כשסדי בן שטרית, אחת הדמויות הבולטות במחאה נגד בנימין נתניהו, התבטא נגד נתניהו במילים: "בשנות ה-30 היה צורר שהתנהג בדיוק כמוך", האמירה, כצפוי, הביאה איתה שלל גינויים מכל הקשת הפוליטית.

אפשר להסכים או לא להסכים עם ההשוואה של בן שטרית, אך אין ספק שדבריו הקשים והלא קלים לעיכול משקפים סנטימנט שקיים בצד השמאלי של המפה הפוליטית, בדרך כזו או אחרת. סנטימנט זה מתקבל בכעס רב בקרב ימנים, ההשוואה לנאצים מקוממת אותם ויש לכך סיבה.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

אני בן 26, ומאז שאני זוכר את עצמי שנאתי את ראשי הממשלה שלנו. גם בתור ילד קטן, כשגדלתי בישוב קטן בדרום הארץ, אני זוכר שתיעבתי את אהוד ברק. כשאריאל שרון נבחר לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו. אהוד אולמרט תמיד נראה לי כמו ברירת מחדל שאף אחד לא באמת רוצה, וכשנתניהו הרכיב ממשלה ב-2009 כבר איבדתי אמון בראשי הממשלה באופן מוחלט.

אולי אני מרגיש באופן טבעי סלידה מסמכויות ואולי אני סתם רואה שחורות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה הזאת ומעולם לא ידעתי מה זה אומר לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. מאז ומתמיד בקרב חבריי לספסל הלימודים ראש הממשלה של מדינת ישראל היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל.

אולי אני סתם סולד מסמכויות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה ולא יודע מה זה לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. בקרב חבריי רה"מ היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל

כמובן שלא כולם חשים ככה וישנם הרבה אנשים בגילי שמעריצים את בנימין נתניהו. את זה אני יודע אך ורק בגלל הפוסטים שהם משתפים בפייסבוק שלהם בזמן בחירות. אבל הרוב הגדול של חבריי, שנמצאים פחות או יותר בגילי, חשים בדיוק כמוני. תיעוב עמוק וסלידה מראש הממשלה, סביבתו, שריו והסיפורים שסובבים אותם.

אפשר להבין אותם. אני חושב שבשלב הזה הדור שלי נמצא כל כך עמוק בייאוש מהשלטון, שכבר אין לו באמת שום תקווה שמשהו פה ישתנה. בני גילי נאלצו לראות בשנים האחרונות, כלומר במשך רוב חיינו הבוגרים – ראש ממשלה נכנס לכלא באשמת שוחד, נשיא שמורשע באונס, ראש ממשלה ששמו נקשר בפרשיות שחיתות ובנו נכנס לכלא וכעת, ראש ממשלה עם כתב אישום בשלושה סעיפים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים, שממשיך לכהן בתפקיד.

בשלב הזה ניתן לומר שבשביל רבים מהישראלים שנולדו בשנות התשעים, צמד המילים "ראש ממשלה" הפך שווה ערך, מילים נרדפות ל"מושחת" – אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר.

כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת עוד פרשה ועוד פרשה על עוד בכיר במערכת הביטחון, על עוד חבר כנסת, על עוד שר ועוד בכיר במערכת המשפט ששמו נקשר בפלילים. האמת היא שכבר נהיינו אדישים לזה. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים.

אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר. כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת פרשה על בכיר כזה או אחר. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים

אף אחד לא כאן כדי לשרת אותנו ולכן נדאג לעצמנו. או שנטמון את כף רגלנו בביצה המלוכלכת של הישראליות, או שנוציא דרכון אירופי ונשמור אותו ליתר ביטחון, ממש לרגע האחרון, לפני שהכול פה סופית מתפרק ונמצא את עצמנו במקום אחר. יש לי הרגשה שגם שם נמצא על מה להתלונן.

עומר חגי גר בתל אביב בארבע השנים האחרונות. לומד קולנוע. בעבר עסק בתחום התקשורת והסאטירה בטלוויזיה ובעתיד ירצה ליצור סרטים דוקומנטריים. אחד הנושאים שמעסיקים אותו הוא פוליטיקה, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתיכון נכשל בבגרות באזרחות.

מבין אינספור סיפורי הזוועה והגבורה של שואת יהודי אירופה, סיפורו של סבי כמעט נשכח ואבד לנצח בתהום הנשייה. אשר זיגמונד זליקוביץ' זיסמן (כמו לרבים מיהודי אירופה גם לו היו שני שמות – אחד יהודי והשני פולני. פירושו של שמו היהודי אתו נולד, זיסמן, הוא "איש מתוק") היה כנראה אחד מאותם גיבורים אמיתיים שמעולם לא חיפשו הכרה, והשואה צרבה בנשמתם צלקות שהעדיפו לחסוך ממשפחתם.

סבי נפטר ב-1972 בגיל 56, בטרם אחי, נכדו הבכור, נולד. כיצד שרד את המלחמה? מה היה חלקו אחריה? איך הגיע לארץ ישראל ומה היה פועלו לאחר עלייתו ארצה? כל הפרטים האלה לא היו ידועים למשפחה. פרט אחד ידענו, שבמושב כסלון שבהרי ירושלים קרוי בית העם על שמו (בית אשר), וזאת כיוון שבשנות החמישים פעל מטעם האיחוד החקלאי והסוכנות היהודית לעזור לעולים החדשים ממרוקו להתאקלם ולקחת חלק בתקומת הארץ החדשה.

שראדו וילקנסקי הוא אבא של יעל ונוגה. גר במושב עין יהב.

לפני כמה שנים שאלו באיזה ראיון את אביגדור ליברמן אם הוא ישן טוב בלילה. "אני סופר עד אחת ונרדם", הוא השיב, והבהיר אגב כך שהוא ישן היטב. אני לעומתו דווקא ישן רע מאוד כבר איזו תקופה. אולי זו המלחמה. אולי זה הגיל. אולי זה הגוף שנלחם בכוחותיו האחרונים עם הגיל.

באחד הלילות בשבוע שעבר, בזמן ששנתי שוב נדדה, נתקלתי באיזה פרומו בחדשות 13. הנה תיאור קצר שלו – עצמו את העיניים ותנו לי לקחת אתכם איתי: על גבי המרקע תמונות מתחלפות בתזזיתיות ממה שנראה כמו שידור העברתה המטלטלת של החטופה השבה ארבל יהוד מידי החמאס לידי הצלב האדום.

ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה