כשסדי בן שטרית, אחת הדמויות הבולטות במחאה נגד בנימין נתניהו, התבטא נגד נתניהו במילים: "בשנות ה-30 היה צורר שהתנהג בדיוק כמוך", האמירה, כצפוי, הביאה איתה שלל גינויים מכל הקשת הפוליטית.

אפשר להסכים או לא להסכים עם ההשוואה של בן שטרית, אך אין ספק שדבריו הקשים והלא קלים לעיכול משקפים סנטימנט שקיים בצד השמאלי של המפה הפוליטית, בדרך כזו או אחרת. סנטימנט זה מתקבל בכעס רב בקרב ימנים, ההשוואה לנאצים מקוממת אותם ויש לכך סיבה.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

אני בן 26, ומאז שאני זוכר את עצמי שנאתי את ראשי הממשלה שלנו. גם בתור ילד קטן, כשגדלתי בישוב קטן בדרום הארץ, אני זוכר שתיעבתי את אהוד ברק. כשאריאל שרון נבחר לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו. אהוד אולמרט תמיד נראה לי כמו ברירת מחדל שאף אחד לא באמת רוצה, וכשנתניהו הרכיב ממשלה ב-2009 כבר איבדתי אמון בראשי הממשלה באופן מוחלט.

אולי אני מרגיש באופן טבעי סלידה מסמכויות ואולי אני סתם רואה שחורות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה הזאת ומעולם לא ידעתי מה זה אומר לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. מאז ומתמיד בקרב חבריי לספסל הלימודים ראש הממשלה של מדינת ישראל היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל.

אולי אני סתם סולד מסמכויות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה ולא יודע מה זה לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. בקרב חבריי רה"מ היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל

כמובן שלא כולם חשים ככה וישנם הרבה אנשים בגילי שמעריצים את בנימין נתניהו. את זה אני יודע אך ורק בגלל הפוסטים שהם משתפים בפייסבוק שלהם בזמן בחירות. אבל הרוב הגדול של חבריי, שנמצאים פחות או יותר בגילי, חשים בדיוק כמוני. תיעוב עמוק וסלידה מראש הממשלה, סביבתו, שריו והסיפורים שסובבים אותם.

אפשר להבין אותם. אני חושב שבשלב הזה הדור שלי נמצא כל כך עמוק בייאוש מהשלטון, שכבר אין לו באמת שום תקווה שמשהו פה ישתנה. בני גילי נאלצו לראות בשנים האחרונות, כלומר במשך רוב חיינו הבוגרים – ראש ממשלה נכנס לכלא באשמת שוחד, נשיא שמורשע באונס, ראש ממשלה ששמו נקשר בפרשיות שחיתות ובנו נכנס לכלא וכעת, ראש ממשלה עם כתב אישום בשלושה סעיפים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים, שממשיך לכהן בתפקיד.

בשלב הזה ניתן לומר שבשביל רבים מהישראלים שנולדו בשנות התשעים, צמד המילים "ראש ממשלה" הפך שווה ערך, מילים נרדפות ל"מושחת" – אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר.

כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת עוד פרשה ועוד פרשה על עוד בכיר במערכת הביטחון, על עוד חבר כנסת, על עוד שר ועוד בכיר במערכת המשפט ששמו נקשר בפלילים. האמת היא שכבר נהיינו אדישים לזה. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים.

אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר. כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת פרשה על בכיר כזה או אחר. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים

אף אחד לא כאן כדי לשרת אותנו ולכן נדאג לעצמנו. או שנטמון את כף רגלנו בביצה המלוכלכת של הישראליות, או שנוציא דרכון אירופי ונשמור אותו ליתר ביטחון, ממש לרגע האחרון, לפני שהכול פה סופית מתפרק ונמצא את עצמנו במקום אחר. יש לי הרגשה שגם שם נמצא על מה להתלונן.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

בשבת (קודש) האחרונה, כמו בכל שבת כמעט, נרשמה שוב שורה ארוכה של אירועים אלימים בשטחים. פורסמו דיווחים על כמה מוקדי אלימות והפרעה למסיק הזיתים ברחבי יהודה ושומרון.

• דווח על תקיפות של מוסקי זיתים פלסטינים, גניבת יבול ופגיעה ברכוש בכמה קהילות באזור רמאללה ובמוקדים נוספים.
• דווח על פצועים בקרב מוסקים ועל מניעת גישה לחלקות חקלאיות, לצד תפיסת יבול וציוד.
• דווח על פשיטות ומעצרים של פלסטינים בכמה אזורים ביהודה ושומרון במהלך השבת.

שום רב לא התלונן על חילול השבת. שום מפלגה דתית לאומית או חרדית לא איימה בפירוק הממשלה. שום שר דתי לא פנה לראש הממשלה על מנת שיפסיק את חילול השבת ואת האלימות המתרחשת בחסות השבת. אלימות בה מופעלים חיילי צה"ל בשבת שלא לצורך בניסיון למנוע פגיעה בפלסטינים או בעזרה למתפרעים – תלוי בסוג הכוח שנשלח לאירועי האלימות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

לאחרונה ביטל בית המשפט המחוזי בירושלים החלטה של משרד הבריאות בעניינו של בוגר רפואה מאוניברסיטת טביליסי. הבוגר לא הורשה לגשת לבחינת הרישוי בישראל, אף שחברו, שלמד עימו באותה כיתה וביצע אותה הכשרה קלינית, קיבל אישור. ההבדל שעליו הצביע המשרד לא היה מקצועי: החבר טופל כתושב חוזר וזכה למסלול מותאם.

בית המשפט קבע כי אי אפשר להחיל על שני אנשים בעלי נתונים דומים אמות מידה שונות רק בשל מעמדם. הוא ביטל את החלטת משרד הבריאות והורה לבחון את עניינו של העותר מחדש. הוא לא העניק לו רישיון, וגם לא קבע שכל בוגר של מוסד שנפסל זכאי להיבחן. פסק הדין עסק בשוויון ובהפעלת שיקול דעת עקבי. ובכל זאת, הוא האיר שאלה רחבה יותר: האם הערכה של מוסד צריכה להכריע תמיד גם את עניינו של כל מי שלמד בו?

עו"ד אסף פלג עוסק במשפט אזרחי ומסחרי, בדגש על סוגיות משפטיות בתחומי הרפואה, מקצועות הבריאות, הטיפול והאקדמיה. במסגרת פעילותו הוא מעניק ייעוץ וליווי משפטי לרופאים, פסיכולוגים, אנשי מקצועות טיפוליים ואנשי אקדמיה.