לפני זמן לא רב כתבתי בדף הפייסבוק שלי את הפוסט הבא:
זמן מה לפני מותו אמר גתה את הדברים הבאים לחברו הטוב אז, פיטר אקרמן: "אין לי אפילו מילה אחת רעה להגיד על האופן בו התנהלו חיי, אבל כדי שלא אעשה שקר בנפשי, אצטרך להודות שכמעט לא היה בחיים שלי דבר פרט לעול וסבל. מתוך שבעים וחמש שנות קיומי לא נראה לי שזכיתי ליותר מארבעה שבועות של אושר אמיתי. החיים דומים בעיניי לאבן ענקית המידרדרת במדרון ההר וצריך לעשות, ללא הרף, מאמץ כביר כדי לא לתת לה להגיע אל תחתיתו".
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"אומנות היא כלי של אמפתיה ונראה לי שבמיוחד עכשיו, אמפתיה היא משאב מאוד נחוץ"
במשל המערה של אפלטון מתוארת מערה, בה שוכנים אנשים שכבולים עם הפנים לקיר. על הקיר מוקרנים צללים. האנשים במערה משוכנעים שהצללים מתארים את העולם האמיתי, כאשר למעשה אלה צללים של חפצים ודמויות שחולפים מול מדורה שבוערת מאחוריהם.
הצללים במשל האפלטוני מייצגים את אשליית המציאות. אמצעי התקשורת מייצרים עבור הצופה מערה אפלטונית. במערה זו, במקום הצללים במשל האפלטוני, מופיעות התמונות על מסך הטלוויזיה, המייצרות עבורנו אשליית מציאות.
ד״ר אלדד שידלובסקי הוא ראש החוג בפועל לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.
לא קלה היא, לא קלה הדרך של הרכבת בגוש דן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה פשוט צריך להגדיל את תדירות הרכבות ל כל 2 דקות כמו בשעות השיא ברוב השעות
והכי חשוב להפוך את הרכבת לפועלת 24 שעות ביממה כמו באירופה לפחות בימי חול גם עם בתדירות נמוכה יותר
ולעשות סדר בקווים לא הגיוני שיש 3 רכבות ברצף לקרית אריה ואז 3 ברצף לפתח תקווה זה אמור ליהיות לסירוגין ככה שלא משנה לאיפה מישהו רוצה לנסוע הוא לא יצתרך לחכות יותר מ 4 דקות ברוב השעות
אף מילה על הפעלת הרכבת הקלה בשבת?!
כך ליותר אנשים יהיה תמריץ לוותר על האוטו הפרטי, הכבישים יהיו פנויים יותר, יותר ישתמשו ברכבת והחיים של כולנו יהיו טובים יותר.
בנוסף, קל לפתור את בעיית תחנות האוטובוס באמצעות גגון שהולך לשני צדדים, ונטיעת עצים.
בבוקר ה-11 בנובמבר 2011, ישבתי ב"קורנר בייקרי" במרכז דאלאס, שתיתי קפה וחיכיתי לארוחת הבוקר שהזמנתי. החדשות והמדיה החברתית היו מלאות בדיונים על המשמעויות הנומרולוגיות השונות והסותרות של התאריך באותו היום: ה-11/11/11. חלק היו בטוחים שזה מסמן את סוף העולם, בעוד אחרים ציפו להתעוררות רוחנית המונית. תהיתי איך החיים שלי ישתנו ביום המיוחד הזה.
מושבי בבית הקפה היה ליד החלון. בשולחן סמוך, ישב אדם קשיש. החלפנו חיוכים, אבל לא הייתי במצב רוח לשוחח. הוא נראה אדם שקט וקרא בעיתונו. כאשר המלצרית הביאה את ארוחות הבוקר שלנו, היא צחקקה ואמרה: "שניכם בחרתם את אותה ארוחת הבוקר. תיהנו", היא הגישה את הצלחות ועזבה.
גולין אווה גלוגולארי היא אשת מקצוע בתחום התקשורת, פתרון סכסוכים ובניית שלום. במקור מטורקיה, היא בעלת תארים אקדמיים בין-תחומיים ממוסדות אקדמיים במדינות שונות, ביניהם אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים. בחייה המקצועיים והאישיים, גולין אווה נוקטת בעמדה מרכזית ושואפת להביא לדיאלוג ושיתוף פעולה בין אנשים ליצירת עולם חומל יותר.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בשבת השבעה באוקטובר טבחו את הילדה שלי, בת 23, הכי יפה והכי טובה, יחד עם בן הזוג שלה, הכי טוב והכי אוהב. החיים שלנו הם משהו אחר עכשו. לפעמים חרא לפעמים עצב, לפעמים בלי נשימה, לפעמים עם דמעה שלא נראת, לפעמים אשמה, לפעמים עם חיוך בלי נשמה, כי את הנשמה הטובה שלנו חמסו המפלצות עם הסרט הירוק. אם היה לי אקדח ברשיון במגירה אולי הייתי יוצא מהממ"ד ואולי לא. טוב שאין לי אקדח בבית כי זה משחרר אותך לפחות ממחשבות הסרק…
הימים האלה הם ימים של מחשבה.. ימים של חורבן בית, ימים של תקווה שמתעקשת לחדור דרך החלון, החלון ללא וילון שמכסה את פצעי הצלקות שלנו, ואנחנו חשופים לשמש, לירח, לכל מה שמביא איתו הטבע לכל מה שמביאים איתם החיים האלה- החיים האלה שיש בהם הכל ואין בהם כלום. תלוי מתי ואיך אתה מתעורר…
אבל יש לנו ארבעה נכדים… ואני מסתכל עליהם בהערצה באהבה ובדאגה שאין לה סוף . ודאגה זאת לא תוכנית עבודה.. אנחנו כולנו … אלה שנושאים עימם את השכול ואלה שחושבים שהחיים הם חרא ואלה שחושבים שהתקווה מתה אחרונה… כולנו יחד צריכים להתעורר מהאפר… לתוך יום חדש של צמיחה.. עוד מעט ט"ו בשבט.. זה הזמן
שמעון אלקבץ, כפר עזה