כשסדי בן שטרית, אחת הדמויות הבולטות במחאה נגד בנימין נתניהו, התבטא נגד נתניהו במילים: "בשנות ה-30 היה צורר שהתנהג בדיוק כמוך", האמירה, כצפוי, הביאה איתה שלל גינויים מכל הקשת הפוליטית.

אפשר להסכים או לא להסכים עם ההשוואה של בן שטרית, אך אין ספק שדבריו הקשים והלא קלים לעיכול משקפים סנטימנט שקיים בצד השמאלי של המפה הפוליטית, בדרך כזו או אחרת. סנטימנט זה מתקבל בכעס רב בקרב ימנים, ההשוואה לנאצים מקוממת אותם ויש לכך סיבה.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

אני בן 26, ומאז שאני זוכר את עצמי שנאתי את ראשי הממשלה שלנו. גם בתור ילד קטן, כשגדלתי בישוב קטן בדרום הארץ, אני זוכר שתיעבתי את אהוד ברק. כשאריאל שרון נבחר לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו. אהוד אולמרט תמיד נראה לי כמו ברירת מחדל שאף אחד לא באמת רוצה, וכשנתניהו הרכיב ממשלה ב-2009 כבר איבדתי אמון בראשי הממשלה באופן מוחלט.

אולי אני מרגיש באופן טבעי סלידה מסמכויות ואולי אני סתם רואה שחורות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה הזאת ומעולם לא ידעתי מה זה אומר לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. מאז ומתמיד בקרב חבריי לספסל הלימודים ראש הממשלה של מדינת ישראל היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל.

אולי אני סתם סולד מסמכויות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה ולא יודע מה זה לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. בקרב חבריי רה"מ היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל

כמובן שלא כולם חשים ככה וישנם הרבה אנשים בגילי שמעריצים את בנימין נתניהו. את זה אני יודע אך ורק בגלל הפוסטים שהם משתפים בפייסבוק שלהם בזמן בחירות. אבל הרוב הגדול של חבריי, שנמצאים פחות או יותר בגילי, חשים בדיוק כמוני. תיעוב עמוק וסלידה מראש הממשלה, סביבתו, שריו והסיפורים שסובבים אותם.

אפשר להבין אותם. אני חושב שבשלב הזה הדור שלי נמצא כל כך עמוק בייאוש מהשלטון, שכבר אין לו באמת שום תקווה שמשהו פה ישתנה. בני גילי נאלצו לראות בשנים האחרונות, כלומר במשך רוב חיינו הבוגרים – ראש ממשלה נכנס לכלא באשמת שוחד, נשיא שמורשע באונס, ראש ממשלה ששמו נקשר בפרשיות שחיתות ובנו נכנס לכלא וכעת, ראש ממשלה עם כתב אישום בשלושה סעיפים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים, שממשיך לכהן בתפקיד.

בשלב הזה ניתן לומר שבשביל רבים מהישראלים שנולדו בשנות התשעים, צמד המילים "ראש ממשלה" הפך שווה ערך, מילים נרדפות ל"מושחת" – אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר.

כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת עוד פרשה ועוד פרשה על עוד בכיר במערכת הביטחון, על עוד חבר כנסת, על עוד שר ועוד בכיר במערכת המשפט ששמו נקשר בפלילים. האמת היא שכבר נהיינו אדישים לזה. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים.

אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר. כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת פרשה על בכיר כזה או אחר. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים

אף אחד לא כאן כדי לשרת אותנו ולכן נדאג לעצמנו. או שנטמון את כף רגלנו בביצה המלוכלכת של הישראליות, או שנוציא דרכון אירופי ונשמור אותו ליתר ביטחון, ממש לרגע האחרון, לפני שהכול פה סופית מתפרק ונמצא את עצמנו במקום אחר. יש לי הרגשה שגם שם נמצא על מה להתלונן.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

מערכת הבחירות נמצאת אמנם רק בראשית דרכה, אבל למרות השבר הגדול שעברנו בארבע השנים האחרונות הבחירה, כך נראה, תמשיך להיות בעיקר בין מנהיגי המפלגות.

מפלגה – כמו שלימד נפתלי בנט, מי שהביא לפוליטיקה הישראלית דמויות מופת כמו עידית סילמן, אביר קארה ועמיחי שיקלי – אינה רק המנהיג. מי שמצביע עבור גדי איזנקוט, בנט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן או יאיר גולן, צריך לזכור שהקול שלו לא יכניס לכנסת את המנהיג שמקומו שם מובטח ממילא בקולות אחרים, אלא את חבר או חברת הכנסת האחרונים ברשימה שהוא מצביע לה, שעל פי רוב אין לו מושג מי הוא ומה היא.

פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה הוא מומחה למודיעין, ביטחון לאומי, והסכסוך הישראלי-ערבי ובתחומים אלה הוציא תשעה ספרים, ביניהם "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2013); "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור" (2018); "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" (2021), ו"התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים" (2023). ספרו האחרון הוא "מעבר לקיר הברזל: מה חסר בתפישת הביטחון של ישראל" (2024).

בשנים האחרונות התרגלו המשקיעים לחפש את "הדבר הבא"- בינה מלאכותית, סייבר, מחשוב ענן או שבבים. אבל מתחת לרדאר מתרחשת מהפכה אחרת, שעשויה להיות בעלת השפעה כלכלית וחברתית לא פחות גדולה: עולם בריאות הנפש.

דיכאון, חרדה, תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD) והתמכרויות אינם רק עוד אתגר רפואי. הם הפכו לאחת הבעיות הכלכליות הגדולות בעולם.

פרופ’ איתמר גרוטו הוא רופא מומחה לבריאות הציבור ואפידמיולוגיה, לשעבר המשנה למנכ״ל משרד הבריאות ומנהל שירותי בריאות הציבור. כיהן כחבר הוועד המנהל של ארגון הבריאות העולמי והוביל מהלכים אסטרטגיים מרכזיים במערכת הבריאות בישראל. משמש פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון וחתום על יותר מ-220 פרסומים מדעיים. יו״ר חברת הביוטק PsyRx אשר מפתחת תרופה מבוססת איבוגאין לטיפול בדיכאון קשה.

"נמות ולא נתגייס", צועקים שוב ושוב צעירים חרדים בהפגנות נגד הגיוס. זוהי סיסמה ברורה. אין בה עמימות. אין בה פשרה. היא מבטאת עמדה עקרונית שלפיה יש גבול שהחברה החרדית אינה מוכנה לחצות, גם בשעה שמדינת ישראל מצויה באחת התקופות הביטחוניות הקשות בתולדותיה.

אלא שהוויכוח הציבורי המתנהל כיום איננו רק על גיוס. הוא עוסק במילה אחרת. נטל.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.