במשך חודש וחצי הופיע ח"כ איתמר בן גביר בכלי התקשורת יותר פעמים מבני גנץ, יותר מיאיר לפיד, יותר מגדעון סער, קצת פחות מנפתלי בנט וכמעט שליש מהופעותיו של רה"מ. מדוע? (הנתונים על פי תכניתו של גיא זוהר "מהצד השני" בערוץ כאן 11).

בן גביר מייצג מפלגה של מנדט אחד שנכנסה כסיעה למפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ.

במשך חודש וחצי הופיע ח"כ איתמר בן גביר בכלי התקשורת יותר פעמים מבני גנץ, יותר מיאיר לפיד, יותר מגדעון סער, קצת פחות מנפתלי בנט וכמעט שליש מהופעות רה"מ

ללפיד 17 מנדטים. לגנץ 8 מנדטים. לסער 6 מנדטים. מדוע כלי תקשורת דמוקרטים מזמינים את בן גביר להופעות, ראיונות ודיונים יותר מראשי המפלגות הללו?

התוצאה קודם והסיבה אחר כך.

תוצאת הרדיפה אחרי בן גביר היא שידור חי של דברי הסתה מטעמו של חבר כנסת המייצג מפלגה קיצונית, הומופובית, שונאת ערבים, מדירת נשים, תוקפת שמאלנים.

דברי ההסתה הללו נשמעים ומשודרים בלי שום קשר לגודל הייצוג הציבורי של אומרם וללא עריכה. ללא בדיקת עובדות. ללא בדיקה אם הם עומדים בכללי החוק ובקוד האתי של מועצת העיתונות.

בן גביר מבצע מעשים שיש בהם חשש וודאי וקרוב לפגיעה בשלום הציבור. הימים האחרונים מעידים על כך כאלף מדורות ל"ג בעומר.

פתיחת לשכה בשייח ג'ארח, באמצע מאבק משפטי לאומי ציבורי אנושי קשה, כמוה כהתגרות מכוונת שנועדה ליצור אלימות. פשוטו כמשמעו.

הגעה ללוד ערב פרעות הדדיות בין ערבים ליהודים, פרעות שהוא עצמו הצית במעשיו בשייח ג'ארח ובאמירות אחרות על מצעד הדגלים, זו התגרות נוספת בתושבים הערבים.

דברי ההסתה הללו נשמעים ומשודרים בלי שום קשר לגודל הייצוג הציבורי של אומרם וללא עריכה. ללא בדיקת עובדות. ללא בדיקה אם הם עומדים בכללי החוק ובקוד האתי של מועצת העיתונות

הידיעה ששודרה בחדשות 13 על כך שבן גביר המליץ לנתניהו על מבצע בעזה כמהלך שימנע את הקמת ממשלת השינוי, הוא שיאו של מעשה הפוגע בשלום הציבור.

וואוו.
איזה פרסום פסיכי של רביב דרוקר.
פסיכי.
בנגביר יעץ לנתניהו:
אם יהיה מבצע צבאי, עבאס לא יכנס לממשלת שינוי ותהיה ממשלת ימין. pic.twitter.com/JhuLZUdplb

— Eldad Yaniv ???????? אלדד יניב (@EldadYaniv) May 11, 2021

אז מדוע עורכי התכניות מזמינים אותו?

צריך לומר ביושר – בן גביר הוא פרובוקטור של רייטינג. הוא קשור לרצח רבין, הוא תלה תמונה של הרוצח גולדשטיין בסלון, הוא מדבר עם נתניהו, והוא נכנס לאחרונה לכנסת למרות היותו ממשיכו של הרב כהנא. אותו רב גזען, שאפילו הימין היה יוצא מאולם המליאה בעת נאומיו. כל אלה הופכים אותו למפלצת שכולם רוצים לבדוק. הנה הוא הרי חייכן חמוד כזה, אבל עם דעות קיצוניות, אז בואו נזמין אותו ונעשה מסיבת רייטינג.

עורכי התכניות שלנו עסוקים בקליקים, ברייטינג, בזרימת צופים, לא בדמוקרטיה ולא בשמירה על ערכיה.

כבוד ל@tamarzandberg כשקמה ועזבה את האולפן כשאיתמר בן גביר התחיל לדבר: ״לא מבינה למה אתם נותנים במה להתססה והסתה״
סיוון רהב מאיר: ״אנחנו מביאים לאולפן את מי שמעניין לדבר איתו״@N12News בושה pic.twitter.com/iR3GGPQt8E

— ☀️keren☀️ (@kerenyona1) May 14, 2021

עורכי התכניות מבצעים הסתה דמוקרטית. בחסות חופש העיתונות הם עצמם מייצרים אלימות, פגיעה בדמוקרטיה ובמרקם החיים היהודי ערבי בכך שהם נותנים את הבמה לאיתמר בן גביר בלי שום פרופורציה לגודלו כנציג ציבור ובלי שום התייחסות לעוצמת ההסתה של דבריו.

עורכי התכניות מבצעים הסתה דמוקרטית. בחסות חופש העיתונות הם עצמם מייצרים אלימות, פגיעה בדמוקרטיה ובמרקם החיים היהודי ערבי, במתן הבמה לבן גביר בלי שום פרופורציה לגודלו כנציג ציבור

בוקר וערב אפשר לפתוח רדיו ולקבל את בעל המנדט הבודד על גלי האתר.
הראיונות הם חייכניים, סובלניים. שואלים אותו על עמדתו נגד ישיבה עם מנסור עבאס, ובן גביר כמובן עונה את הסיסמאות של "תומכי מחבלים" ואלה הרוצים להשמיד את המדינה. והדברים חולפים באזנם של המראיינים כמו חמאה רכה על פיתה. טבעי. נורמלי. שום הערה, שום שאלה קשה, שום הטחת אמת על שוויון במדינה דמוקרטית, על סובלנות ועל קבלת מנהיגי הציבור הערבים כשווים בפרלמנט.

שטיפת המוח הזו נעשית ברשות ובסמכות. איש לא מתלבט ולא מחשב את תפקידו בשמירה על ערכיה של מדינת ישראל מכסאו כעורך תכנית.

התוצאות נראות כיום היטב בשטח. פלוגות פשיסטיות עם חולצות שחורות ודגלי ישראל מסתערות על ערבים בגלל שהם ערבים. נוער דתי לאומי בגבעות פוגע פיזית בחקלאים פלסטינים ובחיילי צה"ל. הרשתות מלאות דברי הסתה ובלע קשים והאלימות שוצפת ברחובות.

את זריקת הרעל של דברי בן גביר ניתן לפחות להגביל בכמות הראיונות ולאזן, אם היה מעומת עם מושגים דמוקרטיים, עם עמידה על הזכויות לחופש פולחן, התנגדות לגזענות המופגנת שלו ולהסתה מצידם של מראיינים שהם מתווכי הדעות בדמוקרטיה.

התוצאות נראות היטב בשטח. פלוגות פשיסטיות בחולצות שחורות ודגלים מסתערות על ערבים. נוער דתי לאומי בגבעות פוגע פיזית בחקלאים פלסטינים ובחיילי צה"ל. הרשתות מלאות דברי בלע והאלימות שוצפת ברחובות

כתבות חביבות על לוויתנים ודולפינים זה נחמד, אבל זה לא תפקידו של עיתונאי בכיר היושב בצומת המידע החשוב ביותר בישראל. שם בצומת צריך יד אמיצה על השלטר של העמדות. את הפה המסית צריך לסגור ואת הדברים האיומים הגורמים למלחמת אזרחים לעצור בעודם איום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. זאת, תוך מאמץ של שתי הממשלות לעודד ולתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, ומתוך הבנה כי החיבורים הכלכליים מניעים חיבור מדיני חזק ומאפשרים גם פיתוח של יחסי שלום בין העמים.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות, תוך מאמץ של שתי הממשלות לתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, כמנוע לחיבור מדיני חזק שיאפשר פיתוח יחסי שלום

באחרונה פורסם כי חברת מובאדלה פטרוליום האמירתית חתמה עם קבוצת דלק קידוחים על מזכר הבנות לרכישת אחזקות דלק במאגר תמר (22 אחוזים מהמאגר) במזרח הים התיכון בעבור 1.1 מיליארד דולרים. מדובר במימוש מחויבויות של חברת דלק למכירת אחזקותיה בתמר במסגרת יישום מתווה הגז.

כבר למחרת הפרסום הסביר שר האנרגיה הישראלי, ד"ר יובל שטייניץ, כי זוהי הצלחה במימוש מתווה הגז ובהכנסת חברות בינ"ל למשק הגז הישראלי. זאת ועוד, לדבריו, הוא "מאמין שזוהי תחילתו של שיתוף פעולה בין המדינות בתחום האנרגיה ובתחומים כלכליים ומדיניים נוספים לרווחתם של האזרחים".

מי את מובאדלה פטרוליום?

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, המהווה את זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי ומנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות. מדיניות ההשקעות של מובאדלה נקבעת בהתאם לאינטרס כפול – אינטרס כלכלי (השאת רווח לממשלת אבו דאבי) בראייה של גיוון תיק ההשקעות של האמירות ומוכנות לתרחישים כלכליים עתידיים; ואינטרס מדיני של העמקת חיבורים וצירים אזוריים.

המיקוד של השקעות חברת הנפט מצוי בשווקי המזרח התיכון, צפון אפריקה ורוסיה. בין היתר, מעבר למזכר ההבנות המכניס את מובאדלה פטריוליום לשוק הישראלי, היא מנהלת השקעות נרחבות במצרים (מחזיקה במניות במאגר ט'הר במים הכלכליים המצריים ובזכויות קידוח נוספות).

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי, המנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות

רשומה זו תנתח את ההזדמנויות והאיומים הנוגעים בכניסת כסף אמירתי למשק הישראלי בעסקאות ענק, הנוגעות בתשתיות לאומיות ישראליות.

במימד הגיאו-פוליטי

במימד הגיאו פוליטי העסקה מהווה מימוש מובהק של "הסכמי אברהם" בשני מישורים מקבילים:

ראשית, היכולת להוציא מן המחשכים את היחסים ולרקום עסקאות כלכליות ללא חשש מביקורת ציבורית ומדינית. בניגוד לעבר, לא מזוהה שיח שלילי חריג בתקשורת הבינערבית או במדינות בהן הסנטימנט האנטי-ישראלי חריף (מצרים, ירדן). גם במימד המדיני, לא מושמעת ביקורת כלפי אבו-דאבי על העמקת מהלכי הנורמליציה.

בנוסף, חיזוק ציר השותפויות הסוני-ישראלי-(אמריקני) במזה"ת מול איראן וחיזוק מקביל של ציר השותפות הסוני-ישראלי-הלני (יוון וקפריסין) מול טורקיה. שותפויות אלו מקודמות במרץ בשורה של מהלכים מתוקשרים, הכוללים אימונים צבאיים משותפים, דיאלוגים אסטרטגיים, ביקורי בכירים, הקמת פורום הגז במזרח הים התיכון (אליו איחוד האמירויות שואפת להצטרף כמשקיפה) ועוד.

בהקשר הכלכלי

החיבורים הכלכליים מיצרים קומה נוספת בתהליך, מקבעים את האינטרסים המשותפים ומיצרים מחויבויות ביטחוניות הדדיות. בהקשר זה, חשוב להזכיר גם את הקצה האמריקני בדמות אחזקות חברת שברון ב-25% מאחזקות מאגר תמר. בהקשר הכלכלי לישראל יש עניין בכניסת שחקנים מנוסים ומגוונים לשוק המקומי (דוגמת כניסת שברון שרכשה את נובל אנרג'י). אלו מביאים עמם ניסיון, ידע, טכנולוגיה ומארג קשרים ענף שיוכל לשרת את יצוא הגז מישראל וייעול הפקתו, לצד מימוש המהלך לצמצום הריכוזיות בשוק הגז המקומי. הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed).

במקביל, חשוב להדגיש כי עסקת הרכש הנוכחית לא תקנה למובאדלה זכויות וטו על החלטות עסקיות של תאגיד תמר, ואינה כוללת מעורבות של מובאדלה בתפעול המאגר (ה-Operator יישאר חברת שברון האמריקנית).

הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed)

במקביל, גם עבור האמירתים ניתן למנות מספר יתרונות כלכליים מובהקים בעסקה (מעבר להיותה הזדמנות עסקית טובה):

לטווח הקצר, העסקה מאפשרת דריסת רגל במרחב של מתחרים אפשריים על שווקי היצוא לאירופה, כדי לגדר סיכונים ולהיערך באופן טוב יותר בשוק שהוא אינטרס ליבה כלכלי ואסטרטגי עבורן.

כך למשל, קיים עיסוק בעסקאות נוספות בתחום האנרגיה בין המדינות, למשל הקמת צינור הנפט בים האדום שיאפשר לאיחוד האמירויות לייצא נפט לאירופה ביתר קלות. בהקשר זה, יוזכר כי לצד העסקה הנוכחית, אין זו ההתעניינות הראשונה של חברות מפרציות בתשתיות לאומיות ישראליות, וכי רק לפני חודשים ספורים דווח על מהלך משותף של מספנות ישראל וחברת DP world האמירתית לרכישת נמל חיפה.

מספנות ישראל וחברת אספקה מדובאי בוחנות את רכישת נמל חיפהhttps://t.co/y0C92m9Zk0 pic.twitter.com/tRlGnUvpbf

— ynet כלכלה (@ynet_economy) September 16, 2020

בראיה ארוכת טווח, מובאדלה פועלת עם חברות נוספות לפיתוח תעשיית "המימן הכחול" (המופק מגז טבעי), כחלופה "ירוקה" ליצוא גז ונפט.

לישראל, העלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני שוק אירופי מצטמצם לגז טבעי, בשל המחויבות האירופית לצמצם פליטת גזי חממה, עשוי להיות אינטרס לפתח תעשיה שכזו ולהביא ידע בנושא. עבור ישראל זו עשויה להיות הזדמנות נוספת ללמוד מהניסיון הרב של המאעמ"ים בנושא, וגם אולי אפיק לבחינת תעשיית מימן מקומית בישראל (כוללת ליצוא), כחלופה לצינור הגז לאירופה, אשר קיים ספק באשר ליכולת הטכנולוגית והאסטרטגית לממשו.

אתגרי העסקה

כתמונת ראי מול ההזדמנויות הללו, יש לעמוד על שלושה אתגרים העולים מן העסקה:

ראשית כל, התגברות תפיסת האיום בראי טורקיה ואיראן החוזות בהתלכדות מחנה הניצב למולן. קונקרטית, גם אם המדובר בתרחישים מרחיקי לכת, הדבר עלול להגביר פוטנציאלי חיכוך (טורקיה מול ישראל במזרח הימ"ת; פגיעה צירית במאע"מ דרך מאגר תמר).

שנית, הסיכון במתן דריסת רגל ישראלית למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק. זאת, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית. במובן זה, עלולה להיווצר תחרות לא בריאה בין שיקולים מדיניים-פוליטיים לשיקולים עסקיים-רגולטוריים.

לשם דוגמה, שאיפה לשכך מתח מדיני עשוי להוביל למתן הקלות רגולטוריות בפיקוח על האסדה (תוך תחרות עם שיקולי איכות סביבה למשל). מנגד, יחסיה של אבו דאבי עם ישראל ומצרים בנפרד ישפיעו על שיקוליה הכלכליים והחלטות איזה מאגר לפתח כלכלית – תמר הישראלי או ט'הר המצרי.

יש סיכון במתן דריסת רגל ישראלית, למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית

שלישית, תיתכן חשיפה של מאפייני אבטחה והגנה ייחודיים על האסדה.

אולם סביר להניח שניתן לנהל סיכונים אלה, ובכל מקרה האסדה וניהולה יוסיף להיות מונחה ע"י גופי הביטחון הרלוונטיים בישראל. בה בעת, במקרה הטוב, עשויה החברה אף לרכוש שירותי אבטחה מחברות ישראליות ולשלבן בפעילותה במפרץ, ולחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים בין המדינות.

בשורה התחתונה,

לכניסת מובדאלה פטרוליום לשוק הישראלי יש מימד סמלי-היסטורי ואסטרטגי, הנותן גושפנקה לתהליך הנורמליזציה והשת"פ הבר-קיימא בין ישראל לבין איחוד האמירויות.

בראייתנו, יתרונותיו הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של מהלך זה עולים על חסרונותיו. בראייה קדימה, על מקבלי ההחלטות להקפיד ולקיים דיון מעמיק ברוח זו באשר לכל מהלך של רכש אחיזה בתשתית לאומית קריטית על ידי הון זר תוך מתן הדעת על תרחישים עתידיים אפשריים בהם המהלך החיובי והאופטימי הופך מנכס לנטל.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

יוחאי גויסקי הינו סגן אלוף במילואים. שירת במגוון תפקידים בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי בצהל ובמשרד הביטחון. מתמחה ביחסים בינ-לאומיים, המזרח התיכון ותכנון אסטרטגי.