ספרו של שלום בוגוסלבסקי "הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית" (הוצאת זרש, 2024), עורר עניין ציבורי רב וגם הקופה דופקת. הספר מציג בפני הקורא תזה שונה מן הנרטיב השגור על יהדות מזרח אירופה – תזה שמערערת על הזיכרון הקולקטיבי כפי שהונחל במערכות החינוך היהודי בארץ וביהדות התפוצות ונקלט בציבור.

בוגוסלבסקי מזכיר לקוראיו כי משך כמה מאות שנים חיו מרבית יהודי העולם באזור מזרח אירופה שהיה המרכז היהודי החשוב ביותר. הספר מתאר את יהדות מזרח אירופה לא כקהילה רדופה וחסרת אונים בלבד, אלא כסיפור מעניין של עוצמה והצלחה יחסית.

בוגוסלבסקי מזכיר לקוראיו כי משך כמה מאות שנים חיו מרבית יהודי העולם במזרח אירופה, שהיה המרכז היהודי החשוב ביותר, ומתאר את היהדות שם לא רק כקהילה רדופה וחסרת אונים, אלא כסיפור עוצמה והצלחה יחסית

לאורך תקופה ארוכה היהודים הצליחו למצב עצמם כליבת המעמד הבינוני של הארצות בהן שכנו. למרות היותם מיעוט נטול בסיס כוח פוליטי או טריטוריאלי, הם מינפו את אי תלותם ובעיקר את היותם יודעי קרוא וכתוב ומשכילים יחסית לאוכלוסייה.

ההצלחה היהודית באותה תקופה נבעה מתפקודם כמתווכים – כלכליים, מקצועיים ואדמיניסטרטיביים – בין בעלי הקרקעות הפיאודלים לבין האוכלוסייה הכפרית, מה שהיה נוח לשלטונות ולפיאודלים. בתנאים של חברה חקלאית מעמדית, נוצר צורך ממשי באנשי מקצוע כולל מתווכי כספים, מרפאים, סוחרים, מנהלי פונדקי דרכים ויצרני משקאות חריפים, חוכרי מיסים – תפקידים שמולאו במידה רבה על ידי היהודים.

עטיפת הספר של שלום בוגוסלבסקי: "הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית"

לצד זה, התפתחה אצל היהודים מערכת קהילתית ענפה שכללה חינוך, סעד, דת ומינהל עצמי.  מערכת חברתית-כלכלית-תרבותית מורכבת, ובה מוסדות קהילתיים, מבנים חברתיים ואף אוטונומיה חלקית שהוקנתה להם על ידי השלטונות, ובראשם עמד ועד ארבע ארצות.  כך צמחו חיי תרבות, חינוך, מסחר, ופעילות אינטלקטואלית וחלוצית בנושאים כלליים, לאומיים ומחשבה יהודית, בהמשך צמחו שם הציונות וההתחדשות התרבותית סביבה.

בוגוסלבסקי אינו מתעלם מהפוגרומים, הפרעות והרדיפות שפקדו את יהודי מזרח אירופה לאורך הדורות. אך בניגוד לנרטיב הקלאסי שהציג אלימות זו כתרחיש מתמיד וייחס אותה אך ורק לשנאת יהודים נצחית ובלתי מוסברת, הספר מבקש למקם אותה בתוך הקשר חברתי והיסטורי רחב יותר: לעיתים הייתה האלימות חלק ממאבקים אזרחיים או מרידות איכרים, ולעיתים תוצאה של קריסת סדרים פוליטיים, מלחמות ומאבקי שלטון. היהודים, שנתפסו כשליחי הממסד הפיאודלי סבלו, וכקבוצת מיעוט בלתי מוגנת, שילמו מחיר כבד על תפקידם החברתי.

בוגוסלבסקי לא מתעלם מהפרעות נגד יהודי מזרח אירופה. אך בניגוד לנרטיב הקלאסי שהציג אלימות זו כתרחיש מתמיד וייחסה רק לשנאת יהודים נצחית ובלתי מוסברת, הוא ממקם אותה בהקשר חברתי והיסטורי רחב

במאה ה-19 חל שינוי מהותי במעמד היהודים: המהפכה התעשייתית, תהליכי העיור והתרחבות ההשכלה יצרו תחרות בין היהודים לבין בני האומות בקרבן חיו. בעוד שבמאות הקודמות מילאו היהודים תפקידים שחסרו במבנה החברתי המקומי, הרי שכעת נוצר מעמד בינוני נוצרי מתחרה – שהוביל ללחצים פוליטיים להגבלת הגישה היהודית לאוניברסיטאות, למקצועות חופשיים ולשירות הציבורי.

כך הונהגו מנגנוני הדרה כמו נומרוס קלאוזוס, חוקים מפלים והוחמרה האנטישמיות במובנה החברתי והאזרחי. התגברות הלחצים, בצד עליית האנטישמיות המודרנית במזרח אירופה, תרמו לדחיקת רגליהם של היהודים ממעמד של שותפות בכלכלת המדינות – להגירה המונית, בעיקר לארצות הברית, במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

למקרא ספרו המעניין של בוגוסלבסקי והמסקנה על ההצלחה היהודית ההיסטורית, שואל עצמו הקורא, איך קרה שסיפור זה שונה מכל מה שהכרנו, סיפור של סבל נצחי וגלות מושפלת?

התשובה היא בהבנת מקורם ותפקידם של נרטיבים. נראטיבים לאומיים, כפי שמסכימים חוקרים רבים, אינם ההיסטוריה עצמה – אלא עיצוב ולישה תכליתיים של עובדות ומיתוסים ושל זיכרון קולקטיבי, באופן המיועד להשפיע על ההווה ולעצב את העתיד. אכן, הזיכרון הקולקטיבי לא משקף תמיד את העובדות, הוא משרת את המשימות הלאומיות-קהילתיות ומשקלל את מה שרוצים לזכור – או למחוק.

למקרא ספרו המעניין ומסקנתו על ההצלחה היהודית ההיסטורית, שואל עצמו הקורא, איך קרה שסיפור זה שונה מכל מה שהכרנו, סיפור של סבל נצחי וגלות מושפלת? התשובה היא בהבנת מקורם ותפקידם של נרטיבים

הנרטיב הדומיננטי של יהדות מזרח אירופה – עיירות מוכות, עוני, בורות, מציאות מתמדת של רדיפות ופרעות – עוצב בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 באופן מובהק ככלי אידאולוגי. ברור שבהמשך השואה רק סייעה לחיזוק נרטיב זה.

תיאור חיי הגלות כחורבן מתמשך שימש את התנועה הציונית ככלי להצדקת החזון הציוני, ודחיית הגלות כמולדת בעקבותיה נקראו היהודים לבנות מולדת חדשה ואמיתית בארץ ישראל. הסיפור המקובל גם אפשר למיליוני יהודים שהיגרו לאמריקה להשתחרר מרגשות אשמה על נטישת משפחותיהם וקהילותיהם, ועל הפירוק ההדרגתי של עולם שהיה.

באופן זה, הדימוי של היהודי הנרדף הפך אבן יסוד בזהות הציונית המודרנית, אך גם מנע הכרה במורכבות, בחשיבות ובכוח היצירה של קהילות מזרח אירופה היהודיות לאורך מאות שנים, חלק מהותי במכלול סיפור שרידותו ועוצמתו של העם היהודי משך אלפיים שנות גלות.

הזווית השונה שמציג ספרו של בוגוסלבסקי מאפשרת התבוננות מחודשת ושונה על פרק חשוב בתולדות העם היהודי. הוא קורא תיגר על מיתוסים מושרשים ומעודד דיון ציבורי והיסטורי פתוח, המבקש לא רק לספר מה קרה – אלא לשאול למה אנחנו זוכרים את מה שאנחנו זוכרים, וכיצד ניתן לזכור אחרת.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.