לא צריך לבלבל את הציבור עם מה שחשוב באמת
הפרקליטות הגישה היום (ד') לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור מטעמה של כתבת הפלילים של גלי צה"ל, הדס שטייף על פסק דינו של בימ"ש השלום שחייב את שטייף לפצות את השדרן נתן זהבי על הטענות שפרסמה לפיהן זהבי תקף מינית והתנהל באופן בלתי ראוי כלפי מספר נשים.
לפי הערעור, פסק דינו של בימ"ש השלום התבסס על פרסומים של שטייף שתיארו את התנהגותו הבוטה של זהבי כלפי נשים, שהוגדרו כלשון הרע על סמך הנחה ששטייף ייחסה לזהבי עבירות פליליות, כיוון שבית המשפט קבע שזהבי לא ביצע עבירה. ואולם, למעשה שטייף לא ייחסה לזהבי עבירות, אלא רק סיפרה את סיפורן של אותן נשים שבהן פגע. לכן, נטען בערעור, שטייף לא עברה עבירת לשון הרע כלפי זהבי.
"על מנת להוכיח את האמת שבפרסום, הוגשו לביהמ"ש 8 תצהירים של 8 נשים שונות (שזהבי פגע בהן) שגוללו בפירוט רב את סיפורן. 7 מתוכן הגיעו באומץ רב להעיד. עורך דינו של זהבי בחר שלא לחקור את העדות על האירועים עצמם, ומכאן שגרסתן העובדתית לא נסתרה – ויש לקבלה", נכתב בערעור.
"ביהמ"ש העדיף את עדותו של זהבי, ושל שניים מחבריו, אשר הרבה לא לזכור, אף שהוא בעל העניין הראשי בהליך", נכתב בערעור, "גם אם ביהמ"ש סבר, לטעמנו בשגגה, כי המערערת לא עשתה את מלאכתה העיתונאית, אין משמעות הדבר כי אותן נשים שיקרו בעדותן – ואולם פסק-הדין מרמז למסקנה זו. הדבר מהווה עוול של ממש כלפי אותן נשים, ועלול אף לגרום לקורבנות עבירות-מין לסכור את פיהם מלהשמיע את קולם ולהתלונן".
"מהפכת 'metoo#' שגרמה לנפגעי ולנפגעות עבירות מין להעז ולחשוף את סיפורם לראשונה, אינם גורמים שניתן להתעלם מהם בהליך זה. הם היוו את הרקע לפרסומים, ולכן יש בהם כדי ללמד על העניין הציבורי באותם פרסומים. מהעדויות שנשמעו בביהמ"ש עלתה החשיבות הציבורית הראשונה במעלה שבפרסומים".
פיצוי של 390 אלף שקלים לזהבי
בית משפט השלום חייב את שטייף לפצות את זהבי בסכום של 390 אלף שקלים בגין לשון הרע על כך שפרסמה את עדותן של נשים שזהבי, לטענתן, תקף אותן מינית. לאחר ויכוח בנושא, הודיעה המדינה שתישא בהוצאות משפטה של שטייף כעובדת של גל"צ.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הערוצים המסחרים מונחי רווח, והם מפחדים ש-"להיכנס לפרטים" יגרום לצופה לזפזף לערוץ המתחרה. לצערי גם ערוץ 11 לא מהווה אלטרנטיבה ראויה. הוא לא גרוע כמו המסחריים אבל גם החדשות של 11 רדודות מאוד וחבל.
אגב, "לא להיכנס לפרטים" עןזר לצד אחד של המפה באופן ברור. כי אם נעצור להסתכל על מה שנהיה מהנורמות הפוליטיות ומהדמוקרטיה כאן, זה ייראה רע מאוד.