בין אם מוחמד דף חוסל ובין אם לא, ואני מאמין שכן, החשיבות באירוע לא חורגת בהרבה מהחיסול עצמו. החשיבות העיקרית היא בכך שישראל לא קיבלה את המידע על מיקומו מריגול אלקטרוני, אלא מרשת של מלשינים עזתים. אותם פליטים שהקיפו את דף ברפיח, ודיווחו עליו מייד לישראל.

פירוש הדבר עבור יחיא סנוואר שהוא איננו דג במים, כפי שגיבורי תנועות שחרור לאומי קלסיות חותרים למצוא עצמם בתוך עמם – אלא בין כרישים. הוא חייב להסתיר עצמו לא רק מעיניה של ישראל, אלא מעיניהם הכועסות של העזתים שהחריב עליהם את עולמם.

סנוואר אינו דג במים, כפי שגיבורי תנועות שחרור לאומי קלסיות חותרים להיות בתוך עמם. הוא בין כרישים וחייב להסתיר עצמו לא רק מעיני ישראל, אלא מעיניהם הכועסות של העזתים שהחריב את עולמם

מאחורי כל הנוסחאות להסכם עם חמאס יש אמת אחת פשוטה – סנוואר לא רוצה שיהרגו אותו, וכל עוד ישראל רואה בחיסולו מטרת מלחמה, הוא לא יקדם עסקה.

זה מביא את ישראל לסתירה פנימית לגבי מטרות המלחמה – חיסול סנוואר או עסקת חטופים. התנאים של חמאס לעסקה מסתכמים בדרישה שחייו של סנוואר יינצלו. כאשר חמאס מדבר על סיום המלחמה, הוא מתכוון לכך שהמלחמה נגמרת כאשר סנוואר חי. ישראל חייבת להחליט – אם היא רוצה את חטופיה שבים הביתה בהקדם, היא צריכה להסכים לדרישה של סיום המלחמה בעזה, כלומר לא להרוג את סנוואר. אם היא בוחרת להקדים ולחסל את סנוואר, כמו שניסתה לעשות עם דף, מדובר בסיכון גם לחיי החטופים.

עם צמרת צה"ל, שבקיאה בפרטי המצב בשטח, בנימין נתניהו מתקשה להתמודד. אבל הוא מנצל את יתרונו לעומת בורותם של יריביו הפוליטיים בדקויות המצב בעזה ובקשר עם חמאס, כדי להתקיל אותם עם ספינים ופייקים.

כדי להבין את המצב לאשורו ולהתקדם, יש לפרק כמה מן הפייקים המובילים:

1

הפייק המוביל הוא ההשוואה שעושים בין העסקה היום לבין עסקת גלעד שליט. אך אין שום דמיון בין שתי העסקאות. עסקת שליט, עם הפרספקטיבה שיש לנו היום, נועדה לחזק את חמאס, ושמה את סנוואר בעמדת ההנהגה בעזה. חיסול חמאס בכלל לא עמד אז על הפרק. המצב המדיני אז היה אחר לגמרי. לא הייתה מלחמה, ולישראל ולחמאס היו שיקולים וחישובים אחרים מאלה של היום.

2

פייק נוסף נוגע למידת המחויבות שלנו לפרטים שייסגרו ב"עסקה" עם חמאס. ראשית, לא מדובר ב"עסקה" בין ג'נטלמנים, אלא בתרגיל לחלץ את אנשינו, וכל הטריקים כשרים. מי כמו נתניהו מבין בטריקים ושטיקים, אז איך יתכן שרק בעסקת החטופים פתאום אין לו שום טריק בשרוול והוא מתייחס לעסקה כמסמך מחייב? הרי אין שום חובה לכבד הסכם עם ארגון טרור. קודם נקבל את אנשינו, ואח"כ נראה. מספיק שנתניהו ימחזר את "הסכם" הרוטציה שלו עם בני גנץ, כדי החטופים כבר יהיו בבית.

לא מדובר ב"עסקה" בין ג'נטלמנים אלא בתרגיל לחלץ את אנשינו, אז הכל כשר, ומי כנתניהו מבין בטריקים ושטיקים. למה רק בעסקת החטופים פתאום אין לו שום טריק בשרוול והוא מתייחס אליה כמסמך מחייב?

לא רק ביבי הוא אלוף הטריקים והשטיקים, גם חמאס כזה – תשאלו את אבו מאזן. כמה "הסכמים" כבר היו לו עם חמאס? אחד מהם נגמר כאשר חמאס זרקו את אנשי פתח מן הגגות. כמה הסכמים היו לנו עם חמאס עד כה? אנו יכולים בשקט לקבל את אנשינו תמורת "סיום המלחמה". היא לא תסתיים, לא חשוב עד כמה "ההסכם" יהיה מחייב. מטרת ההסכם היא לא שיהיה הסכם. אלא שאנשינו יחזרו הביתה.

3

הפייק הכי עדכני הוא שאי אפשר לחתום על עסקה כי לא נרשה לחמאס לחזור לצפון הרצועה. אבל בפועל, חזרתם לצפון לא תלויה בהסכם בכלל, כי צה"ל כבר לא נמצא בצפון הרצועה, וחמאס יכול לחזור מתי שבא לו – עם הסכם או בלעדיו.

ולגבי החשש משובם של העזתים לצפון הרצועה – ממילא אם נבטיח את שלומם בדרום, לא יהיה להם מה לחפש בצפון ההרוס, שעדיין חשוף לפשיטות של צה"ל.  עם הסכם או בלעדיו – האזור יישאר אזור לחימה בעצימות נמוכה.

4

וכאן אנו מגיעים לפייק הגדול מכולם – רפיח. ישראל לא יכולה להחזיק במעבר רפיח (שנמצא על ציר פילדלפי), ובלי מעבר רפיח אין טעם להישאר שם. זאת מן הסיבה הפשוטה, שכל עוד ישראל מחזיקה במעבר, היא נשארת הכוח הכובש של עזה, ועליה מוטלת האחריות לעזה ככוח כובש. כרים קאן מתעניין.

רפיח אומנם חשובה לנתניהו כתמונת סיכום באלבום "הניצחון המוחלט" שלו, אבל היא גם תקרב אותו להאג.

יש חשיבות לשליטה על ציר פילדלפי, אבל אפשר לעשות ציר פילדלפי חדש ליד חאן יונס. ההבדל הוא שציר פילדלפי של רפיח הופך את ישראל לכוח כובש, ואילו ציר פילדלפי ליד חאן יונס ישמור על ישראל ככוח הפועל לשם הגנה עצמית.

אבל מרוב ספינים ופייקים כבר אי אפשר לעשות סדר בדברים.

יש חשיבות לשליטה על ציר פילדלפי, אבל אפשר לעשות ציר כזה ליד חאן יונס. ההבדל הוא שציר פילדלפי של רפיח הופך את ישראל לכוח כובש, ואילו ציר כזה ליד חאן יונס ישמור על ישראל ככוח הפועל להגנה עצמית

סנוואר אחרי חיסול דף הוא מת מהלך. אף אחד לא רוצה לקבל אותו בעולם הערבי, ובעזה, אם ישראל לא תעשה זאת – העזתים יהרגו אותו. הוא רוצה להרוויח זמן כדי להציל את חייו. אם זה יביא לנו את חטופינו, יש ללכת על זה. החיים שלהם הוא הדבר היחיד שאיננו פייק או ספין

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.