במהלך מסיבת העיתונאים שניהלו השבוע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, נשאל טראמפ האם ייחתם באופן מיידי הסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי בין ארה"ב לבין ערב הסעודית. הוא ענה כי הוא מעריך שכן, אך אין בכך דחיפות. אולם בסביבות אחת באותו לילה, זמן ישראל, שחרר הבית הלבן הודעה לפיה הושג הסכם בין שתי המדינות, המניח את היסודות החוקיים לשיתוף פעולה משמעותי בתחום הגרעין האזרחי, תוך שמירה על עקרונות של מניעת תפוצת נשק גרעיני.

בסביבות אחת באותו לילה, זמן ישראל, שחרר הבית הלבן הודעה לפיה הושג הסכם בין ארה"ב לסעודיה, המניח את היסודות החוקיים לשיתוף פעולה משמעותי בתחום הגרעין האזרחי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מהי משמעותה של הכרזה עמומה זו? מוקדם לקבוע. ארה"ב וערב הסעודית מנהלות משא ומתן רב שנים סביב נושא ולא הגיעו בעבר להסכמה, בעיקר בגלל עמדתה של ערב הסעודית, שדרשה יכולת להעשיר ולהמיר אורניום בעצמה ועל אדמתה.

אלו דרישות החורגות מעקרונות מניעת התפוצה שארה"ב מחילה על מדינות איתן היא מתקשרת בתחומי היצוא הגרעיני. מדינות נדרשות לחתום על הסכם 123 (על שם מספר הסעיף בחוק האנרגיה האטומית של ארה"ב), המגדיר קריטריונים בתחום מניעת התפוצה. בעבר סירבה ערב הסעודית לחתום על הסכם כזה, וחתרה להשיג יכולת להשלמת שליטה במעגל הדלק הגרעיני.

התנגדותה של ערב הסעודית לוותר על העשרה עצמאית על אדמתה, יחד עם הצהרות יורש העצר על כוונתה להשיג יכולת גרעינית צבאית אם תחצה איראן את הסף הגרעיני – סיבכו ועכבו בעבר את השגת העסקה עם ארה"ב.

אז מה בעצם השתנה? התשובה לא ברורה לעת עתה, כיוון שפרטים על ההסכמה החדשה טרם פורסמו ואין לדעת בשלב זה האם ארה"ב היא זו שהתגמשה או שמא הייתה זו ערב הסעודית.

הסכם גרעין בתחום האזרחי הוא אחד משלושה הישגים שסימן לעצמו יורש העצר. השניים האחרים הנם חבילת רכש ביטחונית מתקדמת, כולל מטוסי החמקן מסוג  F-35 שזכו לתשומת לב רבה השבוע ובנוסף, לפי פרסומים שונים, ברית הגנה עם ארה"ב, דוגמת זו שהיא מקיימת עם יפן ועם דרום קוריאה.

התנגדות סעודיה לוותר על העשרה עצמאית על אדמתה, יחד עם הצהרות יורש העצר על כוונתה להשיג יכולת גרעינית צבאית אם תחצה איראן את הסף הגרעיני – עכבו בעבר את השגת העסקה עם ארה"ב. אז מה השתנה?

בפועל התבשרנו על שדרוגה של סעודיה למעמד של בעלת ברית מרכזית מחוץ לברית נאט"ו, והסכמה דוגמת זו שקיבלה קטאר (בעקבות המתקפה הישראלית) מבחינת מחויבות ההגנה של ארה"ב. חשוב לציין שאלה הישגים חשובים אך שונים משמעותית מברית הגנה המחייבת אישור בקונגרס ברב של 2/3, אירוע בלתי סביר לחלוטין באקלים הפוליטי הנוכחי בוושינגטון.

יתכן כי ערב הסעודית התגמשה בעמדתה לגבי המגבלות שתיקח על עצמה בתחום הגרעין האזרחי בעקבות ההישגים בתחומים האחרים – העובדה שאיננה נדרשת כרגע לנורמליזציה עם ישראל, ותוצאות מלחמת 12 הימים מול איראן.  אולם יתכן שנגלה כי הנשיא טראמפ הוא זה שהתגמש, הסכים לאפשר לערב הסעודית תנאים מיוחדים, והחליט "לתפור" עסקה מיוחדת עבורה כפי שנעשה במקרה ההודי. האינטרס הכלכלי של ארה"ב בעסקה עם ערב הסעודית משמעותי ביותר, במיוחד לאור המצב המוחלש של סקטור הגרעין האזרחי, הזקוק להזרמה של הון וביקושים.

חשוב להדגיש כי הבעיה אינה בחתימת הסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי, אלא באפשרות שארה"ב תתמוך ביכולות העשרה עצמאיות של ערב הסעודית בשטח הממלכה.

לדוגמה, ב-2009 נחתם הסכם שיתוף פעולה בתחום הגרעיני עם איחוד האמירויות, שאפשר שיתוף של ידע חומרים וציוד בתחום הגרעין האזרחי. זאת כאשר איחוד האמירויות לקחה על עצמה מגבלות ברורות בתחום העשרת אורניום ועיבוד מחדש של נשק גרעיני, וחתמה על הפרוטוקול הנוסף של האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני המאפשרת פיקוח הדוק על פעולות הגרעין במדינה.

בפועל התבשרנו על שדרוגה של סעודיה למעמד של בעלת ברית מרכזית מחוץ לברית נאט"ו, והסכמה דוגמת זו שקיבלה קטאר (בעקבות המתקפה הישראלית) מבחינת מחויבות ההגנה של ארה"ב

מהזווית הישראלית, עסקה המאפשרת ומספקת לערב הסעודית יכולות העשרה משלה ובשטחה בעייתית ביותר. לא רק שהיא מהווה נתיב אפשרי להשגת יכולות צבאיות בעתיד אלא עלולה לפתוח את השער לדרישות דומות מצד מדינות נוספות, דוגמת טורקיה ומצריים.

למותר לציין שלישראל מדיניות רבת שנים – הידועה כדוקטרינת מנחם בגין – השוללת השגת יכולות גרעיניות צבאיות על ידי מדינות במזרח התיכון, לנוכח האיום שתרחיש כזה מציב ליציבות האזורית וליכולת ההרתעה הישראלית. 

בשנת 2003, לפני מלחמת השבעה באוקטובר, עמדה סוגיה זו על הפרק כאשר דובר עליה כעל פשרה אפשרית של ישראל תמורת הבטחת תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית. אך כיום עולה האפשרות לעסקה כזו מבלי שתובטח לישראל תמורה כלשהי, וכל זאת כאשר תשומת הלב הציבורית מופנית לטלפון הנייד של הפצ"רית לשעבר.

הלית בראל היא דוקטורנטית במחלקה לממשל במכון רייכמן, חוקרת בתחום ההרתעה הגרעינית ומנהלת לשעבר במטה לביטחון לאומי. כמו כן עבדה כחוקרת במכון המחקר של הקונגרס האמריקאי שם עסקה בנושאים הקשורים לנשקי השמדה המונית. היא בעלת תואר שני מאוניברסיטת הרווארד במדיניות ציבורית ותואר שני מאוניברסיטת תל אביב במדיניות סייבר. היא חברה מייסדת בפורום דבורה: נשים במדיניות חוץ ובטחון לאומי.