השבוע, כשהעולם מציין את היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים (אשר חל אתמול, ב-25 בנובמבר), נדמה כי ישראל מתמודדת עם שני קווי עימות מקבילים: האחד גלוי וביטחוני, והשני מבית – שקוף ומגדרי.

בזמן שהציבור עסוק בשאלות של לחימה וביטחון, האלימות כלפי נשים גוברת, כשהיא חוצה קבוצות דתיות, אתנו-לאומיות ומעמדיות, ומצבי החירום רק מחדדים ומעמיקים את השבר.

בזמן שהציבור עסוק בשאלות של לחימה וביטחון, האלימות כלפי נשים גוברת, כשהיא חוצה קבוצות דתיות, אתנו-לאומיות ומעמדיות, ומצבי החירום רק מחדדים ומעמיקים את השבר

דוח "השלכות המלחמה על נשים בישראל" (בן אליהו, חסון ודגן-בוזגלו, 2024) מצביע על עלייה משמעותית בדיווחים על אלימות, וממחיש כיצד מצבי חירום מחמירים פגיעוּת קיימת.

נתוני שדולת הנשים מצביעים על עלייה של 74% ברצח נשים על רקע מגדרי בשלוש השנים האחרונות (דורי, 2025), נתון שאינו גזירת גורל, אלא תוצר של דפוסים חברתיים וארגוניים הניתנים לשינוי.

הנתונים הם תוצאה ישירה של סביבה חברתית משתנה, וכפי שמסבירה תומר מרון (שדולת הנשים), תקופות של מלחמה מגבירות את האלימות במשפחה ובמרחב הציבורי. האלימות הזו, היא מגדרית בבסיסה ומחוברת ליחסי כוחות ולתפיסת נשים בחברה. היא ממשיכה להיות מכוונת במיוחד לנשים היוצאות נגד ציפיות שמרניות ומסורתיות מהן.

בנוסף לאלימות הקשה, מצב המלחמה הוביל לעלייה חדה בהיקף התלונות והפניות בנוגע לאלימות מגדרית ולתקיפות מיניות. דוח מכון ון ליר ומרכז אדוה מציין, כי גופי הסיוע והמרכזים לנפגעות תקיפה מינית דיווחו על עלייה בשיעור הפניות בעקבות אירועי 7 באוקטובר והלחימה.

בנוסף לאלימות הקשה, המלחמה הובילה לעלייה חדה בהיקף הפניות בגין אלימות מגדרית ותקיפות מיניות. גופי הסיוע ומרכזים לנפגעות דיווחו על עלייה בשיעור הפניות בעקבות אירועי 7 באוקטובר והלחימה

מחקרים רבים בעולם מעידים על כך שנשים מצויות בסיכון מוגבר בעת אסונות, לחימה ומשברים אזרחיים, והעלייה באלימות זו ניזונה משילוב של גורמים:

• היעדר שירותים חברתיים (כגון בריאות, רווחה וחינוך) או היחלשותם.
• לחצים כלכליים.
• עקירה מהבית.
• פגיעה ברשתות תמיכה חברתיות.
• נרמול האלימות הפוליטית.
• פוסט טראומה. 
• תפוצה רחבה יותר של נשק במרחב האזרחי, המחמירה את תחושת האיום של נשים שחוו אלימות.
• הנטל על המרכזים לנפגעות תקיפה מינית וקווי החירום הולך וגובר, בעוד שהם נאבקים בתקציבים מצומצמים על רקע הפניית המשאבים הציבוריים לצרכי הביטחון הצבאי.

לצד הפגיעה הישירה, בולטת הדרת נשים מעמדות קבלת החלטות. הדפוס המגדרי המשותף למצבי חירום הוא היעדר ייצוג: בכנסת הנוכחית מכהנות 29 חברות כנסת בלבד, ורק חמש שרות. בקבינט הביטחוני מכהנת אישה אחת מתוך 15 חברים. ובקבינט החברתי-כלכלי, שהוסמך לטפל בהיבטים האזרחיים של המלחמה, מכהנות שלוש נשים בלבד מתוך 19 חברים. בהיעדר ייצוג שוויוני, היבטים מגדריים מקבלים פחות מקום בתכנון מדיניות ושיקום, ושירותים חיוניים כגון רווחה, חינוך ובריאות נותרים מוחלשים.

לצד הפגיעה הישירה, בולטת הדרת נשים מעמדות קבלת החלטות. הדפוס המגדרי במצבי חירום הוא היעדר ייצוג שוויוני. היבטים מגדריים מקבלים פחות מקום בתכנון מדיניות ושיקום, ושירותים חיוניים מוחלשים

אם המאבק באלימות הוא אחריות של החברה כולה, אנשי החינוך נושאים באחריות כפולה: להכיר את האלימות המגדרית, לשבור את השתיקה ולחנך לשינוי תרבותי.

במכללות להכשרת מורים טמון כוח אמיתי לשינוי. המכללה, המחויבת לעקרונות של זכויות אדם, שוויון וחירות וששילובם בהוראה ובמדיניות הפנימית הוא ערך חינוכי, מחויבת לקדם חינוך מודע לצד מדיניות רגישת מגדר.

הדבר מתחיל בהטמעת תכנים חינוכיים לכבוד הדדי, לבניית אקלים בטוח ולפירוק סטריאוטיפים מגדריים. הכשרה בנושאי מגדר, מיניות בריאה ומניעת אלימות צריכה להיות חלק אינטגרלי ומחייב בתוכנית הלימודים של כלל הסטודנטים והסטודנטיות, וללוות אותם בכלים לזיהוי סימני מצוקה ואלימות בקרב תלמידים ומשפחותיהם, כולל הפנייה לגורמי טיפול מוסמכים. בנוסף, חינוך להתנהגות מקוונת אחראית.

במקביל, יש ליצור תכניות הממוקדות בבנים ובגברים צעירים, שמעודדות שיח פתוח על גבריות שאינה אלימה, אחריות אישית וכיבוד גבולות מיניים ורגשיים. השינוי צריך להיות שפה חינוכית, לא רק שיעור או קורס חד-פעמי ולדון בייצוג מגדרי וניתוח יחסי כוח מגדריים.

אם המאבק באלימות הוא אחריות החברה כולה, אנשי החינוך נושאים באחריות כפולה: להכיר את האלימות המגדרית, לשבור את השתיקה ולחנך לשינוי תרבותי. במכללות להכשרת מורים טמון כוח אמיתי לשינוי

כאשר המכללה משמשת מודל של ייצוג הולם, נגישות ושקיפות, היא מייצרת מרחב בטוח ותומך לנשים במצוקה ובכך מאפשרת לסטודנטים ולסטודנטיות לחוות תרבות חינוכית מיטיבה.

ד"ר מיכל היישריק היא חברת ועדת היגוי ביחידה לשוויון והוגנות מגדרית וראש החוג למדעי החברה ואזרחות במכללה האקדמית בית ברל.