קשה להקל בחשיבות הפגישה הצפויה בבית הלבן בין הנשיא דונלד טראמפ לבין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לעתידה של ישראל: האם תתפוס את מקומה בקדמת המדינות הקובעות במזרח התיכון לצד מדינות ערב המתונות, ובראשן סעודיה, או שתקרוס לתוך גטו אלים ומפוחד – ספרטה יהודית.  

על הפרק שני עניינים הקשורים זה בזה – התקדמות בנתיב יוזמת השלום של טראמפ, והחלטת מועצת הביטחון על היום שאחרי סיום המלחמה בעזה.

האם ישראל תתפוס מקום בקדמת המדינות הקובעות במזה"ת או שתקרוס לגטו אלים ומפוחד? על הפרק שני עניינים הקשורים זה בזה – התקדמות ביוזמת השלום של טראמפ, והחלטת מועצת הביטחון על היום שאחרי

אשר לפגישת טראמפ ובן סלמאן – עיקר הפגישה, בכל מה שקשור אלינו – נרמול יחסיה של סעודיה עם ישראל והצטרפותה לברית אברהם, לצד חיזוקה הצבאי של סעודיה בכלי נשק משוכללים ובראשם מטוסי F35. 

במאמר מוסגר אעיר, כי סעודיה לא "תצטרף" ליוזמה של אחרים. היא לא תלך בעקבות המפרץ, אלא תיזום משהו חדש. מה שסעודיה תציע זה את ברית ים סוף, שעליה אפרט בהזדמנות אחרת.

לסעודיה יש 2 דרישות כדי לקדם נורמליזציה עם ישראל: התקדמות מוחשית לקראת מדינה פלסטינית (למרות שבנאומו האחרון לפני מועצת השורא הסעודית לפני כחצי שנה, בן סלמאן הקים לתחייה את היוזמה הסעודית הישנה שהתנתה את היחסים עם ישראל בהקמת מדינה בפועל, אבל מאז לא חזר על הנוסחה הזאת), וסילוקם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מן הממשלה.

אשר לדרישה הראשונה, נראה כי סעודיה יכולה להיות מרוצה, וכי יש לה סיבה טובה לבוא על סיפוקה אחרי יוזמתן המשותפת של סעודיה וצרפת בעניין ההכרה במדינה פלסטינית. בעקבותיה, כעת מונחת הצעת ההחלטה שהגישה ארצות הברית למועצת הביטחון, בה כלול נתיב רציני למדינה פלסטינית.

החלטת מועצת הביטחון – שתקשור את ההתקדמות בעזה בקידום המדינה הפלסטינית – תחייב גם את ישראל, למרות כל מה שיגידו בירושלים. יש להניח שטראמפ ילחש באוזניו של בן סלמאן שכבר יש לו הבטחה של בנימין נתניהו לזרום עם החלטת מועצת הביטחון, למרות כל תמרוניו לשמור את ממשלתו. 

החלטת מועצת הביטחון – שתקשור התקדמות בעזה בקידום מדינה פלסטינית – תחייב גם את ישראל. יש להניח שטראמפ ילחש באוזני בן סלמאן שכבר יש לו הבטחה של נתניהו חרף תמרוניו לשימור ממשלתו

ועניין זה מוביל לעניין השני – סמוטריץ' ובן גביר. פה יבטיח טראמפ מן הסתם לאורחו כי הוא ידאג אישית לרסן אותם. אבל למראה הכפרים הפלסטיניים העולים באש בגדה,  וה"מחמאה" שקיבל "רוכב הגמלים" מהגרמדמייזר, ספק אם האורח יתרצה, וזה יישאר המחסום הגדול בפני הצטרפות סעודיה לברית אברהם.

האם אחרי שטראמפ התערב במשפטו של נתניהו, הוא יתערב גם בהרכב ממשלתו?

בסוף השבוע, התקשר הנשיא ולדימיר פוטין לנתניהו, ויש להעריך שהוא ביקש ממנו לתאם מהלכים כדי לסכל את הצעת ההחלטה של ארצות הברית במועצת הביטחון.

על מנת להבין מדוע, יש להבין מה הניע את רוסיה להגיש הצעת החלטה נגדית למועצת הביטחון. מה שעומד בשורש הוויכוח בין רוסיה לארצות הברית הוא מועצת השלום בראשות טראמפ וראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר. המועצה הזאת פירושה שארצות מכניסה מגפיים למזרח התיכון, ומוציאה מתוכה את רוסיה.

"מועצת השלום" פירושה, שארצות הברית תנהל את שיקום עזה, והבסיס שתקים על גבול הרצועה, לצד הבסיס שהיא רוצה להקים בסוריה, ישלימו את הבסיסים שלה באינג'ירליק בטורקיה, ובאל-עודייד בקטאר, ויקבעו את בכירותה במזרח התיכון ובעולם בכלל.

טראמפ הבטיח כנראה לאורחו הסעודי שידאג אישית לרסן את סמוטריץ' ובן גביר. אך למראה הכפרים הפלסטיניים העולים באש בגדה,  וה"מחמאה" שקיבל "רוכב הגמלים" מהגרמדמייזר, ספק אם האורח יתרצה

רוסיה לא תוותר ללא קרב, אבל ספק אם תוכל להטיל וטו על ההחלטה של ארצות הברית. רוסיה לא מערערת על הכוונה להקים כוח רב לאומי לעזה, אבל מערערת על הכוונה לקבוע את מועצת השלום של טראמפ ובלייר כמקור הסמכות. היא מעדיפה לקבוע במקומה את מועצת הביטחון, האו"ם, והחלטות האו"ם בטיפול בבעיה הפלסטינית.

מכאן, חשיבות נוסח ההחלטה האמריקאית לאינטרסים של ישראל. זאת תהיה ההחלטה הראשונה שבה מועצת הביטחון תנתק את ההחלטות בנושא הפלסטיני מן "הלגיטימיות הבינלאומית", כלומר: מזכות השיבה ותכנית החלוקה משנת 1947. זאת תהיה מפלה דיפלומטית לאש"ף, ותכריח את הרשות הפלסטינית להסתגל למציאות חדשה באו"ם.

מה שמעניין הוא שמדינות כמו סעודיה, קטאר, ירדן, מצרים ואינדונזיה תומכות בהצעת ההחלטה האמריקאית ולא ברוסית, כלומר: סעודיה שמובילה במזרח התיכון את המהלכים של פירוק המיליציות, ובראשן חמאס וחזבאללה, מוכנות להתנתק מן "הלגיטימיות הבינלאומית", אבן היסוד בדיפלומטיה הפלסטינית, שכעת פוטין מנסה להגן על האינטרסים של רוסיה בשימורה.

האם פוטין מצא אוזן קשבת אצל נתניהו? האם לנוכח התמיכה האזורית הגורפת בתוכנית של טראמפ – פוטין יטיל וטו, אשר עלול לסבך אותו לא רק עם טראמפ, אלא גם עם המדינות המובילות את המזרח התיכון?

רוסיה לא תוותר ללא קרב, אבל ספק אם תוכל להטיל וטו על החלטת ארה"ב. רוסיה לא מערערת על הכוונה להקים כוח רב לאומי לעזה, אלא על הכוונה לקבוע את מועצת השלום של טראמפ ובלייר כמקור הסמכות

המחיר שישראל מתבקשת לשלם הוא הסכמה לנוסח המציין נתיב למדינה פלסטינית. האם יש ממשות בהקמת מדינה פלסטינית? לא נראה שלפחות השחקנים הראשיים במזרח התיכון מאמינים שמדינה כזאת תקום, ודאי לא בנסיבות הנוכחיות באזורנו. 

הראיה לכך: בכל המגעים לעתידה של עזה, הרשות הפלסטינית מודרת. איש לא מזמין אותה להיות צד במגעים. איש לא שואל את אבו מאזן מה דעתו על עניין כזה או אחר.

חמור מזה – הכתובת הפלסטינית הבלבדית היא חמאס. חמאס הוא השותף לכל המהלכים, והוא זה שזכה להכרה בידי הממשל של טראמפ. ובעוד כמה ימים עתיד סטיב ויטקוף, שליחו של טראמפ למזרח התיכון, להיוועד עם בכיר חמאס, חליל אל-חיה, כדי לדון עמו על המשך המגעים בעקבות פגישת טראמפ ובן סלמאן.

הרשות הפלסטינית נדרשת לעשות רפורמה עמוקה ביכולותיה ובאופייה, ועד כה היא לא שכנעה איש שהיא רוצה ויכולה להתנתק מעבותות העבר ולצאת לדרך חדשה.  

המחיר שישראל מתבקשת לשלם הוא הסכמה לנוסח שמכיל נתיב למדינה פלסטינית. האם יש בכך ממשות? בינתיים הרשות הפלסטינית מודרת מהמגעים לעתיד עזה, והכתובת הבלבדית היא חמאס

התגלגלה לידי ישראל הזדמנות גדולה לשנות את הקודים של האו"ם בכל מה שקשור להחלטות בעניין הפלסטיני. ההזדמנות כל כך גדולה, עד שכמעט וודאי שישראל תחמיץ אותה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.