עם שלל ההטבות, חיילי המילואים הפכו למועדון לקוחות יוקרתי. בעולם אידיאלי מדובר בדבר מבורך. אבל המציאות בה לא מטפלים בבעיה האמיתית, ונאמנות חיילי המילואים שממשיכים להיקרא לסבבים נוספים מנוצלת, יש בה בעיה. צריך לווסת את האנרגיה למצוקת כוח האדם לפני שמנפיקים כרטיס הטבות או מפיקים אירועי הוקרה.

כל מי שבונה שיבוץ קרבי (שבצ"ק) בצבא מכיר את זה. ניהול המתח הקבוע בין הדאגה לחיילים שלא "יטחנו" יתר על המידה, לבין האין ברירה – חייבים למלא את המשבצת ולפרסם את השבצ"ק לכולם. ומה הכי נוח למנהל השיבוץ? חייל שלא מתלונן. חייל שיהיה אפשר לשים אותו משמרת בוקר, ובאותו הלילה להעלות אותו שמירה. הוא תמיד ימלא את החור. הוא גבר אמיתי.

מה הכי נוח למנהל השיבוץ הקרבי בצבא? חייל שלא מתלונן. חייל שיהיה אפשר לשים אותו משמרת בוקר, ובאותו הלילה להעלות אותו שמירה. הוא תמיד ימלא את החור. הוא גבר אמיתי

הפלוגה בה אני משרת נמצאת כעת לפני הסבב החמישי ופעם רביעית בעזה. בין התפקידים שאני אמון עליהם בפלוגה, אני מתעסק בניהול כוח האדם ובגיוסם. הכול כדי לדאוג שמשבצות השמירה ימולאו והמשימות יבוצעו.

אחרי שיחות רבות עם החיילים והמפקדים, אני תמיד נפעם ומתמלא כוחות לגלות את אורך הרוח של החברים לפלוגה, שכמו החייל בשבצ"ק שלא מתלונן, ממשיכים להגיע פעם אחר פעם. 

אך יחד עם הכוחות הללו, לא קל לשכוח שבאופק אין פתרון למצוקת כוח האדם המשליכה ישירות עלינו, ואנו נדרשים להגיע פעם בכמה חודשים לסבבים ארוכים. אין דיונים אמיתיים, דיונים ציבורים הכוללים את הגורמים שבאמת מכירים את הבעיות בשטח. ארגוני המילואים שפועלים בנושא מודרים ולא מוזמנים לשיחות.

חלק יגידו שזה פוליטי, חלק יגידו שזה בגלל משהו אחר. האמת שאותי זה לא מעניין כי זה דיון שלא מוביל לשום מקום. אני פשוט מוטרד עמוקות מכך שאין אופק לסיוט הבלתי נגמר של קריסת המשפחות, הקריירות האבודות, התארים שנעצרו. אין כרגע שום גורם רציונלי שמתעדף את אחת הבעיות הכי אסטרטגיות של מדינת ישראל – בעיית כוח האדם – ומנסה להביא לסיומה.

לאחר ימי שירות רבים ולקראת כאלו שמגיעים בקרוב, אני שואל את עצמי הרבה שאלות בנוגע ליכולת של המערכות הגדולות להבין לעומק מה עובר על החייל בקצה, והתשובה היא מורכבת.

אני מוטרד עמוקות מכך שאין אופק לסיוט הבלתי נגמר של קריסת המשפחות, הקריירות האבודות, התארים שנעצרו. אין גורם רציונלי שמתעדף את אחת הבעיות הכי אסטרטגיות של ישראל – בעיית כוח האדם

אי אפשר לומר שלא רואים את משרת המילואים. חודשים לתוך המלחמה, יחד עם משרד האוצר, הצבא וגורמים נוספים הוקמו מערכי סיוע והטבות מרשימים. נולדו להם מושגים חדשים כמו "קרן הסיוע", "אירועי בהצדעה", "עומדים בשער", שהפכו לחלק מהשגרה שלנו. ניכר כי יש אנשים רציניים שלקחו את הנושא בשתי ידיים והשקיעו מחשבה. אפילו מבחינה שיווקית – מיתוג כרטיס האשראי "פייטר" הנותן אפשרויות לרכישות במקומות מגוונים, הוא לא רע בכלל. גיבור עם סמל סטטוס אמיתי המסתובב בחנויות ובמסעדות וקונה ב"חינם" את הקפה ואת כריך הבוקר שלו. 

אך עם כל הטוב הזה, אפשר לומר שהצליחו להרדים אותנו בשמירה ולסחוב אותנו עוד כמה סבבים. אני כותב מילים אלו בזהירות רבה ובהוקרת תודה, אך לאחר תקופת שירות ארוכה שכזו פיזור ההטבות אינו יכול לבוא לבדו.

בהיעדר פתרון אמיתי, אנחנו הופכים למועדון לקוחות בעל כורחו. לקוחות שמשלמים מחיר גבוה יותר מהתמורה. מבלי להתייחס לקרנות הסיוע המספקות חמצן לעסקים, לכלכלה ולמקרי פרט מורכבים – 5,000 ש"ח לרכישות, ו-4,500 ש"ח לנופש בבתי מלון – מדובר בדברים שנהנים מהם בטווח הקצר.

אך אני חושב שהמון משרתי מילואים יסכימו איתי בכך שהיינו מעדיפים את היציבות, הקריירה והמשפחה. אי אפשר להיטיב עמנו, ובו זמנית להתעלם מהפיל שבחדר. הטבה אינה קונה את אנחת הרווחה שאנחנו צריכים, אנחת רווחה שתייצב את כוח האדם בצבא ותאזן בצורה ראויה בין הזכות הכל כך חשובה לנו להגיע ולשרת את המדינה, לבין הצורך האמיתי שלנו להיות בבית. 

העולם האבסורדי בו מצד אחד מייצרים מערך הטבות מפואר, שולחים כל שני וחמישי לינקים להרשמה לפסטיבל כזה או אחר, אך מצד שני, באותה נשימה, ממשיכים "לטחון" את אלו המקבלים את ההטבות – הוא עולם שאינו ניתן להכלה. כולנו היינו מעדיפים שמקבלי ההחלטות יתעסקו במתן פתרונות לאינספור הסבבים, ולא לחופשה לילדים. 

העולם האבסורדי בו מצד אחד מייצרים מערך הטבות מפואר, עם לינקים לפסטיבלים כל שני וחמישי, אך מצד שני, באותה נשימה, ממשיכים "לטחון" את מקבלי ההטבות האלה – הוא עולם שאינו ניתן להכלה

כחיילי מילואים, חובה עלינו להמשיך להתייצב ולהגיע, כי אנחנו אנשים אחראיים, שמבינים את מה שעומד על הפרק, ולעולם לא נירדם בשמירה. אבל למען השם, תסתכלו לנו בעיניים ותגידו לנו שאתם עובדים על פתרון. זוהי קריאת זעקה אמיתית שדורשת שינוי, שהיה חייב כבר להגיע אתמול בבוקר. 

רוני בקר הוא ממובילי פורום המילואימניקים הדתי לאומי, נשוי פלוס 4, מעל ל-300 ימי מילואים ונקרא לצו נוסף בעזה, לוחם בפלוגת חי״ר במילואים. רוני מוביל יחד עם פורום המילואימניקים הדתי לאומי את המאבק למען חוק גיוס אמיתי וכדי שנטל ביטחון המדינה לא יהיה רק על כתפיהם. לאחרונה נקרא לסבב חמישי במילואים שיתחיל בקרוב. הוא יגיע.