עוד הפגנה מסתיימת.
התנועה מרחוב בן מימון חוזרת לסדרה. פתאום פחות שוטרים. פתאום יותר תחבורה. אני עוברת ליד נהג מונית. "תגידי – מאיזה צד של ההפגנה באת אלינו את עם הדגל שלך? בעד מה את?" עניתי (וקצת ניסיתי להתנער מהשיחה): "אני מפגינה מהצד שרוצה שהמצב יהיה טוב יותר". הנהג, ליאור, עונה: "גם אני". הוא צודק.
ד"ר יעל נאות עפרים היא עורכת הספר "בין אדם - גבולות של אמפתיה" בהוצאת מכון מופ"ת ומכללת סמינר הקיבוצים. הקימה במכון "אבני ראשה" למנהיגות בית ספרית את תחום המחקר והייתה שותפה בהקמת המרכז לאמפתיה בחינוך ובחברה בסמינר הקיבוצים. מרצה בסמינר הקיבוצים בנושאים של פילוסופיה של החינוך, דיאלוג ואתיקה במעשה החינוכי, וכן מנהלת מעבדות במו"פ של משרד החינוך (פסיכו-פדגוגיה, רב-תרבותיות והוגנות).
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו