במהלך השנים 2018-2012 ניהלה מדינת ישראל מאמץ יוצא דופן של סיוע הומניטרי לתושבי הכפרים הסורים הסמוכים לגבול שסבלו, בשל מלחמת האזרחים במדינה, מנחת זרועו של המשטר הסורי ומכנופיות ג'האדיסטיות ובראשן מחוז חוראן של המדינה האסלאמית.

במהלך 2018-2012 ניהלה ישראל מאמץ יוצא דופן של סיוע הומניטרי לתושבי הכפרים הסורים הסמוכים לגבול שסבלו, בשל מלחמת האזרחים במדינה, מנחת זרועו של המשטר הסורי ומכנופיות ג'האדיסטיות

הושטת היד הישראלית, במסגרת שהתמסדה תחת מנהלת "שכנות טובה" באוגדה 210, כללה מאמצים הומניטריים בתחומי הרפואה, התשתיות ותחומים אזרחיים נוספים. ישראל העמידה סיוע רפואי לפצועים, כולל בבתי חולים בישראל, והעבירה ציוד רפואי, מזון ודלק לשטח הסורי.

מעבר לציווי המוסרי של סיוע לאזרחים בלחימה, למבצע "שכנות טובה" נועדה גם תכלית אסטרטגית. הרחקת איומים מאזור הגבול הסורי-ישראלי, מגורמי ג'האד וציר שיעי-איראני שרצו לנצל את חולשת תושבי הכפרים כדי להגביר השפעתם באזור – כולל הצבת אמל"ח ויצירת איום משמעותי על ישראל מאזור דרום סוריה.

בראייה ארוכת טווח, יוזמי המהלך קיוו כי הסיוע יוביל למרקם יחסים משופר בין תושבי שני עברי הגבול ושיפור היחס לישראל בעולם הערבי בכלל, שעקב אחר הסיוע הישראלי דרך כלי התקשורת.

בתום עשור למלחמת האזרחים בסוריה, המשטר שב למרבית השטח בחזית רמת הגולן, המדינה האסלאמית נדחקה, והצורך בסיוע הישראלי פחת. ביחס למטרות המבצע, מטרותיו המיידיות (צמצום איומים) התממשו, אך קיים קושי לאמוד אם אכן חל השיפור ביחס הבסיסי לישראל.

המלחמה בתימן

בשש השנים האחרונות מתנהלת מלחמה עקובה מדם בתימן בין השבטים החות'ים נתמכי איראן והציר השיעי לבין ערב הסעודית ושותפותיה (איחוד האמירויות ומדינות נוספות). המלחמה גבתה עד כה מעל 233 אלפי הרוגים (מאה אלף מלחימה ישירה) ומתוכם מעל 18 אלפי אזרחים שנפצעו או נהרגו. בנוסף, דו"חות האו"מ מונים כ-4 מיליוני עקורים.

מזה 6 שנים מתנהלת מלחמה עקובה מדם בתימן בין השבטים החות'ים לבין ערב הסעודית ושותפותיה. המלחמה גבתה עד כה מעל 233 אלפי הרוגים וכ-4 מיליוני עקורים על פי דוח"ות האו"ם

המלחמה העמיקה את המשבר הכלכלי החריף ממנו סבלה המדינה ממילא והולידה את "המשבר ההומניטרי הקשה ביותר כיום על פני כדור הארץ". כדי לסבר את האוזן, תימן ממוקמת במקום ה-177 מתוך 189 במדד הפיתוח העולמי (2019). 24 מיליוני תושבים (מעל שני שליש מתושבי המדינה) זקוקים לסיוע הומניטרי דחוף, ומתוכם מעל 20 מיליון המצויים בסכנת רעב.

בנוסף, מעל שני שלישים מהאוכלוסייה אינה נגישים למקורות מים הראויים לשתייה או לשירותים רפואיים בסיסיים. כפועל יוצא, תימן חוותה התפרצויות חמורות של מגפת כולרה (2016 ו-2021) ולהערכת מומחים קיימת גם תחלואת קורונה רחבה (אך לא מתועדת בשל פער בדיקות).

המשבר ההומניטרי בתימן (צילום: World Health Organization)

נוכח המשבר קיימת התגייסות אזורית ובינלאומית להגשת סיוע לתימן, אך לרוב קיים קושי בהעברת סיוע ראוי למרבית האוכלוסייה. זאת בשל פיזור האוכלוסין, פיצול המדינה בין הצדדים הנצים, הקרבות הנמשכים ותקופות המצור על נתיבי הכניסה למדינה (נמל התעופה עדן, נמל הים חדידה).

השיקול ההומניטרי אף עמד במוקד החלטת נשיא ארה"ב ביידן לבטל את הכללת התנועה החות'ית ברשימת הארגונים תומכי הטרור (הכרזה של ממשל טראמפ בימיו האחרונים). הכללת החות'ים ברשימה הייתה מונעת מארגונים אמריקנים להמשיך להעביר סיוע לעשרת מיליוני התושבים החיים בשטחים הנשלטים על ידי החות'ים.

ההקשר הישראלי

המלחמה בתימן רחוקה פיזית מישראל אך משפיעה עליה ועל אינטרסיה:

• איום חות'י-איראני ישיר – החות'ים כשחקן אנטי-ישראלי, המפתח יכולות בסיוע איראן לפגיעה בישראל ישירות ובאינטרסים ישראליים במרחב. הכלים: ירי טילי קרקע-קרקע וכלי טיס בלתי מאוישים לטווחים שיגיעו לגבולות ישראל, או ירי לעבר ספינות ישראליות באזור מיצרי באב אל מנדב.
• התעצמות אזורית איראנית – תימן כזירה נוספת בה איראן מחזיקה נכסים, פועלת נגד סעודיה ושותפותיה, בונה כוח ומשכללת אמל"ח ושיטות לחימה.
• השת"פ הישראלי-סוני – מושפע מנכונותה או חוסר נכונותה של ישראל לקיים שיתופי פעולה צבאיים עם סעודיה ושותפותיה למערכה.

המלחמה העמיקה את המשבר הכלכלי והולידה את "המשבר ההומניטרי הקשה ביותר כיום על פני כדור הארץ". מעל 20 מיליון בסכנת רעב ומעל 2/3 מהאוכלוסייה ללא גישה למקורות מים ראויים לשתייה

חרף ההבדלים, קיים קו מחבר בין שתי המלחמות – היכולת האיראנית לנצל את פגיעות האוכלוסייה להתבססות, ולבניין כוח והשפעה. בשתי הזירות ניתן לזהות שחקנים מקומיים אשר שינו נאמנויות בהתאם לסיוע שקיבלו או לאיומים שספגו. בכלל כך, ניתן אף לזהות היפוכים בנאמנויות (ממשטר אסד לדאע"ש בסוריה; מאלקאעדה לדאע"ש ומסעודיה לחות'ים בתימן).

המלצות

כשם שהגשת סיוע הומניטרי לתושבי הכפרים ברמת הגולן הסורית סייעה לצמצם השפעה איראנית וג'האדיסטית ולמנוע הפעלת כוח משטח הכפרים כלפי ישראל, גם באזורים מסוימים בתימן ניתן "לקנות" השפעה ולצמצם השפעה איראנית-חות'ית במדינה.

כל זאת, כמובן מעבר לשיקול ההומניטרי-ערכי הבסיסי של צורך בהגשת כתף לאוכלוסיות המצויות במצוקה עמוקה.

בהתאם, מוצע כי ישראל תיזום ותקיים מהלך של הגשת סיוע הומניטרי ישראלי בתימן, כולל לתושבים החיים באזורים הנשלטים על ידי החות'ים:

• המהלך יקודם באמצעות גורמי חברה אזרחית ישראליים (NGOs) במימון והכוונה ממשלתי (משרדי החוץ והביטחון, המועצה לביטחון לאומי ועוד).
• המהלך יתואם ובמידת האפשר ישולב עם מאמצי הסיוע הבינלאומיים והאזוריים, ובראש ובראשונה מצד סעודיה ואיחוד האמירויות. מעבר לרגישויות המדיניות, תיאום יאפשר גמישות לוגיסטית בהעברת סיוע למדינה מרוחקת המצויה בעימות פנימי אלים.
• ריכוזי מאמץ באזורים גיאוגרפיים מוגדרים שייבחרו משיקולים אסטרטגיים.
• מיקוד בשלב ראשון בסיוע של רפואה דחופה ומונעת ובהתמודדות עם מחסור במזון ומים.
• סיקור תקשורתי רציף לשם השפעה על קהלים בזירה הבינ"ל, הערבית והתימנית.

כשם שסיוע הומניטרי לתושבי הכפרים ברמת הגולן הסורית סייע לצמצם השפעה איראנית וג'האדיסטית ולמנוע הפעלת כוח משטח הכפרים כלפי ישראל, גם בתימן ניתן "לקנות" השפעה ולצמצם השפעה איראנית-חות'ית

קו המדיניות המוצע יסייע בקידום אינטרסים ישראליים:

• צמצום איומים ודחיקת השפעה איראנית על ידי קניית השפעה בקרב אוכלוסיות ממוקדות באזורים ספציפיים (למשל בחוף התימני המערבי) והתניית הסיוע בדחיקת נוכחות איראנית מהמרחב.
• סיוע לשותפות (סעודיה, אמירויות) המתגאות אף הן בהגשת סיוע הומניטרי בהיקפים גדולים. נכונות ישראלית להשתלב בפומבי במאמציהן יחזק את השותפויות הנרקמות תחת "הסכמי אברהם".
• השפעה על תפיסת ישראל בקרב ציבורים במזה"ת גם אם פוטנציאל השינוי של הסנטימנט האנטי-ישראלי העמוק במרחב הערבי מוגבל ביותר.
• שיפור מעמד ישראל כמי שתומכת במאמץ הומניטרי בינ"ל.

ברם, בקו המדיניות המוצע קיים גם איום – מעורבות ישראלית בזירה בפרופיל גבוה עלולה לעורר את החות'ים לפעול באופן ישיר באלימות נגד ישראל תוך סימונה כמטרה לגיטימית לפגיעה. לשם המחשה, במספר הזדמנויות בשנים האחרונות, בכירים ישראליים התבטאו ביחס לתימן באופן שעורר שיח תגובה חות'י ועלייה בעוצמת האיומים הרטוריים שלהם כלפי ישראל.

חרף העלייה הפוטנציאלית באיום, נראה כי הצמרת האיראנית והחות'ית כבר מצויות תחת הרושם שישראל פועלת בתימן באופן נרחב, כולל פעילות סיכולית כנגדם. גם תחת תודעה זו, החות'ים בשלב זה נמנעים מהפעלת כוח ישיר נגד ישראל ומסתפקים בהצהרות איום בלבד. על כן, מהלך הומניטרי-פומבי לא ישנה מן היסוד את תפיסת היריב כלפי ישראל ולא יעבירו את הרף להחלטה לתקוף את ישראל.

החות'ים בשלב זה נמנעים מהפעלת כוח ישיר נגד ישראל ומסתפקים בהצהרות איום בלבד. על כן, מהלך הומניטרי-פומבי לא ישנה מן היסוד את תפיסת היריב כלפי ישראל ולא יעבירו את הרף להחלטה לתקוף את ישראל

בשורה התחתונה

מדינת ישראל מרבה להתבסם בערכיה האוניברסליים ובנכונותה להגיש סיוע רב לאזרחי העולם בעתות מצוקה – כולל במדינות עוינות ומאתגרות לישראל (לבנון, תורכיה וכו'). המשבר ההומניטרי החמור בתימן מחייב את מדינת ישראל לדבוק בערכיה ולהשתלב במהלכים הבינ"ל להקלה על הסבל של האוכלוסייה. לא רק שאין בדבר איום להעמקת האתגר הביטחוני כלפי ישראל מהזירה, אלא שיש בו אף הזדמנות למינוף לצמצום (מוגבל) של האיום ולהגדלת שיתופי הפעולה האזוריים החיוביים – וגם בכך יהיה שכרה של ישראל.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

ההתפתחויות החיוביות ביחסי ישראל ומדינות "הסכמי אברהם" הציפו בחודשים האחרונים עיסוק בשאלה אסטרטגית עמוקה ופוליטית: האם אכן ניתן "להפוך סדרי עולם" – לקיים נורמליזציה עם העולם הערבי ללא פתרון קודם לסוגיה הפלסטינית?

ואם להמשיך את המהלך המחשבתי: האם רעיון כזה יוביל בתורו להבנה של ההנהגה הפלסטינית כי היא נותרת מאחור ועל כן מוטב לה להתגמש כדי לקדם את יעדיה הלאומיים?

ההתפתחויות החיוביות ביחסי ישראל ומדינות "הסכמי אברהם" הציפו שאלה אסטרטגית עמוקה ופוליטית: האם אכן ניתן "להפוך סדרי עולם" – לקיים נורמליזציה עם העולם הערבי ללא פתרון קודם לסוגיה הפלסטינית?

כמובן שעוד מוקדם לענות על שאלה זו. התשובה אליה טמונה לא רק בירושלים וברמאללה, אלא גם בגישת ממשל ביידן לסוגיה ולנכונותו (שטרם הובררה עד כה) להיכנס לעיסוק משמעותי בה.

יחד עם זאת, אירועי השבועות האחרונים – בירושלים, בערי ישראל וברצועת עזה – מציבים ביתר שאת את אחת משאלות המשנה שעלתה על שולחנות התכנון עם חתימת הסכמי אברהם – עד כמה ההסכמים עמידים, וקונקרטית – האם יעמדו בפני "מהלומה" של מבצע ישראלי רחב ברצועת עזה?

מבחן התוצאה מוכיח כי ל"הסכמי אברהם" עמידות לא מבוטלת להתפתחויות שליליות שאמורות היו לערער אותם. זאת, תוך התחשבות בעובדה כי אין מדובר במבצע קרקעי נרחב וכי מניין ההרוגים בצד הפלסטיני נותר נמוך יחסית.

טענה זו דורשת בחינה בשני מישורים מקבילים: במבחן ההנהגות ובמבחן הציבורים.

מבחן ההנהגות

בהשוואה למדינות ערב אחרות (ירדן בפרט), גם ביחס לאירועים בירושלים (שיח' ג'ראח והר הבית) וגם ביחס להסלמה ברצועה, התגובה של הנהגות המפרציות (אמירויות, בחרין, סעודיה) הייתה מתונה ומאוזנת יחסית, בעיקר לנוכח המנעותן מיצירת משבר מדיני מול ישראל.

בצד השלילי, הנהגות מדינות "הסכמי אברהם" יישרו קו עם הקונצנזוס הערבי, הביעו תמיכה "באחיהם הפלסטיניים" והטיחו בישראל ביקורת על פעילותה השלילית הן בירושלים והן ברצועת עזה. במסגרת זאת, היו שותפות להחלטות הלעומתיות בליגה הערבית ובארגון המדינות האסלם (OIC). גם בנאומים בעצרת האו"ם נרשמה נימה ביקורתית מסורתית.

בהשוואה למדינות ערב אחרות גם ביחס לאירועים בירושלים וגם ביחס להסלמה ברצועה, תגובת הנהגות המפרציות (אמירויות, בחרין, סעודיה) הייתה מתונה ומאוזנת יחסית והן נמנעו מיצירת משבר מדיני מול ישראל

בצד החיובי, נרשמו הצהרות מאזנות, אשר מבחינות בסבל ההדדי בישראל וברצועה ורואות בשני הצדדים כאחראים להידרדרות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדבריו של שגריר האמירויות בישראל, שציטט את שר החוץ האמירתי, בקבעו כי יש להביא להפסקת ההסלמה ולקדם דיאלוג בין הצדדים על בסיס עקרונות "הסכמי אברהם".

גם משרד החוץ הסעודי הזכיר תוך כדי הלחימה, כי הממלכה רואה בחמאס ובג'האד האסלאמי גורמי טרור. מיותר לציין כי נציגי המדינות בארץ (והנציגים בחו"ל) נותרו במקומם ולא ננקטו מהלכים דיפלומטיים שליליים דוגמת "קריאה להתייעצויות" וכו'.

מבחן הציבורים

במהלך המבצע, וכצפוי, חלה עלייה בסנטימנט הציבורי השלילי כלפי ישראל במדינות המפרץ. זה נמדד בעיקר דרך מעקב אחר השיח ברשתות החברתיות וכפי שמשתקף בתכניות האירוח ברשתות התקשורת השונות. כל זאת, תוך שיש הזנה בין השיח התקשורתי לדעת הקהל, והתחרות השגורה על הנרטיב בין אלג'זירה (המתסיסה) לבין כלי תקשורת באמירויות ובסעודיה (המציגים תמונה שלילית אך פחות מתסיסה כלפי ישראל).

למול זאת, חשוב להזכיר קמפיין רשת להשחרת חמאס שהתנהל בסעודיה ובאיחוד האמירויות. תחת ההאשטג #حماس_الارهابية (חמאס הטרוריסטית) נרשמו אמירות חריפות של גולשים כלפי מנהיגי חמאס (בוגדים, מושחתים ועוד), תוך צימוד בינה לבין תנועת האחים המוסלמים, שגם היא מוקצית מחמת המיאוס בסעודיה ובאיחוד האמירויות. יודגש, כי קשה להבחין במדינות אלו בין קמפיין ציבורי אותנטי לבין מהלך תודעתי שלטוני, אך לעניין בחינת הגישה למערכה בעזה, ההבדל אינו מהותי.

מול הסנטימנט השלילי כלפי ישראל במהלך המבצע, התנהל בסעודיה ובאיחוד האמירויות  קמפיין רשת להשחרת חמאס. תחת ההאשטג "חמאס הטרוריסטית" נרשמו אמירות חריפות כלפי מנהיגי חמאס (בוגדים, מושחתים)

במבחן השוואתי, היקף השיח בנושא "שומר החומות" ועוצמתו נמוכים משמעותית הן בהשוואה לשיח בציבורים במדינות ערביות אחרות (ירדן, עיראק, מצרים, לבנון) והן ביחס לאירועי הסלמה בעבר. בנוסף, יש להדגיש את מיעוט ההפגנות במדינות "הסכמי אברהם", גם ביחס לחולשת תרבות המחאה אצלן מלכתחילה. גם ציבור הפליטים ומהגרי העבודה הפלסטינים המתגוררים במדינות המפרץ נמנע מיציאה לרחובות להפגנות תמיכה בפלסטינים. יש בכך כדי להעיד גם על ריסון משטרי, אך גם על חוסר עניין ציבורי בסוגיה הפלסטינית ואף מיאוס ממנה ומהקרנותיה השליליות.

בממד הבילטרלי

להבנתי, מדובר בהצלחה מרשימה לתפיסת "הסכמי אברהם" ולעמידותם בפני טלטלות אזוריות. האינטרס המחבר בין ישראל למפרץ (+מרוקו וסודאן) חזק על המפריד. יש בכך כדי להעיד על חופש הפעולה הישראלי הרחב בפעילויות אזוריות ועל הפוטנציאל הגלום בהמשך קידום תהליכי חיבור למרחב – בילטראליים ומולטילטראליים – על בסיס אינטרסים משותפים (אנרגיה, סחר, אקלים, מים, ביטחון מזון, סייבר ועוד ועוד). כמובן שעוד נדרש להוסיף ניתוח מתבקש של היבט השותפות מול האיום האיראני והקשרים של מכירות אמל"ח ישראלי למדינות שונות במרחב, לאחר שהוכחה שוב יעילותו במערכה (יכולות גילוי ויירוט? מודיעין? סגירת מעגלי אש? ועוד).

בזירה הפלסטינית

אמנם אין לצפות כי ההסכמים יובילו לשינוי התפיסה הפלסטינית ולקידום התהליך המדיני בטווח הזמן הקרוב, אך ההסכמים מייצרים תשתית מאפשרת לקידום מעורבות סונית מייצבת בזירה – כבר כיום, ובפרט בהינתן שינוי עתידי באסטרטגיית הרשות הפלסטינית. לטעמי נכון לנצל את מצוקת החמאס על מנת להעמיק את ההשפעה המפרצית-אמירתית, לכל הפחות בעזה, גם על חשבונה של קטאר וחרף התפקיד המייצב לכאורה שנשאה בשנתיים האחרונות.

הרחבת "הסכמי אברהם"

לטעמי נכון להחצין את השקט הציבורי במפרץ, על מנת להציג לצמרת הסעודית כי מחיר קידום היחסים הגלויים עם ישראל אינו גבוה כפי חששם. הציבור הסעודי אפטי לנושא הפלסטיני גם תחת אירועי משבר משמעותיים. גם העולם הערבי אינו כפי שהיה, ואין ברצונו ו/או ביכולתו "לנדות" את המדינות המנרמלות יחסיהן עם ישראל כפי שקרה בשנות ה-80 עם מצרים. במובן זה – אם בעקבות מבצע "שומר החומות" תחול הבנה סעודית כי ניתן להיכנס תחת "הסכמי אברהם", ירשם המבצע כהצלחה אסטרטגית ענקית, גם ללא קשר לעומק הפגיעה בחמאס בעזה.

אם בעקבות "שומר החומות" תחול הבנה סעודית כי ניתן להיכנס תחת "הסכמי אברהם", משום שמחיר היחסים הגלויים עם ישראל אינו גבוה כפי שחששו, ירשם המבצע כהצלחה אסטרטגית ענקית, גם ללא קשר לעומק הפגיעה בחמאס בעזה

מילה על ירדן

בניגוד למדינות המפרץ, ירדן רגישה באופן עמוק למתחולל בזירה הפלסטינית על כל חלקיה. גם ללא הרקע של המשבר הנמשך בין הצמרת הירדנית לזו הישראלית היינו מצפים להתלהמות שהתחוללה בממלכה. עצם העובדה שהמבצע מסתיים ללא נזקים מדיניים מהותיים ו/או התנגשות בגבול (מוציא מכלל כך אירוע חריג של חדירה מירדן המתוחקר על ידי שני הצדדים) מהווה הישג מסוים ליחסים. כך, לכל הפחות, המדינות תוכלנה לשמר את היחסים במתכונת הקיימת בשנים האחרונות – מריבה דיפלומטית לצד שת"פ ביטחוני עמוק וחסר תקדים.

בשורה התחתונה

הימים והשבועות הקרובים יהיו זמן סיכומים וניתוחים טקטיים ואסטרטגיים על מה למדו חמאס וחזבאללה מהאירוע, מה המשמעויות שלו לגבי מערכה נגד איראן, מה עתיד היחסים עם ירדן ומה נגזר מהאירועים לגבי יחסי ישראל עם ארה"ב. בניגוד לאינטואיציה הגורסת כי יש "לצנן את הרוחות" טרם הפנייה לקידום תהליכים מדיניים במרחב, אני ממליץ דווקא להכות בברזל בעודו חם, על מנת לשבור חומות זכוכית נוספות ולהרחיב את הסכמי אברהם – כולל על ידי רתימה של ממשל ביידן, הנשיא סיסי והמלך עבדאללה לתהליך.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. זאת, תוך מאמץ של שתי הממשלות לעודד ולתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, ומתוך הבנה כי החיבורים הכלכליים מניעים חיבור מדיני חזק ומאפשרים גם פיתוח של יחסי שלום בין העמים.

הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות, תוך מאמץ של שתי הממשלות לתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, כמנוע לחיבור מדיני חזק שיאפשר פיתוח יחסי שלום

באחרונה פורסם כי חברת מובאדלה פטרוליום האמירתית חתמה עם קבוצת דלק קידוחים על מזכר הבנות לרכישת אחזקות דלק במאגר תמר (22 אחוזים מהמאגר) במזרח הים התיכון בעבור 1.1 מיליארד דולרים. מדובר במימוש מחויבויות של חברת דלק למכירת אחזקותיה בתמר במסגרת יישום מתווה הגז.

כבר למחרת הפרסום הסביר שר האנרגיה הישראלי, ד"ר יובל שטייניץ, כי זוהי הצלחה במימוש מתווה הגז ובהכנסת חברות בינ"ל למשק הגז הישראלי. זאת ועוד, לדבריו, הוא "מאמין שזוהי תחילתו של שיתוף פעולה בין המדינות בתחום האנרגיה ובתחומים כלכליים ומדיניים נוספים לרווחתם של האזרחים".

מי את מובאדלה פטרוליום?

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, המהווה את זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי ומנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות. מדיניות ההשקעות של מובאדלה נקבעת בהתאם לאינטרס כפול – אינטרס כלכלי (השאת רווח לממשלת אבו דאבי) בראייה של גיוון תיק ההשקעות של האמירות ומוכנות לתרחישים כלכליים עתידיים; ואינטרס מדיני של העמקת חיבורים וצירים אזוריים.

המיקוד של השקעות חברת הנפט מצוי בשווקי המזרח התיכון, צפון אפריקה ורוסיה. בין היתר, מעבר למזכר ההבנות המכניס את מובאדלה פטריוליום לשוק הישראלי, היא מנהלת השקעות נרחבות במצרים (מחזיקה במניות במאגר ט'הר במים הכלכליים המצריים ובזכויות קידוח נוספות).

מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי, המנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות

רשומה זו תנתח את ההזדמנויות והאיומים הנוגעים בכניסת כסף אמירתי למשק הישראלי בעסקאות ענק, הנוגעות בתשתיות לאומיות ישראליות.

במימד הגיאו-פוליטי

במימד הגיאו פוליטי העסקה מהווה מימוש מובהק של "הסכמי אברהם" בשני מישורים מקבילים:

ראשית, היכולת להוציא מן המחשכים את היחסים ולרקום עסקאות כלכליות ללא חשש מביקורת ציבורית ומדינית. בניגוד לעבר, לא מזוהה שיח שלילי חריג בתקשורת הבינערבית או במדינות בהן הסנטימנט האנטי-ישראלי חריף (מצרים, ירדן). גם במימד המדיני, לא מושמעת ביקורת כלפי אבו-דאבי על העמקת מהלכי הנורמליציה.

בנוסף, חיזוק ציר השותפויות הסוני-ישראלי-(אמריקני) במזה"ת מול איראן וחיזוק מקביל של ציר השותפות הסוני-ישראלי-הלני (יוון וקפריסין) מול טורקיה. שותפויות אלו מקודמות במרץ בשורה של מהלכים מתוקשרים, הכוללים אימונים צבאיים משותפים, דיאלוגים אסטרטגיים, ביקורי בכירים, הקמת פורום הגז במזרח הים התיכון (אליו איחוד האמירויות שואפת להצטרף כמשקיפה) ועוד.

בהקשר הכלכלי

החיבורים הכלכליים מיצרים קומה נוספת בתהליך, מקבעים את האינטרסים המשותפים ומיצרים מחויבויות ביטחוניות הדדיות. בהקשר זה, חשוב להזכיר גם את הקצה האמריקני בדמות אחזקות חברת שברון ב-25% מאחזקות מאגר תמר. בהקשר הכלכלי לישראל יש עניין בכניסת שחקנים מנוסים ומגוונים לשוק המקומי (דוגמת כניסת שברון שרכשה את נובל אנרג'י). אלו מביאים עמם ניסיון, ידע, טכנולוגיה ומארג קשרים ענף שיוכל לשרת את יצוא הגז מישראל וייעול הפקתו, לצד מימוש המהלך לצמצום הריכוזיות בשוק הגז המקומי. הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed).

במקביל, חשוב להדגיש כי עסקת הרכש הנוכחית לא תקנה למובאדלה זכויות וטו על החלטות עסקיות של תאגיד תמר, ואינה כוללת מעורבות של מובאדלה בתפעול המאגר (ה-Operator יישאר חברת שברון האמריקנית).

הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed)

במקביל, גם עבור האמירתים ניתן למנות מספר יתרונות כלכליים מובהקים בעסקה (מעבר להיותה הזדמנות עסקית טובה):

לטווח הקצר, העסקה מאפשרת דריסת רגל במרחב של מתחרים אפשריים על שווקי היצוא לאירופה, כדי לגדר סיכונים ולהיערך באופן טוב יותר בשוק שהוא אינטרס ליבה כלכלי ואסטרטגי עבורן.

כך למשל, קיים עיסוק בעסקאות נוספות בתחום האנרגיה בין המדינות, למשל הקמת צינור הנפט בים האדום שיאפשר לאיחוד האמירויות לייצא נפט לאירופה ביתר קלות. בהקשר זה, יוזכר כי לצד העסקה הנוכחית, אין זו ההתעניינות הראשונה של חברות מפרציות בתשתיות לאומיות ישראליות, וכי רק לפני חודשים ספורים דווח על מהלך משותף של מספנות ישראל וחברת DP world האמירתית לרכישת נמל חיפה.

מספנות ישראל וחברת אספקה מדובאי בוחנות את רכישת נמל חיפהhttps://t.co/y0C92m9Zk0 pic.twitter.com/tRlGnUvpbf

— ynet כלכלה (@ynet_economy) September 16, 2020

בראיה ארוכת טווח, מובאדלה פועלת עם חברות נוספות לפיתוח תעשיית "המימן הכחול" (המופק מגז טבעי), כחלופה "ירוקה" ליצוא גז ונפט.

לישראל, העלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני שוק אירופי מצטמצם לגז טבעי, בשל המחויבות האירופית לצמצם פליטת גזי חממה, עשוי להיות אינטרס לפתח תעשיה שכזו ולהביא ידע בנושא. עבור ישראל זו עשויה להיות הזדמנות נוספת ללמוד מהניסיון הרב של המאעמ"ים בנושא, וגם אולי אפיק לבחינת תעשיית מימן מקומית בישראל (כוללת ליצוא), כחלופה לצינור הגז לאירופה, אשר קיים ספק באשר ליכולת הטכנולוגית והאסטרטגית לממשו.

אתגרי העסקה

כתמונת ראי מול ההזדמנויות הללו, יש לעמוד על שלושה אתגרים העולים מן העסקה:

ראשית כל, התגברות תפיסת האיום בראי טורקיה ואיראן החוזות בהתלכדות מחנה הניצב למולן. קונקרטית, גם אם המדובר בתרחישים מרחיקי לכת, הדבר עלול להגביר פוטנציאלי חיכוך (טורקיה מול ישראל במזרח הימ"ת; פגיעה צירית במאע"מ דרך מאגר תמר).

שנית, הסיכון במתן דריסת רגל ישראלית למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק. זאת, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית. במובן זה, עלולה להיווצר תחרות לא בריאה בין שיקולים מדיניים-פוליטיים לשיקולים עסקיים-רגולטוריים.

לשם דוגמה, שאיפה לשכך מתח מדיני עשוי להוביל למתן הקלות רגולטוריות בפיקוח על האסדה (תוך תחרות עם שיקולי איכות סביבה למשל). מנגד, יחסיה של אבו דאבי עם ישראל ומצרים בנפרד ישפיעו על שיקוליה הכלכליים והחלטות איזה מאגר לפתח כלכלית – תמר הישראלי או ט'הר המצרי.

יש סיכון במתן דריסת רגל ישראלית, למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית

שלישית, תיתכן חשיפה של מאפייני אבטחה והגנה ייחודיים על האסדה.

אולם סביר להניח שניתן לנהל סיכונים אלה, ובכל מקרה האסדה וניהולה יוסיף להיות מונחה ע"י גופי הביטחון הרלוונטיים בישראל. בה בעת, במקרה הטוב, עשויה החברה אף לרכוש שירותי אבטחה מחברות ישראליות ולשלבן בפעילותה במפרץ, ולחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים בין המדינות.

בשורה התחתונה,

לכניסת מובדאלה פטרוליום לשוק הישראלי יש מימד סמלי-היסטורי ואסטרטגי, הנותן גושפנקה לתהליך הנורמליזציה והשת"פ הבר-קיימא בין ישראל לבין איחוד האמירויות.

בראייתנו, יתרונותיו הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של מהלך זה עולים על חסרונותיו. בראייה קדימה, על מקבלי ההחלטות להקפיד ולקיים דיון מעמיק ברוח זו באשר לכל מהלך של רכש אחיזה בתשתית לאומית קריטית על ידי הון זר תוך מתן הדעת על תרחישים עתידיים אפשריים בהם המהלך החיובי והאופטימי הופך מנכס לנטל.

תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.

יוחאי גויסקי הינו סגן אלוף במילואים. שירת במגוון תפקידים בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי בצהל ובמשרד הביטחון. מתמחה ביחסים בינ-לאומיים, המזרח התיכון ותכנון אסטרטגי.

השינויים המשמעותיים הפוקדים את אזורנו לא פסחו על סודאן. למדינה אשר במשך שנים הפגינה עוינות כלפי ישראל ואף הגדירה אותה "אויבת", אין סיבה כיום לא להכיר בישראל ולהפוך לבת בריתה. גם לישראל יש אינטרס בחיזוק היחסים עם סודאן.

השינויים המשמעותיים הפוקדים את אזורנו לא פסחו על סודאן. למדינה אשר במשך שנים הפגינה עוינות כלפי ישראל ואף הגדירה אותה "אויבת", אין סיבה כיום לא להכיר בישראל ולהפוך לבת בריתה

למצער, השבוע פורסם כי בסודאן מאוכזבים מתהליך הנורמליזציה עם ישראל. הם מסתכלים בקנאה על היחסים המתחזקים בחסות אמריקאית בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, ומתלוננים על מיעוט ההישגים בקידום שיתופי פעולה עם ישראל ועל עיכוב ההשקעות האמריקאיות שהובטחו.

כברת הדרך הארוכה אותה עברו יכולה להבהיר מדוע. במרוצת השנים עברה סודאן תמורות פוליטיות ואידיאולוגיות: ממורשת המהדי שעיצבה את זהותה והמנדט הבריטי שגיבש את המבנה הפוליטי שלה, היא נעה ודגלה בעמדות פאן-ערביות. אימוץ האידיאולוגיה הפאן-ערבית בהנהגת עבד אל נאצר (שקראה בין השאר לחיסול ישראל) הציבה את סודאן כאויבת. ועידת ח'רטום לאחר מלחמת ששת הימים, שנודעה כ"ועידת שלשת הלאווים" ("לא להכרה, לא למו"מ ולא שלום") – הייתה ועידת הליגה הערבית שסימלה את מהות היחס הערבי לישראל, דאז. לאחר מכן אימצה מצע של הקצנה אסלאמית, עד להפיכתה למדינת טרור (כאשר היא שיתפה פעולה עם חמאס וחזבאללה בפעולותיהם נגד ישראל). לאחרונה, ניכרת מגמה סודאנית לשיבה מדרך הטרור, הקיצוניות והאיבה אל עבר שיתופי פעולה בינלאומיים.

שינוי ביחסים בין ישראל וסודאן הוא בר-השגה. כשם שנוצר הקשר בשלהי שנות הששים עם דרום סודאן, אשר הניב יחסים מיוחדים בין שתי המדינות לאחר עצמאות דרום סודאן ב-2011 – כך ניתן לבסס קשר הוגן ומועיל עם סודאן, משהוסרו המכשולים  שעמדו בדרך לכך.

בשונה מהעבר, לשתי המדינות יש אינטרסים ביצירת הקשר ההדדי. האינטרס הישראלי המרכזי הוא ביסוס גישה ישראלית לאזור הגיאו-אסטרטגי של הים האדום ובנייתו של פרוזדור למזרח אפריקה. בנוסף, יחסים עם סודאן יאפשרו לישראל את קיצור זמן הטיסה לאפריקה ולאמריקה הלטינית, כמו גם את פתיחת האפשרות למשקיעים ומומחים ישראליים לעבוד בסודאן.

שינוי ביחסים בין ישראל וסודאן הוא בר-השגה, כשם שנוצר הקשר בשלהי שנות הששים עם דרום סודאן. בשונה מהעבר, לשתי המדינות יש אינטרסים ביצירת הקשר ההדדי

האינטרס הסודאני המרכזי הוא שיפור המצב הכלכלי החמור במדינה, וההכרה בישראל היא אחד הצעדים המרכזיים למימושו. בסודאן מכירים בכך שישראל היא מסדרון הכרחי בדרך לוושינגטון, וכי לישראל עצמה יש נכסים להם זקוקה סודאן. לישראל יכולות בתחומי החקלאות, האנרגיה הסולרית והמים שהינם קריטיים לסודאן, והיא יכולה לסייע בתחום הביטחון ולמאמצי הפיוס הפנימיים בין הקבוצות השונות במדינה.

היכרות טובה של ישראל מצד סודאנים ששהו ושוהים בארץ ויכולים לשמש שגרירי רצון טוב שיקרבו בין המדינות יכולה להוות גורם מגשר ומסייע לקידום היחסים.

מעת שההנהגה הסודאנית ("המועצה הזמנית") קיבלה את ההחלטה לנרמל יחסים עם ישראל, לאחר שהוצאה מרשימת המדינות התומכות בטרור בשלהי ממשל טראמפ, הצטרפה ל"הסכמי אברהם" וביטלה את החרם שהשיתה על ישראל ב-1958, אין סיבה לא לקדם את היחסים בין שתי המדינות לרמה הטובה ביותר, לתועלתן ההדדית.

יותר מכך, התפתחות זו תתרום בצורה חיובית גם לתהליכים אחרים באזור. יכולה להיות לה השפעה מיטיבה על הגזרה הפלסטינית-ישראלית, כמו גם על קידום היציבות בקרן אפריקה. בנוסף, צופן חימום היחסים גם את חיזוקו של הקשר בין מדינות הקואליציה הערבית-סונית למחנה המערבי, כאשר ישראל משמשת במידת מה כמתווכת, ובניית נדבך משמעותי לציר המדינות הפועל נגד טרור.

מעת שההנהגה הסודאנית קיבלה את ההחלטה לנרמל יחסים עם ישראל, לאחר שהוצאה מרשימת המדינות התומכות בטרור, הצטרפה ל"הסכמי אברהם" וביטלה את החרם על ישראל, אין סיבה לא לקדם את היחסים

לסודאן ולישראל נקרתה הזדמנות נדירה שנוצרה מנסיבות מיוחדות שנתהוו בשנים האחרונות לרקום יחסים טובים ביניהן. חבל שהתחושה בצד הסודאני היא של פספוס. ישראל יכולה כבר היום לפעול כדי לממש את הפוטנציאל הטמון ביחסים – למשל, להגיש סיוע ולקדם שיתופי פעולה בתחומי החקלאות, המים, והאנרגיה הסולארית. בדרך זו ניתן להתגבר על משקעי העבר ולא להחמיץ הזדמנות זו.

ד"ר חיים קורן כיהן כשגריר ישראל למצרים וכשגריר הראשון של ישראל בדרום סודאן. חבר בצוות חשיבה במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. הוא מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

יש לי חבר ותיק מהמגזר החרדי, שהכרתי דרך עבודתי בגשר. לא זוכר איך, אבל התחלנו לדבר על הנושא של להטב"ים במגזר החרדי. ואז הוא התוודה בפניי שיש לו אח הומו וחרדי עדיין, אבל איש לא יודע על נטייתו המינית חוץ ממנו ומאח נוסף. החבר שלי חי במתח מתמיד וחשש שהאח ההומו ישים קץ לחייו.

יש לי חבר ותיק מהמגזר החרדי, שהכרתי דרך עבודתי בגשר, שהתוודה בפניי כי יש לו אח הומו וחרדי, שאיש כמעט לא יודע על נטייתו המינית. החבר שלי חי במתח מתמיד וחשש שהאח ההומו ישים קץ לחייו

מאז 2016 והתחלת הקמפיין הפומבי והמיוחצן של הרבנים החרד"לים נגד הקהילה הגאה, התחלתי לבדוק לעצמי את העמדות האישיות שלי בנושא. האם הדעה שלי היא ערכית דתית, או מבוססת על דעות קדומות ורתיעה שלי מאנשים עם נטיות חד-מיניות ללא קשר לתורה או להלכה? הגעתי לכמה מסקנות בעניין, וזה הביא, אולי באיחור קל, להצטרפות למצעד הגאווה והסובלנות שהתקיים לפני שבוע בירושלים.

בלעדי: שנה וחצי לאחר ״נאום הסוטים״, ראש מכינת בני דוד שבעלי, הרב יגאל לוינשטיין, עם ״נאום האיידס״ – קורא להדביר את ההומוסקסואליות בדומה ל-HIV. לאחר שחזר מחופשה כפויה, הוא תוקף בחודש האחרון שוב ושוב את הקהילה הגאה בשיעורים שמעביר לתלמידיו. התיעוד מיד במהדורה.

— עמרי מניב omri maniv (@omrimaniv) February 15, 2018

יש דימוי בציבור שחברי הקהילה הגאה הם אנשים חזקים ומקובלים וכבר נגמר מאבקם לשיווין. ויכול להיות שיש מגזרים שבהם באמת אין סטיגמה על עצם היותך אדם עם נטייה מינית שונה מהרגיל. יש אפילו מי שמרגיש במידה רבה של צדק, שכל פעם משנים ומחמירים את התקינות הפוליטית בעניין, וזה מגיע לקיצוניות בנושא זכויות רבות וחדשות (לבקרים).

אבל חשוב מאד לומר שיש מגזרים גדולים, ובמיוחד בקהילות השמרניות והדתיות, בהם יחידים בתוך הקהילה לא מרגישים בנוח לתווך בין הזהות המינית והשייכות הקהילתית והדתית. יש בני נוער רבים במוסדות החינוך, בבתי הנכסת ובמשפחות שעדיין לא יודעים איך למצוא את הדרך לשלב בין דברים שקשה לשלבם.

הרי כל אדם דתי, בבסיס, לא בא להתיר את מה שהתורה אוסרת. לכן קיום חיים דתיים של שמירת מצוות יחד עם הבנה שהנטייה המינית מביאה לידי עבירה מבחינת התורה מייצרת מתח מתמיד. זה מצד אחד, אבל גם אין להלבין פנים ולסכן נפשות מצד שני, ולכן הצטרפתי למצעד, שבעיניי זו משמעותו.

כל אדם דתי, בבסיס, לא בא להתיר את מה שהתורה אוסרת. לכן קיום חיים דתיים של שמירת מצוות יחד עם הבנה שהנטייה המינית מביאה לידי עבירה מבחינת התורה מייצרת מתח מתמיד

יש עדויות רבות של חברי הקהילה שמעידים על פנטזיה שלא להיות הומו. על פי עדותם, החיים היו אולי קלים יותר במציאות כזאת, שהיו רוצים לעשות הכל כדי לקיים חיים שכוללים הקמת משפחה, גבר עם אשה וכמובן ילדים.

אבל כל מי שחקר ולו מעט בנושא מבין, שזה לא עניין שניתן לשנות על יד כוח הרצון, ולא משנה כמה עז הרצון. וכן הידיעה אצל חברי הקהילה ששייכים לציבור הדתי היא שהם נידונים לחיים של מתח נפשי תמידי, לפחות עד הרגע שיוצאים מן הארון ומוצאים אוזן קשבת אצל המשפחה או אולי הרב. כל זאת במידה שזה לא מטיף לטיפול המרה, או דחיפה להתחתן למרות הידיעה שזה מסכן אותו ואת אשתו לשעתיד. על נושא כאוב זה ערכתי שיחות רבות עם אנשי חינוך ומטפלים בשנים האחרונות.

הקהילה הדתית ואולי חלקים מסוימים של הקהילה החרדית משנות את התפיסה החברתית (ולא הדתית) כלפי חברי הקהילה הגאה. מנסים למצוא דרכים להכיל כל אדם באשר הוא אדם, ובלי קשר לנטייתו המינית. ולא מתוך מקום של להתיר מה שהתורה אוסרת, אלא מתוך הבנת נפש האדם, ומההבנה שאין אנשים הבוחרים להיות להט"ב אלא זה טבעם, ולכן התמודדות עם המורכבות הזאת מהווה מציאות מתמדת למי שרוצה להישאר בתוך הקהילה הדתית.

דוגמה בולטת הוא המסמך שהוציא לאור הרב הראשי של בריטניה. הוא, יחד עם ארגון של הקהילה הדתית הלהט"בית בבריטניה, חיבר מסמך עם הנחיות חינוכיות ומקצועיות למוסדות חינוך היהודיים דתיים בממלכה, בנושא יחס לתלמידים בני ובנות הקהילה הגאה. עד כמה שאני מכיר זה מסמך אורתודוקסי ראשון מסוגו. וכמובן גם הרב הראשי מציין בפתח המסמך, שהוא אינו בא להתיר מה שהתורה אוסרת, אלא להכיר במציאות המורכבת של בני נוער בתוך הקהילה הדתית עם התמודדויות מורכבות בנושא הזהות המינית שלהם.

כל מי שחקר ולו מעט בנושא מבין, שזה לא עניין שניתן לשנות על יד כוח הרצון, ולא משנה כמה עז הרצון. וכן הידיעה אצל חברי הקהילה ששייכים לציבור הדתי היא שהם נידונים לחיים של מתח נפשי תמידי

לדעתי שינוי התפיסה הזה, שהוא הדרגתי ונעשה בעדינות, כי בכל זאת גם החלקים הליברלים יותר של המגזר הדתי נשארים שמרניים באופן יחסי לחברה החילונית, הוא מה שהביא להתפרצות הזעם הקדוש והטהור של חלק מרבני הקו ובראשם הרב צבי טאו. הם רואים תהליך שמתרקם בתוך הציבור הדתי – נסיון להעמיק ולהתמודד עם פרדוקס האתגר של קהילה להטב"ית שהיא גם דתית, ומבין שזה נוגד מבחינתם באופן בוטה את כל מה שהוא רואה כקודש.

מאבק רבני הקו, ובהמשך הדרך הקמת מפלגת נעם בהנהגת הרב טאו, שמאבק בלהט"בים הוא דגל מרכזי במשנתה, מביא דתיים כמוני לצאת מאיזור הנוחות ולעשות מעשה.

אותי זה דחף להזדהות עם בני הקהילה הגאה ולומר שאם, או למרות, הקושי הדתי, מקומם בקהילה הדתית. אסור לדחוף אותם לטיפולי המרה מסוכנים, אסור לדחוף אותם להתחתן עם בן או בת המין האחר, כאשר ברור שהתוצאה יכולה להיות הרת אסון לשני הצדדים, אסור להשפיל חברי הקהילה בגלל היותם בעלי נטיות חד-מיניות ולכן החלטתי להביע את ההזדהות דרך השתתפות במצעד. ודווקא המצעד הירושלמי, שהוא מאופק יותר, צנוע יותר וכנראה כולל הרבה יותר דתיים, גם חברי הקהילה וגם אלה שבאו לתמוך.

לדעתי שינוי התפיסה ההדרגתי במגזר הדתי הוא שהביא להתפרצות הזעם הקדוש של חלק מרבני הקו ובראשם הרב צבי טאו. וזה מה שמביא דתיים כמוני לצאת מאיזור הנוחות ולהזדהות עם בני הקהילה הגאה

היה לי ולאישתי רגע מיוחד כשראינו זוג מבוגר, היא בכיסוי ראש מלא והוא עם כיפה גדולה. לכל אחד פלקט צבועני – על שלה "גם אני רוצה להיות סבתא גאה", ושלו "גם אני רוצה להיות סבא גאה".

אני יודע שקשה לרבים מחבריי הדתיים והחרדים להבין את עמדתי בעניין, ועם זה, חשוב היה לי להבהיר שהשתתפות במצעד אינו נועד להתריס בפני איש, ובטח לא להתריס נגד התורה וההלכה. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

דניאל גולדמן ואשתו במצעד הגאווה בירושלים (צילום: באדיבות המצולמים)

דניאל גולדמן הוא שותף מייסד של גולדרוק קפיטל, ויו"ר לשעבר של גשר והתנועה העולמית של בני עקיבא. הוא פעיל ויזם חברתי וגר יחד עם משפחתו בבית שמש.