במבצע צבאי מוצלח ביותר הצליח צה"ל להביא לשחרורם של ארבעה חטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב. מבצע מרשים שעורר התרגשות רבה, בבחינת "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".

כאן הצלנו ארבע נפשות במחיר כבד של נפילת לוחם הימ"מ רב פקד ארנון זמורה  ז"ל, גיבור ישראל. מעשה ההצלה ההרואי גבה גם את מחיר מותם של תושבי עזה, חלקם חפים מפשע.

הצלנו ארבע נפשות במחיר כבד של נפילת לוחם הימ"מ ארנון זמורה ז"ל, גיבור ישראל. מעשה ההצלה ההרואי גבה גם את מחיר מותם של תושבי עזה, חלקם חפים מפשע

המבצע ההרואי וחלק מהאירועים שהתרחשו אחריו מעלים שאלות על קבלת החלטות. ובסקירה הקצרה אנסה להאיר זווית לא שגרתית לניתוח המציאות המתרחשת לנגד עינינו.

קבלת החלטות מול העלות האלטרנטיבית

מבחן התוצאה – האם יש לבחון את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות רק על סמך ההצלחה או הכישלון המבצעי? על מנת לנתח תהליך קבלת החלטות יש לנקוט בגישה מורכבת יותר. יש לבחון את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות גם לפי עלות תוצאתה האלטרנטיבית והסיכון הטמון בה. והרי היה כפסע מכך שהמבצע היה מביא גם, חלילה, להרג ארבעת החטופים ולנפילת חיילים נוספים.

נעה ארגמני, בראיון לאדוה דדון, השתמשה במינוח "שנייה ולא הייתי פה", כשתיארה את רכב החילוץ שנתקע בשל תקלה טכנית ואת גבורת הלוחמים שהתגברו על המכשול. במסגרת העלות האפשרית, קיים כעת גם החשש שתנאי חייהם של החטופים שנותרו בעזה יורעו.

הסיבה להיעדר עסקה מדינית

מכאן ברור כי אם המטרה היא להחזיר את החטופים, הרי שעסקה מדינית היא הפתרון שמאפשר זאת, אך לשם כך נדרשת הפסקת המלחמה.

על פי פרסומים, בנימין נתניהו מסרב להבטיח כי יסיים את המלחמה. מדוע? האם הוא חושש שיתפסו אותו לראשונה בחייו מבטיח הבטחה שאין בכוונתו לקיימה? האם האמת היא נר לרגליו? לולא המחיר הכבד שאנו משלמים זו הייתה עשויה להיות מחשבה משעשעת. הסיבה להתנהגותו, כפי שרוב הציבור מבין, היא האיומים מצד איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ לפירוק ממשלתו.

סמוטריץ' טוען שהרציונל לסירוב לעסקה שכרוכה בהפסקת הלחימה, טמון במחיר הצפוי בחיי אדם ישראלים בעקבות הפסקת הלחימה בשלב זה. אני סבור כי ההשוואה שבצידה האחד חיי החטופים, אשר נמקים בעזה בסיכון חיים מיידי, ומצידה האחר סיכון עתידי תיאורטי שתלוי בהרבה גורמים עתידיים אקראיים, שאין לדעת אם יתממשו, חוטאת לחובות המוסריות של המדינה כלפי אזרחיה.

ההשוואה שבצידה האחד חיי חטופים, הנמקים בעזה בסיכון חיים מיידי, ומצידה האחר סיכון עתידי תיאורטי שתלוי בגורמים עתידיים, שאין לדעת אם יתממשו, חוטאת לחובות המוסריות של המדינה לאזרחיה

נקודת הייחוס והקשר שלה למנגנון ההישרדות של נתניהו

הפסיכולוג וחתן פרס נובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן לימד אותנו, שהתועלת של כל פרט ושביעות רצונו תלויה בנקודת הייחוס שלו. נניח שלחברי ולי יש נכסים בשווי שני מיליון שקל, אבל לחברי היו במקור נכסים בשווי ארבעה מיליון שקל והוא הפסיד שני מיליון שקל, בעוד שלי לא היו קודם נכסים כלל. למרות שבידינו כמות זהה של נכסים – שביעות הרצון שלנו תהיה שונה לגמרי. חברי יהיה אומלל בנקודת הייחוס החדשה, בעוד שאני אהיה מאושר.

נתניהו, הממשלה בראשותו והדרג הצבאי, דרדרו את ישראל לנקודת ייחוס כל כך נמוכה, שכעת נתניהו יכול להתגאות בשחרור ארבעה חטופים – במקום ליטול אחריות על כלל החטופים – שמצבם הוא פועל יוצא של מדיניותו שלו ושל ממשלתו, וליטול אחריות על שאר כישלונותיו המפוארים.

זהו אחד מסודות הישרדותו של נתניהו. הוא לעולם לא לוקח אחריות על כישלונות. הציבור מתרגל לנקודת ייחוס חדשה, גרועה מקודמתה. ההסתגלות למציאות, קשה ככל שתהיה, היא חלק ממנגנון ההישרדות של בני האדם.

לאחר מכן, אם קיים הישג כלשהו ביחס לאותה נקודת ייחוס גרועה, הציבור מתמלא באופטימיות שכה חסרה לו ביום יום. ברגע זה מפציע נתניהו מאחד מבתי המיליונרים בו הוא שוהה, מצטלם ומנכס את ההישג לזכותו.

נתניהו, הממשלה בראשותו והדרג הצבאי, דרדרו את ישראל לנקודת ייחוס כה נמוכה, שכעת נתניהו יכול להתגאות בשחרור 4 חטופים – במקום ליטול אחריות על מצב כלל החטופים – פועל יוצא של מדיניותו

היסטוריה גלויה ונעלמת

ומה לגבי מנהיגות אמיצה שפועלת כדי למנוע אסונות? כהנמן והוגה הדעות ד"ר נאסים טאלב כותבים על ההיסטוריה הגלויה, בניגוד להיסטוריה הנעלמת. מנהיג שפעל למנוע מלחמה – קיבל החלטה שהתוצאה שלה שייכת להיסטוריה הנעלמת. המלחמה לא פרצה ולכן היא אינה גלויה ואין בצידה הילה ומעשי גבורה. בניגוד לכך, ניצחון בקרב שייך להיסטוריה הגלויה שזוכה בהילה.

ייתכן שגם זה משפיע על הפוליטיקאים הישראלים, המעדיפים ברוב המקרים את סיכוני המלחמה מאשר את הפעילות הדיפלומטית האפורה שתמנע מלחמה.

סכנות המלחמה עדיפות בעיניהם על סכנות השלום. כלומר, סכנות שאולי יחייבו אותם להתמודד עם אותו חלק מהציבור שמתנגד לאותם הסכמים פוליטיים, ובכך עלול לסכן את המשך שלטונם. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שטובת המדינה של רוב חברי הממשלה היא משנית לטובתם האישית ולרצון המגזר שבחר בהם.

אפקט המהמר

לקח נוסף אותו אנו לומדים מכהנמן ומעמיתו הפסיכולוג החישובי והקוגניטיבי פרופ' עמוס טברסקי הוא, כי כאשר כל האלטרנטיבות גרועות – האדם, אשר בזמנים רגילים הוא שונא סיכונים, הופך להיות אוהב סיכון.

מנהיג שפעל למנוע מלחמה – קיבל החלטה שהתוצאה שלה שייכת להיסטוריה הנעלמת. המלחמה לא פרצה ולכן היא אינה גלויה ואין בצידה הילה ומעשי גבורה. מנגד, ניצחון בקרב שייך להיסטוריה הגלויה שזוכה בהילה

כעת, במקום להגיע להסכם פוליטי, לגדר את הנזקים שספגנו עד עתה ולהתחיל בשיקום המשק, הממשלה הנוכחית מגדילה את ההימור הצבאי והכלכלי תחת הסיסמה "ניצחון מוחלט". בכך אנו מגדילים את מספר החללים, מעכבים את תהליך השיקום של המשק ופוגעים קשה בתדמית הבינלאומית של המדינה.

 היעדר מנהיגות

מסופר בתלמוד על חוני המעגל:

"יום אחד, כשהיה מהלך בדרך, ראה איש אחד נוטע עץ חרוב. אמר לו: הרי חרוב נותן פרי רק אחרי שבעים שנה, וכי כל כך פשוט לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו: אני מצאתי עולם שהיו בו חרובים. כשם שנטעו אבותיי, כך אני נוטע לבניי".

רבים מהדור הצעיר משלמים כעת על חטאי העיוורון של הדור הקודם. אם לא נשכיל למצוא את הדרך המדינית לפתור את הסכסוכים באזור – גם הדור הבא עלול לשלם על חטאינו שלנו.

המחשבה שבעסקת חטופים ניתן היה להביא לשחרורם בלי לשלם את המחיר הכבד של נפילת גיבור ישראל, האדם הערכי ארנון זמורה ז"ל, במבצע זה, ובלי לאבד את כל החטופים שנרצחו בהיותם בשבי, שאולי ניתן היה להצילם בעסקה – היא מחשבה קשה וכואבת.

במקום לגדר את הנזקים שספגנו עד כה ולשקם את המשק, הממשלה מגדילה את ההימור הצבאי והכלכלי בסיסמה "ניצחון מוחלט", מה שמעלה את מספר החללים, מעכב את השיקום ופוגע בתדמיתנו הבינלאומית

עדיפה ההיסטוריה הנעלמה על פני הגלויה – עם ההילה והקורבן הכבד. אבל לשם כך נחוצה הנהגה אחראית, שאין כאן.

ד״ר אלדד שידלובסקי, מרצה לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.