הקיטוב הפוליטי-חברתי העמוק, המשסע את ישראל ומטיל צל כבד על עצם קיומה כחברה מתפקדת במדינה מוקפת אויבים, מעלה ביתר שאת את השאלות בדבר מקורו וסיבותיו. התשובה המקובלת כיום היא שמקורו בעצם היותנו מדינה עם מיעוטים גדולים (חרדי וערבי) המתרבים בקצב מהיר מהממוצע, וחלקם נהנים – במידה רבה מסיבות פוליטיות – מעמלו של המגזר היהודי היצרני.
אבל התשובה הסבירה יותר בעיניי היא כי שורש הבעיה נעוץ, קודם כל, בשיטת הבחירות הנוהגת אצלנו – כמו בכל הדמוקרטיות המערביות – הדמוקרטיה הייצוגית.
גמלאי (אלביט מערכות) בן 78, עדיין פעיל (שוחה 2 ק"מ כל ערב) וגם לפעמים חושב.
הגיע הזמן לחשוף את טיבה של הסיסמה החדשה שפרצה לחיינו ב-7/10: ביחד ננצח. מדובר בקופירייטינג גאוני, שדי קשה להתווכח איתו. הסיסמה הזו פרצה דרך כל גדרות החשיבה הביקורתית, ולמרות כל התראות התצפיתניות של האמת וההיגיון.
נכון היה לפרק את הסיסמה לשתי מילים, ולשאול מה זה אומר ננצח, ומיהם הביחד שאמורים לנצח. הקופירייטר הגאון הוא לבטח תומך הממשלה, אולי אפילו העומד בראשה.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
לאחרונה חזרתי מביקור בלונדון, שם הוזמנתי למספר מפגשים פרטיים עם קבוצות מצומצמות של אנגלים, ברובם הגדול יהודים אינטלקטואלים אמידים ומשכילים, שהיו מוטרדים מאוד מההתפתחויות בארץ ובאנגליה בעקבות המלחמה בעזה.
אלו היה מפגשים מאוד מעניינים. ישבנו ברוב המקרים ליד שולחן משפחתי מורחב, אכלנו אוכל טעים, שתינו יין טוב, ודיברנו על המלחמה בעזה והשלכותיה על חיי היהודים באנגליה.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
אבי ז"ל נפטר בשיבה טובה, בשנת תשנ"ו, ארבעה ימים קודם הפסח לפני עשרים ושמונה שנה. קמנו מהשבעה הקצרה, וכמה שעות מאוחר יותר מצאתי עצמי יושב בראש שולחן הסדר החגיגי, מוקף במשפחתי האהובה ומתקשה להתחיל בשירת "קַדֵּשׁ וּרְחַץ" ואמירת הקידוש.
השנה נתונות מחשבותיי לאלפי משפחות שאבדו את יקיריהן בטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר ובמלחמה שנמשכת מאז, לחטופים הנמקים במנהרות האפלות בעזה ולמשפחותיהם, לכמאה וחמישים אלף פליטים בארצם מיישובי הנגב המערבי והגליל. אני כמעט מתבייש בקושי שלי אז אל מול הייסורים שהם עוברים יום-יום ועוד יותר מאז כניסת החג.
הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גאולה?
למה לא להדגיש חירות במעשים?
מה לגבי דגש על יישום מצוות פדיון שבויים עכשיו, ולא רק כאב ומחשבות ותקווה לגאולתם?
מה לגבי מעשים למימוש החירות בדמוקרטיה, ולא שיעבוד וכפיה?
לא לחטאי הטיית משפט, רדיפת שלמנים, קידוש אבנים ועליה בהר, דבר שקר, ואף שנאת חינם?
קניונים ונהנתנות? מה לגבי השתמטות המונים וסחטנות מליארדים בזמן שאחרים עובדים ומשרתים?
ומי אמר שגאולה צריכה לעבור דרך חורבן האחר?
אולי נסייע בבניה של דו קיום אזורי, בהדרגה?
אף מילה על "הנהגה" של מושחתים ומשיחיים ומשתמטים, ללא דוגמה אישית והקרבה למען העם?
לסלול וללכת בדרך החירות.
להגשים חזון וערכים.
חג שמח
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכיוון נכון מאוד. כי כיום מדובר בהצגה כל ארבע שנים, בה אנחנו צופים ו"בוחרים" מתוך רשימה סגורה שמציבים בפנינו. הרשימה הזאת מגיעה מכוחות פיננסיים ואג'נדות שלרוב זרות לנו. המעבר לאחריות הבוחר על הנציגים הוא מהפיכה בתפיסה שנדרשת מאוד. אבל עדיין, הטלת האחריות על מציאת מועמדים מתאימים למשל על עולה חדשה מבוגרת מהשיכון, הוא לא נכון. והוא גם משימה בלתי אפשרית עבורה. לכן צריך לדייק את העניין .
לא הוצעה כאן החלפת הדמוקרטיה הייצוגית אלא הדרך שבה הנציגים נבחרים.
המעבר מקלפי ופתקים לבחירה דיגיטלית ברשת אינו אלא שינוי טכני, אכן מבורך נכון וחיוני, אבל לא יותר משינוי טכני ולא הוא זה שיביא את המהפך הנדרש.
הכיוון של בחירה 'ישירה' מפתה, אבל בפועל ייצור ביזור עצום של התוצאות והנציגים ייבחרו ברוב שהוא זעיר יחסית: בשיטה היום הנבחר הוא אחד מתוך, נניח 1,200 מועמדים לכנסת (10 מפלגות רשמו 120 מועמדים כ"א), ולפי ההצעה שכאן הוא יהיה אחד מתוך כל האוכלוסייה בעלת זכות ההיבחרות (מיליונים…).
הרעיון היפה ביותר שמצאתי כאן הוא רעיון בחירות האמצע, שהוא דרך עקרונית, שדורשת עוד ליטוש ושכלול, להחליף נבחרים שלא עמדו בציפיות מהם או בהבטחותיהם.