הפרשה הידועה בשם "פרשת הפצ"רית" שמסעירה את ישראל, היא שיאו של מאבק אלים ולא מתפשר בין נוער הגבעות בשטחים לבין צה"ל, שב"כ וזרועות החוק. התוצאה עלולה להיות אסטרטגית – חשיפת חיילי צה"ל ומפקדיו להעמדה לדין בטריבונלים בינלאומיים, וצווי מעצר כאשר ייצאו לחו"ל לטייל או לכל עניין אחר.

נוער הגבעות לא מכיר בחוק, מתפרע, ולא מוכן לקבל את מרות הצבא וזרועות אכיפת החוק. ההבדל הוא, שאם עד לא מזמן, בימים שלפני ממשלת הימין מלא-מלא, גם הממשלה הייתה נגד נוער הגבעות, אומנם בהיסוס בגלל המרכיב הימני בכל ממשלה – כעת הממשלה בעדו.

במציאות בה כל העולם רואה את כפרי הפלסטינים עולים באש, ומערכת המשפט בישראל קורסת ועוד ביוזמת ממשלה, הרי שחומת ההגנה של כל חיילי צה"ל נעלמת.

אם בעבר גם הממשלה הייתה נגד נוער הגבעות – כעת היא בעדו. במציאות בה כל העולם רואה את כפרי הפלסטינים עולים באש, ומערכת המשפט בישראל קורסת ביוזמת ממשלה – חומת ההגנה של חיילי צה"ל נעלמת

לנוכח זה שבצלאל סמוטריץ' הוא שר במשרד הביטחון, ואיתמר בן גביר הוא השר לביטחון לאומני (לא לאומי – התואר לאומי מחייב אותו לדאוג לאזרחי המדינה, אבל הוא דואג רק לסקטור שלו, וזה שורש הבעיה גם בפרשת הפצ"רית), ומשטרת יו"ש היא במודע בעד נוער הגבעות ונגד שב"כ – ישראל עומדת בפני אתגר אסטרטגי. נפרצו כל החסמים ביהודה ושומרון, ואין מערכות יעילות המסוגלות להוכיח לטריבונלים הבינלאומיים שמערכת החוק בישראל יכולה להתמודד מול הפורעים מבלי שיהיה צורך במעורבות של המשפט הבינלאומי.

אין לישראל יכולת להתמודד בזירה הבינלאומית מול מה שנראה על פניו כביכול כפשעי מלחמה, מול התדמית הבינלאומית לפיה אין לישראל מערכת משפט מתפקדת, מול העובדה שעומד בראשה ראש ממשלה נאשם בפלילים אשר איננו מכבד את המערכת השופטת אותו, ראש ממשלה אשר חושף את חיילי צה"ל ואת מפקדיו (אלה שהוא מתפייט שהם "האריות הגיבורים") – להעמדה לדין בערכאות בינלאומיות.

*  *  *

איך כל הדבר התחיל? יחידה של צה"ל שממונה לשמור על אסירי חמאס, יחידה בעלת תפיסות כהניסטיות, התעללה בעציר וגרמה לו נזק גופני קשה. הפרקליטות החליטה להגיש כתבי אישום. נוער הגבעות התגייס ופרץ למחנה שדה תימן, שם הייתה ממוקמת היחידה החשודה, כשהמשטרה עומדת מנגד. כאשר התחילו ההליכים המשפטיים – נוער הגבעות בא לאיים גם על בית הדין הצבאי.

הרמטכ"ל נאלץ לעצור פעילות מבצעית כדי להגן בגופו על המחנה הצבאי.

בנקודה זאת הפרקליטה הצבאית הראשית החליטה לאפשר את פרסום הסרטים שבהם נראתה ההתעללות באסיר הפלסטיני. אבל במקום לעורר סערה בישראל נגד החיילים, נפתחה מכונת רעל ארסית נגד הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי, שכאילו בישלה את הסרטונים וזייפה אותם, ונטען שהסרטונים אינם מייצגים את אירועי האמת.

במקום שתתעורר סערה בישראל נגד החיילים שמצולמים מתעללים באסיר, נפתחה מכונת רעל ארסית נגד הפצ"רית, שכאילו בישלה וזייפה את הסרטונים, ונטען שהם אינם מייצגים את אירועי האמת

הפצ"רית הכחישה את ההדלפה, ושיקרה לכאורה לבג"ץ שאינה יודעת מי הדליף, וזה האירוע עד רגע זה. ההאשמה החמורה שהיא בישלה את הסרטון לא מופיעה בדיווחים הרשמיים, ואני מניח שאחרי החקירה הרשמית, יוגשו תביעות דיבה נגד הטענות על פברוק הסרטונים.

אז יש כאן שני אירועים קשים – נוער גבעות שירד מן הגבעות כדי לפעול בשיטותיו האלימות בתוך ישראל נגד צה"ל, כאשר המשטרה עומדת מנגד, ופרסום סרטון ביוזמת הפצ"רית של האירועים בשדה תימן.

החיבור של שני האירועים האלה ממוטט את קו ההגנה על חיילי צה"ל מול התביעות הבינלאומיות, ובמישור האסטרטגי – זאת הבעיה.

ההשוואה בין שני האירועים האלה נותנת לנו גם כלי שמאפשר להשוות איך האופוזיציה מגינה על המחנה שלה, לעומת הקואליציה.

בעוד הקואליציה מגינה בחירוף נפש על נוער הגבעות, כולל אלה החשודים באלימות, האופוזיציה עומדת מנגד כאשר הדברים נוגעים "למחנה שלה".

אומנם הפצ"רית היא דמות ממלכתית ולא קשורה ל"מחנה" – אך בשעה שהקואליציה התגייסה למען נוער הגבעות והחיילים העומדים למשפט, הרי שהאופוזיציה, המתהדרת בתואר "ממלכתית" – לא טרחה לרדת לשדה תימן כדי להגן על הממלכתיות. למה רק הרמטכ"ל נשאר לגונן בגופו על מחנה צבאי?

החרדים עפים על העצורים שלהם, משתמטי הגיוס. הקואליציה הכהניסטית שוכבת על הגדר בשביל נוער הגבעות, ואילו האופוזיציה חוששת לצאת לרחוב, להתמודד יחד עם המחאה על דמות המדינה, מתוך תקווה שבבחירות הם ידיחו את הממשלה.

לנוכח הדרמה האישית של יפעת תומר-ירושלמי, אפשר לומר כי הופקרה לגורלה. בעוד נוער הגבעות זוכה לתמיכה צמודה של הימין, וכנ"ל משתמטי החרדים, האנשים האמונים של שלטון החוק, כמו תומר-ירושלמי, מופקרים לגורלם בידי המחנה המאמין בחיוניות עבודתם. יש להאמין, כי אילו המחנה התומך בשלטון החוק היה מתייצב מול פורעי הגבעות – היא לא הייתה צריכה לעשות את המעשה הנואש של פרסום הסרטון, וכל ההסתבכות שנבעה מכך.

החרדים מתגייסים למען עצוריהם, משתמטי הגיוס. הקואליציה הכהניסטית שוכבת על הגדר בשביל נוער הגבעות, ואילו האופוזיציה חוששת לצאת לרחוב, להתמודד יחד עם המחאה על דמות המדינה

הלוואי שהממשלה הזו תודח, אבל האנרגיות הם שליליות, לא חיוביות. ראש הממשלה בנימין נתניהו שולט בסדר היום, לא האופוזיציה, הוא זה שיבחר את מועד הבחירות על פי המסרים והצרכים שלו, ועם אופוזיציה כזאת – יש חשש שינצח.

לא כל כך שהוא ינצח, אלא שהאופוזיציה תפסיד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.