יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול, לא הלכנו למהלך הנוכחי

זה לא מפתיע, מתברר, שכל מה ששירת את שרידותו הפוליטית של בנימין נתניהו היה רע למדינה, וכל מה שטוב למדינה רע לנתניהו. כמה דם, הרס ודמעות היו נחסכים מהציבור, אם השיקולים האישיים של נתניהו להאריך את המלחמה היו זזים הצידה.

חמאס ימשיך לשלוט בשטח משום שהקמח והשמן מצויים בידיו. הוא ימשיך להחרים את משלוחי האוכל ההומניטרי ולמכור אותם במחירים מופקעים לתושבים האומללים, ודרכו ישלוט בקיבתם. מי ששולט בקיבה שולט בחשיבה.

כך ימשיך חמאס לייצר כל יום לוחמים חדשים. לצעירים המתגייסים אין מה להפסיד. אין עתיד, אין תקווה ואין חיים. הרגעת הקיבה להם ולילדיהם הפכה למשאת הנפש העיקרית, והאנרגיות מופנות כולן להשיג פת לחם. עושק מזון הפך לסוד כוחו של ארגון הטרור, המופעל כפיתוי יעיל שמגביר את הגיוס  לשורותיו. הקיבה מגויסת למערכה נגד ישראל ויש לה הישגים לא מבוטלים.

חמאס אינו צריך לשלוט ברצועה. הוא הביא את האסון הכבד ביותר בתולדות העם הפלסטיני יותר מהנכבה ועליו להיעלם מהמפה ולמסור את הנשק והשלטון.  הנזק האסטרטגי הגדול ביותר במלחמה בצד הפלסטיני הוא בניית דור הנקמה הבא. ילדים שגדלים היום בעזה לא ישכחו ולא יסלחו על הרס ביתם והרג משפחתם וסביבתם הקרובה, וייקח דורות לשקם את הטראומה שנצרבה עמוק בתודעתם של הגדלים בחושך וצלמוות.

במציאות הסבוכה נדרשת החלטה בהובלת ארה"ב, הקהילייה הבינלאומית ומדינות ערב העשירות, למנוע את שיקום הרצועה לפני ששלטון חמאס ושלוחותיו יזוזו הצידה. בעזה צריך לקום שלטון נאמנות לשיקום ובתהליך הדרגתי לצעוד לעולם חדש. זה עניין של דור ויותר.

חמאס ימשיך לשלוט בשטח כי הקמח והשמן בידיו. הוא ימשיך להחרים את משלוחי האוכל ההומניטרי ולמכור אותם במחירים מופקעים לתושבים האומללים, ודרכו ישלוט בקיבתם. ומי ששולט בקיבה שולט בחשיבה

נתניהו ממשיך באסטרטגיה שהוביל ב-14 שנות שלטונו ללא שינוי. הוא מונע הידברות עם הרשות הפלסטינית וממשיך במדיניות ההפרדה בין יהודה ושומרון לבין עזה. צריך לדבר עם הצד השני כל הזמן, אפילו במו"מ שנראה עקר.

ההיסטוריה כבר הוכיחה שכאשר מדברים לא נלחמים. העובדה שנתניהו לא דיבר עם הרשות הפלסטינית מאז ראשית כהונתו הובילה להידרדרות הנוכחית. דיאלוג מפחית סיכוני התלקחות ומוריד את גובה הלהבות, אף אם הישגיו מוגבלים.

הרשות הפלסטינית הושחתה והפכה לבלתי יעילה, אבל היא הגוף האלטרנטיבי היחיד הקיים בשטח. אבו מאזן אינו נהנה עוד מתמיכת רוב של הפלסטינים. ואולם, העולם הערבי מסרב לעקוף את הרשות הפלסטינית. ולכן, ראוי לייצר מנגנון חדש, רענן ומקצועי, הנהנה מתמיכת הרשות ומתואם איתה, אבל לא מנהל את פעילות השיקום והניהול השוטף של הרצועה.

כוחות בתמיכת אישים כמוחמד דחלאן, שהוכיח במלחמה את יכולתו לגייס סיוע לעזה, נאצר אל קודווה שר החוץ הפלסטיני לשעבר, אנשי כלכלה פלסטינים ומדינות ערביות המעוניינות לסייע כמו איחוד האמירויות, סעודיה  וכוחות בינלאומיים – יכולים להיות הפתרון לעתיד.

ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו ממשיכה להקים עשרות מאחזים בלב אוכלוסייה ערבית צפופה ולהרוס את הסיכוי להיפרדות. היא חסרה את הכושר והסמכות בהרכבה הנוכחי להתקדם להסדרים בונה עתיד.

בעצם קיום מגעים עם הרשות הפלסטינית, יוכיח נתניהו ששגה שגיאה קשה כשהחליש את הרשות וחיזק את חמאס במשך 14 שנים. ההודאה בטעות אינה עומדת על סדר היום שלו. הוא אינו מסוגל נפשית להודות שכל האסטרטגיה שבנתה את הקריירה המדינית שלו התנפצה לרסיסים והובילה לאסון המחריד ביותר בתולדות מדינת ישראל. רק הליכתו של נתניהו עשויה ליצר שינוי במדיניות.

ההודאה בטעות אינה עומדת על סדר היום של נתניהו. הוא אינו מסוגל נפשית להודות שכל האסטרטגיה שבנתה את הקריירה המדינית שלו התנפצה לרסיסים, והובילה לאסון המחריד ביותר בתולדות מדינת ישראל

הכישלונות האסטרטגים והטקטיים של הממשלה והצבא בניהול המלחמה אינם מותירים מרחב גדול לתמרון. כדי לשנות את המציאות חיוני להחליף את האנשים הנמצאים על ההגה, והדרג הצבאי אכן לוקח אחריות ומתפטר.

לא חמאס, לא עבאס ולא ביבי הם הפתרון. צריך משהו חדש. המנהיגים שסרחו והובילו לקטסטרופה הגדולה צריכים לרדת מעמדת מקבלי ההחלטות ולאפשר למנהיגים חדשים להוביל חזון של שלום ושיתוף פעולה. רק כיוון מהפכני יכול להוביל החלטות היסטוריות אמיצות שיישנו את המטוטלת.

הגיע הזמן שהאופוזיציה תגלה יותר נחישות ותשלוף ציפורניים במאבק נגד ממשלת המלחמה. במקביל, כל אזרח, מנהיג ואדם מודאג יכול להתחבר לקבוצות והתארגנויות חדשות כדי ליצר מנגנונים חדשים לשינוי.

מנהיגות אחרת, נקייה, פתוחה ונכונה לשנות מציאות – היא שלב ראשון בדרך אל היציאה מאפלה לאור חדש. הדרישה לבחירות צריכה להיות המאבק העיקרי בדרך לשינוי ולתקווה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.