הקיטוב הפוליטי-חברתי העמוק, המשסע את ישראל ומטיל צל כבד על עצם קיומה כחברה מתפקדת במדינה מוקפת אויבים, מעלה ביתר שאת את השאלות בדבר מקורו וסיבותיו. התשובה המקובלת כיום היא שמקורו בעצם היותנו מדינה עם מיעוטים גדולים (חרדי וערבי) המתרבים בקצב מהיר מהממוצע, וחלקם נהנים – במידה רבה מסיבות פוליטיות – מעמלו של המגזר היהודי היצרני.

אבל התשובה הסבירה יותר בעיניי היא כי שורש הבעיה נעוץ, קודם כל, בשיטת הבחירות הנוהגת אצלנו – כמו בכל הדמוקרטיות המערביות – הדמוקרטיה הייצוגית.

התשובה הסבירה בעיניי היא כי שורש בעיית הקיטוב הפוליטי-חברתי העמוק בישראל נעוץ, קודם כל, בשיטת הבחירות הנוהגת אצלנו – כמו בכל הדמוקרטיות המערביות – הדמוקרטיה הייצוגית

עפ"י שיטה זו משלשל הבוחר לקלפי פתק עם אות ושם מפלגה, המייצגים בסופו של דבר רשימת מועמדים ארוכה. מתוכה הוא מכיר במקרה הטוב שניים שלושה, אך אין הוא מכיר כלל איש מן האחרים, וגם אין לו שמץ מושג כיצד ובזכות מה נכנסו אליה מלכתחילה.

ואז, זמן לא רב לאחר הבחירות, מסתבר לבוחר – בד"כ באופן ממש לא מפתיע, כי החברים ברשימה שבחר מייצגים קודם כל את האינטרסים של עצמם, אחר כך את אלה של בני משפחותיהם, אחריהם את אלה של מקורבים וחברים (וישנם רבים כאלה גם ברשימה עצמה), ורק בסוף, אם בכלל, באים האינטרסים של הציבור שבחר בהם.

כך הולכות בחירותיו, העדפותיו וציפיותיו של ציבור הבוחרים מנבחריו הישר לפח האשפה. וכך הוא נאלץ לבלוע – במקרה הטוב לתקופה של ארבע שנים, את מעשיהם הנלוזים ואת מחדליהם של נבחריו בתום לב, בשוגג או בכוונת מכוון, ובדרך המשרתת לגמרי במקרה את צרכיהם שלהם ושל מקורביהם.

לעתים תכופות נעשים הדברים בחוצפה ממש, בד"כ בשילוב דיבורים גבוהה גבוהה ובליווי הבטחות שמלכתחילה אין כוונה לקיימן. והאופציה היחידה שנותרת לציבור במקרה כזה היא להתפוצץ מתסכול ולבעוט לעצמו באחוריים.

לאחר הבחירות מסתבר לבוחר כי חברי רשימה שבחר מייצגים את האינטרסים של עצמם, של בני משפחותיהם, מקורביהם וחבריהם, ורק בסוף, אם בכלל, באים האינטרסים של הציבור שבחר בהם

אבל במקרה הגרוע יותר הוא נאלץ, עוד בתוך תקופת כהונתם של נבחריו, לקבל רשימות חדשות – שגם בהן עדיין איננו מכיר איש, ולהמשיך לממן מכיסו את נבחריו הישנים (משכורות, תנאים נלווים ו"תקופת הסתגלות") ואת עלות מסעות הבחירות שלהם – ביחד עם אלה של המועמדים החדשים! וכל זאת בנוסף למיליארדים בהם הוא מממן את "עלות הבחירות", עפ"י אותו חוק שחוקקו אלה האמורים לייצגו.

לשיטה הקלוקלת הזו ישנן הסתעפויות רבות ומכוערות גם למערכת המשפט, לרשויות המקומיות, למערכת האכיפה, לשירותי הדת ולמגזר העסקי במדינה. כולל "האיש הרזה הנושא על גבו את השמן" וכולל סדרי עדיפויות תקציביים מעוותים ובזבזניים, שלא לומר מושחתים.

זוהי השיטה הרעה שבה יש לטפל. ובדחיפות.

והטיפול היחידי שישנה מן היסוד את שיטת הדמוקרטיה הייצוגית – איננו תיקונה (שכבר נוסה בעבר כמה פעמים ותמיד הניב שיטה רעה עוד יותר) אלא החלפתה.

יופי, אבל החלפתה במה?

ובכן: החלפתה ב"בחירה אישית ישירה" – בחירת אנשים שכל אחד מאתנו כבר מכיר במקרה בעצמו באופן אישי, או כאלה שנטרח להכיר בעתיד ביוזמתנו. של אנשים שלמיטב ידיעתנו יהיו ראויים לאמון, שנוכל לסמוך על יושרתם ועל שיקול דעתם, ושנוכל לחזות את תפקודם העתידי ברמת ודאות סבירה.

מספרם כמובן יוכל לנוע מבודדים ועד עשרות. אך העיקרון החשוב באמת הוא שאנו אלה שנקבע את רשימות נבחרינו בעצמנו, ולא מנגנונים מפלגתיים הפועלים בתנאים של אפס שקיפות.

את השיטה הייצוגית הרעה יש להחליף ב"בחירה אישית ישירה" – בחירת אנשים שאנו מכירים וראויים לדעתנו לאמון. אנו אלה שנקבע את רשימות נבחרינו ולא מנגנונים ממפלגתיים בתנאי אפס שקיפות

המהפכה הראשונה:

הבוחר יורשה לבחור כל מספר נבחרים הנראה לו, אך בסה"כ לא יותר ממספר חברי הכנסת כפי שיוסכם. הוא יוכל לחלק את קולו בין נבחריו ע"י הקצאת אחוזים מסוימים ממנו לכל נבחר, כולל הקצאה פרטנית לחלקם והקצאת היתרה לאחרים שווה בשווה (להלן: שקלול). אך אם לא עשה כן – יחולק משקל קולו בין כל נבחריו שווה בשווה. חשוב לציין שכל נבחר יקבל רק את חלקו היחסי בקולו של הבוחר, שיהיה תמיד קטן מ-1 אם היו יותר מנבחר אחד.

המהפכה השנייה:

יום הבחירות יבוטל, ביחד עם המושגים – קלפי, ועדת קלפי (יו"ר, מזכיר, חברים), פרגוד, פתקי הצבעה, אתרי הצבעה, שיטור, אבטחה, בטיחות, בקרה תהליכית ותקציבית, שינוע קלפי ומצביעים ועוד, ויחד עם תקציבי הענק הכרוכים בכל אלה.

במקומו יוקצה לבחירות חודש ימים, שבמהלכו יוכלו האזרחים להצביע בכל זמן הנוח להם. עיבוד הנתונים יהיה ממוחשב, דרך מערכת תקשורת מאובטחת ומבוקרת, שתנפיק לכל בוחר אישור אונליין על הצבעתו, כולל פרטים אישיים, תאריך ושעת הצבעה וקוד אישור, וגם תמנע כפילות הצבעות, הצבעות נפטרים והונאות קלפי.

המהפכה השלישית:

הבחירה בפועל תתבצע ע"י כל בוחר מביתו, בזמן המתאים לו, באופן דיגיטלי, דרך המחשב או הטלפון הנייד שלו, ותהיה מוגנת סייבר ומקודדת מקצה אל קצה. אימות הבוחרים ייעשה ביומטרית או ע"י שליחת קוד לנייד. להצבעה יוקצה זמן מספיק ומשאבים מתאימים (הדרכות ותמיכה טכנית במצביעים המתקשים במחשוב) – כפי שכבר נעשה, בקטן, בפריימריז של העבודה ומרצ.

ובסיומו של תהליך הבחירות, אותם הישראלים שקיבלו את סך כל קולות הבוחרים (המשוקללים) הגבוהים ביותר מבין כלל הנבחרים – הם אלה שיכהנו כחברי כנסת.

הבחירה בפועל תתבצע ע"י כל בוחר מביתו, בזמן המתאים לו, באופן דיגיטלי, דרך המחשב או הטלפון הנייד שלו, ותהיה מוגנת סייבר ומקודדת מקצה אל קצה. אימות הבוחרים ייעשה ביומטרית או ע"י שליחת קוד לנייד

הרעיון הכללי – שעדיין דורש פיתוח – הוא שאחרי שהנבחרים הללו יושבעו לכנסת כנהוג, תינתן להם תקופת זמן שבתוכה יהא עליהם להסכים ביניהם על מינויים לרשות המבצעת, ולפי הצורך – גם לרשות השופטת.

ציפיות הציבור במקרה כזה תהיינה שיגיעו להסכמות על מספר השרים האופטימלי ועל רשימת אנשי מקצוע – איש איש בתחומו, אך לא מתוכם, שמהם תורכב הממשלה והמערכת המשפטית הממונה (יועצים משפטיים ופרקליטות).

הנבחר שהגיע למקום הראשון מבין כל חברי הכנסת ימונה לראש ממשלה, ויהיה רשאי לבחור לעצמו מתוך חברי הכנסת סגן/ממלא מקום עפ"י העדפותיו.

הנבחר הראשון הוא גם זה שינהל בפועל את הליך בחירת הרשות המבצעת – מנהלתית (סדרי בחירה, איוש ועדות, לו"ז), ציבורית (תקשורת, הודעות והבהרות) וכמו כן יקבל קול מכריע במקרה של שוויון בהצבעות.

אותו נבחר ראשון, וסגנו, משעלה בידם להרכיב ממשלה, יתפטרו מתפקידיהם בכנסת ותחתם יכנסו אליה הבאים ברשימת נבחרי הציבור.

אם לא תצליח הכנסת להסכים על הרכב הממשלה במועד הקצוב, תקבל הארכה לעשות כן. אך בהיעדר הסכמה לאחריה – תתפזר הכנסת ותוכרזנה בחירות חדשות.

המהפכה הרביעית:

אחוז מסוים, למשל 25% מחברי הכנסת, יוכלו להיות מוחלפים באמצע כהונתה מכוח היתר לכל בוחר החפץ בכך להחליף ב"בחירות אמצע" כשיעור הזה מנבחריו. באופן כזה תישמר נאמנותם של הנבחרים לייצוג בוחריהם בצורה הבסיסית ביותר ("חרב דמוקלס").

העלות הנמוכה מאד יחסית של בחירות מסוג זה, והקלות של קיומן, מאפשרות לבצע אותן בהתראה קצרה ובתכיפות ככל שתידרש, כי בכל נקודת זמן יוכל האזרח להצביע בקלפי מבלי לצאת את פתח ביתו.

הדבר נכון גם בכל הקשור למשאלי עם בכל הנושאים שעליהם תחליט הכנסת.

אחוז מסוים, למשל 25% מהח"כים, יוכלו היות מוחלפים באמצע הכהונה מכוח היתר לכל בוחר להחליף ב"בחירות אמצע" כשיעור הזה מנבחריו. כך תישמר נאמנות הנבחרים לייצוג בוחריהם ("חרב דמוקלס")

מובן שכל פעולות הממשלה תהיינה חשופות לביקורת הכנסת ובית המשפט ולאישורה כנהוג כיום, ביחד עם שקיפות של המידע דרך אתרי הממשלה לביקורת העיתונות והציבור.

כאמור, ישנן עוד שאלות רבות הנוגעות ליישום המעשי של שיטת הבחירה האישית-ישירה אשר דורשות מחשבה ופיתוח. אך העיקרון הבסיסי שלה – סמכות שבאה עם תג מחיר ועם קבלת אחריות – הוא המפתח ליצירת מערכת שתהיה שקופה לאזרחים, קשובה לצרכיהם ותייצג אותם ביושרה, בנאמנות, ביעילות ובמקצועיות.

גמלאי (אלביט מערכות) בן 78, עדיין פעיל (שוחה 2 ק"מ כל ערב) וגם לפעמים חושב.