ב-12 באפריל 1984, לאחר השתלטות מחבלים על אוטובוס בקו 300 של "אגד", הורה ראש שב"כ דאז אברהם שלום לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, להרוג שני מחבלים כפותים שנתפסו במהלך ההשתלטות של צה"ל על האוטובוס, מתוך עקרון שמחבלים לא יוצאים חיים מפיגועי חטיפה ומיקוח.

יתום מילא את ההוראה והמחבלים חוסלו במכות. לימים חשפו כלי תקשורת כי המחבלים נתפסו חיים ונפתחה חקירה על נסיבות מותם. הפרשה הזו הביאה לעולמנו את מושג החנינה לפני משפט.

יתום מילא את הוראה ראש שב"כ ומחבלי קו 300 חוסלו במכות. לימים חשפו כלי תקשורת כי המחבלים נתפסו חיים ונפתחה חקירה על נסיבות מותם. הפרשה הזו הביאה לעולמנו את מושג החנינה לפני משפט

הפרשנות של המונח חנינה הגיעה אז לפתחו של בית המשפט העליון, כשבפרשת קו 300 נחשדו ראש שב"כ ובכירים נוספים כי הנחו לרצוח את המחבלים שהיו מעורבים בחטיפת אוטובוס קו 300. לאחר מכן ניסו הבכירים להסתיר את מעורבותם והנחו לשקר לוועדה שהוקמה לחקור את נסיבות מותם של המחבלים.

ובכן זוכרים את יוסי גינוסר? בכיר שב"כ שישב בוועדה אשר דנה בחקירת פרשת קו 300, שם תיאם עדויות והנדס את השקר כלפי תת-אלוף דאז יצחק מרדכי, עליו טפלו אנשי שב"כ כי הוא זה שהיכה למוות את המחבלים?

זוכרים את אברהם שלום, ראש שב"כ שנתן הוראה לרצוח את שני המחבלים? האיש שסירב להתפטר כאשר 3 בכירים אחרים דרשו ממנו לחשוף את הפרשה ולהתפטר? האיש שאף הביא לפרישתם של אותם שלושה בכירים אשר ניסו לחשוף את הפרשה?

וזוכרים את אהוד יתום, ראש אגף מבצעים בשב"כ שביצע את ההוראה לרצוח, כלומר ממש רצח את המחבלים השבויים?

הנה תזכורת להמשך הפרשה:
בנובמבר 1985 פנו שלושה מבכירי שב"כ, ראובן חזק (סגן ראש שב"כ דאז), רפי מלכא (ראש אגף המינהל דאז) ופלג רדי (ראש אגף זרים דאז), אל ראש שב"כ אברהם שלום, בתביעה לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו.

שלום סירב להתפטר והשלושה הורחקו מהשירות. אחד מהשלושה פנה אל ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, אך זה דחה את העניין כתלונה של פורש שב"כ ממורמר. לאחר מכן, בפברואר 1986, פנו השלושה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר, ומסרו לו את פרטי הפרשה. זמיר פנה לראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק שמיר וכשאלה סירבו לגרום לראש שב"כ לפרוש, הורה לפתוח בחקירת משטרה.

פרשנות המונח חנינה הגיעה אז לפתח ביהמ"ש העליון, כשבפרשת קו 300 נחשדו ראש שב"כ ובכירים נוספים כי הנחו לרצוח את המחבלים המעורבים בחטיפת האוטובוס, ובהמשך ניסו להסתיר את מעורבותם

את תפוח האדמה הלוהט הזה פתר הנשיא חיים הרצוג בחנינה לאותם אנשי שב"כ לאחר שהודו בעבירות ופרשו – ראש שב"כ אברהם שלום, אהוד יתום ושלושה נוספים שהיו מעורבים בשקר למוסדות החקירה.

ובכן בקפיצה חדה לימינו, הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי לא רצחה שני מחבלים, היא העמידה לדין חיילים, אשר לפי החשד נאשמים בהתעללות זוועתית בעציר פלסטיני איש חמאס שהוחזק בשדה תימן תחת אחריותם.

בעקבות חקירת מצ"ח בעניין ההתעללות והניסיון לעצור את המתעללים, פרצו חוליגנים פוליטיים לשני בסיסי צה"ל בראשות חברי כנסת ושרים כדי למנוע את המעצרים. אנרכיה. כאוס. עד היום הפורצים לא נעצרו ולא הועמדו לדין.

תומר-ירושלמי, הדליפה קטע קצר מסרטון ההתעללות ואחר כך לפי החשד, הסתירה את מעורבות הפרקליטות בהדלפה וביכולת לחקור את ההדלפה. היא למעשה שיקרה לבג"ץ ולמפקדיה בעניין הדלפת הסרטון שבו תועד מעשה ההתעללות.

האם אלה מעשים יותר חמורים מהסתרת רצח המחבלים בפני הוועדה שמונתה לחקור את אותן רציחות בפרשת קו 300? האם אלה מעשים יותר חמורים מהשקרים ששיקרו בכירי שב"כ לאותה ועדה כדי להסתיר את מעורבותם?

האם מעשי תומר-ירושלמי חמורים מהסתרת רצח מחבלי קו 300 בפני הוועדה שמונתה לחקור את אותן רציחות? יותר חמורים מהשקרים ששיקרו בכירי שב"כ לאותה ועדה כדי להסתיר את מעורבותם?

האם באמת ראש הממשלה יצחק שמיר לא נתן הוראה לראש השב"כ אברהם שלום להרוג את המחבלים לאחר שנתפסו, כדי למנוע את שחרורם באיזו עסקה עתידית?

ובכן על פניו נראה שמעשיה של יפעת תומר-ירושלמי, חמורים ככל שמנפחת אותם מכונת הרעל הממשלתית, הינם פחות חמורים ממעשיהם של בכירי שב"כ וראש שב"כ בפרשת קו 300.

ואם כבר מדברים שוב על "חנינה", הרי זו החנינה שצריכה לעמוד על הפרק.

לא חנינת ראש הממשלה בנימין נתניהו מאישומיו הפליליים בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אלו מעשים שכולם נועדו לטובתו האישית. לא לטובת המדינה.

קבלת מתנות בדמות שמפניות, תכשיטים וסיגרים לא משרתת את המדינה, קבלת סיקור אוהד ברשתות או בעיתונות כדי שיישאר ראש ממשלה ותדמיתו תטופל בכפפות משי בוואלה ובידיעות, לא נועדו לטובת המדינה.

חנינה, עבור מעשים שנעשו בניגוד לחוק אבל במסגרת שירות המדינה, יכולה להיות פתרון לפרשת הפצ"רית, כפי שמשפחת הרצוג חשבו בעניין בכירי שב"כ. היא לא יכולה להיות פתרון לפרשיות האלפים של נתניהו, כי מעשיו לא נועדו כלל לטובת המדינה.

מעשיו של נתניהו נעשו בתוך שלל מעשים נוספים שעשה כראש המדינה, שלימים נודעו כמחוללי אסונות נוראיים שבהם שילמו אלפים בחייהם, המדינה איבדה נכסים ביטחוניים ונקלעה למצב מלחמה, הרס, רצח וחטיפות.

חנינה, עבור מעשים שנעשו בניגוד לחוק אך במסגרת שירות המדינה, יכולה להיות פתרון לפרשת הפצ"רית, כפי שמשפחת הרצוג חשבו בעניין בכירי שב"כ. היא לא יכולה להיות פתרון לפרשות נתניהו, שלא נועדו לטובת כלל המדינה

הישארותו של נתניהו בשלטון למרות מעשיו, ולמרות פרשת הצוללות והאסון במירון, גם לא עונה על הדמיון הקלוש לפרשת קו 300, בה הודו לבסוף הבכירים בעבירות ופרשו מעבודתם בשב"כ.

נתניהו לא מוכן לפרוש. אפילו אחריות אינו מוכן לקבל על אישומי השוחד, המרמה והפרת האמונים ולא על האסונות שאליהם הוביל את ישראל בעיקר מאז השבעה באוקטובר 2023.

יפעת תומר-ירושלמי כבר התפטרה. כבר לקחה אחריות, אף ניסתה פעמיים לשים קץ לחייה, וכעת היא עומדת לדין.
היא ראויה לחנינה.
נתניהו לא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.