פרחים בקנה וקהל שבוי בצריח. באמצע החדשות ואחרי ולפני.

בעוד אלה נרדמים על המשמרת, דור חדש של צעירים מקיז את דמו בשליחות חדלי האישים האלה וראש עדתם. בינתיים הוא קונה לעצמו זמן ומורח אותנו. לנו זו מלחמה – ולו זו מלחמת הישרדות פרטית

לא היה, ולו עיתונאי אחד, שיצטט אותו עצמו כשתבע מאהוד אולמרט באש ותימרות עשן בחירות להתפטר, כי "הקברניט של הטיטניק לא יכול להציל", כי "מי שקלקל לא יכול לתקן". כי "יש חשש שיקבל החלטות שמושפעות ממצבו המשפטי", אין לי כוח לחפש את הציטוט המקורי של האיש המזויף הזה.

כל מסיבת עיתונאים – הצגת יחיד שכתב, ביים ומשחק בה. ואם רציתם הוכחה לטירוף המגלומני – זה מתמצה במשפט שלא ייאמן שיצא מפיו במסיבת העיתונאים השבוע: "הכיתי את החמאס". אני ולא שרף. המדינה זה אני. הצבא זה אני. הנחיתי, שלחתי, עשיתי עשיתי עשיתי, אני ואני ואני.

רוקם הקלישאות יודע לייצר זהות מוחלטת בינו לבין המדינה כשזה מתאים לו, מתפאר בכל ניצחון, מטיל אשמה ומתנער מכישלונות. את אלה הוא מדביק למערכת הצבאית והביטחונית שלקחה אחריות, בעוד הוא עצמו פסע מעל נהר הדם במסיבת הטבח, הרחק ממדינה שלא תפקדה בזמן אמת, ומתכחש בעזות מצח לאחריותו וכישלונו. ובנוסף – עוד קורא לנו "אחיי", בעוד רבים מ"אחיו" לוחמים בחזית כשלפחות אחד הבנים שלו בבית.

"כשאני שולח אתכם למלחמה", אמר השבוע האיש הלא ייאמן הזה למתגייסים בבקו"ם. אני שולח. אני. אתכם ולא את בנו שלו. מצביא דמיקולו עם מדינה שהטביע במו ידיו.

והוא עוד קורא לנו "אחיי", בעוד רבים מ"אחיו" לוחמים בחזית כשלפחות אחד הבנים שלו בבית. "כשאני שולח אתכם למלחמה", אמר השבוע האיש הלא ייאמן הזה למתגייסים בבקו"ם. אני שולח. אני. אתכם ולא את בנו שלו

האמת קשה לעיכול אבל תכלס, חמאס ניצח. גם אם נהרוג, נאבד ונשמיד, הפסדנו מהיום הראשון, מרגע שנפל עלינו הטבח הנורא, מרגע שלא מצאנו מדינה מעלינו, מרגע שחיכינו לצבא והוא לא הגיע מיד. הפסדנו כי בראש המדינה שדרכה אבדה עומד פוליטיקאי אנוכי מנוול.

חמאס ניצח כי הוא ארגון טרור שמככב כבר חודשיים באירוע מתגלגל בשידורים חיים עתירי רייטינג מטורף ומעט חדשות של ממש, יוצר משבר, מסיים כשבא לו ומתחיל חדש. זה תיאטרון אבסורד של ארגון רצחני שהוריד את נתניהו על ארבע והשכיב מדינה על הקרשים.

הייתי מחליפה, בלי למצמץ, את רה"מ בחטופים שמחכים בעזה לגאולה. הם ממילא לא בראש מעייניו, יש לו כיסא להציל, והוא פוחד שיחטפו לו אותו. הוא החטוף שעומד בראש מעייניו. כיסא.

ובינתיים מדינה שלמה מחכה לשובם של החטופים בעיניים כלות, נעה בין ייאוש לתקווה, ובין שמחת מעט לעצב כבד.

אחרי שישובו כולם נשלח את הרודן המופקר שאיפשר את כל הרעה הזאת, לעזה. רחוב עזה.
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת