עזה נמצאת כיום בין הפסקת אש שברירית לבין הסכנה המבעיתה של חזרה למלחמה כוללת. לאחר שנה של חורבן, האש שקטה מעט – אך שום דבר איננו יציב באמת. נפתח חלון דיפלומטי – רחב דיו כדי לדמיין עתיד שונה, אך צר מספיק כדי להיסגר עקב טעות אחת בלבד.

האם ישראלים, פלסטינים ושותפיהם הבין-לאומיים יצליחו לנצל את חלון ההזדמנות הצר ולתמרן בתבונה במציאות הרגישה והדינמית – זו שאלה התלויה באופן שבו יוגדר ויונהג מאמץ הייצוב הקרוב.

האם ישראלים, פלסטינים ושותפיהם הבין-לאומיים יצליחו לנצל את חלון ההזדמנות הצר ולתמרן בתבונה במציאות הרגישה והדינמית – זו שאלה התלויה באופן שבו יוגדר ויונהג מאמץ הייצוב הקרוב

הודות ל"תוכנית 20 הנקודות" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ולהכרזה הצרפתית-סעודית בניו יורק, נעשו צעדים ראשונים זהירים, אולם חודש לאחר תחילת הפסקת האש, ישראל מאשימה את חמאס בהפרתה, וממשיכה בביצוע תקיפות חוזרות ברצועה. ליווי הפלסטינים והישראלים דרך הפתח הצר הזה, אל עבר שלום ארוך טווח, מחייב תמיכה בין-לאומית אינטנסיבית, ובכללה משימת ייצוב מתוכננת בקפידה.

הצעד הראשון יהיה קביעת המנדט הנכון. על המשימה לענות על מגוון צרכים: לספק ביטחון, לפקח על פירוז, להגן על אזרחים, לאפשר גישה הומניטרית, לסייע בשיקום השירותים הבסיסיים, לעזור בביסוס ממשל פלסטיני ולייצר אופק פוליטי ברור. כדי להשיג את כל אלה, לא די בכוח צבאי שתפקידו לדכא אלימות. המשימה חייבת לשלב רכיבים דיפלומטיים, הגנה אזרחית, סיוע הומניטרי, אספקת שירותים וביטחון – תחת הנהגה ברורה.

כדי להיות אפקטיבי, המנדט חייב להיות ממוקד דיו כדי למנוע אפשרות של "זליגת המשימה" (mission creep) של הגורמים הפועלים למרחבים לא רלוונטיים, וכן להעמיד לנותני החסות הגדרה ממוקדת, כדי שאלה יוכלו לשמור ולפקח על כך שהמשימה נשארת על המסלול לייצוב (באמצעות לחץ מתמיד על הצדדים).

ליווי חיצוני זהיר אך תומך של תהליכי שלום וסידורי מעבר היה חיוני לסיום סכסוכים – מטימור המזרחית וצפון אירלנד ועד קולומביה. בעזה, נותני החסות הקריטיים, שלהם מנופי לחץ על ישראל וחמאס, הם ארצות הברית, סעודיה, מצרים, טורקיה וקטאר – אך החלטה רחבה יותר של מועצת הביטחון של האו"ם תוסיף תוקף משפטי ודיפלומטי חשוב למהלך.

כדי להשיג את יעדי התוכנית, לא די בכוח צבאי שתפקידו לדכא אלימות. המשימה חייבת לשלב רכיבים דיפלומטיים, הגנה אזרחית, סיוע הומניטרי, אספקת שירותים וביטחון – תחת הנהגה ברורה

ייצוב איננו מוביל לשום מקום ללא אופק מדיני. מניסיון העבר ידוע, שאסטרטגיית ייצוב טובה מתחילה באבחון ברור של גורמי חוסר היציבות, ומגלמת תוכנית מעשית וברת השגה לטפל בהם, באופן שמקדם את המצב לקראת הסדר פוליטי רחב ומקובל.

במאלי, חרף הסכם שלום, היעדר אסטרטגיה כזו והיעדר מחויבות לאומית לפתרון סכסוך ולפיוס – הפכו את מאמץ לייצוב למשימה כפוית טובה. באפגניסטן, ייצוב היה יכול להצליח אילו הייתה אסטרטגיה עקבית וארוכת טווח, הכוללת מסלול המאפשר לכל האזורים והצדדים להשתלב מחדש בדרכי שלום במסגרת ההסדר המדיני. חוויות כאלה הן שגורמות כיום לשומרי שלום מנוסים להכיר ב"עליונות הדיפלומטיה" כקריטית להצלחת משימות ייצוב.

במקרה של עזה, כל השחקנים המרכזיים זקוקים לביטחון כדי למנוע את קריסת הפסקת האש. הפלסטינים ובעלי בריתם באזור צריכים לדעת שייצוב אינו נפרד ממאמץ מדיני לשים קץ לסכסוך אחת ולתמיד.

כדי לתת מענה לחששות הללו, על הפלסטינים להוביל את הממשל הזמני; עזה והגדה המערבית חייבות להתאחד מחדש; והדרך להקמת מדינה פלסטינית, עם ממשל חזק, אחראי ויעיל, חייבת להיות ברורה. גם מצרים וסעודיה, שותפות חיוניות, לא יתמכו בתהליך ייצוב נטול אופק פוליטי.

עבור ישראל, אותו מסלול מדיני צריך להוביל להכרה מלאה, ערבויות ביטחון ויחסים מנורמלים עם סעודיה ועם מעצמות אזוריות נוספות. החשש המרכזי של ישראלים הוא שחמאס לא יתפרק מנשקו – יש לטפל בדאגה זו בדחיפות, שכן ביכולתה לטרפד את מאמץ השלום. גם לפלסטינים זה חיוני: עד שחמאס לא יוותר על כוחו ונשקו, הפלסטינים לא יוכרו כשותף אמין לשלום.

במקרה של עזה, כל השחקנים המרכזיים זקוקים לביטחון כדי למנוע את קריסת הפסקת האש. הפלסטינים ובעלי בריתם באזור צריכים לדעת שייצוב אינו נפרד ממאמץ מדיני לשים קץ לסכסוך אחת ולתמיד

כדי לפרק את חמאס מנשקו, לבסס ביטחון ולהגן על האזרחים, משימת הייצוב תצטרך יכולות אמינות, כולל כוחות תגובה מהירים. עם זאת, כל ניסיון לפרוק את חמאס מנשקו בכוח עלול להפוך לאסון.

שום מדינה לא תסכים לשלוח כוחות, שפעולותיהם ייראו כהמשך למלחמות של ישראל. בקולומביה, ניתנו חנינות ותמריצים לשילוב מחדש של לוחמי מחתרת FARC עוד לפני הסכם השלום מ־2016, וההסכם איפשר למי שוויתרו על אלימות להשתלב בחברה ובפוליטיקה.

חמאס חייב לוותר על הכוח והנשק בעזה – אך עליו לקבל נתיב יציאה שאפשר לצעוד בו: תהליך מוסכם של מסירת נשק המוביל לחנינה בטוחה למי שלא ביצעו פשעי מלחמה, וסיכוי להשתלב מחדש בחיים אזרחיים ראויים. עם הפירוז, יהיה צורך במנגנוני פיקוח – למשל למעקב אחר שמירת הפסקת האש, זכויות אדם, מימון בלתי חוקי וזרימת נשק.

בעלות פלסטינית חיונית – לא רק כדי להבטיח שחמאס יעזוב את הבמה, אלא גם מפני שתהליך הייצוב יתמוטט במהרה אם ייתפס ככיבוש חדש. ניסיונה של עיראק עם "דה-בעת'יפיקציה", שסגרה בפני אזרחים כשירים רבים את מקומות עבודתם ודחפה אותם לזרועות ההתקוממות, הוא לקח מפוכח. אם תהליך הייצוב לא יעניק לבני המקום בעלות וסמכות, הכישלון ודאי.

משימת ייצוב בין-לאומית בעזה חייבת להיות מוצגת כהכרח זמני, עם אבני דרך ברורות למעבר וליציאה, והעברת הסמכויות לרשות הפלסטינית מוקדם ככל האפשר. הרשות אכן צריכה לעבור רפורמה – באמצעות דיאלוג כולל ובחירות, אך היא תוכל להשיג יכולת שלטונית ולגיטימציה רק אם תזכה באמון ובמשאבים לנהל ולספק שירותים, ללא מכשולים בלתי סבירים בדרכה.

בעלות פלסטינית חיונית – לא רק כדי להבטיח שחמאס יעזוב את הבמה, אלא גם מפני שתהליך הייצוב יתמוטט במהרה אם ייתפס ככיבוש חדש. אם תהליך הייצוב לא יעניק לבני המקום בעלות וסמכות, הכישלון ודאי

תמיכת הציבור היא קריטית להצלחת המשימה. הצרכים בעזה עצומים, ויש לענות עליהם בדחיפות, אם רוצים שהציבור הפלסטיני ישתף פעולה עם מאמץ הייצוב. הציבור לא יאמין בשלום ולא ידחה קריאות למרד אלים, אלא אם כן תהליך הייצוב יספק ביטחון, צדק, שיפור בשירותים ובתעסוקה, ויפתח ערוצים פוליטיים לטיפול בתלונות ולקידום רפורמות ממשליות. כדי לענות על הצרכים הללו, על השחקנים האזרחיים, ההומניטריים והפוליטיים להוביל את התהליך, בעוד שהגורמים הצבאיים ממלאים תפקיד תומך ושיתופי.

הישג מרכזי ודחוף לציבור הוא תחושת ביטחון. כדי להשיגה, יכולות שיטור קהילתי יהיו חשובות לא פחות מהיכולות הצבאיות האמונות על פירוז וטיפול בהתפרצויות אלימות. בצפון אירלנד הושם דגש על שיטור קהילתי שהתבסס על אמון, הסכמה וכיבוד זכויות אדם ואפשר גידול באמון בתהליך השלום. מדינות בעלות מערכות שיטור קהילתי ומערכת משפט פלילי מבוססת זכויות, צריכות להבטיח שיכולות אלו יהיו בלבה של משימת עזה.

כדי לזכות באמון הציבור, על המשימה להיות ערוכה לתקשורת אפקטיבית. בעיראק, הגנרל דיוויד פטראוס הפך את התקשורת למרכיב מרכזי באסטרטגיה שהביאה לירידה של 90% באלימות בשנים 2008-2006. גישתו הייתה "להיות הראשון עם האמת" – לתקשר באופן ברור ויזום עם כל בעלי העניין ולשתף את הציבור מה הקואליציה עושה ואינה עושה כדי לשפר את המצב. משימת עזה תצטרך גישה דומה.

משימת ייצוב בעזה גם תתקשה להצליח אם שתי אפשרויות נוספות לא תידחנה באופן חד משמעי: הראשונה – השארת מסלול נפרד של לוחמה בטרור במקביל למשימה. הניסיון באפגניסטן וניסיונות אחרים הראו בבירור שמבצעי ביטחון תוקפניים המנותקים ממבנה הייצוב הרחב, עלולים לחתור תחת המאמץ הכולל. השנייה – אין לאפשר לחברות ביטחוניות פרטיות להפעיל כוח קטלני בעזה, שכן הדבר יאפשר הפעלת אלימות בלתי מבוקרת במצב רגיש מאין כמותו.

במקומות כמו בוסניה, קוסובו, קולומביה, צפון אירלנד וטימור המזרחית, סיוע בין-לאומי עזר לסיים מלחמות ולתמוך במעברים לשלום. כל הלקחים הללו צריכים לשמש בסיס להבנייה זהירה ודחופה של  מאמץ הייצוב, שעזה זקוקה לו כעת כדי להתחיל בשיקום.

גורלה של עזה תלוי כעת בשאלה אם התמיכה הזו תעוצב סביב שלוש התחייבויות פשוטות: ביטחון והכרה אמיתיים לישראלים, מסלול אמין למדינה וממשל יציב לפלסטינים, ומשימה בין-לאומית הנשלטת על ידי עליונות הדיפלומטיה ולא באשליית הכוח בלבד.

גורל עזה תלוי בשאלה אם התמיכה תעוצב סביב 3 התחייבויות: ביטחון והכרה אמיתיים לישראלים, מסלול אמין למדינה וממשל יציב לפלסטינים, ומשימה בין-לאומית הנשלטת על ידי עליונות הדיפלומטיה

אם המנהיגים ינצלו את חלון ההזדמנות שנפתח כדי לעגן את ההתחייבויות הללו, עזה תוכל לצאת ממעגל המשבר המתמיד והאזור כולו יהנה מפרות הייצוב. אם לא, הפתח הצר ייסגר והמלחמה הבאה תתרחש, לא בשל היעדר אזהרה, אלא בשל היעדר רצון.

נכתב בשיתוף עם: ברט קונדרס, שר החוץ ושר הפיתוח לשעבר של הולנד, שעמד בראש משימות שמירת שלום של האו"ם בחוף השנהב ובמאלי, ומשמש פרופסור לשלום, ביטחון וחוק באוניברסיטת ליידן; ועם הגנרל קייס מתייסן, לוטננט גנרל לשעבר בצבא ההולנדי ומפקד כוח במשימת הייצוב הרב-ממדית של האו"ם במאלי (MINUSMA), ששירת גם באפגניסטן, עיראק ובוסניה-הרצגובינה.

היבא קסאס היא המנכ״לית המייסדת של "עקרונות לשלום" (Principles for Peace) ומרכזת קואליציית "מאוחדים למען עתיד משותף", המאחדת למעלה מ־500 מנהיגים מהתחומים של פוליטיקה, ביטחון, עסקים, דיפלומטיה, תקשורת וחברה אזרחית לקידום שלום בישראל-פלסטין.