לפני זמן לא רב כתבתי בדף הפייסבוק שלי את הפוסט הבא:
זמן מה לפני מותו אמר גתה את הדברים הבאים לחברו הטוב אז, פיטר אקרמן: "אין לי אפילו מילה אחת רעה להגיד על האופן בו התנהלו חיי, אבל כדי שלא אעשה שקר בנפשי, אצטרך להודות שכמעט לא היה בחיים שלי דבר פרט לעול וסבל. מתוך שבעים וחמש שנות קיומי לא נראה לי שזכיתי ליותר מארבעה שבועות של אושר אמיתי. החיים דומים בעיניי לאבן ענקית המידרדרת במדרון ההר וצריך לעשות, ללא הרף, מאמץ כביר כדי לא לתת לה להגיע אל תחתיתו".
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכותרות הראשיות עכשיו
התמזלתי בבלנדר, שמצטיין בהכנת שייק פירות, אבל מטרטר כמו הליקופטר לפני המראה. כשהבעתי חשש בפני שכנתי היקרה שהרעש יעיר את בנה הפעוט, היא הניפה את היד ופסקה: "אין אירוע כזה".
אירוע.
שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מעורר מחשבה.. אני חושב שהשכחה שלנו בזמנים של תנועת מידע מהירה, משפיעה עלינו לקבל את האירועים כאילו נולדו הרגע. וכך אנחנו משחזרים את המתח הזה שכבר הורגלנו בו, תחושה של להיות במוכר, בבית..
בקיץ הזה תלבשי מזגן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
יום הולדתו של המוזיקאי קובי אשרת, מלחין "הללויה", שחל השבוע (15 ביולי), הוא הזדמנות לעמוד מעט על הייחודיות שבדמותו ובאופי יצירתו.
דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בתכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה".
ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
יש לנו בת נכת צה"ל 100+.
בזמנו היא התגוררה בבית שלידנו ביישוב יד-חנה, כשעדיין היה קיבוץ. אחר-כך הקיבוץ עבר הפרטה ושינוי סיווג ונעשינו סוג של כפר קהילתי, ובנינו לנו בית חדש.
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בכל התרחישים המצב הוא ביש ואין מה להתפאר בו. גוש מתנגדי נתניהו אינו מצליח להשיג רוב. הליכוד חייב לאבד מנדטים כשתומכיו המחודשים יאבדו התלהבות מאיראן ויזכרו מחדש במי שחתום על 7 באוקטובר ועל הפקרת החטופים, העוטף הצפון והמלחמה הבלתי נגמרת בעזה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בשבת השבעה באוקטובר טבחו את הילדה שלי, בת 23, הכי יפה והכי טובה, יחד עם בן הזוג שלה, הכי טוב והכי אוהב. החיים שלנו הם משהו אחר עכשו. לפעמים חרא לפעמים עצב, לפעמים בלי נשימה, לפעמים עם דמעה שלא נראת, לפעמים אשמה, לפעמים עם חיוך בלי נשמה, כי את הנשמה הטובה שלנו חמסו המפלצות עם הסרט הירוק. אם היה לי אקדח ברשיון במגירה אולי הייתי יוצא מהממ"ד ואולי לא. טוב שאין לי אקדח בבית כי זה משחרר אותך לפחות ממחשבות הסרק…
הימים האלה הם ימים של מחשבה.. ימים של חורבן בית, ימים של תקווה שמתעקשת לחדור דרך החלון, החלון ללא וילון שמכסה את פצעי הצלקות שלנו, ואנחנו חשופים לשמש, לירח, לכל מה שמביא איתו הטבע לכל מה שמביאים איתם החיים האלה- החיים האלה שיש בהם הכל ואין בהם כלום. תלוי מתי ואיך אתה מתעורר…
אבל יש לנו ארבעה נכדים… ואני מסתכל עליהם בהערצה באהבה ובדאגה שאין לה סוף . ודאגה זאת לא תוכנית עבודה.. אנחנו כולנו … אלה שנושאים עימם את השכול ואלה שחושבים שהחיים הם חרא ואלה שחושבים שהתקווה מתה אחרונה… כולנו יחד צריכים להתעורר מהאפר… לתוך יום חדש של צמיחה.. עוד מעט ט"ו בשבט.. זה הזמן
שמעון אלקבץ, כפר עזה